מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

חגיגות יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל נגדעו בן רגע כאשר החלה להתפשט ברשתות החברתיות ועל מסכי הטלוויזיה הידיעה המרה על "פיגוע ביישוב אלעד". אי אפשר להישאר אדיש להסברים על הזוועות ולצערי לאותן תמונות מזוויעות המופצות ברשת, תמונות של אזרחי ישראל אשר יצאו לפארק המקומי כדי לחגוג את החג עם בני משפחותיהם, ובאבחת גרזן נגדעו חייהם בידי בני עוולה, צמאי דם.

רצף הפיגועים האחרונים מעיד כאלף עדים כי אנו חיים בשקט מדומה. בכל מהלך החגים הייתה המתיחות בשיאה, תוך ניסיונות של קיצונים לחמם את האווירה בטענה כי ישראל משנה את הסטטוס-קוו בהר הבית. אותה מסכת שקרים שהצד הפלסטיני מפיץ בכל עת לתקשורת הבין-לאומית, והפעם הצטרפה למערכה מנהלת הוואקף של בית המלוכה הירדני, אותו בית מלוכה החי על אדים ואמון על שמירת הסטטוס-קוו בהר הבית.

אז מה באמת השתנה? מדוע דווקא עכשיו אנו רואים את גובה הלהבות? הרי ברור לכול, יהודים ופלסטינים כאחד, שמתחת לפני השטח לא השתנה דבר בהר הבית בשנים האחרונות.

עם זאת, דווקא מאז ה-2 למרץ, אז נדקר יהודי בידי מחבל בירושלים, אנו נמצאים במציאות משתנה. באר שבע, חדרה, בני ברק, תל אביב, אריאל ואלעד – למחבלים צמאי הדם אין אזור חיוג. אמנם למראית עין הם אינם משתייכים לתנועת טרור ברורה, אך למעשה אין זו אמת. אותם מפגעים גדלו והתחנכו על ברכי ההסתה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, ושנאתם מתודלקת תמידית באמצעות אותן הסתות המופצות ברשתות החברתיות.

הגיע הזמן להבין שאויבינו אינם רוצים אותנו פה. כל נושא הדו-קיום, האחווה והשלום לשני עמים – זהו פרי רעיונן של ממשלות ישראל לדורותיהן, אשר ניסו להנדס את התודעה של שכנינו. הם אינם רוצים אותנו, לא בירושלים, לא בתל אביב, לא בחדרה,  באר שבע, אריאל או אלעד. מבחינתם אנחנו מיותרים פה, וכל ניסיון אחר הוא עיוות של המציאות.

וזה הזמן להפנים שכיום אנו נמצאים במלחמת קיום על הבית. אותו בית שעליו לחמו גיבורי ישראל שזה עתה עמדנו לזכרם ולחשנו תפילה. במלחמות העבר לחמנו נגד מדינות, חיילים, כלי נשק וטנקים, אך לא זה המצב כיום, כאשר אנו ניצבים מול ארגוני טרור. חייבים לחשוב חשיבה מחודשת ולהפסיק את הניסיונות להנדס ולתרבת את אותם מפגעים היוצאים חמושים בסכין ובגרזן בשם הקודש.

הגיע הזמן שקן הצרעות של המנהיגים בעזה יזועזע. העם בישראל רובו ככולו שוחר שלום. נכון, לעיתים איננו מסכימים על הדרך או על השיטה, אך דבר אחד חפצים בו כולם – לחיות בשלום כאן בארצנו, חופשיים, מבלי לפחד לשלוח את ילדינו לבתי הספר והגנים או לקנות בקניון, לעלות לאוטובוס או כל דבר אחר. רובנו ככולנו לא רוצים לעבור עוד שבת או חג בידיעה שאולי תופר שלוותנו ובחשש מהעומד לקרות.

הגיע הזמן לומר לא עוד! ומעבר לאותן שיטות טקטיות צבאיות יש להתחיל להשתמש בפתרונות  נוספים, כגון הפן הכלכלי, אשר חייב להיות חוד החנית. על כל פיגוע יתקיים סגר ויבוטלו היתרי עבודה. על כל פיגוע יוקפאו העברות כספים ממדינות תומכות, העברות שכיום מדינת ישראל מאפשרת. הגיע הזמן שהלב היהודי הרחמן כלפי המועקה הכלכלית של הפלסטינים יבין שהם מנצלים את טוב ליבנו, והעם כבר מאס בספירת הרוגיו ופצועיו, ואף אלמנותיו ויתומיו המצטרפים למשפחת השכול.

חובה עלינו להבין שכבר 74 שנים אנו במלחמה על הבית, ולצערי רוחות המלחמה לא שוכחות. נישא תפילה, שנדע ימים טובים, שקטים ורגועים בארצנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. רק אכיפה על הקיצונים משני הצדדים אולי תוביל לפתרון
    כל יתר ההצעות, כולל שימוש בכוח רב כלפי הפלסטינאים בלבד
    לא תועיל

  2. נכון שצריך לאכוף ולהעניש
    אבל לצד המקל צריך להציב גם גזר
    כשנוהגים עם מישהו בהגינות ויש לו מה להפסיד, הוא בדגך כלל לא יוותר על ההזדמנות

  3. מאמר חזק ונכון צריכים להגיב ולא לחפש דרכים להתגונן כול הזמן

  4. סטיב- יפה טענת
    לגבי הצעתך לתגמול הטרור בסנקציות כלכליות- אני חושש שהערכת האפקטיביות אינה מדויקת, היו אין ספור רעיונות והזדמנויות להפוך את עזה ואיו"ש לגן כלכלי פורח ברוח חזון שמעון פרס, אך נראה שהמנהיגות הפלסטינית אינה רוצה בכך. הם הבינו שככול שהפלסוטינים יראו "מדוכאים וסובלים" מידי הקלגס הציוני- כך הם זוכים לאהדה גוברת באירופה. תאר לעצמך מה היו צריכים לאמר לעולם אילו שגשגו כלכלית כפי שמעולם לא חוו בהיסטוריה שלהם בעודם זועקים ל"שחרור מהדיכוי הקולוניאליסטי הפשיסטי הגזעני האפרטהיידי…" הם מעדיפים שההמון ישאר מובטל חסר תקווה כלכלית שיוכל להיראות עלוב בטלוויזיה אל ג'זערה באנגלית, ואת מיליוני הדולרים שארגוני ה"למען" באירופה מגייסים יופנו למלחמה והסתה נגד ישראל- ובהצלחה רבה!
    אמנם נראה שהסנקציות הכלכליות המוטלות עדיין על אירן גורמות לתסיסה פנימית וקריאות "מוות לחמינאי"- אך רחוקה הדרך למהפכה של ממש במיוחד כאשר ארה"ב מבטיחה להסיר את הסנקציות במהרה..
    בנסיבות הנוכחיות- אין לי פתרון טוב יותר מאשר היפרדות חד- צדדית מתוקנת תחת מגבלות ביטחון מחמירות, אבל זה למועד אחר

    1. גדעון, אתה צודק ב 100%. המדיניות של הצגה של הפלסטינים כעם מדוכא ומסכן החלה מזמן במניעת פתרון לבעיית הפליטים, למרות שלמנהיגי הערבים היה חלק נכבד ביצירת הבעייה. גם מנהיגות ערביי ישראל, ברוב תקופת הקיום של מדינת ישראל, לא טיפלו בשיפור המצב הכלכלי של ערביי ישראל כל עוד הם רוצים להציג את ערביי ישראל כמיעוט כבוש, מופלה ומסכן. בפועל, רמת החיים של ערביי ישראל ויו"ש גבוהה בהרבה מרמת החיים בירדן, מצרים וסוריה. משום מה, זרם הפליטים לאירופה לא כולל פלסטינים הן מישראל והן מיו"ש ועזה.

  5. אם אין ברירה אז בכוח בכל המישורים. אנחנו הרי לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד.

  6. קח רק בחשבון שמי שאין לו מה להפסיד ירתם מהם יותר למשימות התאבדות קטלניות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

חוק הנאשם

מדוע חוק הנאשם בפלילים אינו סביר ואינו ראוי