אבי לניר ז"ל – מפקד ומחנך

לזכר אבי לניר, אדם ומפקד מיוחד
תמונה של איתן
ד"ר איתן אדרס

סוף 1971, מלחמת ההתשה הסתיימה. אני, טייס מיראז' 3 צעיר (אולי הצעיר בעולם) בטייסת 101 תחת פיקודו של אבי לניר ז"ל. זה עתה הוסמכתי לפעילות מבצעית. המשימה שלנו היא הגנת שמי המדינה, יירוט כל מטוס אויב שמנסה לחדור. כחלק מהפעילות השגרתית אנחנו מחזיקים כוננות חמש דקות ברפידים שבסיני. הכוונה היא שעלינו להיות באוויר לכל היותר תוך חמש דקות מהישמע הסירנה. אני מצוות לגיורא אפשטיין, אלוף ההפלות ושועל קרבות ותיק, ציוות שמקנה לי הרבה ביטחון. לפתע הסירנה מופעלת, רצים למטוסים, האור האדום ברמזור משמעותו הזנקת אמת. המכונאים רצים יחד אתנו, עוטפים אותי בחליפת ההצלה "מיי-ווסט" – אני מטפס במהירות לתא הטיס וחוגר את עצמי. יש נוהל מסודר והתהליך אורך שניות קצרות. במיראז' יש להשלים את תהליך החגירה לפני חבישת הקסדה וסגירת החופה כיוון שהתא צר למדי. אני חוגר את הרצועות התחתונות, המכונאי מחבר את חליפת ה-G שלי למערכת וכאן הוא אמור להניח את שתי רצועות העליונות על כתפיי כך שאוכל להשלים את החגירה. המכונאי יורד מסולם המטוס ומסמן לי שאפשר להניע את המנוע.

במערכת הקשר אני שומע את הנחיות ההזנקה. התרגשות גדולה – זו ההזנקה המבצעית הראשונה שלי! חלפו פחות משתי דקות מהישמע הסירנה ואני מוכן לצאת לדרך. אני מנסה להשלים את החגירה – רצועת כתף ימין במקום, אך איפה לעזאזל הרצועה השמאלית – היא תקועה מאחורי גבי. עולים על מסלול ההמראה והדילמה עצומה. אסור להמריא כשאינך חגור כהלכה, זו עבירה בטיחותית משמעותית, אבל – זו הזנקת אמת. הצעד המתבקש הוא כיבוי המנוע, פתיחת החופה, חגירה והתנעה מחדש – המשמעות אובדן שתי דקות לפחות. אני מתלבט כחמש שניות כשמוחי מעלה תרחישים שונים. מחליט להמריא כשחגורת הכתף השמאלית אינה מחוברת – מצב מלחיץ.

אני מאחורי גיורא אפשטיין, שלוש דקות מההזנקה אנחנו באוויר ומופנים על פי הוראות הבקרה לכיוון מערב, לתעלת סואץ. תוך כדי זמן זה, באוויר, אני מצליח לאתר את החגורה שמאחורי גבי, לשחרר אותה ולחגור אותה כנדרש. מהזנקה זו לא נוצר מפגש עם מטוסי אויב וחזרנו לנחיתה ברפידים. כמובן מיד דיווחתי לגיורא על האירוע והחלטנו לערוך תדריך מחודש למכונאים להקפדה על השלמת כל התהליכים כנדרש.

כעבור יומיים חזרתי לטייסת ודיווחתי על האירוע למפקד הטייסת, אבי לניר ז"ל. אבי, אדם מיוחד מאוד, שאל: "האם המראת לא חגור?" כן, אישרתי לו, תוך התייחסות לכך שזו הייתה הזנקת אמת. אבי כעס מאוד ופניו הסמוקות המחישו זאת. "אני חייב להעניש אותך", כך אבי, ו"העונש הוא שלא תעשה כוננות בשבועיים הקרובים". איזו השפלה! פניי נפולות ואיני יכול להישיר מבטי אליו. ופתאום אני מרגיש את טפיחת ידו על כתפי כשהוא לוחש: "הייתי עושה בדיוק כמוך"… אכן מפקד מיוחד היה אבי לניר ז"ל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. יפה מאוד, לא זכיתי להכיר את אבי לניר, אולם דרך השורות ניכר דמות של מפקד ומנהיג כאחד.

  2. איתן,
    מקווה שתקדיש בעתיד מאמר מלא (ולא רק דרך אפיזודה די מקרית), לאבי לניר האיש הנדיר הזה שהיה בפרוש גיבור ישראל

    תודה האיש

  3. היי איתן.
    הזכרת לי את עמדת היירוט ברפידים…
    גם אני ישבתי בה כמה וכמה פעמים.
    היא והנמצאים בה באותם ימים ראוים לעוד סיפורים.
    לפני שישכחו.
    אבי לניר היה משכמו ומעלה בחייו ובמותו.

  4. מפקד שמהווה מקור השראה לפיקודיו, יוביל את היחידה להישגים גבוהים

  5. אבחנתך ממש מעניינת. אם יש מגמה חדשה = הטובים ל – JOKOPOST
    האם מזה ניתן להבין שעד אבחון המגמה החדשה הרעים בעיקר התבטאו ב- JOKOPOST?

  6. אותי לימדו בקורס קצינים מושג חשוב שנקרא "חיקוי המפקד". ככה לומדים וככה מיישמים, וככה מעבירים הלאה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך