מה המשמעות של ערך הניצחון

האם התנהלות הקברניטים כיום פוגעת בביטחון ישראל?
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

מאמר זה נכתב כהמשך וכבחינת תוקף למאמר שפרסם האלוף (מיל) יצחק בריק באתר זה ביום 25.4.2022. מאמרו של בריק עוסק בערך הניצחון. למעשה בריק פותח בשאלה: "ערך הניצחון אייהו?". לפני שאתייחס לדברי האלוף בריק, הנני מבקש לברר לעצמנו מהו ניצחון. ויותר מכך: מהו ניצחון בעינינו הישראלים ומהו ניצחון בעיני אויבינו המוסלמים. בכוונה לא הגדרתי את אויבינו כערבים, כיוון שקיימים בקרב אויבינו המוסלמים גם כאלו שאינם ערבים. לא בהכרח ניצחון על ישראל מצטייר כזהה בעיני איראנים ובעיני ערבים. במאמר זה, בשל קוצר היריעה, אתייחס לניצחון המצטייר בעיני ישראלים לעומת ניצחון המצטייר בעיני ערבים. כל זה בהקשר לדבריו של האלוף בריק במאמרו הנ"ל.

המשותף לערך הניצחון בעיני יהודים וערבים הוא שעם חלוף הזמן, בשל התפתחויות שונות בתחומי הביטחון, הכלכלה, היחסים הבין-לאומיים, ובכלל בשל גידול פער העוצמה בין ישראל לאויביה, חלו בשני הצדדים שינויים בערך הניצחון ובמשמעותו. בעבר, לצורך הדיון כאן, ניתן להעריך שאצל הישראלים חלה תפנית בתפיסת ערך הניצחון במחצית שנת 1974, אחרי שישראל הביסה את הקואליציה הסובייטית-ערבית. בעת ההיא ישראל יצאה מאזור הסכנה לקיומה ונכנסה אל תהליך שקבע ערך ניצחון בתחום אחר. לעומת זאת אל תודעת אויבינו הערבים חלחלה הבנה שהם לא יוכלו לחסל את מדינת ישראל. ראשונים הבינו זאת בכירי הממשל המצרי, אחריהם בכירי המונרכיה הירדנית. בין הזמנים גם שליטים ערבים אחרים החלו לשתף פעולה בסתר עם ישראל. אצל חלק מהערבים, כולל מנהיגי הטרור הפלסטיני, ערך הניצחון הפך להיות רצח ישראלים. ברור להם שהם לא יכולים לחסל את המדינה היהודית. אולם הם כן יכולים להרוג יהודים בישראל או בחו"ל. כך הם מזיקים לישראל, מפחידים את תושביה ומתבשמים מניצחון דמיוני שמצית הפגנות, קריאות "אללה הוא אכבר", חלוקת ממתקים והארכת רשימת השאהידים כאשר הטרוריסטים שלהם נהרגים בפעולה. יש להבין – ערך הניצחון אצל אויבינו כיום הפך להיות הרג יהודים, בעיקר ישראלים. לא משנה אם הם חיילים, תלמידים, קשישים, מתנחלים או תושבי ישראל בתוך הקו הירוק.

מכאן יש לברר מה אמור להיות ערך הניצחון (על פי הגדרת האלוף בריק) בתודעת הישראלים. האם זה יהיה כיבוש עוד שטחים? או אולי הבסת צבאות ערביים שממילא נחלשו מאוד מאז החל "האביב הערבי"? או אולי הרג ערבים, כפי שהערבים מסתכלים על הרג יהודים? ובכן מסתבר שלאחר שהובטח הקיום של מדינת ישראל, לפחות בעתיד הנראה לעין, ערך הניצחון בעיני הישראלים הפך להיות השמירה על חיי היהודים, חיילים כאזרחים. בכך מושגים שני דברים. האחד הצלת חיים יהודיים. הרי לשם כך הוקמה מדינת היהודים. והשני הוא מניעת הדבר היחיד שכיום מצטייר בעיני הערבים כניצחון על ישראל, דהיינו רצח יהודים.

אחרי שהגדרנו וגם נימקנו מהו ערך הניצחון בעיני שני הצדדים, יש להתייחס לקביעותיו של האלוף בריק במאמרו. לפני הכניסה לעצם העניין יש לקבוע את מסגרת הזמן לכינונם של הדברים. ראשית משום שעם חלוף הזמן נתונים משתנים, ושנית יש לצפות פני עתיד, שהרי, תיאורטית לפחות, קואליציות של אויבים עלולות לתקוף אותנו מכל הכיוונים בעת ובעונה אחת. השאלה לגבי עניין מסוג זה היא האם ישראל תהיה ערוכה להתגוננות במקרה שתתפתח מערכה רב-ממדית מסוג זה?

התשובות לסוגיה זו נמצאות בשלושה תחומים: ראשית בניית מערכות הגנה רב-ממדיות על מדינת ישראל. הדברים ברובם ידועים. אין צורך לפרטם במאמר קצר זה. שנית בניית מערך הרתעה רב-זירתי, הן אמצעי אש מנגד מונחים ומדויקים והן נשק בלתי קונבנציונאלי בכל תחומי הלחימה: יבשה, ים ואוויר. שלישית ניצול האמצעים שהמדע והטכנולוגיה בישראל מעמידים לרשותנו.

יש להדגיש, אין להתבסס על הפעלת מאסות של חילות היבשה, שריון או חי"ר, לצורך פלישה, כיבוש וחיסול איומים מצד מדינות שכנות במרחב. אפילו אם בעתיד יתפתח תרחיש שעל פי דעתם של הוגי דעות צבאיים במקומותינו יצדיק פלישת צבא ישראלי אל מעבר לגבול. חיסול הסיכונים לישראל במקרים כאלה יהיה חייב להיעשות באמצעים אחרים לחלוטין. בהחלט לא כדוגמת מבצעים צבאיים שהתבצעו בעבר. אין לקבל בשום אופן את ההגדרה שיהיו איומים שלא יהיה ניתן לחסלם ללא כניסה קרקעית אל מעבר לגבול. זו גישה דפטיסטית, רוויה בחוסר הבנה באשר לערך הניצחון בימינו, כמו גם חוסר יכולת או רצון להכיר במהותם של עימותים צבאיים עתידיים. יתכן שמעורב כאן גם חוסר אמונה ביכולות שלנו.

יש לבקש מכולם, כולל האלוף בריק ודומיו, להבין שערך הניצחון אצלנו הוא שמירה מיטבית על חיי ישראלים. לסיום מאמר זה הנני מבקש להדגיש שהנכתב לעיל אינו כולל מבצעים שיהיו חייבים להתבצע על ידי כוחות מיוחדים. במקרים אלה מדובר במבצעים בהיקפים מוגבלים, על ידי מספר מצומצם של חיילים שעברו הכשרה מיוחדת לצורך זה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. שמירת חיי יהודים זה מאוד מאוד חשוב אבל זה לא יכול להחשב כשלעצמו ניצחון. סביר להניח שבדנמרק פחות יהודים נרצחים.

    1. נ. הנכבד
      תודה על תשומת לבך ותגובתך המהירה. יש בהחלט להעריך את התעניינותך בנושא. עם זאת דנמרק אינה יכולה להוות דוגמה להשוואה איתנו.
      בדנמרק כ- 6 מיליון תושבים שביניהם חיים כ- 6 אלפי יהודים. דהיינו כעשירית האחוז. נכון בדנמרק גרזנאים לא רוצחים יהודים. מי שבא לו יכול לנסות לעבור לדנמרק. הכי טוב זה להינשא לדנית. יש ישראלים שעשו זאת ו"מלקקים דבש".
      אבל זה לא מהווה ארגומנט בבחינת השאלה מהו ניצחון. הסברתי זאת היטב במאמר. אני מציע שתקרא את המאמר שוב ותנסה להפנים את מה שכתבתי.
      במקרה שלא תסכים עם ההגדרות שלי אכיר לך תודה אם תואיל לענות בתגובון נוסף ולהסביר לקוראים ולי מהו לדעתך ניצחון במונחים שיהיו רלוונטיים למצבה המדיני-ביטחוני של ישראל כיום.

  2. שלום מר דגני.
    נצחון? במלחמה, כנראה…
    אם ״מלחמה היא המשך המדיניות, בכלים אחרים״ כדברי פון קלאוזביץ, אנחנו בבעייה!
    מדינת ישראל לא הגדירה במשך שמונה עשורים מה הם יעדי העל שלה. היא נגררת אחרי האירועים, החל מ-1948, בה נקבעו גבולותיה המוזרים, דרך שתי המלחמות ה״גדולות״ ב-67 וב-73 ועוד המון ״קטנות״. באף אחת מהן לא הוגדרה מטרה, חוץ מהישרדות.
    אז כנראה שאתה צודק. שמירה על החיים זה ערך חשוב ביותר – אך ניצחון לא יהיה. אף פעם.

    1. יוסף נכבדי
      על פי הבנתי במגילת העצמאות מוגדרים בבהירות רבה יעדי העל של מדינת ישראל.
      נכון כתבת – החל ממלחמת העצמאות מדינת ישראל נאלצה להיגרר אחרי אירועים שיזמו אויביה במטרה להכחידה.
      גם נכון שגבולותיה המוזרים (כדבריך) השתנו בשל תוצאות המלחמות שנכפו עליה.
      עוד נכון שכתוצאה ממה שהתחולל עד 1974 למעשה מטרות המלחמות שישראל ניהלה היו הישרדות.
      אחרי 1974 החלו להתגבש מטרות מלחמה נוספות –
      למשל ב- 1982 חיסול מדינת אש"פ בדרום לבנון וסילוק כ- 8000 מחבלים משם למקום אחר (תוניס). בהחלט הושג ניצחון.
      או המב"מ שמתנהל היום לסילוק משמרות המהפכה האיראנים מסוריה. בזה עדיין לא הושג ניצחון. ימים יגידו.
      לגבי הערת הסיום בתגובתך – על הקביעה שניצחון לא יהיה אף פעם אפשר לחלוק.
      השלום עם מצרים, ירדן, האמירויות, מרוקו וכיו"ב מהווים בסיסים לתקווה שהתהליך יתקדם ואימת המלחמה תוסר מעל ישראל.
      זה לדעתי משמעות הניצחון של ישראל על אויביה.

  3. אם אתה אומר ששלום האזרחים הוא העיקר
    האם מוכן להקריב שטח שלנו שיעבטר לאויב ובלבד שלא יהיו לנו הרוגים? וכמה שטח מול כמה הרוגים?

    1. ניר היקר
      בוא נדייק – כתבתי שערך הניצחון כיום מבחינתנו הוא מניעת הרג ישראלים.
      שלום האזרחים הוא עניין אחר והרבה יותר מקיף. כמובן שראוי בהחלט לשמור ככל שניתן על שלום האזרחים.
      אין כל צורך להקריב שטח שלנו ולהעבירו לאויב באף מצב. מדוע עלתה אצלך בכלל שאלה זו?
      אין מצב שבו גודל שטח עומד מול מספר הרוגים – כפי שהעלית בשאלתך המוזרה.
      לוז מאמרי שלעיל עוסק בסוגיית הפעלת אמצעי לחימה מתקדמים טכנולוגית להגנה על ישראלים ולא לחימת
      כוחות קרקעיים כפי שהיה בעבר – למעט פעילות כוחות מיוחדים ורק במקרים נדירים.

  4. ד״ר דגני,
    תודה על מאמר מעורר מחשבה שמעלה לדיון את תחושת הכשלון
    אבל מכיוון שניצחון או כשלון זו תפיסה תודעתית, האם הדבר לא נגזר מיחסי הכוחות של חלש מול חזק

  5. לד"ר מרדכי לוי
    אם אני מבין את תגובתך הרי שהנך מעלה את הדיון לרמה פילוסופית-תודעתית הנמצאת מעל לתוצאות ראליות של מלחמה.
    לדוגמה – מלחמת יום כיפור הסתיימה בניצחון ישראלי מעורר השתאות והגם שכך התקבעה בקרב חלק מהציבור תחושת כישלון.
    נכון טענת שהדבר נגזר מיחסי הכוחות בין הצדדים הלוחמים. אולם הייתי מציין עוד שני דברים שחשיבותם חיונית לצורך עניין זה:
    תוצאות הלחימה עצמה ולכך יש מדדים ברורים, והתובנות הנבנות סביב המלחמה ותוצאותיה שלא בהכרח קשורות לאמת אלא
    מבטאות הרהורי לב דמיוניים ודיס-אינפורמציה שנוצרים כתוצאה ממעורבותם של גורמים אופוזיציוניים למיניהם.

  6. יצחק מכובדי
    נהניתי לקרוא את המאמר. אני מבין את ההגדרה של ניצחון בעיני הצדדים, שהיא תמונת ראי אחת של השניה. במקרה זה אנחנו מגיבים לשינוי שחל אצל הערבים ואנחנו לא יוזמים.
    בעיני העדר יוזמה יוצר לנו בעיה והיום אנחנו, כמדינה לא מעיזים להגדיר וליזום מטרה להשגת ניצחון. מבחינתי הניצחון המשמעותי הוא ניצחון מדיני ולשם כך אנחנו חייבים להגדיר סיום הקונפליקט וקביעת גבולות על פי צרכינו כמטרה שתביע ניצחון. זה לא אומר שהצד השני אמור להפסיד בעקבות הניצחון שלנו.
    עד שזה יקרה אנחנו מדשדשים וסופגים אבדות, אמנם לא כמו אויבנו אבל זו לא נחמה מבחינתי וגם לא על פי הגדרתך.

    1. שי היקר
      אני מסכים לחלוטין עם הגדרתך שהניצחון המשמעותי מבחינתנו הוא ניצחון מדיני, דהיינו סיום הקונפליקט.
      אבל לא הייתי אומר שלא הגדרנו מטרות ולא נקטנו יוזמה. בכל השיחות עם הפלסטינים הצד הישראלי תמיד בא עם הצעות, אפילו מרחיקות לכת לעתים על חשבון "גבולות על פי צרכינו" לפי הגדרתך. תמיד הצד השני דחה את הצעותינו עם דרישות בעניין זכות השיבה וויתור על גבולות שמשמעותן התחלת תהליך חיסול מדינת ישראל. אם תשמע את התבטאויות הערבים בתקשורת שלהם למיניה אין לי ספק שתפנים מדוע הסדר מדיני לסיום הקונפליקט עם הפלסטינים עדיין לא נוסד. אין לדעת מתי זה יקרה, אם בכלל. על כן האופציה הטובה ביותר מבחינתנו, ולמעשה האופציה היחידה היא ליזום אמצעי וסידורי הגנה על המדינה ובייחוד לשמור ככל שניתן על חיי ישראלים.

  7. בלי הצבת מדדים אין ניצחון. אתה רוצה מה שפחות הרוגים. עשרת אלפים זה מעט? או אולי מאה? או אולי אחד? קבע מדד ותראה אם הישגת אותו, ואז ניצחת

    1. למאור כהן
      לא בטוח שהבנת. קרא בבקשה עוד פעם את המאמר – אולי תבין.
      אצלם להרוג יהודים נחשב לניצחון. ליותר מזה הם לא מסוגלים.
      את זה אנו צריכים למנוע. אצלנו אין מדדים כאלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור