משולש של אחריות משותפת: רוה"מ, שר ביטחון והרמטכ"ל

ממשלת נתניהו השישית יצאה לדרך. נדמה כי לנוכח ההסכמות במשא ומתן הקואליציוני שקדם להשבעתה, מדינת ישראל משנה את פניה. במאמר זה אבקש לעסוק בתחום הצבאי-מדיני לאור השינויים הצפויים, וביחסי הגומלין שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני.

חלק מהשינויים שעליהם הסכים נתניהו עם שותפותיו הקואליציוניות מעוררים תמיהה, לדוגמה: הפרדה מבצעית של מג"ב איו"ש מצה"ל והכפפתו לשר לביטחון לאומי; והכפפת המינהל האזרחי לשר האוצר.

אין חולק על כך שבראש מערכת הביטחון עומדים כיום אנשים בעלי ניסיון מקצועי ומבצעי מהטובים והאחראיים ביותר: שר הביטחון האלוף במיל' יואב גלנט, מנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל' אייל זמיר, הרמטכ"ל אביב כוכבי, והרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי; אולם מדובר בשטח נפיץ, רווי מתחים יומיומיים, המנוהלים באחריות תחת פיקודו של מפקד פיקוד המרכז, מתוך טובת העניין.

ראוי לשוב ולהבהיר: חוק-יסוד: הצבא (אושר ב-31 מרץ 1976 ע"י הכנסת ה-8) מסדיר את מעמדו החוקי של צה"ל ואת אופן הפעלתו – בשגרה ובחירום. כפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני אינה כפיפות פורמלית בלבד, אלא היא כפיפות מהותית ומטריאלית. הדרג הצבאי ממלא את הפקודות וההוראות שהוא מקבל מהממשלה הנבחרת, ומאפשר לדרג המדיני להוציא לפועל את מדיניותו. הדרג הצבאי שותף בקבלת ההחלטות הביטחוניות ובכך משפיע על עיצוב מדיניות הביטחון הלאומי.

הרמטכ"ל, כמפקד הצבא ומפעיל הכוח, צריך להיות שותף מלא לשיח האסטרטגי. עליו להכיר בעוצמה המובנית של תפקידו במישור המדיני, ולא להתחמק מן האחריות הנגזרת ממנה. הנחיותיו כמפעיל הכוח מעצבות את המערכה, יותר מהפורמליות של הדרג המדיני. "המוח הצבאי רואה בהכרח כל העניינים מבחינת הצבא, ולא תמיד הוא יודע להעריך שאר צורכי המדינה לגופם, ושר הביטחון אסור לו שיסתמך אך ורק על חוות דעתו היחידה של הרמטכ"ל" (בן-גוריון).

המטכ"ל אינו רק הנהלת הצבא אלא המקום שבו מעוצבות בדיון של ממש ההחלטות העיקריות לבניין הכוח והפעלתו בצבא. רבין אמר ש"בגלל המציאות הביטחונית המיוחדת שלנו בישראל הכרח שהדרג הבכיר, המטכ"ל, יבין את מכלול הבעיות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות שלנו".

הרמטכ"ל בדימוס אייזנקוט ניסח במילים ברורות את תפקידם של הרמטכ"ל והמטכ"ל: המפקדה הכללית היא המפקדה העליונה בצה"ל. היא הדרג היחיד בצה"ל העומד באורח קבע בקשר עם הדרג המדיני, והיא המוסמכת לתרגם את הנחיותיו לפעולות צבאיות. המפקדה הכללית היא המפקדה האסטרטגית הרב-זרועית של צה"ל והיא נועדה לפקד ולשלוט על הפעלת הכוחות בכל זירות המלחמה ועל בניין הכוח בצה"ל. הרמטכ"ל הוא מפקד המערכה היחידי בצה"ל.

מאז קום המדינה התקיימו יחסי גומלין בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. השר האחראי הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון. אולם הוא רק יועץ ואין לו הסמכות להכריז על מלחמה. בסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה נקבע:

א) המדינה לא תפתח במלחמה […] אלא מכוח החלטת הממשלה.

ב) אין בסעיף זה למנוע פעולות צבאיות הנדרשות למטרת הגנה על מדינה וביטחון הציבור.

ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה […] לפי סעיף קטן (א) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי […]. ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; ההודעה על פעולות צבאיות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי.

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון פעלו לפני ארבע שנים לתקן את החוק ולהעביר את הסמכות להכרזת מלחמה ממליאת הממשלה כפי שקבע החוק, להחלטת הקבינט. בארצות הברית, למשל, קובעת החוקה שיש צורך באישור הקונגרס להכרזת מלחמה (למשל, מלחמת העולם השנייה ומלחמת המפרץ).

את יחסי הגומלין בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל, אפשר לבחון לאור מלחמות ישראל שהסתיימו בהצלחה/בניצחון או בוועדות חקירה. להלן כמה דוגמאות: מלחמת השחרור נכפתה על ישראל ונוהלה על ידי בן-גוריון שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון, וחלקית על ידי בגין.

מלחמת קדש נוהלה בלעדית על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, לאחר התייעצות עם הרמטכ"ל משה דיין, ועם מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. ההודעה לממשלה נמסרה רק ביום פתיחת המלחמה.

מלחמת ששת הימים הובאה לאישור הממשלה על ידי ראש הממשלה לוי אשכול, לאחר תמיכת ארה"ב. מהלכי המלחמה היו על פי רצונו של שר הביטחון דיין. לדברי ויצמן, שהיה ראש אג"מ במטכ"ל, ההחלטה לצאת למלחמה הייתה קשה יותר מהמלחמה עצמה.

במלחמת יום הכיפורים ראשת הממשלה גולדה מאיר לא טרחה לזמן את הממשלה ולשתפה בנעשה, אך כינסה את "המטבחון" – השרים משה דיין, יגאל אלון וישראל גלילי, וההמשך ידוע. לאחר המלחמה קמה ועדת השופט אגרנט.

מלחמת לבנון הראשונה (של"ג) הובאה לאישור הממשלה על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, אך עלתה הטענה ששר הביטחון שרון לא פרש לפני בגין את תמונת המצב במלואה. לאחר המלחמה קמה ועדת השופט קהאן.

מלחמת לבנון השנייה החלה כמבצע בעקבות חטיפת החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שהתגלגל למלחמה שנמשכה 52 ימים. האישור ניתן על ידי הממשלה בראשות אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ. לאחריה קמה ועדת השופט וינוגרד.

אבקש להרחיב מעט בסוגיית הגרעין האיראני. המבצע שטרם בוצע – תקיפת אתרי הגרעין באיראן – הוא מבצע מסוכן ביותר, שדורש מיומנות עצומה ואומץ לב נדיר. בין השנים 2009–2012 הייתה ישראל שלוש פעמים על סף תקיפה אווירית על אתרי הגרעין האיראני. שלוש פעמים כמעט ניתנה פקודת התקיפה שבעקבותיה 100 מטוסי "סופה" היו ממריאים משדות התעופה לעבר איראן (ראו "'סופה' בדרך לאיראן" מאת אילן כפיר).

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק דנו בנושא התקיפה בקבינט, אך הרמטכ"לים אשכנזי וגנץ, ראשי המוסד דגן ופרדו וראש השב"כ דיסקין, הביעו התנגדות והזהירו מפני השלכות בינלאומיות אפשריות על העולם המוסלמי, אירופה וארה"ב שבראשה עמד אז הנשיא אובמה. לדבריהם, ראוי שתגובה לאיום על מדינת ישראל תגיע לדיון במליאת הממשלה. לאור האמור, ברור כי ראש הממשלה ושר הביטחון לא ירצו לקחת על עצמם אחריות בלעדית ליציאה למלחמה.

לחיזוק הדברים אוסיף כי במסגרת יום עיון לזכרו של מאיר דגן, ביקשתי לחדד את הסוגיה. בפאנל המומחים השתתפו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, והשר לשעבר דן מרידור – שניהם היו חלק מפורום השישייה של נתניהו. מדבריהם עלה בבירור שהפורום אינו בר-סמכא לקבל החלטה לתקיפה שכזאת.

בראשית דבריי אמרתי שהרמטכ"ל צריך להיות שותף מלא לשיח האסטרטגי, ואוסיף כי גם אל לו לחשוש מלהביע את דעתו כשעסקינן בהגנה על האינטרסים של מדינת ישראל. נאומו של הרמטכ"ל כוכבי לפני למעלה משנתיים על הסכם הגרעין האיראני אומנם לא היה מתואם עם הדרג המדיני, ואין זה מתפקידו של הרמטכ"ל להעביר מסרים לממשל האמריקני, אך ביודעו כי מפקד פיקוד המרכז של הצבא האמריקני (USCENTCOM) ידון עימו בנושאי הגרעין, חילופי מודיעין ותיאומים של פעילות משותפת במזרח התיכון הרחב, פעל כוכבי באחריות. זהו בהחלט דרג בכיר המגן על האינטרסים של ישראל מול ארה"ב, כשם שהרמטכ"ל האמריקני מגן על האינטרס של ארה"ב בעולם.

ראוי להדגיש כי במקרים חריגים ייתכנו שינויים שיאושרו מתוך שיקולים מבצעיים בזמן אמת. במעגלים מצומצמים בדרג המדיני יכולים ראש הממשלה ושר הביטחון להעלות "מבנק המטרות" מבצעים שניתן להם אישור בקבינט. ביצועם המיידי נתון להחלטתם של ראש הממשלה ושר הביטחון, ואם אדם אחד ממלא את שני התפקידים (כמו לדוגמה בן-גוריון, בגין, רבין, ברק ונתניהו) יאשר את ההחלטה גם שר החוץ. להלן כמה דוגמאות למבצעים שאושרו על סמך מודיעין עדכני:

חיסול מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי ב-16 בפברואר 1992. מוסאווי היה טרוריסט ידוע לשמצה, אחראי לסדרת פעולות רצחניות, ביניהן מכוניות התופת נגד שגרירות ארה"ב וכוח המארינס בבירות, וחטיפת החיילים פינק ואלשייך. והנה צצה הזדמנות ליישב את החשבון עם האיש. ארנס, שר הביטחון, העריך עם הרמטכ"ל ברק ועם ראש אמ"ן אורי שגיא שמוסאווי יגיע לטקס יום זיכרון בג'יבשית. הייתה זו הזדמנות פז שעלולה לא לחזור – ארנס נדרש להחליט ללא שהות, והכול היה צריך להתבצע תוך שעות ספורות, ללא טעויות. מוסאווי זוהה בוודאות מלאה: הוא ושומרי ראשו נעים בשיירת מכוניות היוצאת מג'בשית. בתיאום עם ראש הממשלה שמיר נתן ארנס אור ירוק לחיל האוויר להתקפה ללא משגים. מוסאווי ועשרה משומרי ראשו נהרגו. מזכיר המדינה האמריקני בייקר, שגם הוא ראה בפעולה סגירת מעגל, העביר מסר כי "איש לא יתאבל על מותו של זה". אלא שחיזבאללה לא נשאר חייב ובתגובה ביצע פיגוע תופת בשגרירות ישראל בארגנטינה.

מבצע "מחוץ לקופסה" – תקיפת הכור הסורי ב-5 בספטמבר 2007 הוא דוגמה נוספת ומוצלחת לחשאיות ממודרת וקבלת החלטות במעגל מצומצם של ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד דגן ובידיעת הנשיא האמריקני בוש.

חיסול עימאד מורנייה רב-המרצחים, שהיה ברשימת המבוקשים של ארה"ב, ב-12 בפברואר 2008. החיסול בוצע באחד הרובעים מפוארים של דמשק, ומיוחס למוסד. למבצע היו השלכות על צה"ל ועל האזור כולו. דובר מחלקת המדינה האמריקני מסר כי "העולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו".

תקיפת יעדים איראניים בסוריה – במצב של "המערכה בין המלחמות" מאושרות התקיפות בסוריה על יעדים איראניים ותגובות לאירועים בעזה, על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון בלבד. הטכנולוגיות ועולמות המודיעין והמטרות של צה"ל מציבות אותו היום בעמדת עליונות, והוא נהנה מחופש פעולה כמעט מלא. חיל האוויר פועל באינטנסיביות כנגד יעדי התבססות, תשתית והתחמשות איראניים בסוריה ובמדינות אויב רחוקות. לפי פרסומים זרים, ולפי הצהרת הרמטכ"ל כוכבי, הגביר חיל האוויר את קצב התקיפות שלו בסוריה ואף על יעדים המרוחקים 500 ק"מ מגבול ישראל, כולל באזור אבו כאמל הסמוך לגבול עם עיראק.

המערכה שבין המלחמות היא רווח מבצעי שמדינת ישראל מנצלת לטובתה, הן בסיכול יכולות של האויב והן במוכנות למלחמה במעגל השלישי, אם תפרוץ, ובדגש מערכה בחזית הצפון. חיל האוויר מוכן כיום טוב יותר.

לסיכום: יחסי הדרג האזרחי והצבאי עברו בעשורים האחרונים תהליך של שינויים, כמובן בכפוף לחוק-יסוד: הצבא. אין עוררין על כך שצה"ל כפוף לדרג המדיני.

אהוד ברק, מי שהיה ראש הממשלה, שר הביטחון ורמטכ"ל, טען כי לא ניתן להפריד באופן חד וברור בין הדרגים, שכן קיים תחום רחב ומשותף ביניהם אשר ימשיך ויתקיים גם בעתיד. מאז קום המדינה היחסים האלו הלכו והתמסדו, ונדמה שאין מקום לשינויים חפוזים. עם זאת, חשוב להטמיע את

ממשלת נתניהו השישית יצאה לדרך. נדמה כי לנוכח ההסכמות במשא ומתן הקואליציוני שקדם להשבעתה, מדינת ישראל משנה את פניה. במאמר זה אבקש לעסוק בתחום הצבאי-מדיני לאור השינויים הצפויים, וביחסי הגומלין שבין הדרג הצבאי לדרג המדיני.

חלק מהשינויים שעליהם הסכים נתניהו עם שותפותיו הקואליציוניות מעוררים תמיהה, לדוגמה: הפרדה מבצעית של מג"ב איו"ש מצה"ל והכפפתו לשר לביטחון לאומי; והכפפת המינהל האזרחי לשר האוצר.

אין חולק על כך שבראש מערכת הביטחון עומדים כיום אנשים בעלי ניסיון מקצועי ומבצעי מהטובים והאחראיים ביותר: שר הביטחון האלוף במיל' יואב גלנט, מנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל' אייל זמיר, הרמטכ"ל אביב כוכבי, והרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי; אולם מדובר בשטח נפיץ, רווי מתחים יומיומיים, המנוהלים באחריות תחת פיקודו של מפקד פיקוד המרכז, מתוך טובת העניין.

ראוי לשוב ולהבהיר: חוק-יסוד: הצבא (אושר ב-31 מרץ 1976 ע"י הכנסת ה-8) מסדיר את מעמדו החוקי של צה"ל ואת אופן הפעלתו – בשגרה ובחירום. כפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני אינה כפיפות פורמלית בלבד, אלא היא כפיפות מהותית ומטריאלית. הדרג הצבאי ממלא את הפקודות וההוראות שהוא מקבל מהממשלה הנבחרת, ומאפשר לדרג המדיני להוציא לפועל את מדיניותו. הדרג הצבאי שותף בקבלת ההחלטות הביטחוניות ובכך משפיע על עיצוב מדיניות הביטחון הלאומי.

הרמטכ"ל, כמפקד הצבא ומפעיל הכוח, צריך להיות שותף מלא לשיח האסטרטגי. עליו להכיר בעוצמה המובנית של תפקידו במישור המדיני, ולא להתחמק מן האחריות הנגזרת ממנה. הנחיותיו כמפעיל הכוח מעצבות את המערכה, יותר מהפורמליות של הדרג המדיני. "המוח הצבאי רואה בהכרח כל העניינים מבחינת הצבא, ולא תמיד הוא יודע להעריך שאר צורכי המדינה לגופם, ושר הביטחון אסור לו שיסתמך אך ורק על חוות דעתו היחידה של הרמטכ"ל" (בן-גוריון).

המטכ"ל אינו רק הנהלת הצבא אלא המקום שבו מעוצבות בדיון של ממש ההחלטות העיקריות לבניין הכוח והפעלתו בצבא. רבין אמר ש"בגלל המציאות הביטחונית המיוחדת שלנו בישראל הכרח שהדרג הבכיר, המטכ"ל, יבין את מכלול הבעיות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות שלנו".

הרמטכ"ל בדימוס אייזנקוט ניסח במילים ברורות את תפקידם של הרמטכ"ל והמטכ"ל: המפקדה הכללית היא המפקדה העליונה בצה"ל. היא הדרג היחיד בצה"ל העומד באורח קבע בקשר עם הדרג המדיני, והיא המוסמכת לתרגם את הנחיותיו לפעולות צבאיות. המפקדה הכללית היא המפקדה האסטרטגית הרב-זרועית של צה"ל והיא נועדה לפקד ולשלוט על הפעלת הכוחות בכל זירות המלחמה ועל בניין הכוח בצה"ל. הרמטכ"ל הוא מפקד המערכה היחידי בצה"ל.

מאז קום המדינה התקיימו יחסי גומלין בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. השר האחראי הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון. אולם הוא רק יועץ ואין לו הסמכות להכריז על מלחמה. בסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה נקבע:

א) המדינה לא תפתח במלחמה […] אלא מכוח החלטת הממשלה.

ב) אין בסעיף זה למנוע פעולות צבאיות הנדרשות למטרת הגנה על מדינה וביטחון הציבור.

ג) הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה […] לפי סעיף קטן (א) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי […]. ראש הממשלה ימסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת; ההודעה על פעולות צבאיות כאמור בסעיף קטן (ב) תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי.

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון פעלו לפני ארבע שנים לתקן את החוק ולהעביר את הסמכות להכרזת מלחמה ממליאת הממשלה כפי שקבע החוק, להחלטת הקבינט. בארצות הברית, למשל, קובעת החוקה שיש צורך באישור הקונגרס להכרזת מלחמה (למשל, מלחמת העולם השנייה ומלחמת המפרץ).

את יחסי הגומלין בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל, אפשר לבחון לאור מלחמות ישראל שהסתיימו בהצלחה/בניצחון או בוועדות חקירה. להלן כמה דוגמאות: מלחמת השחרור נכפתה על ישראל ונוהלה על ידי בן-גוריון שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון, וחלקית על ידי בגין.

מלחמת קדש נוהלה בלעדית על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, לאחר התייעצות עם הרמטכ"ל משה דיין, ועם מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. ההודעה לממשלה נמסרה רק ביום פתיחת המלחמה.

מלחמת ששת הימים הובאה לאישור הממשלה על ידי ראש הממשלה לוי אשכול, לאחר תמיכת ארה"ב. מהלכי המלחמה היו על פי רצונו של שר הביטחון דיין. לדברי ויצמן, שהיה ראש אג"מ במטכ"ל, ההחלטה לצאת למלחמה הייתה קשה יותר מהמלחמה עצמה.

במלחמת יום הכיפורים ראשת הממשלה גולדה מאיר לא טרחה לזמן את הממשלה ולשתפה בנעשה, אך כינסה את "המטבחון" – השרים משה דיין, יגאל אלון וישראל גלילי, וההמשך ידוע. לאחר המלחמה קמה ועדת השופט אגרנט.

מלחמת לבנון הראשונה (של"ג) הובאה לאישור הממשלה על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, אך עלתה הטענה ששר הביטחון שרון לא פרש לפני בגין את תמונת המצב במלואה. לאחר המלחמה קמה ועדת השופט קהאן.

מלחמת לבנון השנייה החלה כמבצע בעקבות חטיפת החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שהתגלגל למלחמה שנמשכה 52 ימים. האישור ניתן על ידי הממשלה בראשות אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ. לאחריה קמה ועדת השופט וינוגרד.

אבקש להרחיב מעט בסוגיית הגרעין האיראני. המבצע שטרם בוצע – תקיפת אתרי הגרעין באיראן – הוא מבצע מסוכן ביותר, שדורש מיומנות עצומה ואומץ לב נדיר. בין השנים 2009–2012 הייתה ישראל שלוש פעמים על סף תקיפה אווירית על אתרי הגרעין האיראני. שלוש פעמים כמעט ניתנה פקודת התקיפה שבעקבותיה 100 מטוסי "סופה" היו ממריאים משדות התעופה לעבר איראן (ראו "'סופה' בדרך לאיראן" מאת אילן כפיר).

ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק דנו בנושא התקיפה בקבינט, אך הרמטכ"לים אשכנזי וגנץ, ראשי המוסד דגן ופרדו וראש השב"כ דיסקין, הביעו התנגדות והזהירו מפני השלכות בינלאומיות אפשריות על העולם המוסלמי, אירופה וארה"ב שבראשה עמד אז הנשיא אובמה. לדבריהם, ראוי שתגובה לאיום על מדינת ישראל תגיע לדיון במליאת הממשלה. לאור האמור, ברור כי ראש הממשלה ושר הביטחון לא ירצו לקחת על עצמם אחריות בלעדית ליציאה למלחמה.

לחיזוק הדברים אוסיף כי במסגרת יום עיון לזכרו של מאיר דגן, ביקשתי לחדד את הסוגיה. בפאנל המומחים השתתפו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, והשר לשעבר דן מרידור – שניהם היו חלק מפורום השישייה של נתניהו. מדבריהם עלה בבירור שהפורום אינו בר-סמכא לקבל החלטה לתקיפה שכזאת.

בראשית דבריי אמרתי שהרמטכ"ל צריך להיות שותף מלא לשיח האסטרטגי, ואוסיף כי גם אל לו לחשוש מלהביע את דעתו כשעסקינן בהגנה על האינטרסים של מדינת ישראל. נאומו של הרמטכ"ל כוכבי לפני למעלה משנתיים על הסכם הגרעין האיראני אומנם לא היה מתואם עם הדרג המדיני, ואין זה מתפקידו של הרמטכ"ל להעביר מסרים לממשל האמריקני, אך ביודעו כי מפקד פיקוד המרכז של הצבא האמריקני (USCENTCOM) ידון עימו בנושאי הגרעין, חילופי מודיעין ותיאומים של פעילות משותפת במזרח התיכון הרחב, פעל כוכבי באחריות. זהו בהחלט דרג בכיר המגן על האינטרסים של ישראל מול ארה"ב, כשם שהרמטכ"ל האמריקני מגן על האינטרס של ארה"ב בעולם.

ראוי להדגיש כי במקרים חריגים ייתכנו שינויים שיאושרו מתוך שיקולים מבצעיים בזמן אמת. במעגלים מצומצמים בדרג המדיני יכולים ראש הממשלה ושר הביטחון להעלות "מבנק המטרות" מבצעים שניתן להם אישור בקבינט. ביצועם המיידי נתון להחלטתם של ראש הממשלה ושר הביטחון, ואם אדם אחד ממלא את שני התפקידים (כמו לדוגמה בן-גוריון, בגין, רבין, ברק ונתניהו) יאשר את ההחלטה גם שר החוץ. להלן כמה דוגמאות למבצעים שאושרו על סמך מודיעין עדכני:

חיסול מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי ב-16 בפברואר 1992. מוסאווי היה טרוריסט ידוע לשמצה, אחראי לסדרת פעולות רצחניות, ביניהן מכוניות התופת נגד שגרירות ארה"ב וכוח המארינס בבירות, וחטיפת החיילים פינק ואלשייך. והנה צצה הזדמנות ליישב את החשבון עם האיש. ארנס, שר הביטחון, העריך עם הרמטכ"ל ברק ועם ראש אמ"ן אורי שגיא שמוסאווי יגיע לטקס יום זיכרון בג'יבשית. הייתה זו הזדמנות פז שעלולה לא לחזור – ארנס נדרש להחליט ללא שהות, והכול היה צריך להתבצע תוך שעות ספורות, ללא טעויות. מוסאווי זוהה בוודאות מלאה: הוא ושומרי ראשו נעים בשיירת מכוניות היוצאת מג'בשית. בתיאום עם ראש הממשלה שמיר נתן ארנס אור ירוק לחיל האוויר להתקפה ללא משגים. מוסאווי ועשרה משומרי ראשו נהרגו. מזכיר המדינה האמריקני בייקר, שגם הוא ראה בפעולה סגירת מעגל, העביר מסר כי "איש לא יתאבל על מותו של זה". אלא שחיזבאללה לא נשאר חייב ובתגובה ביצע פיגוע תופת בשגרירות ישראל בארגנטינה.

מבצע "מחוץ לקופסה" – תקיפת הכור הסורי ב-5 בספטמבר 2007 הוא דוגמה נוספת ומוצלחת לחשאיות ממודרת וקבלת החלטות במעגל מצומצם של ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד דגן ובידיעת הנשיא האמריקני בוש.

חיסול עימאד מורנייה רב-המרצחים, שהיה ברשימת המבוקשים של ארה"ב, ב-12 בפברואר 2008. החיסול בוצע באחד הרובעים מפוארים של דמשק, ומיוחס למוסד. למבצע היו השלכות על צה"ל ועל האזור כולו. דובר מחלקת המדינה האמריקני מסר כי "העולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו".

תקיפת יעדים איראניים בסוריה – במצב של "המערכה בין המלחמות" מאושרות התקיפות בסוריה על יעדים איראניים ותגובות לאירועים בעזה, על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון בלבד. הטכנולוגיות ועולמות המודיעין והמטרות של צה"ל מציבות אותו היום בעמדת עליונות, והוא נהנה מחופש פעולה כמעט מלא. חיל האוויר פועל באינטנסיביות כנגד יעדי התבססות, תשתית והתחמשות איראניים בסוריה ובמדינות אויב רחוקות. לפי פרסומים זרים, ולפי הצהרת הרמטכ"ל כוכבי, הגביר חיל האוויר את קצב התקיפות שלו בסוריה ואף על יעדים המרוחקים 500 ק"מ מגבול ישראל, כולל באזור אבו כאמל הסמוך לגבול עם עיראק.

המערכה שבין המלחמות היא רווח מבצעי שמדינת ישראל מנצלת לטובתה, הן בסיכול יכולות של האויב והן במוכנות למלחמה במעגל השלישי, אם תפרוץ, ובדגש מערכה בחזית הצפון. חיל האוויר מוכן כיום טוב יותר.

לסיכום: יחסי הדרג האזרחי והצבאי עברו בעשורים האחרונים תהליך של שינויים, כמובן בכפוף לחוק-יסוד: הצבא. אין עוררין על כך שצה"ל כפוף לדרג המדיני.

אהוד ברק, מי שהיה ראש הממשלה, שר הביטחון ורמטכ"ל, טען כי לא ניתן להפריד באופן חד וברור בין הדרגים, שכן קיים תחום רחב ומשותף ביניהם אשר ימשיך ויתקיים גם בעתיד. מאז קום המדינה היחסים האלו הלכו והתמסדו, ונדמה שאין מקום לשינויים חפוזים. עם זאת, חשוב להטמיע את נורמת היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי באמצעות מנגנוני פיקוח אזרחיים, התקשורת, מעורבות הציבור, ועדת חוץ וביטחון והמל"ל.

.