פוטין והתנצלות – צמד מילים שאינו דר בדרך כלל בכפיפה אחת, אך האיש הבלתי צפוי הזה, הפתיע גם הפעם כשהצליח בשיחת טלפון אחת עם ראש הממשלה בנט ביום העצמאות, למנוע את המשבר הקשה שיצר שר החוץ הרוסי הנבער שלו, סרגיי לברוב.
הנשיא פוטין בחר בגישה פרקטית משום שהבין היטב שעדיפה התנצלות על פני ירידה מהגדר ודחיפת ישראל לתמיכה רחבה באוקראינים, שלא לדבר על דרדור היחסים, בעיקר הביטחוניים, עד כדי סכנת התנגשות מעל המרחב האווירי הסורי. אני מבקש לציין עובדה חשובה המוכרת וידועה כמובן גם לפוטין.
פוטין מודע היטב למצבה ולמעמדה של רוסיה כיום. רוסיה כבר אינה מעצמת-על מובילה כבעבר, מצבה הכלכלי אינו מן המשופרים. בימים אלו היא מסובכת במלחמה שבה צבאה מפגין יכולות ירודות עד מביכות, הדבר האחרון הנחוץ עתה לרוסים הוא להפנות עוד כוחות (בעיקר אוויריים) לסוריה, בשל תקריות כאלו או אחרות שעלולות לפרוץ עם ישראל.
למען הסר ספק, אינני מרמז על חשש רוסי מעוצמתו של צה"ל או של חיל האוויר הישראלי, אך להערכתי התנצלותו המהירה והכל כך לא אופיינית של פוטין, נובעת מהשיקולים הנ"ל, וביניהם בפירוש ההכרה בכוחה וביכולותיה המבצעיות של ישראל. מרכיב נוסף בשיקוליו של פוטין הוא הרצון הרוסי להימנע מנזק למוניטין של התעשיות הצבאיות הרוסיות, אם וכאשר ייפגעו מערכות כאלו על ידינו. דווקא בישראל יש נטייה להאדיר ולהקצין את ההתנהלות הרוסית בסוריה, שלפיה כל תקרית או אי-הבנה עם הרוסים, מקבלת מייד פירושים, קונוטציות וכותרות היסטריות בנוסח: הרוסים עומדים להגביל/לעצור את פעילות חיל האוויר במרחב האווירי הסורי וכד', ובכל פעם נמצאות כותרות אלו כבליל שטויות.
כעת אבקש לחזור אחורה בזמן, לתקופת מלחמת ההתשה. בשנים אלו רוסיה הייתה מעצמת-על בשיא עוצמתה, צה"ל של אותם ימים היה קטן יחסית וחיל האוויר שלו לא נהנה מיתרון איכותי טכני מהותי, על פני חילות האוויר שסביבנו.
במהלך מלחמת ההתשה תקפו מטוסי חיל האוויר כמעט על בסיס יומי מטרות במצרים, כולל מטרות אסטרטגיות בעומק מצרים. בעיקר הנטל נשאו מטוסי "קורנס" (פנטום) שזה מקרוב הגיעו, ומטוסי "עיט" (סקייהוק). בצר להם פנו המצרים לברה"מ וביקשו ציוד נוסף ומתקדם יותר, וכן כוחות סובייטים שיכללו טייסות וטייסי קרב, שיגנו על שמי מצרים. בחודש ינואר 1970 אכן הגיעו הכוחות הסובייטים למצרים, ואלו כללו 3 טייסות קרב רוסיות ובהן מטוסי מיג 21. ממשלת ישראל שחששה מעימות ישיר עם מטוסים/טייסים רוסים, הורתה לכוחותינו לחדול מהפצצות העומק במצרים.
הסובייטים ראו בצמצום ההפצצות מצידנו הישג משמעותי, ובעקבותיו אף קודמו סוללות טילי נ"מ סובייטיות לחזית. בתקיפות שנמשכו במרחב תעלת סואץ, איבד חיל האוויר הישראלי מספר מטוסי פנטום. ככל שגבר ביטחונם של הרוסים במצרים, טייסיהם אף החלו לחפש מגע ישיר עם מטוסינו. ב-25 ביולי ננעלו מטוסי מיג 21 רוסיים על מטוס סקייהוק שחזר מתקיפה במצרים ושיגרו לעברו טיל אוויר-אוויר. הטיל פגע במטוס, אך הוא הצליח לבצע נחיתת חירום בשדה התעופה "רפידים" (ביר גפגפה) שבסיני.
בצה"ל התקבלה החלטה להגיב ואף להרתיע את הרוסים מלנסות ולפגוע במטוסינו, אף שכאמור דובר במעצמת-על בעלת צבא אדיר ממדים. מבצע "רימון 20" יצא לדרך. הוחלט להציב לטייסים הרוסים פיתיון שיגרום להם להזניק את מטוסיהם לעברו, כאשר בה בעת יסתתרו בגובה נמוך מטוסינו, שהוטסו על ידי הבכירים והטובים שבטייסי הקרב הישראלים, ביניהם עמוס עמיר, אשר שניר, קובי ריכטר, יפתח ספקטור, ישראל בהרב, פורמן, אביהו בן-נון ועוד 9 טייסים מהטובים ביותר.
בקרב שהתפתח השתתפו 4 רביעיות של מטוסינו מול 6 רביעיות סובייטיות. במהלך הקרב הופלו 5 מטוסי מיג 21 רוסיים שהוטסו על ידי טייסים רוסים. 3 טייסים רוסים נהרגו ו-2 נוספים נטשו את מטוסיהם בשלום. כבר ביום המחרת הגיע מפקד חיל האוויר הסובייטי בבהילות למצרים, והנחה את כוחותיו לשמור את האירוע המביך כסוד שמור ורגיש. אגב, עצם הפלת טייסים סובייטים גרם לפרץ גדול של שמחה ולחגיגות של ממש ברחבי חיל האוויר המצרי. שכן הסובייטים דחו בבוז את הטענות המצריות על כך שהמטוסים הסובייטיים נחותים בביצועיהם מאלו שבשירות חיל האוויר הישראלי, וכי הסיבה לנפילתם בקרבות האוויר היא אך ורק יכולות הטיסה המוגבלות והירודות שלהם. גם בישראל לא פורסמה באופן רשמי העובדה שבקרב השתתפו והופלו לראשונה טייסים סובייטים. רק שלושה חודשים אחר כך אישרה ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, שבקרב האוויר השתתפו בעצם מטוסי קרב סובייטיים.
בברה"מ המסר נקלט ועוד איך. לא היה לרוסים שום עניין בעימות עם ישראל שיביא לאובדן כוח אדם וציוד ולא פחות חשוב מכך, לאובדן יוקרה ומוניטין לציוד הלחימה מתוצרתם, כמו כן הם חששו שהדבר עלול להגדיל את הסיכון לעימות עתידי גם עם ארה"ב.
לסיום, אני ממליץ להרהר שוב ואולי לקרוא שוב את הדברים שכתבתי בראשית המאמר (קודם לתיאור מבצע "רימון 20"), ואז אפשר יהיה להבין טוב יותר את התנצלותו של פוטין ואת רצונו למנוע משבר.
27 תגובות
לדודי ירון היקר,
יישר כוחך. אני מתייצב מאחרי כל מילה שכתבת במאמר דלעיל. למעשה אפילו המעטת בתיאור מה שהתחולל במלחמת ההתשה והרקע לדברים. על הנ"ל ועוד הרחבתי בספר שכתבתי, בסיכומו של מחקר מקיף אשר כלל גם את ההתפתחות הזו. בהזדמנות מתאימה תוכל לקבל הספר.
על יחסו של פוטין לישראל וליהודים בכלל נכתב באתר זה כבר בעבר.
עוד – כיום יש לישראל, הן במישור הביטחוני והן בתחומים אזרחיים יחסי גומלין עם רוסיה שלא היו בעבר, ואשר הצד הרוסי נהנה מהם ואילו הצד הישראלי מגדיל את יתרות המט"ח המצטברות במרתפי בנק ישראל בשל כך.
יצחק נכבדי!
שמח שיש בנינו מעת לעת גם נקודות הסכמה וכמובן שאשמח לקרוא את סיפרך שעוסק בתקופה מרתקת (מלחמת ההתשה בדרום) שהספקתי לשרת בה לקראת סופה
ערכים לפני כסף!
ועדיין ישראל טוב לה שתהלך בזהירות הראויה מול הרוסים. הם אמנם הוכיחו שאין תוכם כברם, אבל עדיין יש להם יכולות ואורך נשימה שלא צריך לבחון
מסכים איתך בהחלט, אבל הרוסים ממש אבל ממש לא זקוקים עכשיו לעוד כאב ראש באזור שלנו. יותר מכך, מתרבות הידיעות שהם מעבירים כוחות מסוריה לאוקראינה בשל מצבם שם.
נ.ב.
מודה לך שאתה קורא ומגיב עקבי
אף אחד עוד לא שמע את פוטין מתנצל. רק בנט טוען שהוא התנצל.
לניצן פאר ואלון להב
דעתי אתם טועים. הרוסים לא מכחישים אלא לא מוכנים לאשר בפומבי שפוטין התנצל. אם לא היה מתנצל כפי שפרסמו בלשכת רוה"מ בנט, הם היו מכחישים בתוקף וההבדל מהכחשה לאי אישור… ענק! אגב גם הרב הראשי ברוסיה (הרב לזר) שלא עושה אפצי בלי אישור מפוטין (הם ביחסים טובים), אמר שלברוב חייב להתנצל, ולדעת רוסולוגים, הדבר מעיד שהרב יודע שפוטין כועס גם הוא על דבריו של לברוב
נראה שהיחידי שטוען שפוטין התנצל זה בנט
נהנה כתמיד לקרוא את מאמריך . הסקירה הממצה מאפשרת לקורא להבין בבירור את הסיבה של נושא המאמר " פוטין – התנצלות "
אגב , בזמן מלחמת ההתשה שרתתי בסוללת ההוק שהיתה באיזור " בלוזה " וראינו במכ"ם את הקרב המפורסם שציינת .
המשיך לכתוב מאמרי יידע להנאת הקוראים .
אורי .
תודה עבור הקומפלימנט. אגב, אינני יודע מה היו יכולות מכ"מ ההוק, אך הקרב היה רחוק מאוד מבלוזה (הוא נערך מדרום מערב לתעלת סואץ באזור המידברי), כך שמניח שראיתם בעיקר את הפיתיון, כלומר את מטוסינו שדימו גיחת צילום בגובה רב ואת הרביעיה שהמריאה במהלך הקרב מרפידים
צריך להכיר את ההתנהלות המדינית הרוסית עוד מהתקופה הסובייטית כדי להבין שגם אם היתה התנצלות בשיחה, במידה ולא היה לכך פומבי היא שווה מבחינתם (וזה מה שחשוב) כקליפת השום.
חשוב להגיע לעסוק בכך מתוך הכרת המנטליות המדינית הרוסית ולא בגישה מערבית שמייחסת חשיבות לכללי משחק והגינות.
מרתק ומחכים, תודה.
לא לבנות על פוטין. הוא לא מל"ו הצדיקים. מילה זאת לא מילה. עלול להיות מסוכן. דוקא מתוך תחושת חולשה.
לבנות? על מה? הוא אינו שותף שלנו בשום מהלך אסטרטגי, ואגב האיש אכן קרימינל לא קטן,
אבל דווקא למילה שלו יש ערך
מסכים עם הניתוח המעניין שלך אכן ציינת עובדות מעניינות אך השאלה שלי האם אנו כצבא אמורים לחיות את מלחמות העבר הרי הכל השתנה מאז 73 לא?!
איציק,
אסור כמובן לחיות את העבר. כתבתי במאמר שאז בהתשה היינו קטנים וחלשים יחסית וברה"מ הייתה אימתנית ולמרות זאת המסר שלנו באותו קרב אוויר הובן והתקבל. עוד הוספתי שהיום מצבנו טוב יותר ושל רוסיה פחות, אך הדגשתי שאינני ממליץ ללכת בכיוון זה אך אם נאלץ לעשות זאת בעתיד, אזיי הזכרתי שבעבר ובתנאי פתיחה פחות טובים זה עבד ולא נפלו עלינו השמיים
מניח שהשיחה סוכמה מראש כולל הכיתוב המדוייק
היכן פורסמה ההתנצלות של פוטין והאם תוכל לצטט ממנה? תודה מראש?
ראה תגובתי למעלה לניצן פאר ואלון להב
פעם חשבתי שפוטין חכם ויודע מה הוא עושה ולמה
אני כבר לא בטו בזה
האם ראית אתמול את מצעד הצבא הרוסי במוסקבה? ואת נאומו של פוטין?
האם אתה יודע שהרוסים כבשו כבר כרבע משטח אוקראינה (בערך פי 5 משטח מדינת ישראל)?
האם אתה יודע שהרוסים כבר כמעט ניתקו את אוקראינה מהים?
נכון – היה לרוסים קשה והם ספגו אבדות רבות בכוח אדם ובציוד.
אבל כיום במולדובה, ליטא, לטביה, אסטוניה ופינלנד החלו לכסוס ציפורניים.
האם ידוע לך מה זה אומר?
תגובה לתגובה לאלון צוקרמן.
לדעתי הגזמת. הלטביות לא כוססות ציפורניים. הן חברות בנאטו והדבר האחרון שפוטין יעשה גם בשל ביצועי צבאו העלובים למדי, זה להיכנס למדינות חברות נאטו. לגהי פינלנד, הם יקבלו הבטחה להגנה מנאטו ביום שיגישו בקשה רשמית להצטרף לברית. כל שתארת היה מתאים ליחסי הכוחות שהיו בשנות השישים שבעים
מה קרה לך? בשנות השישים והשבעים ליטא, לטביה ואסטוניה היו חלק מברית המועצות. אז הן בוודאי לא כססו ציפורניים.
לגבי ביצועי "צבא פוטין" – בוא נחכה ונראה. אתה בטוח שכבר נאמרה המילה האחרונה? נא לא לזלזל ברוסיה. זו רק ההתחלה.
נדמה לי פתאום שלאט לאט פוטין מתחיל להשיג את המטרה שלו של כיבוש אוקראינה.
את צודקת. לפוטין יש אסטרטגיה ארוכת טווח. הוא התחיל עם סיפוח קרים ולאט לאט מתקדם.
איפה הוא יעצור? זה יוחלט במו"מ בינו לבין הממשל האמריקאי שכבר מתקיים "מתחת לרדאר".
דורית ממש לא כך, אפילו במזרח אוקראינה באזורים הבדלניים, הם אינם מצליחים לזוז קדימה, ואם לדבריי פוטין הסיבה האמיתית לפלישה הייתה התקרבות ברית נאטו לגבולות רוסיה, אזי גם כאן יוצא לו בדיוק הפוך עם כניסתן הצפויה של שבדיה ופינלנד לנאטו
פוטין הבין שככל שהמערכה תימשך האורראינים ישברו. הרי לרוסים כח עמידה גדול בהרבה.