על החיים ועל המוות

ההיבטים האנושיים המתבקשים בקרבות אוויר
תמונה של אילן
אילן הייט

"על החיים ועל המוות" – זוכרים את הביטוי הזה, ממשחקי הילדות שלנו? הוא נעשה מוחשי ביותר במלחמה של אחד על אחד, טייס מול טייס. מה שקרוי בשפת התעופה "קרב אוויר בודדים".

קרבות האוויר האלה, שהתרחשו במהלך מלחמות המאה ה-20, היו המקום האחרון שבו המאבק בין הטייסים הזכיר את קרבות האבירים של ימי הביניים: שני אצילים רמי-יחס, שכל גופם משוריין, דוהרים על סוסיהם זה מול זה. הם מביטים ביריב דרך החריץ של שריון הקסדה שלהם ומכוונים כידונים זה אל זה. מי מהשניים יופל מהסוס ויוטח על הארץ, חסר ישע בשריונו הכבד, נתון לחסדו של יריבו?

ברוב מלחמות העבר, הלוחמים בקרבות יבשתיים או ימיים עשו דרך ארוכה עד שהגיעו לעימות עם האויב. תוצאת המפגש כללה כמעט תמיד "דם, יזע ודמעות" – וכמובן מוות. להבדיל מהם, לקרב האווירי מגיעים הטייסים זמן קצר לאחר שהיו בסביבה השקטה והבוטחת של הבסיס, מבלי שחוו את הדרך המתישה אל שדה המערכה – אך המוות מחכה גם שם.

הפעם הראשונה בחיי שהשתתפתי בקרב אוויר "על החיים ועל המוות" הייתה ב-1967, במלחמת ששת הימים.

טסנו כזוג, אשר חברי הטוב ואני, בשני מטוסי "מיראז'-III", והיינו בפטרול בשמי מערב סיני, לא רחוק מתעלת סואץ. בעוד אנו משייטים בגובה של כ-10,000 רגל וסורקים את שדה הקרב שמתחתנו, לפתע נשמעת קריאה לעזרה בקשר, מכוח צנחנים ליד גשר הפירדאן: "מטוסי מיג 17 מצריים תוקפים אותנו!"

העפנו מבט לכיוון התעלה והנה הם באמת: ארבעה מטוסי מיג 17 יוצאים מצלילה לאורך הכביש המקביל לתעלה, לאחר שתקפו את כוחותינו. עשן עולה מהשיירה הצה"לית. צללנו במהירות גבוהה לעברם. שניים מהמטוסים המצריים כנראה קיבלו אתרעה על בואנו מיחידת הבקרה המצרית, פנו מערבה ונסו מהמערכה. השניים האחרים נשארו לעימות אתנו.

מטוס המיג 17 היה כלי מעולה לתמרונים בגובה נמוך, הוא היה זריז והיה יכול לפנות בחדות רבה (הטייסים אומרים שהוא עושה הרבה "G"). תמרוניו ויכולת הפנייה ההדוקה שלו מנעו מעקב עליו בעזרת כוונת התותחים של המיראז' שלנו. כמו כן אנו במיראז' לא יכולנו לתמרן כמו המיג, אך המטוס שלנו היה מהיר הרבה יותר ובעל כוח רב. כך הקרב שלנו נגדם התאפיין בפניות חדות בגובה נמוך ביותר.

מיד חילקנו בינינו את העבודה: אשר התעמת עם המוביל ואני עם "מס' 2". אשר היה זריז ממני, והוא התיישב על הזנב של המיג הראשון, ירה בו צרור קצר בתותחי ה-30 מ"מ ופגע בו. המיג פגע ישר בקרקע בפטרייה גדולה של אש ועשן.

אני ניסיתי לעשות דבר דומה למיג השני, אך זה הבין שהוא נלחם על חייו. הייתי מהיר ממנו, אך בכל פעם שסגרתי עליו את הטווח והגעתי עם הכוונת למצב של ירי, הוא פנה ושבר בחדות, כך שנאלצתי למשוך ולעלות מעליו. ואיך שהטייס המצרי הזה טס! טייס מעולה ומנוסה! הוא ממש גירד את פני הקרקע. בפניות ההתחמקות שלו ממני הוא העלה אבק וחול מדברי מהאדמה.

לאחר כמה תמרונים מסוכנים כאלה, הגעתי למצב של ירי. לחצתי על ההדק ו-נאדה! התותחים לא ירו. הסתבר שהמטוס שלי סבל מתקלה חשמלית שמנעה ירי במצבים מסוימים… תמיד בעת קרב נגד מיגים! צעקתי באכזבה בקשר: "תקלת תותחים!" ואז אשר הציע תרגיל אחר: "עשה לו פיתיון".

ואיך מפתים את המצרי? במקום לשבור מאחורי המיג ולעלות גבוה מעליו, המשכתי וחלפתי קדימה, עברתי ממש לידו ורק אז משכתי לגובה. הוא התפתה – ושילם בחייו. הוא ניסה להתרומם יחד איתי ולירות בי, אך היה איטי ממני ונתקע לרגע כשחרטומו כלפי מעלה במהירות נמוכה. אשר ניצל זאת, הגיח מאחור וירה בו צרור. הכנף של המיג נדלקה והמטוס הבוער נטה על צידו. הייתי קרוב אליו מאוד וראיתי איך הטייס המצרי יושב בתא הטייס ומנסה ליישר את המטוס ולהרוויח קצת גובה כדי שיוכל לנטוש אותו. מגבלת הגובה המינימלי לנטישה של המיג 17 הייתה כ-800 רגל, והוא לא הצליח להגיע לגובה הזה. המיג התקרב לאדמה, פגע בה ונמרח בלהבות לאורך עשרות מטרים.

והיכן הוא התרסק? בלב שדה התעופה הצבאי המצרי "פאיד" שמעבר לתעלת סואץ. במהלך כל הקרב כל תותחי הנ"מ של השדה ירו כמטורפים על שלושתנו – כולל על המיג. המטוס של אשר נפגע בחרטומו מכדור של מקלע כבד.

ותוך כדי ההתרגשות מהקרב, עם האדרנלין הגועש במערכות גופי, ליוויתי את אויבי בדרכו האחרונה וחלף בי מין צער על מותו. הטייס המצרי היה כנראה מטובי בניה של מצרים, אולי בן גילי. הקריירה שלו בחיל האוויר המצרי הייתה, מן הסתם, די דומה לזו שלי כטייס קרב. תוך שניות ולנגד עיניי הוא הפך ממלך השמיים המטיס מטוס קרב חדיש, מעולה ויקר, לעפר ואפר. ממש לא הייתה בי כל שנאה אליו, אלא הערכה לכישורי הטיס שלו. 

Sic transit gloria mundi – כך חולפת תהילת עולם… ובחטף!

זיכרונות…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. מר אילן, הרגשות האנושיים תוך כדי מלחמה על החיים זה משהו עוצמתי ומהמם

  2. מישהו הפנה אותי למאמר. באמת מיוחד במינו. אני עוד לא נתקלתי בגילוי לב כל כך גדול.

  3. סוגיה רצינית ולצערנו מוכרת
    ולוחמי החי"ר חווים אותה מטווח קרוב יותר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך