התקשורת ירדה מהפסים

ביקורת על הסיקור התקשורתי בעת פיגועי טרור
צילום של גדעון
ד"ר גדעון שניר

בתקופה האחרונה גל טרור מכה בערי ישראל. התקשורת עוברת מאירוע ביטחוני אחד למשנהו, בטלוויזיה משדרים בלופ את האירועים מזירת הפיגוע, את הבהלה וההיסטריה, ובתוך כך גורמת לנזק בלתי הפיך הן ברמה הביטחונית והן ברמה הפנים-חברתית בישראל. הפיגוע ברחוב דיזנגוף ביום חמישי האחרון כבר הגדיש את הסאה, עד כי פשוט סגרתי את הטלוויזיה. בבוקר הודיעו בחדשות על זיהוי המחבל והריגתו.

מטרת הטרור היא לפגוע ולזרוע בהלה בציבור, לקעקע את ביטחונו ולדחוק בו לפעול נגד האינטרסים הלאומיים שלו, ולצערנו כי רב – זה המצב. אפילו המהלך של עידית סילמן נאמר שהבשיל בעקבות מעשי הטרור האחרונים (למה? ככה) ובבני-ברק זעקו האברכים "בנט הביתה", אף שאין להם מושג על מה הם מדברים בעודם שולחים רק את האחרים להתגייס למלחמה בטרור.

הפניקה, המהומה, היעדר השליטה, כוחות מכל הסוגים ואזרחים חמושים שנעו מצד לצד כאחוזי תזזית, לא ניכר (גם בדיעבד) שתרמו להשתלטות על האירוע, שלמען האמת, ישראל חוותה גרועים ממנו לאין שיעור. ההיסטריה שהועברה בשידור חי החריפה את התקפי החרדה בקרב הציבור והעמיקה את הפגיעה בתחושת הביטחון ההכרחית בשעת חירום. אנשי התקשורת מעצימים את המהומה ברחוב. הדחף הבלתי נשלט של כתבי השטח להתייצב מול המצלמות ו"לדווח מהשטח" (שיא האורגזמה של איש תקשורת), נראה פתטי כאשר כתב כלשהו תוחב את הטלפון שלו לפרצופה של שוטרת ודורש ממנה עדכון בו במקום תחת סיסמת הקרב "אני בשידור חי", בעוד הלוחמת מנסה להימנע מכך "לך מפה, אני באמצע תדרוך…", אך ללא הואיל.

הדבר החמור ביותר שהתקשורת לוקה בו הוא העברת מידע לארגוני הטרור על המתרחש בשדה הקרב בזמן אמת, דיווח ישיר בזמן אמת על הישגי הרוצחים, היכן מתנהל המרדף, אילו כוחות משתתפים והיקפם, מהן הפקודות שנותנים המפקדים בשטח לכוחות, באילו בתים הם מסתתרים, ההנחיות ברשתות הקשר המשטרתיות, מיקום המחסומים, חשיפתם של אנשי ביטחון ושיטות העבודה המסווגות – כל המידע הזה מסייע לרוצחים ושותפיהם לנסות להימלט ו/או להילחם עד מוות.

וגרוע מכך, התקשורת מפיצה את שיטות החקירה והזיהוי המוקדם של כוחות הביטחון. כך למשל, הרוצח מבני ברק שנשמע אומר בהפגנה לחבריו שהוא עומד "לעשות משהו חשוב שעוד ישמעו אליו". זו רק דוגמה עכשווית של זיהוי מחדל – בפעם הבאה יימנעו המחבלים הפוטנציאליים מלהיחשף בצורה כזו בפרהסיה או ברשתות החברתיות. אילו אני החמאס או הג'יהאד, הייתי פותח מייד את הטלוויזיה כדי לשמוע בזמן אמת את תחקיר האירוע ואת הסיבות להצלחה או לכישלון, מפיק לקחים חינם אין כסף מטובי חוקרי ישראל, אומר "תודה רבה" ואץ לתקן את שגיאותיי כדי להצליח טוב יותר בפעם הבאה…

יש להניח שביקורת זו עושה אי-צדק מסוים עם כתבי טלוויזיה מצוינים שכבר פיתחו מודעות לעוצמת המיקרופון שבידיהם, ובאופן וולונטרי מחילים על עצמם את המגבלות ההכרחיות. אך גם הם שבויים באזיקי הרייטינג הקובע את שכרם ועתידם. נראה שגופי הביטחון השונים נואשו מלהתמודד עם התקשורת ומתייחסים אליה ולנזקיה כאל מכת טבע חסרת שליטה. איש ציבור שיעז להביע צורך בצנזורה אחראית מושכלת (ראו שר התקשורת הנדל) מסתכן בגינוי ובכינוי "חשוך".

בעת הזאת אני יכול להצביע על שני יתרונות יחידים לזכותה של התקשורת באירועים אלה. האחד, שמצבה של ישראל המדממת נחשף לעיני העולם כולו, במיוחד לאלה המתעלמים מהטרור כל עוד הוא פוגע ביהודים; והשני, כך נחשף כל העם היושב בציון לאירועי הטרור, הפוגעים לא רק במקומות "שוליים" כמו באר-שבע, חדרה ובני-ברק, אלא אפילו בבליינים של תל-אביב, וכל ישראל חברים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

  1. יותר מזה, התקשורת מזדרזת לפרסם מידע שקרי ומעוות. לאחר הארוע בבאר שבע האמנתי לתקשורת שמרכזי הקניות בבאר שבע שוממים כי כולם מפוחדים ומתבצרים בבתים. קפצתי על ההזדמנות ונסעתי לביג לקנות כמה דברים ולאכזבתי מרכז הקניות היה מלא ובקושי מצאתי חנייה.

  2. העקרון ש"זכות הציבור לדעת" מקבל ממדים גרוטסקיים בידי אנשי תקשורת אשר שוגים בחושבם שהם עושים שירות לציבור. הם רק זורעים פניקה וחרדה,במקום להרגיע.גם אני כיביתי את הטלויזיה לאחר שצפיתי באין ספור לופים של אזרחים שולפי נשק. מחזה מיותר.

    1. מיכל, נראה לי שמי שהמציא את המשפט הזה היו העיתונים באותם ימים כדי לספק לגיטימציה לעשייתם
      את צודקת שאף שהמשפט הזה נכון ברמה הכללית- התקשורת גררה אותו למקומות לא טובים
      ( מזכיר לי את המשפט: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" שהומצא עי העשירים וכוון אלי העניים- כדי שישבו בשקט ולא ימרדו בהם.

  3. תראו פעם את התקשורת היפאנית ותבינו תרבות נאורה ותרבותית מה היא

    1. ברק- אמנם לא ראיתי אבל ניתן להבין, כי היעד התרבותי של היפנים הוא לשמר הרמוניה חברתית. לכן הם מטפלים בבעיות שלהם באחריות ובעדינות.. תענוג ללמוד מהם

    1. גדי וברק
      וודאי שהתנהגות שלנו היא תוצר התרבות המקומי. אנחנו עם שחי בקצוות מאדישות ועד היסטריה, הרמוניה זה הדבר האחרון המאפיין אותנו. שבת אחים יחדיו היא תעמולה חסרת בסיס מציאותי. אנו חיים ממבצע למבצע. הכול מתקים בארצנו במבצעים, אין לנו לא את הסבלנות ולא את הסבולת לרוטינה ממושכת וכול מבצע מועצם עד קצה החושים, לכן אנחנו מדינת סטרט-אפ, ממצאים משהו, מיד מוכרים ורצים לעניין הבא- אין רגע דל וכך בדיוק מתנהלים עם החדשות להיות "הראשון שזיהה.." זו תהילת עולם, האורגזמה של כתבי התקשורת..

  4. לכותב ולמגיבים,
    התקשורת היא עסק ככל העסקים האחרים ומטרתה לחלק רווחים לבעלי המניות. לכן התקשורת מעסיקה כיום בעיקר כתבים צעירים שעולים מעט כסף. מצד שני רווחי התקשורת תלויים באחוזי הצפייה או הקריאה שלהם. כשאחוזי הצפייה או הקריאה עולים יקבל גורם התקשורת יותר פרסומות. כך ירוויח יותר כסף. על מנת להעלות את אחוזי הצפייה יש לפרסם יותר "סקנדלים". זה ימשוך את הציבור. כאן הדיוק ואמינות הפרסומים חשובים פחות מאחוזי הצפייה. קחו כדוגמה את תכנית הבידור "רוקדים עם כוכבים". בשידור שערך כשעתיים רק כחצי שעה ממנו הוקדשה לריקודים עצמם וכשעה וחצי היו מוקדשות לפרסומות. תפסנו את הפרינציפ, הקלטנו את פרקי התכנית וכאשר בין הריקודים הוקרנו פרסומות הרצנו את ההקלטות וכך צפינו בפרקים היפים של התכנית בלבד. לכן אל תתפלאו לקשקושיאדה של רשתות הטלוויזיה או ל"ידיעות" שמתפרסמות בעיתונות הכתובה. צריך לדעת לברור את גרעין האמת שבהן מהקש והתבן שיש להעיפם לכל הרוחות.

  5. אני מאמין שהתלונות והטענות מהאירוע בתל אביב יביאו לשינוי, בעיקר מצד השלטונות שיפעילו גם את הסמכויות שלהם

    1. עוז
      אתה נוגע בנקודה מאד רגישה וזו סוגיית הריבונות. נטפל בה בהזדמנות אחרת

  6. הכל בשל רדיפת בצע ופרסום. חייבים להטיל עליהם יותר אחריות מחייבת.

    1. נוגה- בעיקרון את צודקת, אבל אני מתקשה לראות כיצד מישמים זאת. ללא ספק עדיפה אחריות אישית- עניין של חינוך כנראה וקשב לתגובות הציבור השפוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אריה

הקרב על הדמוקרטיה

כיצד נתנגד למהלכים האנטי-דמוקרטיים שמתגבשים בישראל