למה לא מספרים לנו את כל האמת על הגרעין האיראני

לאחרונה אמר ראש המוסד שאיראן מרמה את המערב ורצה לפצצה גרעינית. זאת הייתה האמירה הקרובה ביותר לטענותיי במאמרי "ישראל משלימה עם איראן גרעינית" ("הארץ" 5.7.22).

יש שלושה היבטים של הגרעין האיראני שבהם מה שההנהגה מספרת לנו אינו כל האמת הידועה לה:

1. הגרעין האיראני הוא איום קיומי על מדינת ישראל. ראש הממשלה המיועד נתניהו אמר לא פעם שאיראן מכינה לנו "שואה גרעינית". ראשי הממשלה בנט ולפיד נקטו קו דומה, אם כי בהתבטאויות פחות דרמטיות.
2. איראן רצה לפצצה גרעינית אבל היא במרחק של חודשים רבים ממנה, אולי אפילו שנתיים, כיוון שהיא צריכה להעשיר את האורניום מ-60% שעליהם הצהירה ל-90%, רמת ההעשרה הדרושה לפצצה, ואז עליה ללמוד לתרגם את האורניום המועשר מחומר גלם לפצצה מבצעית המורכבת על ראשו של הטיל הבליסטי המתאים.
3. ישראל רוצה בשיתוף פעולה אמריקני בסיכול הגרעין האיראני, אבל אם האמריקנים לא יספקו את הסחורה, ישראל תסכל לבדה את פרויקט הגרעין, והיא מסוגלת לעשות זאת.

במאמרי "הגרעין האיראני אינו איום קיומי. צריך אסטרטגיה אחרת" ("הארץ" 8.7.21) התייחסתי להרתעה הגרעינית הישראלית, לפי פרסומים זרים, שהאיראנים ושאר העולם מכירים היטב. בכל ההתנהלות שלהם בנושאי הגרעין האיראנים מוכיחים שהם רציונאליים ומתוחכמים ושולטים בלוחות הזמנים. ברור שהם לא יתנהגו בצורה אי-רציונאלית ויתקפו את ישראל בפצצה גרעינית (מה עוד שיש להם נתיב אחר לעשות זאת בהצלחה, ועל כך בהמשך), ובמעשה זה יביאו על עצמם את השמדתם על ידי תגובה ישראלית. לכן הגרעין האיראני הוא סיכון לאזור כולו ובעיקר למדינות המפרץ ולסעודיה, שהן סחיטות תחת איום גרעיני, אבל לא סיכון קיומי לישראל. הסיבה שההנהגה שלנו מעדיפה להחביא את הפיל הגדול הזה בחדר היא שכך היא יכולה להעמיד פָּנים כלפי פְּנים – כי על העולם, ובעיקר על בנות בריתנו, זה לא עובד – שאנחנו "נבאכדיקה שמשון" (שמשון המסכן) ושהאיום האיראני הוא אכן קיומי. זה מועיל בעיקר במערכות בחירות שבהן נתניהו מוצג כיחיד שיכול לחלץ אותנו מהאיום הקיומי הזה.

נוח לישראל להציג עמדה שטוענת שאיראן עדיין לא הגיעה למטרתה ושישראל אינה משמידה את פרויקט הגרעין כיוון שאין דחיפות. במאמריהם טוענים ראשי אמ"ן לשעבר האלופים במיל' ידלין והימן שלאיראן יידרש זמן לא מועט כדי להגיע לפצצה גרעינית מבצעית. הם מסתמכים על ההצהרות האיראניות של העשרה רק ל-60% ועל כך שהאיראנים עובדים בטור – רק לאחר שיעשירו מספיק, הם יתפנו ללמוד וליישם את ההמשך בדרך לפצצה. התייחסתי לכך במאמרי "חבורת שוטים?" ("הארץ" 21.7.22) ולא ארחיב.

יש שתי אפשרויות: האחת היא שלהנהגה יש מקורות מידע שאינם ידועים לציבור ואלה מאשרים את הטענה שאיראן עדיין לא קרובה למטרתה. אפשרות שנייה היא שעובדים עלינו ולא רוצים לחשוף את המצב האמיתי – זוהי האפשרות שאני אישית מאמין בה יותר. אני אזרח מן השורה ואין בידי מידע מעבר למה שמופיע בעיתונות הכתובה והמשודרת, אבל גם אם האפשרות הראשונה נכונה, כדאי להביא בחשבון שייתכן שהאיראנים מנצחים במאבק של ההסתרה והגילוי, וההנהגה אינה יודעת את המצב לאשורו.

הנשיא ביידן אמר לא מזמן שהסכם הגרעין מת. הוא לא המשיך לומר את המתבקש, שארצות הברית תשתמש בכל האמצעים לסכל את יכולת הפצצה הגרעינית, שברור שאיראן חותרת אליה כאשר אין הסכם ואין פיקוח על פעולותיה, והסיבה ברורה. לביידן יש צרות גדולות יותר בסדר העדיפות לפעולה של ארה"ב. המלחמה באוקראינה והשלכותיה והאינפלציה הגבוהה מדאיגות את הממשל האמריקני הרבה יותר מהגרעין האיראני, בעיקר לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה, מה עוד שהם מודעים להרתעה הגרעינית הישראלית ולכן לא חרדים לקיומה מבחינה זו. צריך להוסיף גם שחוסר העניין שמגלים האיראנים בחזרה לשיחות ההסכם נובע מחיזוק מצבה הכלכלי והמדיני של איראן, ראשית בעקבות הקשר החזק שנוצר בינה לבין רוסיה, עקב התמיכה האיראנית במאמצי המלחמה הרוסית באוקראינה, ושנית בשל הסכם הנפט ארוך הטווח עם סין. אם איראן תחליט מתישהו לחזור לשיחות, יעמוד מולה למעשה רק המערב.

וכאן עומדת למבחן הטענה הישראלית ליכולתה העצמאית לטפל בפרויקט הגרעין האיראני אם ארה"ב לא תשתף פעולה. כפי שכתבתי לעיל, נראה שארה"ב לא מתכוונת להסתכן בחזית נפיצה נוספת מול איראן בטווח הנראה לעין. אם נכון התרחיש שלאיראן כבר יש פצצה גרעינית ועכשיו היא עמלה על הגדלת הארסנל הגרעיני שלה, או אפילו אם היא רק קרובה מאוד לפצצה ודוהרת במהירות לסגירת הפער, עכשיו הזמן לפעולה עצמאית בעוצמה מלאה, כדי לסכל אחת ולתמיד את האיום הקיומי הזה. לא רק שאיננו רואים פעולה כזו, אלא שאפילו הפעולות הכירורגיות להאטת הפרויקט אינן מדווחות בזמן האחרון וכל התקיפות הישראליות הן על שיירות נשק ואתרים אחרים שמטרתם חיזוק והגברת יכולת תקיפת הטילים על ידי חזבאללה.

לטעמי, הסטת המאמץ לסיכול, ככל האפשר, של יכולת התקפה פתאומית של חזבאללה היא כיוון הפעולה הנכון, כיוון שגם ישראל יודעת שזה מסלול הסיכון הקיומי הריאלי, גם לדעת האיראנים. החשש שלי ושל רבים הוא שהמאמצים הישראליים לא ישיגו את המטרה ובשלב מסוים נגיע למצב שלא תהיה לנו ברירה וניאלץ לפתוח בהתקפת מנע בלבנון, כדי למנוע, או לפחות להקטין משמעותית, את האיום הזה.