אחרי מלחמת העולם השנייה כתב גיבור-העל של אותה מלחמה, ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, שהוא נלחם פעמיים נגד הצבא הגרמני. בפעם ראשונה כשׂר הימייה במלחמת העולם הראשונה, ובפעם השנייה כראש הממשלה במלחמת העולם השנייה, ולמרות זאת הוא לא הצליח להבין את סוד עוצמתו של "קורפוס המטה הכללי" הגרמני. אחרי למעלה משישים שנות מחקר אנסה להבהיר את הקושיה שבה התלבט צ'רצ'יל, ושיש לה חשיבות עצומה לנו, כאן ועכשיו.
אחרי ניצחונה של פרוסיה את שאר מעצמות יבשת אירופה ב"מלחמת שבע השנים", במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה, קרה לפרוסים מה שקרה לנו אחרי מלחמת ששת הימים: לִיבם גבה מאוד. הם לא הבינו כי הניצחונות התחוללו בזכות גאוניותו הצבאית והמדינית של מלכם פרידריך הגדול, והיו בטוחים ששום צבא בעתיד לא יוכל להם עוד. אך הדמיון בינינו לבין הפרוסים אינו מלא; יתרונם עלינו היה האינטלקטואליות של תרבותם שפרידריך הֶעֱצים, כפי שניתן ללמוד מסִפרו "עצות למצביאים".
בשנת 1797 הוכתר פרידריך וילהלם השלישי למלך פרוסיה. בנסיכות הנובר שירת אז קצין תותחנים צעיר, גרהארד שרנהורסט, גדול האינטלקטואלים הצבאיים בהיסטוריה, שכבר בצעירותו שמו נודע לתהילה. על פי המסורת האינטלקטואלית של ארצו, פנה אליו מלך פרוסיה וביקש ממנו לשרת בצבאו. שרנהורסט נענה. היה זה מהלך היסטורי רב-חשיבות מצד מלך פרוסיה שהבין עד כמה חשובה תרבות אינטלקטואלית זו במערכת הביטחון. מייד לאחר השתלבותו בצבא הפרוסי הקים חוג לחשיבה צבאית שמזכירו היה הקצין הצעיר קרל פון קלאוזביץ, גדול הוגי הדעות הצבאיים בהיסטוריה. חוג החשיבה הצבאית הכשיר את רוב המדינאים והמפקדים הצבאיים של פרוסיה וגרמניה במאה התשע-עשרה.
בשנת 1806 אירע לפרוסים אסון צבאי, בדומה למה שקרה לנו במלחמת יום הכיפורים: נפוליאון הביס את צבא פרוסיה בקרב יֶנָה והפיץ אותו לכל רוח. וכפי שגולדה מאיר הקימה בעקבות מלחמת יום הכיפורים את ועדת אגרנט, כך הקים פרידריך וילהלם את ועדת שרנהורסט – הוועדה הצבאית החשובה בהיסטוריה. אבל בניגוד לשופט אגרנט – שלא היה לו מושג בהוויית הצבא והמלחמה ותפקידו היה לנקות את גולדה, דיין וחבריהם מאחריות ומאשמת המחדלים של המלחמה – שרנהורסט היה האינטלקטואל הצבאי הבולט ביותר בהיסטוריה, והמלך וילהלם ביקש לדעת את האמת ואיך להתמודד אִתה.
הפילוסוף הצבאי הבולט ביותר בהיסטוריה, קרל פון קלאוזביץ, היה מזכיר ועדת החקירה. את רוב רעיונותיו שמופיעים בספרו הקלאסי "על המלחמה" הוא שאב משרנהורסט. הקביעה העיקרית של הוועדה הייתה שכדי לשמור על עצמאות מול אויב חזק עם מפקד גאון כנפוליאון, יש לגייס את האינטלקט הלאומי.
גנרלים ואצילים שמרנים דחו בתוקף את מסקנות הוועדה, אך מלך פרוסיה אימץ אותן. הוא מינה את שרנהורסט לרמטכ"ל צבא פרוסיה והלה הקים את קורפוס המטה הכללי, שהיה מורכב ממגויָסים מוכשרים מאוד שעברו הכשרה צבאית אינטלקטואלית, הוכשרו בכל הזרועות והחֵילות וגם שולבו כסגנים של מפקדי יחידות בכל המלחמות.
אחד מקציני קורפוס המטה הכללי המפורסמים, במאה העשרים, היה הגנרל היינץ גודריאן, הכוח המניע מאחורי חיל השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה וממפתחי טקטיקת הבליצקריג (מלחמת הבזק) שהצלחתה במתקפת הבזק על פולין וצרפת הניעה את היטלר לתקוף את ברית המועצות, להכריז מלחמה על ארצות הברית ולהיקלע למלחמת עולם. אלמלא הצלחה זו לא הייתה מתחוללת השואה, כך שעל בני עמנו כקורבנות השואה ללמוד היטב את הפרשה ולא להסתפק רק בסיפורי הסבל הנוראי שידענו בתקופה חשוכה זו.
*
לא מעטים סבורים שהצבא הפרוסי-גרמני, שאת יסודותיו הניח שרנהורסט, היה היעיל ביותר בתקופה המודרנית – אף ששום גאון, כפרידריך הגדול או כנפוליאון, לא פיקד עליו. כמו צ'רצ'יל, גם אני סבור שסוד כוחו של הצבא הפרוסי-גרמני היה קורפוס המטה הכללי שפיתח תובנות גאוניות, כאלה שצבאות אחרים לא הגיעו אליהן.
הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר שהושפע מאפלטון, ואשר נולד במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה ולמד פילוסופיה בברלין כששרנהורסט יישם את תובנות תודעתו בצבא הפרוסי, כתב: "בעל הכישרון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, אשר איש מלבדו אינו מסוגל להגיע אליה. גאון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות". מכאן שגאון קורא את הכתובת הסמויה על הקיר בכך שהוא מתַקשר עם תודעות גבוהות שעל פי שפינוזה ואיינשטיין בונות ומקיפות אותנו – אידאות אפלטוניות שאנחנו, על פי משל המערה, צל שלהן. הגאון יכול לתקשר, ולא רק להאמין, עם מה שהוא צללית שלו, שלא מעטים מכנים אותו – אלוהים. זה מה שהתרחש לגיבורי המקרא, לאברהם אבינו, למשה רבֵּנו ולנביאים, וכן לגאוטמה הבודהה, לקונפוציוס ולישו, למוחמד. וזה מה שקרה גם לקופרניקוס, לגלילאו, לניוטון ולאיינשטיין. ובתחום הצבאי זה מה שקרה ליהודה המכבי, לאלכסנדר מוקדון, לנפוליאון, וגם לשרנהורסט.
הבעיה של שרנהורסט הייתה איך לנטרל איום צבאי ולשרוד כאשר על האויב מפקד גאון כנפוליאון שבו נתקלו בשדה הקרב גם שרנהורסט וגם מזכירו קלאוזביץ. הפתרון הגאוני, שצ'רצ'יל הודה שלא הבין, היה לכונן מערכת שבה מפקדים מוכשרים מאוד, משכילים מאוד ומנוסים מאוד יתַקשרו ביניהם, על-פי מודל הדיאלוג האפלטוני באתונה העתיקה, או בישיבות הגבוהות בפרוסיה באותם ימים, שלפי שרנהורסט הן המקור ל"גניוס היהודי": בפתיחות, בשוויון בהרבה ידע; לא בהברקה גאונית, כפי שאירע לאיינשטיין, אלא בתקשורת אינטלקטואלית, כפי שמתקדמים גם המדע וההייטק היום. ברוח זאת הוא הקים, בהיותו רמטכ"ל, את "קורפוס המטה הכללי".
אבל במלחמות העולם הראשונה והשנייה גרמניה לא ניצחה, אף שצבאה היה היעיל ביותר, אלא בריטניה ומי שהצטרפו אליה מאוחר יותר – ארה"ב וברית המועצות. הטעם לכך היה "קורפוס מטה כללי אסטרטגי" בריטי, שבראשו עמד גאון שתִקשר עם תודעות גבוהות – וינסטון צ'רצ'יל.
את מסורת התקשורת האינטלקטואלית לא צ'רצ'יל כונן. היא הייתה נטועה במסורת הפוליטית הבריטית, ומשם עברה לארצות הברית. זאת מסורת "השולחן העגול של המלך ארתור", שלפי כמה היסטוריונים מבוססת על משנתו של המצביא ארתור שפעל בבריטניה לאחר נסיגת הרומים ממנה בתחילת המאה החמישית לספירה. המלך ארתור דגל בשוויון, רצה שכולם יהיו שווים לו ולכן, על מנת שלא יהיה "ראש השולחן" כראשי ממשלה במדינות דמוקרטיות וגם בישראל היום, הושיב את כל אביריו מסביב לשולחן עגול והוא לצידם כאחד האבירים.
על השולחן העגול של צ'רצ'יל ניתן ללמוד מן הדיונים שהתקיימו בקבינט הבריטי במאי 1940, והתפרסמו בפירוט בספרו של איאן קרשו, "החלטות גורליות". במאי 1940 רוב צבא היבשה של בריטניה, כשלוש מאות אלף איש, היה נצור בעיר הנמל דנקרק שבצפון צרפת ומועמד ודאִי להשמדה. התוצאה: הנצורים חולצו יחד עם עוד ארבעים אלף חיילים צרפתים ב"מבצע דינמו", המכונה "הנֵס של דנקרק". במבצע גאוני זה היכה צ'רצ'יל-ארתור בהחלטה גאונית שגובשה ב"שולחן העגול" שהתעלה לתקשורת עם התודעות הגבוהות, את היטלר שסמך רק על תודעתו שלו, ואף שאין לזלזל בה, היא הובילה לבסוף אותו ואת עמו, יחד עם "קורפוס המטה הכללי", אל עברי פי פחת, כדברי הנביא ירמיהו (מח, כח).
הלקח: כמדינה שמאוימת בהשמדה מצד איראן, שזקוקה גם ל"קורפוס מטה כללי" נוסח שרנהורסט וגם לתרבות "אבירי השולחן העגול" נוסח המלך ארתור וראש הממשלה צ'רצ'יל – כדי להפעיל את הגאוניות הלאומית, לתקשר עם התודעות הגבוהות, ולנטרל את האִיום האיראני בדרך המיטבית, ראוי שנלמד היטב את הפרשה הזאת.
57 תגובות
מעניין מאד. בהחלט חומר למחשבה. היישום, לא נראה לי פשוט.
ברך שפינוזה כתב בסוף "האתיקה": "היפה – קשה"
אמת , אי אפשר לזכות בקרב כשהמובילים הם יקירי המפלגה ולא מפקדים בפועל.נקווה שהרמטכ'ל הבא למד את קלאוזביץ. ימים יגידו ונאמר אמן.
נוריאל, חז"ל אמרו "הסומך על הנס, זכויותיו נפגעות1"
כתבה מצויינת ומעניינת מאוד.
תודה.
תודה!
אורי מילשטיין מכובדי,
תגיד – מה אתה רוצה? מה צריך להבין או להסיק מהאגרגציה ההיסטורית שאתה מעלה במאמר הבלתי מובן שלעיל?
מצד אחד את קושר כתרים לקלאוזביץ' שלמד משרנהורסט אבל זה הוביל למבצע ברברוסה שבסופו של דבר חיסל את הצבא הגרמני.
אתה מזכיר אפילו את גודריאן והבליצקריג שהשאיר מאחור אדמה חרוכה וחוסר יכולת לספק, לתדלק, ולהזין את החיילים שרצו קדימה.
ואתה אף מסיים עם המלך ארתור וראש הממשלה צ'רצ'יל שידעו "לתקשר עם התודעות הגבוהות" כהגדרתך.
צר לי, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. כנראה גדול עלי. אנא נסה להסביר את דבריך בעיקר בהתייחס למנגנוני הביטחון וליכולות המודיעיניות והטכנולוגיות של ישראל כיום. אולי התכוונת לכך שמנהיגים כדוגמת לפיד וחליפו בנט צריכים להתייעץ עם חכמים ומנוסים מהם?
יצחק דגני שלום!
הרעיון הוא זה: כדי לנטרל איומים על מדינה, יש להכשיר צבא מעולה כמו שהציע שרונהורסט. זה תנאי הכרחי אך לא מספיק. צריך שגם שמערכת קבלת ההחלטות הממלכתית תהיה אופטימלית כמו באנגליה במלחמת העולם השנייה בניהולו של צ'רצ'יל. עכשיו עליך ועל ראשי המדינה וצה"ל ללמוד אך פעול קורפוס המטה הכללי הגרמני ואיך פעלה ממשלת בריטניה תחת מנהיגותו של צ'רצ'יל.
אורי מילשטיין היקר,
גרמניה הובסה בכל המלחמות שניהלה במאה העשרים למרות המטה הכללי שלהם שאתה כל כך ממליץ עליו.
נכון שצ'רצ'יל ידע להפיח בבריטים רוח מלחמתית, אבל את הניצחון על גרמניה הנאצית ניהלו בסופו של דבר האמריקאים.
ובאשר לנו – הייתי ממליץ לך, למרות שגיאותיו (מי שלא עושה לא שוגה), להפנות את הקוראים ללמוד מבן גוריון ו\או מאשכול\רבין.
התעשייה, והטכנולוגיה האמריקאית אכן נצחו במלחמה אך לא אך לא אסטרטגיית העל שלה.
מזלנו שגרמניה הפסידה וזה היה גורלה.
הסיבה היא הצורר היטלר.
היטלר העדיף את לנינגראד על מוסקבה.
כמפקד ארמיה גודריאן התכוונן ועשה ללכת ישר על מוסקבה וכנראה עם הארמיה שלו היה גם מצליח
ופני המלחמה ברוסיה היו מקבלים תוצאה אחרת מהתוצאה הסופית וכמוהו הייתה דעת גנרלים אחרים,
אלא שמפקד קבוצת ארמיות מרכז "קלוגה" עצר את גודריאן והיטלר שכנע את גודריאן לנוע לכיוון לנינגראד.
גם בנחיתה בנורנמנדי היטלר הוא זה שהביא את המטכ"ל הגרמני לפעול בטעות על פי מחשבתו שהנחיתה העיקרית תהיה בפה דה קאלה ושנורמנדי הוא מאמץ משני להטעייה
כשבמקביל כל תשדורות הצבא הגרמני חשופות לבנות הברית, כי ה"אניגמה" הייתה בידי הבריטים.
לסיכום במלחמת העולם השנייה, היטלר הוא הסיבה לתבוסה של גרמניה.
התבוסה הייתה למרות הפיקוד והצבא שהיה טוב יותר
יש המתקשרים עם תןגעות גהונות ללא יגיעה ויש גבוהים מהם המתקשרים במודע מלא. יש לעמוד על ההבדל הדק!
תודה. מאמא מאלף
תודה בת האיכר!
שלום אורי,
1. מלה"ע השניה נועדה להשמיד את הקומאינטרן. צרפת שיתפה פעולה כידוע לך היטב. שום טעויות אסטרטגיות
אלא אי הבנתו של נכשל-התיכון/דואר/אדריכלות/צבא אדולף היטלר במדע/טכנולוגיה/אקדמיה/נשק,
שקפץ מעל לפופיק עם נשק אסטרטגי (גרעין, טילים, מפציצים עד אמריקה) במקום טנקים יותר טובים.
2. הטנקים הגרמנים נמנעו מלהגיע לדנקרק – היטלר ויתר לצ'רצ'יל, כמו בגם בקרב על בריטניה. שני אלה בקיץ/סתיו 1940, לאחר טבח קאטין – אולי כדי לשכנע את בריטניה להשאר מחוץ למלחמה, לקראת מבצע ברברוסה. סה"כ רודולף הס עוד נחת בבריטניה בתחילת קיץ 1941, כדי לתאם את הפעילות.
רק כשגרמניה כבר היתה תקועה במעבה הקרב על מוסקבה, אפשרה ארה"ב את התקיפה בפרל-הרבור
ואת כניסתה למלחמת העולם השניה – אם כי ההפצצות האסטרטגיות המתינו לקיץ 1943, לאחר תבוסת הקומאינטרן. כלאמר אנגלו-אמריקה ישבו על הגדר 3 שנים באירופה ואפילו לא ניסו לנצח באפריקה באותה העת,
כדי שגרמניה תקבל את הנפט האלג'יראי בהובלה דרום-צרפתית ובחיפויו של צבא-רומל.
3. הנסיגה הגרמנית מרוסיה (מסודרת ויזומה ע"י גרמניה) הביאה אותנו לעולם מולטי-פולארי, ללא אימפריות מערביות, ללא מודל עסקי רווי-עמל (קומוניזם מקורי). נגד מגמה זו נלחמת נאטו-הגלובלית (לפי ליז טראס).
4. האיום האיראני המתעצם הינו עונש כפול:
א. על ספספרות הנשק הישראלית בתמיכה באוקרו-נאצואים (איום על רוסיה ואירן).
ב. ועל אימוץ השקר הפלוצטינאי שהינו למעשה אימפריאליזם מערבי
בשילוב קולוניאליזם ערבי/איסלמי (תירוץ לסכסוך).
5. מוחמד היה אנאלפבית, פדופיל ורוצח המונים שהופעל ע"י הישועים,
שכתבו את הקוראן והחדית' – ספרי ההונאה והשואה דאז.
הם (יוסטוס סקאליגר ודניס פטאו) שהוסיפו 1050 שנה פיקטיביות לכרונולוגיה כדי להסתיר זאת.
בברכה,
יואב
על מאמר ארוך וחסר רלוונטיות קיבלת תשובה עוד יותר מבולבלת וחסרת תוחלת מאת יואב נצר. כל הכבוד לשניכם.
דמיון +נחישות+אבקת קסם…..הייתה הגדרתו של וולט דיסני לנושא הגשמה של כל חזון.
הגדרת , ובצדק, את המילה תודעות…לעקיפת המילה "צור ישראל " [ונתקלת אצלנו בחוסר הבנה, הסכמה ואמון.] שגם היא מעקף למורשת שלנו. בה דבקו הנוצרים, עם מיגוון הנחות לעצמם.
העיקרון נכון…. לימוד מסודר הכרחי . לימוד מהצלחות וגם מכשלונות הוא הכרח . בלשון המדע אנו קוראים לו משוב. במקום שחסר משוב, או שאי אפשר לתת משוב המערכת תקרוס. אם זה מערכת משפטית שלכל בקורת מפעילה חסימה והתקפה טכנית ,תוך השמצה מירבית על מוסריות המבקר.
גם במערכת הצבאית שמעיפה כל מבקר, כמו המשפטית בדרך לקריסה. כי המציאות מחייבת תיקון מכל מערכת לא מושלמת. קל וחומר מול אוייב שלומד, ומתעצם. המחשה של בקורת האלוף בריק, ותגובת הרמטכ"ל אייזנקוט ….
לא סתם "משוב", אלא משוב עומק מבוסס!
אורי, שבוע טוב.
המאמר שכתבת היה מחכים מאוד.
אין ספק שבפוליטיקה רב הנסתר על הנגלה, ושבניגוד למדעים כמו פיסיקה, מתימטיקה ועוד שנחשבים למדעים מדוייקים, יש בה אינספור עניינים מעורפלים, שלעולם לא נוכל כנראה לרדת לפישרם, אך התובנות העולות מן הכתוב הן גאוניות בפשטותן; כדי להתעלות לרמות הגבוהות ביותר בפתרון סוגיות בטחוניות יש לגייס את האינטלקט ואת טובי-המוחות, שיסבו לשולחן עגול מודל 2022.
שתי הערות שוליים אורי
קצין פרוסי הוזמן על ידי וושינגטון כדי לאמן את המיליציה האנטי לויאליסטית של לציידים וצלפים חסרי מושג ויכולת נגד הצבא של.האימפריה הבריטית החזקה מכל אז. ספר המלחמה שנכתב אז משמש עד היוםכספר יסוד של צבא ארה"ב האדיר מכל כוח עולמי אחר. גם לצה"ל יש ספר דומהבשם "תורת הקרב של צה"ל" שמרבית מפקדי צבא היבשה מתעלמים ממנו וראו את מל"ב השנייה 2006 שמושגי היסוד של מהלכיה היו מבולבלים ומנותקים מיסודות הקרב באשר הם.
לגבי ועדת אגרנט ביחד לועדת שרנהורסט אחרי קרב ינה, יהגנרלים ידין ולסקוב לא היו קןטלי קנים ודו"ח הועדה לו חלק קטן ממנו היה א כן מיושם צה"ל היה נראה אחרת במל"ב הראשונה. דו"ח עמנואל ולד על צה"ל באותה מלחמה לא רק שסוכל כליל כמו דו"ח אגרנט, אלא שהוא תקף ונכון ומבפק הסברים לגבי החורבן שכל רמטכלי צה"ל המיטו על יכולתו להגן על מדינת ישראל. וועדת וינוגרד 2008, ברודט א' סוכלו כליל באותה תרבות ובורדו ב' שהייתה למעשה ועדת לוקר 2015 סוכלה כליל על ידי גדי איזנקוט שהמיט חורבן נורא על עוצמת צבא היבשה וזרוע הים כך שפטר ממילואים 100 אלף איש. פיטר מקבע אלפי קצינים ונגדים שהיו אחראים לתחזוקה הימחי"ם, ותוך סילוף דרישת ועדת לוקר יצר מודל צבא קבע שהשחית את הצבא והוביל את יטב קציני הכוח הלוחם בגילאי ה 40 לעזוב את הצבא, ולהשאיר את המזדנבים והחנפנים היודעים לשפצר את מפקדיהם כדי לקדמם מעלה בהמשך מדרג המודל הלקוי והמושחת הזה.
הסיבה, יוסי למה שכתבת על הרמטכ"לים של צה"ל היא שהם לא הוכשרו לתפקידם ב"קורפוס המטה הכללי" נוסח שרנהורסט.
אורי
קראתי את הכתבה שלך על קורפוס המטה הכללי.
אני לא רואה סיכוי לדבר כזה אצלנו.
הצבא שלנו מתמחה בטקטיקה, בעיקר לוחמה זעירה נגד קבוצות קטנות של לוחמים לא סדירים.
חשיבה אסטרטגית שעבורה צריך "קורפוס מטה כללי" לא מוכרת לי בישראל.
גנרלים כמו דיין וגורודיש לא היו מגיעים רחוק בצבא כמו זה שאתה רוצה. זה בלתי נתפס בעיני ששבועות לפני יום כיפור, במסגרת הכנות לתרגיל אוגדתי, אחרי הצגת "תוכנית צליחה" תרגילית, שואל קצין קשר זוטר (סגן, דר.) את ראש מטה האוגדה שמציג את תוכנית הצליחה: "המפקד, אתה באמת מאמין שככה אפשר לצלוח את התעלה?". הקצין הבכיר מעיין בלוח ואמר – לא!.
הצבא בישראל אינו מקצוע לחיים ומרבית קציניו מתכננים את "היום שאחרי" ו- "מה יוצא לי מזה". זה לא מתכון לחשיבה צבאית מסודרת.
מעבר לשאלות המשניות האלה יש גם את שאלת המדיניות.
לפי קלאוזביץ (למיטב זיכרוני) המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים.
כאשר המדיניות היא סודית ואיש לא יודע אותה (כולל ראשי הממשלה) איך אפשר לבנות פורום אינטלקטואלי שיתווה דרך להשיג ניצחון שמשמעותו השגת היעדים המדיניים שאיש אינו מכיר.
לדניאל
אין בכוונת תגובה זו להיכנס לוויכוח אתך או עם אורי מילשטיין. שניכם טועים ברמה מקרו-אינטלקטואלית. ישראל אינה גרמניה וצה"ל אינו הוורמכט. כנ"ל לגבי בריטניה והצבא המלכותי הבריטי. ישראל היא מדינה קטנה שחייבת לקיים צבא גדול מאד יחסית לגודל אוכלוסייתה. על כן רוב רובו של הצבא הוא צבא מילואים. הרוב הגדול של קציני הצבא, ממפקדי המחלקות עד הדרגות הבכירות ביותר הם קציני מילואים. ישראל נטלה בתחילה דוגמא מארגון הצבא השוויצרי ואח"כ פיתחה את דגם השרות הצה"לי על כל מגבלותיו. אין בכלל אפשרות להשוות את תורת צה"ל עם משנתו של קלאוזביץ' או עם אבירי השולחן העגול. במלוא העדינות השוואה זו אינה אלא מעין קשקוש פסוידו-אינטלקטואלי ולא יותר מזה.
באשר לחשיבה אסטרטגית ותכנון צבאי צה"ל, עם כל המגבלות שלו מצטיין בזה, בייחוד בחיל האוויר ובשריון. בכל בתי הספר לקצינים של הצבאות במדינות המפותחות לומדים את הניצחונות של צה"ל הן באוויר והן בקרבות השריון. הרבה חומר כתוב יש על עניינים אלה. כיום גם הגרמנים (קלאוזביץ') וגם הבריטים (אבירי השולחן העגול) לומדים ומתאמנים עם צה"ל. וזה כולל גם את האמריקאים (עיין ערך דברי הגנרל שוורצקופף עם תם מלחמת המפרץ הראשונה) ששלחו לכאן צוות של כעשרים קצינים ללמוד את אופן הפעלת חיל השריון בזמנו.
אתה טועה בעוד דבר עקרוני – היעדים המדיניים של ישראל ידועים וברורים לכל מי שמתעניין. יותר מזה – המדינה אינה סודית. ההפך הוא הנכון. העיתונות והטלוויזיה בישראל מלאות בוויכוחים בענייני ביטחון. נכון, יש דברים סודיים – כפי שצריך להיות, אבל הם נוגעים לענייני ליבה שמחייבים סודיות אל מול האויבים ואולי גם כלפי מי שמציגים עצמם כידידים.
לסיכום – תפסיקו לפנתז על כל מיני רעיונות שההיסטוריה מזמן קברה אותם בתהום הנשייה. לא רק שזה מרבה דמורליזציה בין כל מי שאינו בקיא בהיסטורי הצבאית. זה מגוחך בעיני מי שכן מתמצא בחומר ההיסטורי. ועוד דבר – פיתוחים של "חומרים ושיטות" צבאיות בישראל נמצאים בשורה הראשונה של ה"עניינים הללו" בעולם. לא רק שבאים ללמוד מאיתנו אלא גם זה מכניס למדינה מיליארדי דולרים. זה אחד מהגורמים שכיום כלכלת ישראל נמצאת במקום יוצא מהכלל.
בייחוד "לומדים" את המחדל המודיעיני במלחמת יום הכיפורים, את קרב סלטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה, את התפקוד "המעולה" באינתיפאדה הראשונה שהביא ישירות את הסכם אוסלו, ואת כל המהלכים "המצוינים" במלחמת לבנון השנייה.
נכון מאד. אורי אתה בהחלט צודק. אין מלחמה ללא שגיאות. אני יכול לציין עוד שגיאות שבהן גם אני חזיתי אישית. אבל עם כל הכבוד המקרים שאתה מציין הם אמנם כואבים מאד, אבל בסך הכל הם ממוקמים בשולי הדרך העיקרית שבה מדינת ישראל מתקדמת.
עוד – אני מבקש להבין אתה שולל את הסכם אוסלו?
ועוד – האם כיום אינך יודע שביום כיפור ידענו, התכוננו, ולבסוף לא רק שהבסנו את האויבים אלא גם חיסלנו את שלושת הלאווים של חרטום ושינינו לטובתנו את מהלך ההיסטוריה במזה"ת? אורי היקר, הגיע הזמן שתחליף דיסקט. בעיקר אחרי הסכמי אברהם. קל מאד לבקר, בעיקר קל להשמיץ את גולדה. אבל היא עמדה בראש המערכת והייתה צריכה להחליט. למזלנו היא החליטה נכון ולפיכך בגין היה יכול לזעוק "מחדל", ולהטעות כפי שהוא הטעה כאשר ,על פי טענתו, הוא גרש את הבריטים.
גולדה פחות אשמה אבל אחראית מתוקף תפקידה,
גולדה לא הבינה שרה"מ ישראלי חייב להתמצא בתורת המלחמה
ולהבין היטב בענייני צבא וצה"ל בפרט.
גולדה לקחה את התפקיד ללא הכשרה מתאימה וגם לא ניסתה ללמוד.
פה מחדלה.
צה"ל לא היה מוכן למלחמה מבחינה טקטית מבחינת תוכניות ומבחינת מצאי הלחימה הייתה
פקודת שובך יונים בדרום לא נועדה למלחמה כוללת ולהתמוד בסדר גודל הסד"כ אויב שנלחם …
בצפון צה" לא נערך מספיר טוב, בעיקר בגזרה הדרומית אזור פתחת רפיד כודנה.
הניצחון היה של מפקדי השדה והחיילים ולא של רמות המטכ"ל,
החיל היחיד שנתן תמורה מלאה הוא חיל הים.
דניאל,
היום בוודאי שאין סיכוי. בעתיד יש ויש – או, בעקבות אסון ביטחוני גדול שלא ניתן לטשטש כמו שטשטשו אתת אסון מלחמת יום הכיפורים; או בעקבות מהפכה תרבותית שאני מתאמץ לתרום לה, בין היתר, במאמר זה.
לא מפתיע אותי שייש כאן כאלה שממש נראה להם לא הגיוני להתיעץ עם חכמים
בכדי להתייעץ עם אחרים, על המנהיגים להבין קודם שאין להם מונופול על החוכמה בכל תחום. וזה לא סביר שיקרה אצלנו
מעניין אותי את מי ד"ר אורי מילשטיין היה מכניס לצוות גאוני הייעוץ לראש הממשלה ולשר הביטחון בארץ
אין מדובר במאמר זה על "צוות גאוני לייעוץ…" אלא על האופן שבו הקבינט צריך לפעול במודל של "אבירי השולחן העגול" של צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, שגם להם לא יעץ "צוות גאוני". ראוי כמובן שחברי הקבינט יהיו אנשים מוכשרים מאוד אך בזה לא עסק במאמר.
לאורי מילשטיין
המוסד "אבירי השולחן העגול" מתייחס לתקופת המלך ארתור שמלך בבריטניה במאה ה- 15. אין דבר כזה "אבירי השולחן העגול של צ'רצ'יל", כפי שכתבת בתגובתך לדברי עודד שיין.
להיסטוריון:
א. ארתור מלך במאה החמישית ולא החמש עשרה;
ב. ברור שלצ'רצ'יל לא היו "אבירים". זה שימוש לשוני מקובל לומר שהם נהגו כמוהם.
לאורי מילשטיין
א. צודק. טעות קולמוס. סליחה.
ב. המטה של צ'רצ'יל פעל בדיוק הפוך מהשולחן העגול של אבירי המלך ארתור. מאיפה לקחת את זה?
ציינת במאמר: מתיאור מפורט של הדיונים בקבינט המלחמה הבריטי אצל איאן קרשו, "הכרעות גורליות" במלחמת העולם השנייה, הוצאת תרגום לעברית ב"עם עובד", 2007.
את מלחמת העולם השנייה ניצחו הרוסים.הלימוד בבתי הספר בישראל שהאמריקאים ניצחו , לא נכון האמריקאים הגיעו לנורמנדי ב1944 כמעט בסוף המלחמה , זה היה נדבך נוסף לחיסול הגרמנים. אבל רק הרוסים ריסקו את הגרמנים, לקחו בשבי 200 אלף נשארו מהם לחיות 6 אלפים האחרים חוסלו בעיקר בגולג.בזכות סטלין ניצלו מיליון וחצי יהודים.אלה העובדות!.
לדניאל,
קודם כל אתה צודק. בזכות סטלין ניצלו מיליון וחצי יהודים. אבל, ללא האמריקאים, שהצטרפו למלחמת העולם השנייה אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור, וכמובן תמכו גם במאמץ הרוסי, לגמרי לא ברור איך הייתה המלחמה מסתיימת ומתי. אבל דבר חשוב ביותר עלינו ללמוד מהאופן והקרבת חיי חיילים שעמד בבסיס הניצחון הרוסי. השלטון הרוסי, כאז כן היום, מוכן להקריב חיים ללא גבול על מנת לנצח, ולא חשוב כמה זמן זה ייקח. בסופו של דבר הרוסים ינצחו גם באוקראינה. בהתקפות הנגד שהאוקראינים יזמו לאחרונה הם השיבו לעצמם רק כ- 3% עד 5% לכל היותר מהשטח האוקראיני שכבשו הרוסים. בינתיים אוקראינה נהרסת ורבים מאד מאבדים את חייהם ובריאותם. פרט להשפעה מורלית ואולי גם פוליטית במידה מסוימת רוסיה אינה נפגעת.
אבל דבר חשוב מאד עלינו ללמוד, דווקא לנוכח ההמלצה של ד"ר אורי מילשטיין לקחת דוגמא מהחשיבה הקולקטיבית במטה הכללי הגרמני. אמנם היטלר בשיגעונו השתלט על החשיבה במטה הכללי הנ"ל. אבל הגם שכך בסופו של דבר הגרמנים הובסו. איזה מין טמטום זה היה לארגן "בליץ קריג", להניע יותר מ- 100 דיביזיות של הוורמכט במבצע ברברוסה מזרחה. רק לתדלק ולתספק ולהאכיל ארמדה כזו מוטט למעשה את כלכלת המלחמה הגרמנית. לעומת זאת ההגנה על גבול תעלת סואץ בכוחות מינימליים, ממש מינימליים, אפשרה לישראל להחזיק מעמד במשך שש וחצי שנים מששת הימים עד ההפתעה ביום כיפור ואחר כך גם לנצח. אגב אותו הדין חל גם על רמת הגולן.
לסיכום – דניאל יש ממש בדבריך. אינני מבין איזו רוח נחה על ד"ר מילשטיין שהמליץ לנו לקחת דוגמא מהמטכ"ל הגרמני הביסמרקי, או משולחן האבירים העגול שהיה במה לויכוחים והתנצחויות שלעיתים שותפו בה 10 אצילים ולעתים אחרות יותר מ- 100 כשכל אחד בא עם האינטסים שלו.
אפשר לקבל דוגמאות את מי אתה היית מושיב בפורום?
אסנת, כתבתי על צורת העבודה של הקבינט ולא אל איושו.
שימוש בפאנל של יועצים מתמחים באווירה של רצינות נראה לי כדבר חכם. אבל אצלנו עוסקים בצוללות גרעיניות ואפילו הרמטכל ושר הביטחון מודרים
או בקיצור מועצת חכמי האיסטרטגיה והחרב
כל הכבוד למאמרים של ד"ר אורי מילשטיין ואפילו אם בנושא כזה או אחר אינך מסכים לדיעות שמובעות במאמר מסוים אינך יכול שלא להתפעל מהרצינות, מהעומק והביסוס.
תודה ליאורה.
חשוב מאוד שבפורום המייעץ העליון יהיו נציגי כל הדיעות אחרת ההחלטות יהיו ידועות מראש
מה ההבדל והדומה בין שתי מועצות החכמים שהזכרת, אם בכלל?
"קורפוס המטה הכללי" היא מועצה צבאית שחבריה עברו הכשרה, "השולחן העגול" היא מועצה מדינית שוויונית המקיימת סיעור מוחות.
אם הנושא הוא מה עדיף: נוהל של כיבוי שריפות והמתנה (תוך היערכות) לשריפה הבאה, מול סיעור מוחין וקבלת החלטות על איסטרטגיה צופה קדימה באופן מעמיק ומבוסס אינטלקטואלית (חשיבה + ידע) – אין ספק שדרישתו של ד"ר מילשטיין נכונה וחיונית.
הכותב מזכיר קשר עם "תודעות גבוהות" ואפשר לפרש זאת כחשיבה מחוץ לקופסא, לא ללחום את המלחמה הקודמת וכ'. אפשר להתווכח לגבי האנלוגיות (לצוות החשיבה הגרמני או האנגלי) אבל הרעיון הוא הצורך בחשיבה רב מימדית, סינופטית וחזונית, בלי אגו של אדם אחד, בלי כסת"ח של כשלונות אלא הפקת לקחים, ובגישה פתוחה מבחינה אינטלקטואלית, כל' כזו שלא נצמדת לניתוח רגיל אלא נעזרת באינטואיציה, בתחושות, בהברקות וכ'.
תודה אביבה, מהיחידים שהבינו! זה מה שמלמד שכדי להבין רעיונות מחוץ לקופסה ראוי ללמוד היטב את תוכנה של הקופסה עצמה, דהיינו – את הפרדיגמה השלטת, שאף אם הפרדיגמה הגיעה למבוי סתום, כפי שכתבו פופר וקוּן, היא עשירה מאוד ו"המחוץ לקופסה" מתבסס ובנוי על הקופסה. הקשר בין הקופסה למחוץ לקופסה נובע גם מאמרתו של וייטהד שכל מה שנאמר אחרי אפלטון, אלה פירורים שנפלו משולחנו של אפלטון.
דר: מילשטיין הטא איש ענק עם התוכחות העתיקות של הנביאים והפלוסופים ועם מורשת קרב עתירת לקחים, אשר וויתר על מנעמי האקדמיה והודח ממעגלי מה יפית משום שהיה מחוייב לאמת המחקרית. מפרנס את משפחתו כבר 60 שנה בנס כמי שהוקע מהזרם המרכזי העכור המדקלם עדיין את שירי הפלמ"ח ואנו באנו והיום גם שתי מדינות, זו להם וזו כמעט כולה להם. במרומי 82 שנותיו יזכה שנאזין לו ונתחיל ליישם כשהוא זוכה סוף סוף לראות בהנץ פירותיו.
תודה רפאל.
סליחה שאני מקלקל להרבה ישראלים את פנטזיית הניצחון של ישראל במלחמת יום הכיפורים…:
–
למטה מצורפים קישורים לשלושה ראיונות שלי עם דר' אורי מילשטיין…
וראיון נוסף של תותחן הטנק שלנו – עוזי צוובנר – שמתאר מנקודת הראות של תותחן את אותם אירועים עם דבריי הקשים… ועם החשדות הנוראים נגד בכירים שאירגנו מראש את המלחמה עם מניעים-זרים …
ובכירים נוספים שמילאו ליכאורה הוראות לביצוע דברים הפוכים למצבים והאירועים…-
כאשר הייתי במקרה הישראלי היחיד שלחם בטנק מוביל של צה'ל בשתי החזיתות של המלחמה…
וראיתי, הרגשתי ובעיקר שמעתי ברשתות הקשר בטנק –
איך לא נתנו לנו לנצח שלוש פעמים…!
–
1) בפעם הראשונה הורידו אותנו מהפתח בסוללת העפר לאורך תעלת סואץ בקרבת מעוז מיפרקת –
בניגוד להתרעת המפקד שלנו שהודיע כי עזיבת המקום אחרי שהשגנו שם שקט ארוך והפסקנו את חציית המיצרים על גשר שהם הקימו על התעלה …
ובאיזור כולו הופסקה הלחימה –
תביא לחידוש הלחימה של המיצרים…,
אך שום דבר לא עזר ונאלצנו למלא פקודות, לעזוב את המקום… ולהפוך את הניצחון שלנו להפסד…!
–
2) הוציאו את הטנק המוביל שלנו אשר היה היחיד שנכנס ראשון אל הרחוב המרכזי של העיירה מיזרעת בית-ג'אן בסוריה, אחרי שהודענו למפקדנו – עמוס כץ…, שהשתקנו עם פגזים כשמונה צלפים שיירו עלינו מהקומה השניה של בתים… ואנחנו מתקדמים לכיבוש קל של העיירה בעזרת טנקים נוספים שלנו שלא נכנסו עדיין אל העיירה , כי לא היה נגדנו ירי נגד-טנקים…!
אך זה לא מצא-חן בעייניי מפקדים בכירים מאד מאחור שאנחנו יורים פגזים בתגובה לירי צלפים נגדנו….
והוציאו אותנו משם, כדי שיחידות חיל רגלים שלנו ויחידה נוספת של טנקים, נגמשים וזחלמים בפיקוד עמוס כץ – ייכבשו את העיירה – עם אבידות מיותרות … ופצועים לשוא…!
–
3) עצרו אותנו כמה פעמים ברשת הקשר דרך מפקדנו – עמוס כץ,
במרחק של כ-38 קילומטרים (בפאתי הכפר קנאנקר) מעיר הבירה של סוריה – דמאשק…,
היות כי תותחי צה'ל שהגיעו אחרנו אל מיזרעת בית ג'אן –
התחילו להפגיז רובע מערבי של דמאשק…
והתקדמות של התותחים שלנו למרחק של 35, או 30 קילומטרים מדמאשק – היתה מאפשרת לנו שיתוק של כל החיים בדמאשק –
על מנת לאלץ את הסורים לחתום על הסכם-כניעה… ולא רק הסכם הפסקת-אש…!
הסכם כניעה היה מאפשר לנו להציב "בובה שלנו" בראש מדינת סוריה… , על מנת למנוע את המשך הלחימה של סוריה נגדנו… ולמנוע את כניסת האיראנים אל סוריה…!!
–
לכן, תשתפו הכתבה עם הקישורים אל כ-ו-ל-ם לפני יום הכיפורים 2022, כדי שייתחילו להבין ששטפו לנו את המוח עם התישקורת העיקרית כאילו ניצחנו במלחמת יום הכיפורים … ,
גם בגלל ועדת אגרנט שכיסתה יותר מאשר גילתה אמת לציבור…,
כי גם אנחנו הפסדנו במלחמת יום-הכיפורים… וזה לא היה הפסד רק של האוייבים: לנו זה גרם ל – 3000 הרוגים לשוא… ו-10000 פצועים נוספים לשוא…!! – – ראיון א׳: https ://youtu.be/KEGwREndDh4
–
–
ראיון ב׳: https ://youtu.be/sTltSfX3oEg
–
–
ראיון ג
https ://youtu.be/V0ZARq-vM3Q
–
–
–
מצורף למטה הקישור לראיון של דר' מילשטיין עם תותחן הטנק שלנו – עוזי צוובנר,
שמתאר את אותם אירועים ובאותם זמנים שארעו לנו ביממה הראשונה של המלחמה – מזווית הראיה שלו,
על מנת להסיר ספיקות של ספקנים לגבי אמיתות דבריי :
—————————————————–
-https://l.facebook.com/l.php?u=https%3A%2F%2Fyoutube.com%2Fwatch%3Fv%3D_dDVqIkqk7g%26feature%3Dshare%26fbclid%3DIwAR0Uzo0MaivJ02LfGTsk6Lmb028piSoS5n1fo0uU6eOGBP61UvBgNnOuWVU&h=AT1l7yup4nBCZ_eWHl0uC5QMVv_nD7wCZiAHcR2Lb3UFk6t5eN7m7kYduNyUonPZOJUaSubtRUSbjizkGhsrk-pSUB61ZjyJGm87W_WMD9CmEn3yhCJL-eSLcGGpBnT0CjKCrxissnkTP1bU0qvxhhonxcUCzbhwYm-PmmXD&__tn__=%2CmH-R&c[0]=AT232raoEzNug7Un5PwUJ8-TChmlCYfBmSr0RFoMnun2KDZ5arvrWY5ZjdsCtdAWf39CjQgNC0vPfM5Y1Yw-A-ss1GXLOOxsG60YWJUQbOWf4FkBS6nFGK9hJn4ylWBHhMnHSYc6MC2HZP-Azs326EtkFjTJeN72lxRXwVR-N9sKj8Yvl5Q3cw
–
–
תודה יוסי! וכדאי גם לקרוא, לעניין זה, את המסה שלי "השערת הקונספירציה" שהתפרסמה בספר המחקרים של הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים שיסדתי ואני עומד בראשו: "ניצחון בסבירות נמוכה". במסה זאת אני מבסס את הטיעון שהעלית בתגובתך כאן.
להלן קישור לתרגום המסה הנוכחית שלי לאנגלית. הקוראים מוזמנים לשתף אותו עם קוראי אנגלית בארץ ובעולם!
https://middleeastpeace.quora.com/https-middleeastpeace-quora-com-Neutralizing-the-Iranian-threat-Si-vis-pacem-para-bellum-If-you-want-peace-prepare-for?ch=3&oid=82057995&share=f488f4e1&srid=hvg3f2&target_type=post
דר מילשטיין, תודה על עוד מאמר מעניין.
הנחת היסוד שלך מתבססת להבנתי על השוואת יעילות ואפקטיביות כאשר כל התנאים האחרים שווים. בעולם האמיתי המצב הרבה יותר מורכב. למשל, מרכיבים נוספים שלטעמי תרמו יותר מאשר תקשורת לנצחון בעלות הברית הם למשל:
1. יתרון תעשייתי מכריע של ארהב.
2. יתרון מספרי מכריע של הרוסים – שאפשר להם לנצח בסטלינגרד.
3. התערבות בלתי פוסקת של היטלר בהחלטות הדרג המיקצועי.
מהצד השני היו החלטות פוליטיות של אייזנהאור שפגעו באפקטיביות של בעלות הברית.
לכן לדעתי אי אפשר להסיק לגבי האפקטיביות של התקשורת משום שלטעמי התרומה שלה הייתה שולית לעומת הגורמים האחרים.
האם אתה מסכים שתרומת המטה הכללי היתה נמוכה יותר מהגורמים האחרים ואם לא – מדוע?
תודה
תודה מוטי על תגובתך!
לגבי שאלתך אתה צודק ותשובתי היא: כאשר כל התנאים האחרים ששמנית קבועים פחות או יותר, סיעור מוחות/תקשורת המייעלת את תהליך קבלת ההחלטות, היא הגורם המכריע.
יש המתקשרים עם תודעות גבוהות ללא יגיעה ויש גבוהים מהם המתקשרים במודע מלא. יש לעמוד על ההבדל הדק!
תודה. מאמאר מאלף
כעת יהיו לנו פורומים כאלה. ובהם ישבו כמה רבנים, כמה נערי גבעות, כמה מוהלים וכמה חזנים
תן סיכוי והזדמנות לממשלה החדשה