בזכות המפקדים והלוחמים

לקראת יובל החמישים למלחמת יום הכיפורים
תמונה של שמעון
תא"ל מיל' שמעון חפץ

ערב יום הכיפורים תשפ"ג ניצבים אנו בפתח שנת החמישים למלחמה. ב-6 באוקטובר 1973 רעדו אמות הסיפים בישראל. הדי ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים נמשכים עד היום, וכן גם תיעוד המלחמה ותיעוד התנהלותם של ה"קברניטים" שלא קיבלו את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון.

סיפורה של המלחמה הוא סיפורם של לוחמים ומפקדים אשר הגורל זימן אותם, במקום ובזמן, לאחד המאבקים הקשים של עם ישראל על קיומו. "ועדת אגרנט", שהוקמה לחקירת כישלון המודיעין, קבעה שהמלחמה תפסה את הצמרת הביטחונית-מדינית ואת צה"ל בלתי מוכנים. הוועדה התמקדה בהתנהלות הדרג הצבאי בתקופה שלפני המלחמה ועד 8 באוקטובר 1973, אולם לא דנה בחלקו של הדרג המדיני-ביטחוני, שהיה שותף מלא למודיעין התרעתי. זה אותו דרג שהכתיב לצה"ל את הנתונים של מהלכי המלחמה ואשר הושפע מכך שהופתענו.

צה"ל הופעל בשני שלבים עיקריים. השלב הראשון – בלימה על ידי הצבא הסדיר. עם כוחות הסדיר נמנו בני המחזור שלפניי ובני המחזור שלי – 25 באוקטובר 1972 לקורס קציני השריון. היינו מפקדים זוטרים שהוטלו היישר ללחימה, בשעות הקשות של מלחמה שסופה לא נראה. מולנו ניצבו כוחות מצריים שנהנו מיתרון ועדיפות לאורך קו המים – מוצבי התעלה; גם כוחותינו במוצבים בקו רמת הגולן היו עם נתוני פתיחה נחותים.

הערכות המצב וההחלטות הקשורות למעוזים בקו המים נגעו בכול – החל מהרמה האסטרטגית ועד לרמה האנושית: פינוי מעוזים? איזה מהם לפנות? האם על אנשי המעוזים להיכנע ולהילקח בשבי? בתנאים אלה רבו האבדות ונוצרו מצבים שלא הכרנו ממלחמות העבר – גדל מספר הנפגעים, השבויים והנעדרים, והוחמר מצבם הפיזי והמנטלי של הלוחמים שנדרשו להתמודד עם לחץ מצרי וסורי, ועם אובדן כלי לחימה.

בהשפעת המצב בחזיתות השונות הופעל השלב השני – גיוס כוחות המילואים. צבירת הכוחות והתארגנותם בגזרות התנהלה כהלכה. צה"ל רִענן מחדש את שורותיו גם בצוותי טנקים, חימש ותדלק אותם והיה מוכן להילחם בציוות משולב של סדיר ומילואים. הכוחות התארגנו למהלכי מלחמה אל מול אויב המצויד בכוח אש ארטילרית ונ"ט מרשימים.

בניין הכוח והעוצמה שנבנו לְקַדֵם פני מלחמה לא הספיקו. היינו צבא קטן בהשוואה לכוחות שקמו להילחם בנו: במטוסים, בטנקים ובקני ארטילריה – עוצמתו של האויב הייתה רבה יותר מעוצמתו של צה"ל. ואף על פי כן הצלחנו לעצור את מתקפת האויב בחזית הסורית. תוך שלושה ימים עברנו למתקפת-נגד והשמדנו את מרבית השריון הסורי תוך שיתוף פעולה של שלוש אוגדות – 36 בפיקוד תא"ל רפאל-רפול איתן, 146 בפיקוד תא"ל מוסה פלד, 210 בפיקוד האלוף דן לנר. בקרב עמק הבכא השמיד אביגדור קהלני, מג"ד 77, כוח סורי שמנה עשרות טנקים, עצר את ההתקפה הסורית ברמת הגולן, והאויב נהדף עד פאתי דמשק. בחזית המצרית נלחמו בתחילת הלחימה בסיני שלוש אוגדות – 143 בפיקוד האלוף אריק שרון, 162 בפיקוד האלוף אברהם אדן-ברן, 252 בפיקוד האלוף אלברט-אברהם מנדלר. רק לאחר עשרה ימים הצלחנו במתקפת-הנגד לצלוח את התעלה מערבה בהובלת האוגדה של אריק שרון, להשמיד כוחות ולכתר את הארמיה השלישית.

היו אלה מתקפות-נגד עם סיכונים מחושבים, מחיר דמים כבד מאוד בנתיב הקרבות, בשילוב תחבולות מלחמה, ופיקוד מעולה בכל הדרגים – ביבשה, באוויר ובים. צורכי שדה הקרב במערב התעלה הכתיבו משימות רבות, ואלה הובילו באומץ לניצחון.

גם בחלוף כיובל שנים, מלחמה זו עדיין בוערת בקרבנו – בדור הלוחמים והמפקדים של מלחמת כיפור, כמו גם בקרב הציבור הרחב. אפשר ללמוד רבות על המלחמה מהעדויות שמתועדות ב"עמותת יום הכיפורים", ומהספרים, המחקרים והכתבות שנכתבו על ידי מפקדים ולוחמים, ועליהם. לדוגמה: "הסדיר יבלום" שכתב האלוף עמנואל סקל; "כנגד כל הסיכויים" שכתב דודו הלוי על מוסה פלד; "לא נחדל!" שכתב האלוף אמנון רשף; "על בלימה" שכתב אבירם ברקאי.

חובה עלינו להצביע על האחריות הגורלית למחדלים של אותם ימים שאין לכפר עליהם, וביניהם ההחלטה שלא לגייס מלכתחילה את המילואים ולהימנע ממכה מקדימה, מכת-מנע, מתוך הבנה שגם בתנאי הפתיחה צה"ל יוכל להכות בצבאות מצרים וסוריה – החלטה שבדיעבד הוכחה כטעות אסטרטגית שכשלה. עדיין עומדת השאלה האם היה בכוחם של קברניטי ישראל למנוע את המלחמה ומדוע לא פעלו למניעתה כשהיה בידיהם המודיעין ההתרעתי הברור לעין.

כמה מילות סיום: מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה שראשיתה הפתעה, והמשכה שחיקה בבלימה. איבדנו את מיטב הלוחמים והמפקדים של צה"ל. חובה עלינו לזכור את מחיר הניצחון של המלחמה, ולדעת להעריך את כוחות הנפש והמסירות ללא גבול הטבועים בלוחמינו, כוחות נפש שהתגלו בצורה מופלאה בשעות קשות.

התקפות-הנגד והניצחון התאפשרו בזכות המהירות, האומץ וכושר האלתור של יחידות המילואים. צה"ל הצליח להתייצב בטווח תותחים מדמשק, ובמרחק 101 ק"מ מקהיר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

13 תגובות

    1. לתא"ל שמעון חפץ היקר,
      תודה על המאמר. נכון כתבת. הסדיר בלם – כן בלם – גם בצפון וגם בדרום עד לבוא המילואים שהכריעו את האויב. על מנת להשלים את התמונה אבקש להוסיף: בצפון היחס בין הסורים הפולשים לחיילי הסדיר שבלמו, כולל מספרי טנקים ותותחים, היה כ- אחד לעשר לטובת הסורים. בדרום היו בהגנה על קו התעלה על שלוש "שכבותיו" כ- 2000 חיילי צה"ל, כחמישית מהם אנשי מילואים (החטיבה הירושלמית). לעומת זאת בצד המצרי התוקף, חוץ מכל האמצעים הטכניים, השתתפו בחציית התעלה ובסיוע לחצייה כ- 100.000 חיילים (2 ארמיות). בנוסף לכל אלה היו, הן בצפון והן בדרום, עוד כמה אלפי "מדריכים ויועצים" סובייטיים. מכאן צריך להתחיל את הניתוח על המלחמה ותוצאותיה. בכל ההיסטוריה הכתובה של המלחמות למיניהן לא היו יחסי כוחות כאלה ולמרות כל "הפישולים של גולדה ושל הפיקוד הצבאי וההנהגה האזרחית", כפי שאתה ואחרים מציינים, ולא נצפו תוצאות מלחמות כמו "הטעות האסטרטגית שכשלה". אתה בטוח שאם היינו מגייסים מילואים ו\או תוקפים עם חיל האוויר לפני פתיחת המתקפה ביום כיפור היינו מסיימים את המלחמה עם תוצאות יותר טובות או עם פחות נזקים בדם ובדמים?

      1. פעם ראשונה שאני שומע שהרוסים ( אלפים) השתתפו עם הצבאות הערביים במלחמת יום כיפור

        1. ומה לדעתך עשו שם סובייטים (יותר מאלפים) במשך שנים בין 67 ל- 73?
          האם לא ידעת שהסובייטים תכננו להנחית יחידות קומנדו בדמשק כאשר צה"ל התקדם בציר אמריקה לכיוון דמשק?
          האם לא ידעת שהסובייטים ביחד עם המצרים קידמו את סוללות טילי הנ"מ אל התעלה בניגוד להסכם הפסקת האש אחרי הפלת 5 מיגים?
          האם לדעתך כל הסובייטים התפנו ממצרים יומיים לפני יום כיפור ולא השאירו שם יועצים, תומכי לוגיסטיקה וכיו"ב?

  1. היו לא מעט מפקדים בכירים שגם בהכנה וגם בביצוע פישלו בגדול

    1. היו לא מעט מפקדים בכירים, כמובן גם זוטרים, שבהכנה ובביצוע הצליחו בגדול.

      1. תמיד יש יוצאים מן הכלל. הרוב של הבכירים איכזב. ואתה המגיב, מדוע שמרת על אנונימיות? ממה אתה מסתתר?

        1. איך, לדעתך, היה ניתן לחסוך הרבה קורבנות ולנצח בצורה מבריקה?
          האם לא היה הכי טוב להימנע בכלל ממלחמה?
          ולא רק יום כיפור אלא להימנע גם ממלחמת ששת הימים?
          ואולי עוד יותר טוב היה לבטל את חוק השבות ולהחזיר את פליטי 48?

  2. אפשר היה לחסוך הרבה קורבנות ולנצח בצורה מבריקה

  3. איך עושים שהלקחים יופקו וייושמו ןשטעויות קשות כפי שקרו לא יחזרו על עצמן?

  4. מעריך מאוד קצינים בכירים שאינם מגינים אוטומטית על המערכת. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך