הפעילות ההתקפית הישראלית במבחן התוצאה

בעקבות הגאווה הישראלית על חיסול בכירים ברצועת עזה
תמונה של נח
ד"ר נח שמיר

המאמר הזה נכתב בעקבות חיסול בכירים של הג'יהאד האסלאמי. החיסולים, יחד עם פעולות התקפיות אחרות של ישראל, מעלים שאלות בהיבטים שונים.

ההיבט הראשון הוא מה שנקרא בלשון מכובסת "נזק היקפי". במקרה של חיסול שלושת הבכירים עם תחילת המבצע, הכוונה היא להרג עשרה אזרחים, ביניהם ארבעה ילדים חמודים, בטענה שזהו "מחיר" הכרחי למניעת פגיעה רבה באזרחים ישראלים. השאלה המיידית היא האם החיסול הזה באמת מנע פגיעה רבה. אבל בהזדמנות זאת אני רוצה להרחיב את היריעה לפעולות נוספות של זרועות הביטחון בזירות השונות המוצגות כמוצלחות ומונעות נזק רב, ואני רוצה לבחון את התועלת שלהן במבחן התוצאה.

נחזור לחיסול הבכירים בעזה. עשרה הרוגים חפים מפשע בפעולה האמורה הם ודאי יותר מהנזק שנגרם בחיי אזרחים ישראלים. השאלה היא האם הימנעות מהחיסול הזה הייתה פוגעת ביותר אזרחים. מסופקני. נניח שההתקפה הייתה רק על מתקנים צבאיים. הג'יהאד ירה כמות רבה של טילים, גם ללא הראשים המחוסלים האלה. העמדות היו מוכנות מראש לירי, וממילא לפי ניסיון עבר אנו יודעים כי למחוסלים קמים מיד מחליפים ושה"ידע" שלהם, המחוסל איתם, אינו משמעותי במיוחד. נראה לי שהערך המוסף העיקרי מהחיסולים האלה הוא בעיקר מוראלי אצל הציבור שלנו, יוקרה ותועלת פוליטית להנהגה ולא מעט אפקט נקמה במחוסלים, נקמה על אחריותם לפעולות הג'יהאד נגד ישראל. לטעמי, התועלת המעשית היא מעטה ואינה מצדיקה הרג אזרחים חפים מפשע וכנראה גם לא את הסבל של הישראלים בעוטף עזה והשיתוק החלקי של ישראל.

נעבור לפעולות האינטנסיביות של חיל האוויר בסוריה נגד המשלוחים האיראניים לחזבאללה. גם כאן השדרנים, הפרשנים וגם המרואיינים מפליגים בשבח הפעולות האלה, שלכאורה מונעות מאיראן את ההישגים שהיא מקווה להם. איני טוען שאין טעם או תועלת בפעולות האלה. הטענה שלי היא על ההגזמה בתיאור ההצלחה והמניעה. במבחן התוצאה איראן הצליחה לחמש את חזבאללה בכ-150,000 טילים, מהם כמה אלפי טילים מדויקים. הפעולות הישראליות הן כנראה טיפה בים. החימוש של חזבאללה הוא כבר עכשיו ברמה של איום קיומי על ישראל, והוא הולך ונמשך, הולך ומתעצם, למרות כל הפעולות של ישראל.

הפעולה האחרונה היא חיסול מדענים איראניים ואנשים אחרים שאמורים להיות תורמים משמעותיים למאמץ המלחמתי שלה נגד ישראל. לטעמי, חיסול מדענים, בעיקר בשלב הזה, הוא חסר משמעות. ההתגרענות האיראנית כבר מזמן התקדמה מעבר לצורך בתרומה מדעית או ניהול מדעי, וכעת היא טכנית בעיקרה. אני חושב שהמערכה הזאת בין המערכות תורמת מעט, אם בכלל, ובעיקר גורמת לסיכון ישראלים בעולם בשל ניסיון של פעולות תגובה. אמנם בינתיים פעולות תגובה נמנעות בהצלחה, אבל לא לעולם חוסן.

באופן כללי, איראן מתקדמת חופשי בהתגרענות – לדעתי היא כבר גרעינית ומגדילה את הארסנל – ללא שום תגובה ישראלית, אבל העניין המאיים ביותר אינו הגרעין האיראני אלא המעגל ההיקפי של הגופים המאיימים על ישראל מכל הכיוונים – החל מהג'יהאד האסלאמי (קטן המאיימים) וחמאס ברצועת עזה, דרך חבית חומר הנפץ בגדה המערבית וכלה בחזבאללה בלבנון וגם בסוריה. מעגל איומים זה הוא הסיכון הקיומי על ישראל. מבחן התוצאה מוכיח שבאף אחד מהתחומים האלה ישראל אינה מצליחה במניעה של הסיכונים על ידי הפעולות ההתקפיות שבהן היא מתגאה לא מעט. צריכה להיות בחינה מחדש והחלפת דיסקט, אבל זה נושא למאמר אחר.

תודה לידידי גיורא קימל על השיחה בינינו, שהניעה אותי לכתיבת מאמר זה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

30 תגובות

  1. חיסול של מתנגדים מקובל בעולם הפשע המאורגן ובמשטרים אפלים. במדינה דמוקרטית יש תחלופה טבעית של נושאי התפקידים הן עקב תוצאות בחירות והן עקב הגבלת זמן כהונה. החלפת המנהיגים או המנהלים הבחירים מבטיחה הנהגה רעננה ולא מושחתת. מוזר שבמדינה דימוקרטית כמו ישראל חושבים שרענון הנהגת אויבינו על ידי כיסוח בכיריהם ייפגע ביכולתם. מה שכן קורה החיסולים מחמירים את האיבה כלפינו וגורמים לפעילות עויינת החל מפיגועים וכלה בירי בכל אמצעי אפשרי. במקביל לחיסולים יש גם סיכולים. לדעתי, רצוי להתרכז בסיכולים ובין השאר לסכל גם את החיסולים. לגבי הפעילות של צה"ל בסוריה, מוזר שאיראן לא מגיבה. אולי המשטר מעונין בפעילות הזאת שתומכת בטענה שישראל זה אוייב תוקפני בלי שזה ממש מונע ממנו להתבסס בסוריה ובלבנון. על ההתחמשות הגרעינית אני מסכים עם נוח שמיר.

    1. האיבה נגדנו בקרבם כל כך גבוהה שחיסולים אינם יכולים להחמיר אותה.
      החיסולים מהווים גורם מכריע בהרתעה. לכן דרש הג'יהאד שישראל תתחייב לחדול מחיסולים כתנאי להפסקת אש. תשאל את נסראללה.
      לגבי פעילות צה"ל בסוריה, ולא רק בסוריה, האיראנים לא מגיבים. נכון. מדוע – כי אינם יכולים. הם ניסו פעמים אחדות ונכשלו.
      לגישה שהמשטר הסורי מעוניין בפעילות הצה"לית אין כל תימוכין וגם לא היגיון.
      על ההתחמשות הגרעינית – האיראנים לא הרכיבו פצצה. דרכם עדיין ארוכה. אפילו אם יש אורניום מועשר בהתאם צריך להרכיב גוף פצצה, להתאים מרעומים, להתאים אמצעי שיגור, ובעיקר גם לערוך ניסוי ראשוני. זה עדיין לא נעשה. ניחוש – אם הם ינסו זה עלול להתפוצץ להם בידיים.

      1. יש כאן מגיב שיודע המון. הייתי שמח שיגלה את מקורות המודיעין שלו. למשל, הוא יודע שאירן לא הרכיבה פצצה גרעינית, שהם עדיין מחכים למרכיבית מכל העולם וכו'. מגיב אלמוני, אם אתה מסתמך על הפרשנים המופיעים ברשתות ואומרים את כל זה, כדאי שתקרא את המאמרים שכתבתי בנושא, הן בעיתון הארץ וגם כאן.

    2. גיורא
      האמת היא שישראל מנסה הכול, החל מסיכולים, המשך בחיסולים ובמיוחד- הכלה! לפי תחושתי האיבה לישראל לא פחתה בגרוש מדרך תגובה זו או אחרת. וספק האם בידך נתונים קשים היכולים לתמוך אמפירית באחת מהגרסאות שהצעתה. כי יתכן ורמת האיבה אינה תלויה באף אחת מרשימתך כפי האנטישמיות למשל.
      מתוך ניתוח התרבות המקומית- הצד השני מעריץ כוח והפגנת הכוח היא חובה כדי לשמר הרתעה. תנועת הטרור הצעירה " האריות" בשכם למשל – הסתבר שרוב חבריהם העדיפו להסגיר עצמם במקום להילחם עד מוות ולזכות בתואר שהיד, תופעה זו מעוררת תקווה שהתשוקה לחיים חזקה גם בקרב המנהיגות הפלסטינית כפי שאנו רואים כיצד מנהיגי החמאס נושאים תינוקות בידיהם באירועים פומביים- כאמצעי הגנה מפני חיסול. המסקנה- הם רוצים לחיות !! ולכן יש בחיסולים גורם מרתיע (וודאי שמשבש את יכולתיהם המבצעיים) בלי כול קשר לרמת האיבה- שהיא נתון קבוע בגיהאד הגלובלי. הטרוריסט הפלסטיני גם אינו זקוק לסיבה מיוחדת כדי לקום בבוקר לעבודת יומו להרוג יהודי. " ההצדקות" כמו פתיחת מנהרות הכותל, או מצעד הדגלים- הם מכוונים לאזניים ישראליות כהרתעה (מוצלחת למדי!!) ולזירה הבין לאומית והאום, אך בפועל- זו טקטיקה תעמולתית. הם היו יורים אלף רקטות עם ובלי קשר להריגתם של מנהיגיהם.
      לסיום: הנטייה האובססיבית כמעט של כותב המאמר, לחפש קודם כול את האשמה בנו – היא בעייתית ולא קונסטרוקטיבית בעליל.

      1. אינני מטיל עלינו אשמה. עלינו להלחם מלחמת חורמה בטירור. אך לדעתי החיסולים הממוקדים אינם יעילים. זה כמו לכבות מדורה עם נפט. אם זאת, האיום של הסיכולים הממוקדים עקב פעילות טירוריסטית חייב להשמר. הסירוב של ישראל להתחייב להמנע מסיכולים ממוקדים כתנאי להפסקת אש הוא לא הגיוני. אפשר להתחייב שאם לא יהיה ירי ולא יהיו פיגועים לא יהיו סיכולים, אך עם האירוע הראשון של ירי או של פיגוע ההתחייבות מבוטלת.

      2. גדעון, המאמר הוא קודם כל לא על אשמה, אלא על התועלת הפרקטית של פעולות, לעומת הנזק שהן גורמות, גם לאחרים. את אשמת אויבינו אנחנו לא יכולים לתקן, אבל אנחנו חייבים לבדוק במה אנחנו אשמים ולתקן מה שאפשר. תקרא לי "יפה נפש", אבל אני חושב שקודם כל אנחנו צריכים להיות הוגנים ואנושיים ככל האפשר ולא להשוות את עצמנו לצד השני, כי אנחנו החזקים במשוואה. הטענה "הם יותר מנוולים ולכן גם לנו מותר" לא מקובלת עלי.

        1. נח- דברי טעם אתה אומר עוד לפני שאנו בוחנים את המציאות, כאיש מדע ההיבט הפרקטי מן הסתם לנגד עינך, אך הפרשנות מושפעת מתפיסת עולמך. התרשמותי היא שמקננת בך כמו ברוב הישראלים תחושת אשמה (מוסתרת אולי) ולקיחת אחריות על כול מקרה נבלה שמתרחש במלחמה. אפילו הכותר " אנחנו החזקים ולכן.." היא שגויה ומטעה כי גורמת למהלכים המסכנים עוד יותר את המפעל הציוני. כי הפלסטינים בתבונה רבה מציגים עצמם כחלשים והעולם אוהב את האנגרדוג כפי שאהב את ישראל כאשר נלחמה מול 5 צבאות ערב ויכלה להם. האמת היא שאנו בני ערובה בידיהם המכתיבים את חיינו, כי כבלנו ידינו מרצון עם אזיקי מוסר צדקני, מתבשמים מכך ש"אנחנו לא כמוהם" ומשאירים מיליון אזרחים תחת "צבע אדום" במשך 20 שנה, מצב שאף מדינה בעולם לא מרשה לעצמה פגיעה כזו בריבונותה והפקרת אזרחיה. אז יש ביננו התומכים בכך, ויכולים אולי לישון ב"מצפון נקי" אך רבבות ילדים אינם ישנים! והצביעות הזו הורגת אותי.

          1. גדעון, הגישה הצבאית לפתרון לכל הבעיות שאתה מציג נוסתה 20 שנה ללא הצלחה והמעגל הולך וסוגר עלינו. זו לא שאלה של אשמה, למרות שאנחנו יכולים להיות אנושיים יותר בלי לשלם מחיר, אלא של הדרך בה כדאי ללכת.

            1. נח- זה פשוט לא נכון! שמעון פרס הסתובב בכול העולם למען הפיכת עזה לסינגפור של המזרח התיכון, עשרות אלפי פלסטינים עבדו ועדיין עובדים בישראל למען פרנסתם, כי מנהיגיהם אינם מסוגלים לספק למרות מיליארדי דולרים שהעולם שופך עליהם. ישראל הקימה אזורי תעשיה בהם עבדו זה לצד זה ישראלים וערבים – עד שהם החלו לרצוח את מעסיקהם והציתו את המפעלים. מומחי חקלאות יעצו ותמכו בחקלאות המקומית בגדה ושיפרו את תפוקתם באופן משמעותי, וכאשר ישראל יצאה השאירה את עזה נקיה מיהודים- הותירה מאחריה מבני תעשיה, שדות וחממות מהשורה הראשונה – מה עשו העזתים? הרסו את הכול והפכו את המבנים למחנות אימוני ארגוני הטרור. למה? כי רווחת העם היא מישנית לחזון הדתי לאומי לחיסולה של ישראל, אדרבא- ככול שהם מפגינים יותר עוני ודלות- כך הם זוכים ליותר אהדת העולם הנאור..על חשבון ה"אפרטהייד הנאצי" המזויף. האינטיפדה הראשונה התחוללה כאשר מצבם הכלכלי היה הטוב ביותר מאי פעם בחייהם, והשימשו בכוח נעשה רק כשכלו כול הקיצים.
              שוב- הטעות של רובינו נעוצה באימוץ נקודת מבט תרבותית ישראלית המנותקת מזו של המזרח התיכון

  2. הבעיהה עם הפלסטינים לא פיפתר על ידי כוח, אלא רק על ידי של כוח ושלום

  3. לפעולות צה"ל שמנית מטרה אחת נוספת
    ששכחת – הרתעה. למחוסלים יש תחליף, אבל הם עצמם לא ששים להתחלף.

    1. אלי, המחוסלים אכן לא ששים להתחסל ולכן, הפסקת האש נדחתה וסבל נוסף נגרם לשני הצדדים, בגלל התעקשות הג'יהאד (שצלחה רק חלקית) להכניס את הפסקת החיסולים כתנאי להפסקת האש.
      באשר להרתעה, עד עכשיו ההרתעה ואיתה הזמן בין הסבבים רק התקצר. נראה במבחן התוצאה האם הסבב הבא יתרחק ואז נדע.

  4. כניחוש, ללא ידיעה בנושא, אני גם סבורה שאיראן כבר גרעינית. המגעים הקרובים שלה עם מדינות גרעין כמו צפון קוריאה ואחרות יכולים להבטיח העברת ידע וסיוע מקפיץ בנושא. אולם, מכיון שבנושא הגרעין קיים מאזן אימה בין ישראל לאיראן, יש אכן להניח שהסכנה העיקרית מאיראן היא בהיותה מטריה גרעינית וספקית לפעולות איבה קונבנציונליות נגד ישראל. בהמשך כותב המאמר מפקפק בתועלת בפירסום וגאווה על פעילות אלימה של ישראל בגלל "נזק היקפי" וגם כי בכך אינה ממש תורמת פר-סה. דרושה לדעתו גישה אחרת. מכיון שכך כדאי קודם לבדוק הנחות יסוד:
    האם כותב המאמר מאמין לגמרי שרצון טוב והתנהגות יפה אנושית אמפתית ונדיבה מצד מדינת ישראל כלפי הפלשתינים תביא לשלום? האם הוא אינו מאמין שמטרתם לרשת את מדינת ישראל ולא לחיות לצידה בלי קשר להתנהגות טובה של ישראל? האם הוא אינו מאמין שרק ההרתעה עוצרת את מנהיגי הפלשתינים מלממש את מאוויהם?
    ואסיים בבדיחה אירונית:
    אלוהים ישב עם השטן על כוס קפה והתגאה על הארץ היפה, ארץ חלב ודבש, שהוא העניק לעמו הנבחר.
    "אינך חושש שהם ישמינו ויבעטו"? שאל השטן.
    אלוהים חייך וענה: "אין סיכוי! תראה איזה שכנים סידרתי להם"…

    1. לאביבה, שני דברים: להיות אנושיים בהתנהגות לא אמורה להיות מותנית בתועלת שזה מביא. אולי אני "יפה נפש", אבל אני סבור שאנחנו מספיק חזקים כדי להרשות את זה לעצמנו, למען דמותנו בעיני עצמינו ובעולם וגם אם אין בכך תועלת פרקטית. דבר שני, כפי שכתבתי במאמר קודם, מזכרונותי מיד לאחר מחלחמת ששת הימים הערבים בגדה ראו בנו משחררים ושאפו לשלום איתנו. עכשיו, לאחר 56 שנים של כיבוש ודיכוי, טבעי שהם שונאים אותנו. הדבר הזה הוא בר שיענוי. צרפת וגרמניה נלחמו עשרות שנים זו בזו והשנאה הייתה עמוקה וגם גרמניה ושאר אירופה ותראי את יהסי הרעות והאחווה. לא יחס אנושי אלא חתירה אמיתית לשלום היא היכולה לשנות את השנאה, לאט לאט.

  5. אני לא מקל ראש בכוח
    אבל הפעלת כוח אם לא באה ביחד עם שלום מיטיב עם מי שמוכן לחיותאיתנו, לא יואיל

    1. יואל- אתה צודק כשאתה אומר "עם מי שמוכן לחיות איתנו".תחזור אלי כאשר תשמע מי מ"האחים המוסלמים" השולטים בעזה מצהיר על כך. ישראל דיברה רבות על להפוך את עזה לסינגפור של המזרח התיכון. וודאי תסכים שזה "שלום מטיב", אז למה הם דחו זאת בעוד שמעון פרס הסתובב בכול העולם כדי לקדם את הרעיון?
      שתי סיבות שאני יודע בוודאות מלאה: המטרה העליונה היא חיסולה של הישות הציונית, ורק עם רעב יהיה נחוש מספיק כדי לממש את חזון הג'יהאד המוסלמי, והשניה- הרעיון הטוב הזה- הוא פרי יוזמה יהודית- מצב בלתי אפשרי לקבל אותו, כי היהודי יכול לחיות כאן אך רק כאדם מדרג נחות

  6. נח שלום

    מסכים איתך לגבי יעילות חיסולי בכירים בארגוני הטרור, אם כי גם למורל האזרחי במדינה מבצעת החיסולים, יש כנראה משקל לא מועט בעצם קבלת ההחלטה לבצע.
    כתבת על הגזמה בדיווחים שלנו אודות הצלחת השמדת אמל"ח בשטח סוריה (אמל"ח המיועד לחיזבאללה). על פי דיווחים של גורמים ישראליים, הערכה היא שרק 25% מאותו אמל"ח, מצליח אכן להיכנס ללבנון ואם הנתונים נכונים, אחוז ההצלחה בהחלט מרשים בכל קנ"מ. אפרופו הגזמה, הגזמת בגדול כשכתבת שלחיזבאללה 150,000 טילים. רוב רובו של מספר זה מכיל רקטות ולא טילים ומבין הטילים כ 1,000 "בלבד" הינם מונחים/מדויקים. עימות כולל סביבנו יגרום לנזקים מהותיים כולל במיתקנים ומערכות אסטרטגיות והעורף האזרחי ישלם כפי שלא שילם מעולם (אלפי הרוגים) אבל… לכתוב שמדובר מבחינתנו באיום קיומי? לדעתי הגזמת בכך לא מעט

    1. דודי, כבר זמן רב אני שומע בדיווחים על 15000 ו 1500 ובזמן הזה אני מניח שהמספרים גדלו. מנגנון ההמרה של טילים למדוייקים הוא פשוט למדי. אני לא יודע איזה אחוז מצליח לנו, אבל המספרים האלה שיש להם מדברים בעד עצמם.
      אני לא יודע אם המכה הראשונה אכן תהיה איום קיומי, אבל אני חושד שאחריה המדינה לא תהיה ברת קיום מהבחינבץה הצבאית של המשך הלחיצה ומהבחינה האזרחית של יכולת ורצול אנשים לחיות כאן.
      אני חושב שעדיף לקחת את ההנחות המחמירות ולטעות לטובה, מאשר להפך.

    2. דודי
      אם החיסולים באמת " לא כל כך חשובים"- הם לא היו מציגים זאת כתנאי בכול משא ומתן להפסקת אש…

      1. גדעון, צריך להבדיל בין "חשובים" (והם ודאי חשובים למחוסלים) לבין אפקטיביים, מבחינה צבאית. לא נראה לי שהג'יהאד התקשה לירות בעקבות החיסולים.

  7. יש כבר הרבה זמן ממשלות ימין. הפעילויות ההתקפיות לו היו מביאות תועלת ממש, היו מתפתחות וגדלות. המנהיגים יודעים טוב שהאפקט מוגבל ביותר.

    1. נכון מאד. האפקט של הפעילויות ההתקפיות מוגבל ביותר. כך נוהגת ישראל כבר שנים רבות. אולי עוד בתקופת אורד ווינגייט. כיום הגישה הזו עוד יותר מוצדקת מכיוון שיש בידינו אמצעי הגנה המשוכללים ביותר בעולם. ירו 1300 רקטות, ממש לחינם. המכות שהם חטפו משמעותיות ביותר. המטרה העליונה שלנו בעת הזו היא לדאוג שאף חייל לא ייהרג או יפצע ללא תכלית. את זה משיגים ובגדול. כל היתר זה התקשקשויות מטופשות. אגב זה לא משנה איזו ממשלה יש בישראל. ממילא מי שמתכנן ומבצע אילו ראשי מערכות הביטחון. הם עובדים באחריות רבה מאד. עובדה – שמו את בן גביר בצד ונתנו לסמוטריץ' לקשקש – יעני שר במשרד הביטחון, עם אורית סטרוק ברקע.

  8. מסכים עם הקו שלך. לא מתרשם מאלה שמתנגחים איתך שוב ושוב וחושבים שהחוכמה בכיסם

      1. מקריאת מאמריך ותגובותיך ברור שאינך מתרגש ממתנגחים. ברור שיש לך השקפת עולם מסוימת. השאלה היא עד כמה השקפת עולם זו רלוונטית למה שמתחולל מסביב. עוד שאלה היא עד כמה אתה לוקח בחשבון את עולם המושגים הערבי-מוסלמי כאשר אתה מציע כל מיני הצעות שיכולות להתפרש אצל הערבים כחולשה ורפיסות במחנה שלנו. הגם שזה אולי ישמע מוזר, טוב מאד שאתה כותב ומתבטא על פי השקפת עולמך. הדבר מעורר את הקוראים למחשבה ובסופו של דבר גורם להם להבין מה כן ומה לא. לפיכך יש להודות לך על כתיבתך. יש לה ערך רב בהקניית חשיבה נכונה לציבור הקוראים. משהו כמו "איפכא מסתברא".

  9. אם התקפי אז עד הסוף, אחרת הורסים את ההרתעה. כלומר פחות מכות, אבל כאשר כבר מחליטים על מכות שזה יכנס הכי הרבה שאפשר לחשוב בכלל

  10. פתרון שמבוסס רק על תוקפנות רק יחמיר את המצב
    כל יום כולנו רואים זאת
    רק הממשלה משום מה לא מבינה ומדברת כבוה גבוה

  11. בינתיים אנחנו לא כל כך מצליחים כי מדובר בהתקוממות עממית שחלק גדול ממנה מתבצע ע"H יחידים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן