הרחבת ההרתעה הגרעינית של ישראל

האיום האמיתי על קיומה של ישראל ודרכי מניעתו
תמונה של נוח
ד"ר נח שמיר

המאבק של ישראל מול איראן מתקיים בשני נתיבים שבהם יש פוטנציאל איום קיומי על מדינת ישראל.

הנתיב הראשון הוא האיום הגרעיני האיראני מול ההרתעה הישראלית: כפי שכתבתי במאמר שכותרתו "ישראל משלימה עם איראן גרעינית" ("הארץ" 5.7.2022), איראן דוהרת, באין הסכם גרעין ופיקוח על העשרת האורניום, למצב של סף גרעין וייתכן שכבר הגיעה לשם.

האיראנים מווסתים את תאריך החזרה לשיחות על ההסכם באמצעות הצבת דרישות בלתי קבילות, שדוחות את ההגעה להסכם, כנראה כדי להרוויח זמן ולעשות מהלכים אחרונים מתחת לרדאר, וגם כשיחליטו לחזור לשיחות, תוך הסרת חלק מהדרישות לפי מה שיתאים להם (והאמריקאים, בלהיטותם להגיע להסכם יאפשרו זאת במהירות) – השלמת הצעדים האחרונים להגעה מסף גרעין למדינה גרעינית תהיה עבורם קלה יותר וקשה יותר לגילוי והשמדה, בגלל אופי הפעולות הדורש מתקנים קטנים יותר, שקל להסתיר ולבנות כמה מקבילים, כך שגם אם ייחתם הסכם לא נדע האם איראן היא גרעינית באופן מלא, ולכן נצטרך להניח שהיא אכן כזו. עדיין, עם הסכם או בלעדיו, איראן לא תכריז על עצמה כמדינה גרעינית, ישירות או בעמימות, מחשש לתגובה משולבת ישראלית/אמריקאית ולחידוש הסנקציות עליה, בצורה חריפה.

מכיוון שנשק גרעיני מכוון כאיום ולא כהפעלה, מאז הטלת הפצצות על יפן, אי-הכרזה על איראן גרעינית מקטינה את הלחץ על המדינות המקיפות אותה וגם מונעת תחילת מרוץ חימוש גרעיני באזור.

מבחינת מאזן ההרתעה הגרעינית בין ישראל לאיראן, מה שקובע הוא מה האיראנים חושבים שיש לנו, ובמאמרי הנ"ל בעיתון "הארץ" ציטטתי את דברי אחמדיניג'ד, ולפיהם יש להם מאתיים ראשי נפץ ומאה מהם פצצות מימן. וכיוון שיש נתיב קונבנציונלי, שהוא איום קיומי חמור על ישראל, לא תהיה לאיראן שום סיבה הגיונית להפעלת האיום הגרעיני.

הנתיב השני במאבק של ישראל מול איראן הוא בניית פוטנציאל להשמדת ישראל בנשק קונבנציונלי: האיראנים עושים מאמצים מתמשכים להקיף את ישראל באמצעים צבאיים שמאיימים על קיומה. האיום הגדול ביותר, לדעתי, הוא מאגר הטילים האדיר של חיזבאללה והמאמץ האיראני להפוך כמה שיותר מהם למדויקים. ישראל נלחמת באופן מתמשך במגמה זו על ידי פגיעה במשלוחים והשמדת תשתיות. איני יודע מה מידת ההצלחה, אבל ברור שאין מניעה טוטאלית וייתכן שישנם משלוחים (במטוסי נוסעים, או באמצעים אחרים) שידה הארוכה של ישראל אינה מגיעה אליהם.

עצם גודל מאגר הטילים של חיזבאללה הוא עדות לכך שהמניעה הישראלית רחוקה מלהיות מושלמת. לאיום הטילים של חיזבאללה יש להוסיף גם את האיום ההולך ומתעצם של טילים ישירים מאיראן, איום הכטב"מים המתגבר אף הוא והאיום המתחזק מכיוון תימן. לפני ימים אחדים הודיע שר הביטחון על הימצאותן של ארבע ספינות איראניות בים האדום, והאלוף זמיר הוציא מכתב שכותרתו "האיראנים הציבו בסוריה נשק מאיים על ישראל". לכאורה, טבעת חנק מאיימת מכל הכיוונים. נשאלת השאלה, מהי ההרתעה של ישראל מול מצבור האיומים האלה?

ההרתעה הישירה מול החיזבאללה היא האיום להחריב את לבנון עד היסוד, במקרה של תקיפה מסיבית. יש שתי בעיות בהרתעה הזו. הראשונה היא מידת היכולת של ישראל להגיב אחרי התקפת פתע של אלפי טילים, רובם מדויקים, שעלולה להשבית את יכולות התקיפה הישראלית. השנייה היא מידת העצמאות והשליטה של חיזבאללה בהוצאה או אי-הוצאה לפועל של תקיפה כזו. מקובל לחשוב שישראל תדע מראש על כוונה כזו, כיוון שהיא לא תבוא בחלל ריק ויהיה לה מניע ברור וכן שתהיה היערכות מוקדמת שתאפשר למנוע אותה.

אולם, איראן, שמשקיעה במאמץ ההתחמשות של חיזבאללה מיליארדים רבים, שחסרים לה מאוד בתחומים אחרים, לא עושה זאת מדאגה לחיזבאללה, אלא מתוך דאגה לעצמה, ותמורת ההשקעה הזו יש לה ודאי שליטה בנשק וגם בהחלטה מתי להפעילו. במקרה, למשל, של תקיפה ישראלית מסיבית על מתקני הגרעין האיראני, או אפילו בהנחה איראנית שהתקפה כזו היא בדרך, לא מן הנמנע שאיראן תחליט להנחית מכה מסיבית מונעת על ישראל באמצעות מערכת הטילים של חיזבאללה. להבנתי, מכה כזו מהווה איום קיומי על מדינת ישראל יותר מפצצה גרעינית אחת או שתיים והשאלה היא האם ההרתעה הישראלית, המכוונת ללבנון, תהיה אפקטיבית. גם התקפת נגד קונבנציונלית על איראן, בתגובה לתקיפת טילים וכטב"מים איראניים תהיה מוגבלת ביכולתה בגלל גודלה הענקי של איראן ופיזור האוכלוסין שלה, לעומת גודלה הקטן של ישראל וצפיפות האוכלוסין שבה.

ההרתעה הגרעינית הישראלית מול איום קונבנציונלי עבדה למעשה במלחמת יום הכיפורים ומנעה ממצרים להתקדם מסיני לנגב, גם כשקווי ההגנה של ישראל היו פרוצים. בריאיון מאוחר, כשנשאל על נושא זה, אמר סאדאת שהסיבה הייתה החשש המצרי מהפלת פצצה גרעינית ישראלית על קהיר.

בחודשים האחרונים קישרה רוסיה את אופציית השימוש ביכולתה הגרעינית בהקשר של המלחמה באוקראינה, כדי להרתיע את המערב מלעשות צעדים מרחיקי לכת שיסכנו אותה, ובכך הפעילה הרתעה גרעינית במסלול של עימות קונבנציונלי. כמו שכבר הראיתי במאמר קודם, האיראנים משוכנעים שבידי ישראל מאגר גרעיני שיכול להשמיד אותם.

ולכן, אם הדבר נכון או לא, אני סבור שישראל צריכה לנהוג בדומה (אומנם לא בגלוי, כמו רוסיה) ולהבהיר במסלולים העקיפים שיש לה מול האיראנים שהתקפה כזו מלבנון, במידה המסכנת את קיומה של ישראל, תיענה בהתקפה גרעינית מסיבית שלמעשה תשמיד את המדינה האיראנית. רק איום מהסוג הזה יכול לבנות לישראל הרתעה מוחלטת מול איום ההשמדה במסלול הקונבנציונלי מצד איראן ובנות בריתה. אני יכול רק לקוות שהדבר הזה כבר נעשה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. הדברים נשמעים הגיוניים מאוד. השאלה אם הם מעשיים. השאלה היא האם מנהיגינו מסוגלים להשמע אמינים ונחרצים

    1. מידת האמון באיום היא תמיד בעיה, גם באיום של פוטין, לא מזמן, אבל האיום הוא תמיד שיקול שצריך להביא בחשבון, בסך כל השיקולים וזה יותר טוב מכלום.

  2. לנח שמיר
    תודה על מאמר ממצה ומקיף על "הרחבת ההרתעה הגרעינית של ישראל". המאמר מסתיים עם הבעת תקווה שהרחבת ההרתעה הישראלית כבר נעשה. אכן כך. אבל יותר מכך – לא רק הרתעה "תאורטית" אלא גם פעילות מעשית ברמה הנדרשת מתבצעת.
    אבל, ברשותך אני מקווה, אני מבקש להעיר על משפט אחד במאמרך: ש"ההרתעה הגרעינית מנעה מהמצרים במלחמת יום הכיפורים להתקדם מסיני לנגב כשקווי ההגנה הישראלית היו פרוצים". יתכן שכך אמר סאדאת, הוא אמר עוד כל מיני דברים "סתאם" (בלשון המעטה). משפט זה איננו נכון. קודם כל בשביל להתקדם מסיני לנגב המצרים היו צריכים להיכנס לסיני. ב- 1948 הם באמת עשו את זה. ב- 1973 הם עברו את התעלה והתקדמו קילומטרים אחדים ונבלמו. לא היה ביום כיפור אפילו רגע אחד ש"כל קווי ההגנה הישראלית נפרצו". כל זמן שהם שהו ליד התעלה וזכו בהגנה של סוללות הנ.מ. הסובייטיות הם יכלו לשרוד. אם הם היו יוצאים מזרחה לכיוון הגידי והמתלה הם היו מושמדים מהאוויר. אני שב ומדגיש – לא נפרצו כל קווי ההגנה של ישראל במלחמת יום כיפור. למעשה אפילו קו ברלב שמוקם לאורך התעלה ממזרח לא קרס למרות שהמעטפת הקדמית שלו, המעוזים על קו המים, נכבשו. המצרים אפילו לא הגיעו אל קווי התעוזים והחת"ם.

    1. ליצחק: אני מניח שאתה מתמצא בנושא קוי ההגנה במלחמת יום כיפור יותר ממני, אז אני מקבל. בכל מקרה, הנקודה שרציתי להדגיש עדיין רלוונטית. סתאם או לא סתאם, סאדת התייחס בברור להרתעה הגרעינית של ישראל וזו הוכחה לקיומה כבר אז.

    2. ליצחק דגני היקר,
      אתה יודע שאנחנו חושבים הפוך אחד מהשני בכל הקשור למלחמת יום הכיפורים.
      אינני יכול להתאפק גם הפעם מלהגיב לאמירותיך בנדון, ובכדי שלא להיגרר להתכתבות מכבידה אסתפק בשתי עובדות.
      ראשית – בשלב די ראשוני אחרי הצליחה המצרית הוזעקתי למפגש קצינים שם הוצגו בפנינו בחיפזון טילי נ"ט שהובאו בטיסה בהולה מארה"ב, הוסבר לנו תיאורטית איך להפעילם, ונמסר לנו ע"י מפקד הגדוד כי אם קרב השיריון שהתנהל באותן שעות לא יביא לעצירת השיריון המצרי, אנחנו באמצעות הטילים האמורים נהיה המחסום היחידי בין הצבא המצרי ותל-אביב.
      שנית – בשלב קצת יותר מאוחר, כקצין, הייתי מפקד החוד של הגדוד שיצא למשימת כיבוש מחדש של תעוז, אחד מתוך כמה שננטשו מוקדם יותר כאשר המצרים התחילו להתנועע בגדה המזרחית של התעלה. התעוזים ננטשו על ידי החיילים שישבו בהם בבהלה כה רבה עד כי הותירו שם את כל ציודם הפרטי, כולל אביזרים אישיים יקרים ואפילו ציוד צבאי. אחרי המלחמה ניסו חלק מחיילי לאתר את החיילים מהתעוזים בכדי להשיב להם את הציוד האישי, ואז התברר שחלקם אף נהרגו.

      1. יונתן קורפל יקירי,
        אין לי כל ספק שכל מילה שכתבת היא נכונה באופן מוחלט. זה מה שעבר עלך וזה מה שידעת. אבל, באחריות מלאה, זו לא הייתה תמונת המלחמה כולה. ידוע לי, ולא רק מפיך, שאמרו לכם שאתם תהיו המחסום בין המצרים לבין תל אביב. מבלי לפרט כיום אתה צריך להבין מדוע אמרו לכם כך.
        עוד – איך זה עומד מול מה שנח שמיר מציין, אפילו מפי סאדאת, שהייתה הרתעה גרעינית? ואכן הייתה גם הייתה הרתעה ולא רק גרעינית.
        כל מה שאתה מספר בהמשך תגובתך הוא נכון ונוגע ללב. יותר מזה – הוא מרגש ומזעזע מכיוון שמדובר בחללי צה"ל. אבל אי אפשר להסיק מכך שכל קווי ההגנה של ישראל נפרצו.
        נכון אתה כותב שיש בינינו "היפוך" בחשיבה לגבי מלחמת יום הכיפורים. לפיכך גם הפעם אני חש צורך להתייחס לדבריך. אתה ואנוכי חושבים, לעניין מלחמת יום הכיפורים, כל אחד במסגרת ובתנאי חשיבה שונים. אם גם אנוכי הייתי חושב במסגרת מרחב החשיבה שלך, ללא ספק הייתי מגיע לאותן מסקנות כמוך (הייתי בחטיבה 188 בגולן ועל מה שחוויתי במלחמה זו, שבה המצב בגולן היה הרבה יותר גרוע ממה שאתה מספר על "חוויותיך" בסיני). אולם בנוגע למלחמה כולה ותוצאותיה יש לחשוב במרחבי חשיבה הרבה יותר רחבים. אני מפנה אותך לספר (מחקרי) שכתבתי על עניין זה ודומני שקיבלת ממני עותק בזמנו.
        סליחה שהארכתי בתגובתי זו. פשוט אובססיבית גררת אותי לכך.

  3. מסכים. כל איום קיומי על ישראל – קונבציונלי ולא קונבציונלי – צריך להיענות בתקיפת האויב שתביא להשמדתו המוחלטת, כולל בנשק גרעיני. אפשר לאותת לעולם, ובפרט לאיראן ולחזבאללה, על כך, גם מבלי לשבור את מדיניות העמימות, למשל כמו שעשו במלחמת המפרץ 1991 (דבר שמנע מסדאם חוסיין לשגר על ישראל רש"קים כימיים, ולאמריקאים לשלוח לישראל סוללות פטריוט להגנה אווירית).

  4. באותו נושא של יום כיפור ובשל מגוון התגובות כאן, מבקש רק להוסיף גם את "שני השקלים" שלי. לא קונה את האמירה של סאדאת. עצם היציאה מצידו למלחמה לא נועדה לכיבוש סיני ובוודאי שלא להמשיך לנגב, אלא לשבור את הקיפאון המדיני שיביא איתו מו"מ שיביא להחזרת השטחים, וסאדאת אכן צדק בגישתו זו. יותר מכך, ב 36 השעות הראשונות למלחמה לא היה מצידנו מי שהיה מסוגל לעצור את ההתקדמות המצרית אילו רק רצו בכך. בפועל המצרים הופתעו מאוד מקלות הפריצה לסיני ונעצרו גם משום שנגמרו להם המפות (שוב משום שלא תיכננו להעמיק לתוך סיני) וגם משום שעצרו והמתינו על פי הדוקטרינה הסובייטית לצליחת הדיביזיות המשוריינות והטק"א וחבירתם לאלו הממוכנות שצלחו. זמן זה שבו המצרים עצרו, נוצל ע"י צה"ל להורדת כוחות המילואים לסיני והתארגנות להגנה ולהתקפות נגד.

    1. לדודי ירון
      תודה על "שני השקלים" שלך. דבריך מצטרפים, לפחות באופן חלקי, להסבר של מה שבאמת קרה ביום וחצי הראשונים במלחמת יום כיפור.
      בכל מקרה הם היו רחוקים מאד (200 עד 300 ק"מ) מאפשרות של מעבר מסיני לנגב.

  5. התגובות על המאמר הזה הפכו בעיקר לדיון על מלחמת יום הכיפורים – כן או לא הייתה סכנה של פריצה מצרית מעבר לסיני.
    חשוב לי להדגיש שלא משנה מי צודק בויכוח הזה (ואין לי גקם הכלים לשפוט), מה שרלוונטי מבחינת ההרתעה הגרעינית של ישראל הוא שסאדת, כבר אז, התייחס אליה ברצינות ולקח אותה בחשבון בשיקולי המלחמה.
    מאז, לפי מקורות זרים, כולל מכתבו של אמדיניג'אד לקולין פאול, ההרתעה הזו גדלה מאות מונים (וזהו פיל בחדר שדואגם להחביא, כדי לשחק את שמשון המסכן) ומי שטוען שיש סיכוי שההרתעה הזו לא תילקח בחשבון, טועה ומטעה.

    1. זאת גם משום שבנושא הגרעין האיראני, דעותינו אינן חלוקות!

    2. לנח שמיר – מהפה שלך לאלוהים. בוודאי שההרתעה נלקחת בחשבון, בייחוד כשמגבים אותה בעשייה.

  6. אני מזדהה עם הסתייגותו של נח שמיר מכך שהתגובות למאמרו סטו לדיון על מלחמת יום הכיפורים. לפיכך, אסתפק במשפט זהה לזה של יונתן קורפל – בכל הקשור למלחמת יום הכיפורים, דעותיי הפוכות מאלו של יצחק דגני. עייפתי מהוויכוחים המפורטים בינינו שנערכו בפורום זה.

    1. ליצחק קאופמן,
      כתב נח שמיר שכל קווי ההגנה של ישראל נפרצו. זה לא נכון ומחייב תגובה. אפילו נח כותב שהייתה הרתעה גרעינית. אז עם כל הכבוד – אני לא עייפתי מלהעמיד דברים על נכונותם. עוד דבר – לי אין "דעות" על מלחמת יום כיפור. גם אינני נסמך על סיפורי גבורה של חיילים או קצינים שלחמו במלחמה ההיא. כבר הסברתי שניתוח המלחמה ותוצאותיה נעשים במרחבי מחקר הרבה יותר רחבים. אישית – לא אתעייף מלהסביר עניין זה פעם ועוד פעם ככל שיידרש.

  7. אותי שכנעת
    מצד שני יש כמה עקשנים ששום דבר לא יזיז אותם מהדיעה שבה הם מחזיקים

  8. ד"ר נח שמיר, אתה לא זקוק לתמיכה שלי. אתה מקצוען בתחום. אבל אני בכל זאת מגיב בתמיכה לגעתך. כי יש מתנגדים ממול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

זוג קשישים

מפלגות הפנסיה

ראוי שיהיה ייצוג פוליטי לאזרחים הוותיקים בישראל

צילום תדמית סייבר

החגיגה נגמרה

הסיבות למשבר בהייטק ולאן הולכים מכאן