מפגש מפתיע עם קצין סובייטי

מכה אסטרטגית שספגו הרוסים באוקטובר 1973
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

לאחר קריסת המשטר הסובייטי, בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, התבקשתי ללוות אורח רוסי שביקר בישראל. הוא ביקש מאחד המארחים, רב ואיש חב"ד, לארגן עבורו ביקור ברמת הגולן. החב"דניק התקשר אליי, אמר שידוע לו שאני מכיר היטב את רמת הגולן, וביקש שאקדיש יום לאורח כדי לקחתו לביקור. האיש, כך אמר לי כבוד הרב, נושא תפקיד חשוב ברוסיה החדשה והוא משתייך לקבוצה המקורבת לנשיא החדש של רוסיה מר ילצין. אם האיש בכיר כל כך במנגנון השלטון הרוסי, שאלתי את הרב, מדוע לא פנית למשרד החוץ על מנת שיארחו אותו באופן רשמי? האיש בא לכאן אינקוגניטו, הוא ענה לי, לבקר את אחותו הקטנה והאהובה שהתחתנה עם יהודי שעלה לישראל. הוא מבקש לא להיחשף מסיבותיו הוא. הבנתי, אמרתי לרב. שהאורח יגיע בשבת הקרובה ב-5:00 למשרדנו בתל אביב. משם נצא לגולן. דאגתי למתורגמנית כיוון שהרב אמר לי שהאורח אינו מדבר אנגלית אלא רק רוסית וגרמנית. כיוון שהגרמנית שלי מסתכמת ביידיש מגומגמת העדפתי שתלווה אותנו מתורגמנית מקצועית, כדי למנוע תקלות שמקורן בתקשורת לקויה.

בדיוק ב-5:00 בשבת האמורה יצא ממונית, בכתובת שמסרתי לכבוד הרב, האורח הרוסי. ענק. שני מטר גובה. לחץ את ידי בעדינות. אני סטניסלב ק', אמר. ואני אייזיק, השבתי. יצאנו לדרך. ב-7:00 עצרנו בצמח לתדלוק ולקפה. משם נסענו לחמת גדר ומשם בכביש המזרחי של רמת הגולן צפונה. התעכבנו בכמה מקומות מעניינים ולקראת הצהריים הגענו למצפה קונייטרה. הסברתי לאורח על הסביבה. משם לחרמונית ולסיפור על הלחימה ביום כיפור בעמק הבכא. משם למג'דל שאמס, צפייה לעבר חאדר והסיפור על ארבעת היישובים הדרוזים שנותרו בגולן אחרי מלחמת ששת הימים ועל כיבוש המובלעת ביום כיפור. האורח שאל שאלות, אני הסברתי והמתורגמנית עשתה את מלאכתה נאמנה. יצאנו לנסיעה בחזרה לתל אביב. בדרך עצרנו במסעדת הדגים בלידו בטבריה על שפת הכנרת.

שאל האורח, איך אתה מכיר את רמת הגולן ובקיא כל כך במה שהתחולל בה במלחמת יום כיפור? השבתי שהשתתפתי בכיבוש הגולן ב-1967 וגם בלחימה על הגנת הגולן ב-1973. והיכן לחמת ב-1973? שאל האורח. הייתי בגדוד טנקים שעלה במעלה גמלא עם שחר ביום שני, היום השלישי למלחמה, ודחק את השריון הסורי מזרחה. בערב הגענו לציר הנפט ובערב הבא אחריו הגענו לחושנייה תוך דחיקת השריון הסורי מזרחה. כשהאורח שמע היכן השתתפתי בלחימה, פניו קפאו והלבינו. מה קרה, שאלתיו. אחרי שהתאושש קמעה אמר לי, אני הייתי ממש מולך. צמוד למפקד הדיוויזיה הסורית שחדרה לרמת הגולן בגזרה המרכזית. שאלתיו מה היה תפקידו, טנקיסט או תותחן, ענה לי הייתי פולקובניק (אלוף משנה) בצבא האדום. קצין פוליטי, נדרשתי ללוות את קציני הצבא הסובייטי שאימנו את המפקדים הסורים שניהלו את הפלישה נגדכם ביום כיפור. עכשיו הגיע תורי להיות מופתע עד עמקי נשמתי. התחלתי להבין בחברת מי העברתי את השבת ההיא. ישבנו במסעדה הטבריינית עוד כמה שעות. לתל אביב חזרנו ביום ראשון לפנות בוקר. נוצרה לי הזדמנות להבין מי היו הסובייטים ומה הם חיפשו בארצות ערב. מה היו בעיות התקשורת שלהם עם הערבים. מה דעתם על החיילים והמפקדים הסורים ובכלל מה עלה בגורל ניסיון הסובייטים לחדור למזרח התיכון.

ראשית למדתי שהיו לסובייטים בסוריה (וכנראה גם בארצות ערביות אחרות) בעיות קשות ביותר בקיום תקשורת עם הקצינים הסורים שאותם הם נדרשו להדריך. נאסר על הסובייטים ליצור קשר עם נשים מקומיות. בהתאם לנוהג מוסלמי המקובל נאסר עליהם לצרוך אלכוהול בפרהסיה. המזון שהוגש להם במחנות הצבא הסורי לא נעם לחיכם. הם סבלו מ"תקלות" במערכות העיכול שלהם בשל רגישותם למזון מזרחי ולאופן הכנתו בתנאי סניטציה לקויים. אך אלה היו רק החלק השולי של הקשיים שהמדריכים והקצינים הסובייטים חוו בסוריה.

מדברי האורח הבנתי שההחלטה לתקוף ביום כיפור התקבלה בתמיכת הקצונה הסובייטית הבכירה. לדעתם תקיפה ביום הקדוש ביותר ליהודים תתפוס אותם לא מוכנים לקרב. חלקם צמים ורבים מהם מתפללים בבתי הכנסת. כך התקבעה בתודעת הסובייטים התדמית של היהודים כפי שהם ספגו אותה במקומותיהם. הסברתי לאורח שהתקיפה ביום כיפור הייתה אחת הטעויות הגדולות ביותר שלהם. לתמיהתו השבתי שדווקא ביום זה גיוס המילואים של צה"ל והזרמתם לאזורי הלחימה, בעיקר ברמת הגולן, היה המהיר והיעיל ביותר. היה לו קשה להפנים עניין זה. לבסוף הוא קלט והבין. התברר לי שהיה ויכוח בין הצד הסורי לצד המצרי על שעת התקיפה. המצרים רצו לתקוף בשש בערב, כאשר השמש בגבם ומפריעה לישראלים המתגוננים לכוון את כלי הנשק. לעומתם הסורים רצו לתקוף בבוקר כאשר השמש בגבם, מאותה הסיבה שהמצרים רצו לתקוף בערב. לבסוף הם התפשרו על תקיפה בשעה 14:00. הקדמת ההתקפה בארבע שעות שינתה למצרים מעט מאוד. אולם לסורים, שהחלו לנוע מערבה אחר הצהריים, התנועה קדימה מול קרני השמש הופרעה במידה מסוימת.

לדברי האורח הם ידעו בדיוק כמה טנקים, תותחים וחיילי צה"ל פרוסים ברמת הגולן. הם גם ידעו שיחסי הכוחות בין הצבא הסורי הפולש לבין צה"ל המתגונן הם בסדר גודל ממוצע של כאחת לעשר לטובת הסורים. הם העריכו שייקח לישראל ימים אחדים לגייס אל המילואים ולהציבם בחזית. הם לא תכננו לחצות את הירדן מערבה. כוונתם הייתה להזרים מסה אדירה של כוחות משוריינים וממוכנים, להציף בהם את הגולן, להגיע לירדן ולהתארגן שם בקו הגנה כדי להדוף את כוחות המילואים של צה"ל.

לדברי האורח הנכבד, עד לאותה עת הסובייטים לא הבינו מה קרה להם ולבני טיפוחם במלחמת אוקטובר 1973. בסופו של התהליך שהחל במלחמה זו הסובייטים נזרקו מהמזרח התיכון. המקום היחיד שנותרה להם בו דריסת רגל הוא סוריה. כך למעשה עד היום (2022).

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. נשמע שהוא היה יותר מהשבט של פוטין מאשר סתם קומיסאר…
    אחלה סיפור.

      1. חחח,
        הסובייטים שלחו "משגיחי כשרות" עם כל משלחת לחו"ל. קראתי פעם שכל הצוות
        שנשלח לקובה בזמנו היה קגב כולל המהנדסים.

  2. יצחק נכבדי,
    האיש ידע להסביר מדוע נשאר בשטח ולא פונה יום קודם לפרוץ הלחימה עם שאר אלפי היועצים הסובייטיים שפונו למוסקבה?

    1. לדודי ירון
      שאלתך במקומה.
      א- לא שאלתיו. לדבריו הוא היה שם.
      ב- עד כמה שידוע לי פונו המשפחות של הסובייטים, וכנראה גם חלק מהיועצים. לא כולם.

  3. סיפור הממחיש היטב את הבעייתיות של להיות יהודי במדינה אחרת ולשרת אותה

  4. מר דגני היקר.
    סיפורך המרתק ראוי לפרסום גם במסגרת של תפוצה רחבה יותר.
    ידועים לי מקרים דומים של מפגשי לוחמים משני הצדדים, כולל אחד או שניים מפתיעים מאד, כמו שלך.
    חבל שסיפוריהם לא פורסמו בפורום מתאים ו"ילכו לאיבוד".
    נהניתי לקרוא את מאמרך.

    1. ליוסף היקר (מדוע בעילום שם) –
      תודה. יש עוד. בעיקר, אבל לא רק, כתוצאה משתי העליות: בראשית שנות השבעים ובשנות התשעים של המאה הקודמת.
      ב- 17 בנובמבר יתקיים בהנחייתי יום עיון של העמותה להיסטוריה צבאית שיוקדש, בין השאר, לסוגיות מסוג זה. בוודאי יעניין אותך.

  5. סיפור פיקנטי
    איך הוא לא פחד לספר לך את העובדות האלה

    1. לאורן לביא הנכבד,
      שאלתך במקומה. אל תשכח שכאשר נפגשתי עמו כבר עברו כ- 20 שנים ממלחמת יום כיפור. בינתיים המשטר הסובייטי קרס ונהייתה רוסיה אחרת. בנוסף הוא היה בכיר במשטר ולא היה לו ממי וממה לפחד. למעשה שיחתנו גלשה למקומות הרבה יותר עמוקים שלא כתבתי עליהם בשל נפח מסוים של מאמר שמוכתב לי על ידי המערכת. אכתוב המשך למאמר זה בהזדמנות אחרת.

  6. בעתיד עוד יסופרו לא מעט סיפורים על תפקידים של רוסים, חלקם יהודים, בבישול מערכת היחסים המסובכת בין שתי הארצות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך