עיתוני השבת שהתייחסו למלחמת יום כיפור הרבו לציין את גורם "ההפתעה" כסיבה למחדל המלחמה. על כך נוסף גם כישלון מערכות המודיעין לזהות את הכוונות וההכנות הגלויות למדי של איחוד הצבאות המצרי והסורי ואת שעת ה"ש" לפרוץ המלחמה. למרות הניצחון בקרב מלחמת יום כיפור נחשבת ובצדק לכישלון החמור ביותר של מדינת ישראל במאמץ ההישרדות במזרח התיכון – אולם "הפתעה" ממש לא הייתה שם!
גם הניסיון לפטור את הדרג המדיני מכל אחריות הוא חטא של ממש. החל מוועדת אגרנט וכלה בכתבה "בנעלי גולדה" (ספט' 2022) באשר לחלקה של ראשת הממשלה במחדל מלחמת יום כיפור, שבה הודגש שגולדה כבר הייתה "אישה זקנה וחלשה" שלמרות תחושת הבטן שלה לא יכולה הייתה להתמודד מול הגנרלים "יודעי הכול". אך ראוי להעמיד הדברים על דיוקם.
אם היו למישהו ספקות לגבי המלחמה ומועדה, הרי שכבר ביום שישי בשעות הבוקר המוקדמות, עודכנו קציני המטה הכללי, ואני קצין זוטר ביניהם, כי "מחר, יום שבת, בשעה 14:00, תפרוץ מלחמה עם מצרים וסוריה", כלומר, לפחות 30 שעות קודם לשעת ה-"ש", ידעו ראשי המטה הכללי ובוודאות גם ראשת הממשלה על העומד להתרחש, ואילו רצו – ניתן היה להתחיל בגיוס מיידי של כוחות המילואים ולהנחית מכת מנע שהייתה משבשת לחלוטין את תוכנית המלחמה של האויב. קציני מטה בעלי תפקידי חירום כמוני, פנו לאלתר ליחידותיהם ולא הבינו מדוע צה"ל לא פועל מייד, עד שלמחרת, בשבת, נשמעו צופרי האזעקה בשעה 14:00…
ובכן, כפי שנתגלה במסמכים חסויים של משרד החוץ האמריקאי ששוחררו לפני שנים אחדות, תוכנית המלחמה שיזם נשיא מצרים הייתה ידועה זה מכבר לקיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי ושר חוץ בפועל באותם ימים. המטרה הייתה לאפשר למצרים הישג צבאי כלשהו שיאפשר "למחוק" את חרפת תבוסת מלחמת ששת הימים, כי מבחינתם רק לאחר השבת הכבוד המצרי תהיה אפשרות לדבר על איזשהו משא ומתן עם ישראל, ובעיקר – לחלץ את מצרים מחיבוק הדוב רוסי שחימש ואימן את צבאות מצרים וסוריה, ולהשיבה לחיק המערב. קיסינג'ר עדכן את גולדה מבעוד מועד בתוכנית, והזהיר אותה לבל תירה ישראל את הכדור הראשון (כפי שעשתה במלחמת 67') כי אז ארה"ב תתנער מכל מחויבות לסייע לישראל.
גולדה התייעצה עם שר הביטחון דאז משה דיין שכנראה עדיין התבשם מניצחון מלחמת ששת הימים, הרגיע את גולדה בטיעון שאת מכת האש הראשונה של האויב יוכל הצבא סדיר לספוג, כך שיאפשר גיוס מילואים חפוז, ואז "לנפנף" את הצבאות הערביים חזרה אל מעבר לגבול (ראו ספרו של האלוף עמנואל סאקל "הסדיר יבלום?", 2011).
יתרה מכך, ביום שבת בשעה 11:00 יזם חיל האוויר, באישור הרמטכ"ל דדו, מתקפת מנע, אך משה דיין עצר את המטוסים שכבר התקדמו על המסלול, החזירם לדירים ואסר על הרמטכ"ל דדו לגייס כוחות מילואים כדי לקדם את פני הרעה. מפקדים בכירים אחדים לא יכלו לשבת מנגד ונקטו כמה יוזמות אישיות, חלקן קריטיות, אך זה לא הספיק. אפשר להבין מה עבר על משה דיין שהסתובב המום ב"בור" ומלמל על נפילת הבית השלישי, ועל גולדה ששקלה להתאבד בשל היענותה לדרישת ארה"ב, החלטה שאת מחירה ישראל משלמת ותשלם עד אחרית הימים.
לסיכום, "הפתעה" לא הייתה הגורם המכריע, כי עדיין ניתן היה לשנות כליל את פני המערכה אילו לא הטיל קיסינג'ר את מוראו על גולדה, במיוחד לאור המהלכים שנקט קיסינג'ר במהלך כל השנה שקדמה לפרוץ המלחמה. מצב הדברים שהיה בשטח: צבא לא מאורגן, אי-מימוש תוכניות בלימה, וחיילים ששיחקו שש-בש בגופיות על גדות התעלה הם כישלון שעליו שילם דדו בכהונתו. יש לקוות שהדרג המדיני למד את הלקח, וישראל לא תשוב על שגיאה קשה זו.
13 תגובות
לגדעון שניר
נכון מאד. הפתעה לא הייתה. אתה מדייק לחלוטין בתיאור ההתרחשויות שקדמו להתקפה ביום כיפור.
גם נכון שגולדה לא אישרה גיוס מילואים כללי (פרט לחיל האוויר) ומנעה התקפה ישראלית מקדימה.
עוד נכון שקיסינג'ר העביר לגולדה מסר שאם ישראל תתקוף ראשונה ארצות הברית תתנער ממנה.
לא נכון שהייתה קונספירציה כפי שכתבת.
ההחלטות שגולדה קיבלה, ויש לציין שבישראל הדמוקרטית הפיקוד העליון של הצבא מציית להחלטות הדרג האזרחי,
היו נכונות מאד. התנערות אמריקאית הייתה גורמת למעורבות סובייטית הרבה יותר גדולה ואז אבוי היה לנו.
התקפת מנע הייתה גורמת ליותר נפגעים ואבדן מטוסים שלנו תוך בזבוז עצום של תחמושת חדישה ללא אפשרות לחידוש מלאי לצורך הגנה.
עוד דבר נכון כתבת – "ישראל משלמת את תוצאות החלטת גולדה". הקורבנות בהרוגים ובפצועים שספגה ישראל במלחמת יום כיפור נותרים כפצע נורא בנפשותינו. אולם ההישגים בהוצאת מצרים ממעגל הלחימה בישראל וביטול שלושת הלאווים של חרטום, והמכה הקשה שהסובייטים ספגו, מילאה תפקיד משמעותי בתהליך קריסת ברית המועצות. קריסה ששינתה בקנה מידה היסטורי את מעמדה של ישראל בכל התחומים.
ללא החלטתה של גולדה כיוון ההיסטוריה שלישראל היה שונה לחלוטין וכנראה שלא לטובה.
דגני ידידי- אנו מתווכחים מנהמת ליבנו וברוח טובה
ובכן- לגבי העובדות אין בינינו מחלוקת עד שמגיעים להערכות "מה אילו" שזו פרשנות אישית הסתברותית:
1. לא הבנתי לאיזו " קונספירציה" את מכוון, לא מופיע במאמר שלי. אני מסתמך על חומרים ומסמכים ששוחררו עי משרד החוץ האמריקני עם תום תקופת החיסיון – שלא הובאו לידיעת הציבור (ראיתי את חלקם)
2, יכול להיות ש"התנערות אמריקאית הייתה גורמת למעורבות סובייטית הרבה יותר גדולה" או שלא! השערה הזו אינה מוחלטת. אפשר לשאול מדוע ארה"ב בכלל הייתה צריכה ל"התנער"?, כפי שנהגה כלפינו כמעט בכול האירועים המלחמתיים שלנו החל מאיום מרשל 1947, המשך במבצע סיני 56 מלחמת 67 וכלה ביום כיפור 73 , אבל לא חששה מעימות באירוע קובה! עמדה על שלה והצליחה!
– " התקפת מנע הייתה גורמת ליותר נפגעים" גם זו הערכה שאני חולק עליה. אתה מסתמך על זו שתוכננה לשבת עי חי"א- שאילו התבצעה כפי שתוכננה – אולי. אני מדבר על התקפה מנע מסוגים אחרים. כזו שהייתה יכולה לשבש את תכנית המלחמה של האויב למשל קידום "שובך- יונים" מלא, הפעלת קו ברלב כפי שתוכנן ועוד רבים! שלא לדבר על גיוס מילואים מלא ביום שישי! הכנסת הסדיר והמוצבים לכוננות מלאה (או פינויים?? שהיו מקצרים את המלחמה בהרבה ומונעים מאות הרוגים ואלפי פצועים. בטוח לא המצב שהיה!
3. נכון שכולם מברכים על הסכם השלום עם מצריםו- מאין לך שזה לא היה מתרחש אילו ישראל הייתה בולמת את המלחמה בעיתה? והשלום עם מצריים "על תנאי" מצב "אי לוחמה זמני" במקרה הטוב אם לא מעלים באש את השגרירות.. ולמזלנו דאעש תקף את מצרים והם היו זקוקים לנו נקודתית.. עד שלא!!. ומצרים כבר לא תצא מסיני לעולם!
4. הנזק שנגרם לישראל הוא בלתי הפיך, העולם הערבי למד שישראל אינה חזקה כפי שחשבו, הרתעה ירדה לשפל שלא ניתן לתקן, הנחישות הפנימית בשפל מסוכן, כול הפורענויות מאז, כישלונות מלחמות מול לבנון, עזה ועכשיו בגדה ובתוך ישראל- הם כולם המשך ישיר לכישלון 73
לכן המשחק- "מה היה קורה אילו" הוא בעייתי בהמעטה מכדי להימנע מהפקת לקחים נכונה וישומם!
המחדלים הם לא רק בהחלטות של היממה שדדמה למלחמה. אל בכל השנים שקדמו למלחמה, איזה צבא ואיזה תוכניות הכינו. ממש גרוע
גדעון היקר,
1. במונח קונספירציה התכוונתי לתובנה הדמיונית שכאילו היה הסכם לתת למצרים "לנצח קצת" כדי להחזיר להם את הכבוד.
2. נכון – על העובדות איננו חלוקים. על מה היה אילו אין טעם להמשיך בוויכוח כיום.
3. בארה"ב העריכו שישראל תנצח בכל מקרה. מה שאכן קרה. דרישתם להימנע מתקיפה ראשונים נבעה משיקולים של אסטרטגיה בין לאומית.
הדיונים על היציאה מווייטנאם והמלחמה הקרה עם הסובייטים. אל תשכח שהאמריקאים הכריזו על כוננות גבוהה ביותר בצבאם בעולם
כאשר הם זיהו שהסובייטים מכינים הנחתה של כוחות קומנדו בדמשק, ופקדו על שתי נושאות מטוסים להפליג מנפולי למזרח הים התיכון.
4. הסכם השלום עם מצרים לא היה נחתם ללא המכה הנוראה שהם חטפו במלחמה. חד משמעית. כשניפגש שאל אותי מדוע אני חושב כך.
5. התקפת מנע של חיל האוויר הייתה מותירה את ישראל ללא סוגי תחמושת שהייתה נחוצה בשלבים יותר מאוחרים. וזה רק המעט שיש לומר.
6. לישראל לא נגרם נזק בלתי הפיך. נהפוך הוא. בתהליך שנמשך שנים חדרה לתודעת העולם הערבי שהם לא יוכלו להביס את ישראל.
למשל הקצונה הבכירה המצרית יודעת היטב מה קרה להם באוקטובר 1973 הגם ששופרות התעמולה המצריים משדרים ניצחון במלחמה ההיא.
מדינת ישראל מקיימת קשרים מסוגים שונים עם מדינות ערביות עוד הרבה לפני הסכמי אברהם. בעיקר בתחומים שונים של ביטחונם.
אגב – גם הרוסים הפיקו לקחים ממלחמת יום כיפור. לכן הם משתפים עמנו פעולה ולא רק בסוריה, ולא רק בתחום הצבאי.
יש לרוסים כלפינו הערכה רבה מאד גם על זה אני מציע שתשאל אותי לכשניפגש.
עוד דבר – ב- 19 לנובמבר יתקיים במסגרת העמותה להיסטוריה צבאית יום עיון בתכנוני ובהנחייתי על הנושאים שנידונים לעיל. אני מציע שתשריין לך את היום הזה כדי שתוכל להשתתף בו ואף לדבר עם תרצה.
כל הכבוד על ההידברות והתגובות והתגובות על התגובות באתר הזה. מתייחסים ברצינות ועונים ומתווכחים ומביאים טיעונים. ולא תם תגובות מתלהמות בצורה של סיסמאות ללא קשר לתוכן המאמר כמו שיש בהרבה אתרים ואפילו המובילים.
אני לא רוצה להאמין שידעו ולא עשו דבר כדי לאפשר ניצחון מצרי. לא יתכן. אולי ידעו ולא עשו הרבה מתוך זלזול באויה ומתוך יהירות
אזרח- נכון קשה להאמין, אבל יש עובדות שלא ניתן להתעלם מהם, גם לקראת סוף הקרבות, כאשר צהל הגיע לקילומטר ה 101 מקהיר- קיסינגר לחץ שלא להמשיך כדי לא להחליש את סאדאת כי התקרבות יתר לקהיר הייתה מתפרשת כתבוסה מצרית, יתר על כן- צהל כיתר את הארמיה השנייה שהיתה לכודה בסיני וקיסינגר דרש שלא נשמיד וגם לא ניקח אותה בשבי. אני סייעתי להעביר משאיות מזון ומים מסואץ לארמיה כדי להחיות אותם!
מנגד-אי אפשר להתעלם מההגיון הפרגמטי של מהלכי קיסינגר שהצליח להשיג את המטרות האסטרטגיות של ארהב ואולי למי שרוצה- גם הביא לביקור של סאדאת בירושלים- כגיבור האומה הערבית
תיקון- הארמיה השלישית
אלא שההחלטות השגויות של הדרגים האלה נמשכו גם אחרי פרוץ המלחמה
להכול נכון: אני התייחסתי בעיקר לתנאים הבינלאומיים שהשפיעו על קבלת החלטות הדרג המדיני טרם הקרב, ולפני הקדישו כותבים קודמים על המהלכים הטקטיים בהמשך המלחמה עצמה.
אם בידך מידע על החלטות שגויות במהלך המלחמה שאתה חושב שראוי להביא לידיענו- אדרבא
לגדעון שניר
נכון כתבת. קיסינג'ר הצליח להשיג את המטרות האסטרטגיות של ארה"ב, אבל גם של ישראל – הוצאת מצרים ממעגל הלחימה בישראל, ביטול שלושת הלאווים של חרטום. משם, כבר 49 שנים שורר שקט בגבול הדרומי שלנו. לגבי ה"שלום הקר" עם מצרים – שווה מאמר נפרד.
עוד – שמתי לב שציינת שקיסינג'ר דרש שלא ניקח את הארמיה השלישית בשבי. נו באמת – אתה מתאר לעצמך מה היה יכול לקרות אם היינו שובים עשרות אלפי חיילים מצרים שכותרו על ידי צה"ל? מזל גדול היה לנו ש"קיסינג'ר דרש שלא ניקח אותם בשבי" רק זה היה חסר לנו.
ןלגבי סאדאת – אתה טוען שהוא ביקר בירושלים כגיבור העולם הערבי, שיבושם לעולם הערבי . למעשה הוא בא לקנוסה. על מנת להצדיק את הביקור לעצמו, בעיני עצמו, הוא התהדר בעניבה עם הדפסה של צלבי קרס. האם ברורה לנו משמעות עניין זה?
פעם אחת אתה לא חושב כמו דגני. אוי
פרובו
הסר דאגה מליבך, אמנם יש ביננו מחלוקות בנושאים שונים לפי מידת ההתנסויות החיים שכול אחד מאיתנו חווה, שמן הסתם מעצבת את האופן בו אנו בוחנים את המציאות ומסיקים מסקנות. מחלוקת קיימות לפי מידת השוני במידע ותחומי העניין ולמדנו להעריך את ההסכמות וגם את המחלוקות בכבוד הדדי מבלי שקיים איזה תיאום מוקדם ביננו ואני מקווה שזה מפריע לך.
לגופו של עניין- אנו מייחסים חשיבות רבה למהלכים הבין- לאומיים שקדמו והשפיעו על קבלת ההחלטות בדרג המדיני שלנו, ומכאן לתוצאות המלחמה הקשה. וכל שנמשיך לדון ולחקור בהם כך אנו מקווים שיופקו הלקחים לעתיד. אשמח אם תשתף אתנו בתובנות שלך בנושא שיעשיר את מצבור המידע הקולקטיבי (תראה איזו תשובה ארוכה לשורה אחת שלך..)