להיזכר, לשחזר, לחשוב, לחשוש

סיפור הנטישה שלי (2)
תמונה של אילן
אילן הייט

בפרק הראשון סיפרתי כיצד טיסה שגרתית של אימוני מקלענות, התחילה כמתוכנן אך השתבשה לקראת הנחיתה. כאמור, שלוש המנורות הירוקות שהיו אמורות לדלוק – לא דלקו. רק המנורה האדומה דלקה והעידה על כך שהגלגלים יצאו מנעילתם מעלה והם "תקועים" בדרכם מטה. רק כאשר כל שלוש המנורות הירוקות דולקות הגלגלים נעולים כראוי ואפשר לנחות בבטחה. אני מודיע ברדיו: "תקלת גלגלים, הולך סביב", מפסיק את תהליך הגישה לנחיתה ומתחיל להסתובב מעל לשדה. אני מנסה להרים את הידית, הגלגלים מתקפלים ואכן המנורה האדומה כבתה. מנסה להוריד ושוב היא דולקת. אין גלגלים. זהו זה.

אחד המטוסים מהמבנה מתקרב אליי ל"מבנה מכונס" ומאשר כי אין גלגלים, רק דלתות הכיסוי שלהם פתוחות חלקית. בהתאם לנוהלי החירום הכתובים בצ'ק-ליסט צריך לנסות להוריד את הגלגלים במערכת המשנית. בהתייעצות עם מוביל המבנה אני מושך בידית המשנית. נשמעות שתי נקישות מתחת לגוף המטוס. נדלקות שתי מנורות ירוקות וגם האדומה דולקת… במין שמחה לאיד. שני גלגלים: השמאלי והקדמי ננעלו מטה ואילו גלגל ימין לא ירד.

המערכת המשנית להורדת הגלגלים היא בלתי הפיכה: אין אפשרות לבטלה ולהעלות את הגלגלים מעלה. גם המטוס המלווה אותי וגם פקחי המגדל, הצופים בי במשקפת מאשרים: שניים בחוץ. אחד תקוע בפנים. רק הדלת המכסה את הגלגל פתוחה חלקית.

באותה חוברת של נוהלי החירום כתוב שאסור לנחות במצב כזה, כי המטוס יתהפך בנחיתה. לראשונה אני מבין כי אצטרך כנראה לנטוש את המטוס. מבט קצר אל מד-הדלק מציין כי נותרו לי עוד כ-10 דקות טיסה. המון זמן, שבמהלכו אנסה להוריד את הגלגל התקוע בכל דרך אפשרית. בהתייעצות בקשר עם מפקד הטייסת עמוס ועם הקצין הטכני אני מנסה מיני דחיפות ומשיכות, החלקות ופניות ב-"G" גבוה כדי שזרימת האוויר תשחרר אולי את הדלת. כלום לא עוזר.

התחלתי להתכונן לנטישה. כיסא המפלט מתוצרת חברת "מרטין בייקר" הבריטית פועל אוטומטית וידוע באחוזי ההצלחה הגבוהים שלו, אך תמיד טוב לעזור קצת… הכיסא הוא מין "אמבטיה" שבה יש מקום לסירת הצלה, למצנח ולטייס. עם משיכה בידית ההפלטה הכיסא נורה מהמטוס על ידי פגז הנמצא מתחת למושב (בכיסאות מפלט מדגמים מאוחרים יותר הוחלף הפגז במנוע רקטי, להפחתת פגיעות הגב של הטייסים הנוטשים) ומתגבר על הרוח העזה. מצנחון ייצוב קטן נשלף ומונע את סחרורו של הכיסא באוויר. בקבוק חמצן קטן מזרים אוויר לנשימה. מערכת ברומטרית משחררת את הטייס מהכיסא רק בגובה שבו יש די חמצן למחיה ופותחת בשבילו את המצנח הראשי.

חברת "מרטין בייקר" גאה בתוצרתה ומפרסמת סטטיסטיקות על מספרי הטייסים שחייהם ניצלו הודות לה. אני בוטח בכיסא ומקווה להיות חלק מהסטטיסטיקה…

נטישת מטוס מחייבת גם הכנה נפשית: אתה יושב ב"קוקפיט" הסגור והמבודד ולפתע מועף החוצה, אל הנעלם. להיחשף לאוויר שבחוץ, לסמוך על המצנח שיפתח, לסמוך על מערכת ההפלטה שמעולם לא התנסית בה וגם לזרוק לגרוטאות מטוס יקר ששווה מיליונים – כל אלה הם מעצורים שיש להתגבר עליהם. רוב מקרי הנטישה שעליהם ידעתי עד היום היו במצבי חירום, שבהם היה צורך בתגובה מהירה ובהחלטה מיידית של הטייס לקפוץ מן המטוס החוצה. היסוס או עיכוב של שניות ספורות היו עלולים להסתיים בצורה גורלית. במקרה שלי היה זמן רב יותר: להיזכר, לשחזר, לחשוב, לחשוש

כמות הדלק במכלי המטוס הלכה ופחתה. עם הליטרים האחרונים שנשארו במְכל פתחתי מנוע לכוח מלא ונסקתי לגובה. כמה שיותר גבוה יהיה טוב יותר לצניחה. המטוס לא היה סימטרי בגלל הגלגל המקופל. גם הגרר הרב שיצרו שני הגלגלים שבחוץ לא הקל עליו את הטיפוס לגובה. הוא הגיע בקושי לגובה 10,000 רגל. הצצתי כמוקסם למד-כמות בדלק המראה "0" – והמנוע עדיין פועל.

"חכה עד שהמנוע יכבה ואז נטוש" שמעתי את מפקד הטייסת עמוס אומר "ושיהיה בהצלחה!". לא הייתי צריך לחכות זמן רב… נפילת סיבובי מנוע, ירידה בסחב והמנוע השתתק. מנורות אזהרה מהבהבות בזו אחר זו.

שתי ידיי נשלחות אוטומטית אל צינור הגומי שמעל לראשי, שהוא ההדק המפעיל את ההפלטה. בגב ישר ובראש מורם אני מושך בידית בכוח רב: קדימה ולמטה. הידית יורדת ומושכת אחריה מסך בד המכסה את פניי להגנה ראשונית מפני זרם האוויר. אני שומע חבטה וחש כאב פתאומי באוזניי: החופה עפה ואני יושב בתא פתוח, כמו בדאון. הדיחוס ששרר בתא השתחרר לפתע ואני חשוף לאוויר החיצוני. הרוח שורקת סביב מסגרת החופה שאיננה.

לפי הכתוב בספר חולפת שנייה אחת בין העפת החופה ובין יציאת הכיסא. שנייה זו נראית לי עתה ארוכה במיוחד. אני עושה טעות שתעלה לי למחרת ביוקר: אני מרפה מעט את שרירי העורף… ומשלם על זה ב"צוואר תפוס" בימים הבאים.

רגל חזקה מאוד בועטת באחוריי וזורקת אותי החוצה, לחלל… האדם הוא כנראה אגוצנטרי ולכן נראה לי כי המטוס הוא זה שנשלף מתחתיי. אני הוא היציב והמטוס מרחיק עצמו ממני. זרם האוויר תופס אותי עם הכיסא ושנינו מתגלגלים בשני סיבובים מבלבלים לאחור ואז עוד חבטה בכתפיים ובירכיים. זוהי פתיחת המצנח. בידי עדיין אחוזה ידית ההפלטה עם המסך שלה.

מבט לימין ואני רואה את חופת תא הטייס מתגלגלת לה כלפי מטה, כמה מאות רגל מתחתיי. לא הרחק ממנה מתגלגל לו הכיסא, לאחר ששחרר אותי ממנו בעזרת היחידה הברומטרית. מבט לשמאל – שם מתרחק ממני המטוס. עד לפני כמה שניות ישבתי בו, אוחז בהגאיו ומכוון אותו כרצוני. עתה הוא חסר שליטה ומתגלגל בצלילה ספיראלית לעבר האדמה. אומנם בנטישה כיוונתי אותו לעבר הים, אך המטוס אינו סימטרי, מתגלגל וצולל – אוי ואבוי – לכיוונו של בית אריזה גדול, בגבול שבין חולות ניצנים ופרדסי אשקלון. לרגע אני סבור שהוא יפגע בבניין, אך לא: הוא פוגע בקרקע בפרדס. ענן אבק עולה, אש קטנה – וזהו. הלך המטוס היקר.

עם כל המתרחש, אני מוצא גם זמן להנאה: אני בחיים! צניחה היא תענוג מוכר ואני עושה "חזרה גנרלית" קטנה לקראת הגלגול שאבצע על הארץ: רגליים כפופות וצמודות וידיים בצידי הראש. עתה קרבה האדמה מהר מאוד ואני מבחין בפרטים ההולכים וגדלים. חבטה בקרקע, גלגול ואני קם ונעמד על רגליי. חול דבוק לצווארי וליד ימין שלי. המצנח מתרוקן מאוויר, שוקע וקמל כפרח שהתייבש ועתה הוא מוטל כסמרטוט על החול.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. עדות מעניינת. אין הרבה עדויות מונצחות כאלה ברשת. זה מעניין. נקווה שהעלילה נגמרת באמת חיובי

  2. שלום יהושע.
    בין מכרי בחיל האוויר הישראלי היה טייס אחד שבמהלך הקריירה שלו נטש שלושה מטוסים – והמשיך לטוס כטייס מבצעי. באחת משלושת הנטישות האלה שלו הוא נקלע למארב – טילים בשמי סוריה וגרר את המטוס הפגוע עד לים. שם נטש וחולץ על ידי דייג ערבי מהעיר עכו!… יום אחד אספר את סיפורו, אולי אפילו ב"ג'וקופוסט".
    בכלל, כל נטישה וסיבתה: אם בגלל תקלות טכניות במטוס (נדיר, היו יותר בעבר ופחות בימינו) או בגלל פגיעה בקרבות. מאש נ"מ / טילים או מהפלה על ידי מטוס אויב. גם לפעמים עלול להיגרם נזק גופני לטייס בעת נטישה חפוזה, כמו שברים בגפיים או בחוליות עמוד השדרה. אלה יכולים למנוע חזרה לטיסה.
    אולם גם טייס מקורקע מסיבות רפואיות לא "מפסיק להיות טייס".
    הפסקת טיסות מסיבות נפשיות? (חרדה?…). נדיר ביותר, אך גם על זה אספר יום אחד.

  3. האם טייס בדרך כלל צמוד למטוס מסויים? או שהוא מתמחה בסוג מסויים והמטוסים עצמם מתחלפים?

  4. ממטוסים מהירים וחמושים הרוב מצליחים לחלץ את עצמם. כאשר נופל מסוק, שניים טובעים? משהו כאן לא מסתדר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן