"קומבינת החסינות"

בתקופת הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט גובש מודל "הקבע הצעיר", ולפיו מי שהגיע לגיל 28 ואינו מדורג בדירוג א' או במעמד "בולט לחיוב" לא יכול לקבל דרגת רס"ן ומפוטר מצבא קבע, מי שצלח וקיבל את דרגת הרס"ן ובגיל 35 לא היה בדירוג א' או "בולט לחיוב" לא יוכל לקבל את דרגת הסא"ל ויפוטר מצבא הקבע. רק מכסה קטנה של רבי-סרנים שנחשבים נדרשים עקב מקצועיותם יכולים להמשיך עד גיל פרישה 42. רק קצין אחד מתוך 11 קצינים החותמים קבע בגיל 22 מגיע לגיל פרישה בגיל 42 ומקבל פנסיית גישור, כך שרובם של הטובים עוזבים מרצונם במעלה הדרך, וחלקם מפוטרים בגלל קומבינות וקשרים של הפחות טובים.

בעוד שחילות האוויר, היבשה ואחרים נדרשו לדרג אנשי קבע לפי מפתח קשיח של שלוש קבוצות איכות, דווקא בחיל משאבי אנוש (אכ"א) חרגו מהפקודות. רוב קציני ונגדי החיל זכו להשתבץ בקבוצה א' או במעמד "בולט לחיוב" – שמגנים עליהם מפני צמצום הכוחות השנתי, וכך בזכות "קומבינת החסינות" קיבלו אנשי משאבי אנוש בצה"ל (אכ"א) הגנה מפיטורים.

צריך להבין שמדובר באירוע חמור ביותר מבחינה ערכית ונורמטיבית הפוגע קשות בהישארותם של הטובים ביותר בחילות השונים, שכן הם מפוטרים ונאלצים לעזוב את הצבא בגלל הקומבינות של קציני ונגדי משאבי אנוש (אכ"א) הנשארים בקבע הודות לרישום כוזב בתיקם, כדוגמת "בולט לחיוב" או דירוג א', גם כאשר הרישום הזה לא באמת מבטא את יכולותיהם. וכך, קצינים אלו נשארים בצבא בעוד שטובים מהם בחילות האחרים, המדווחים בצורה ישרה ואמינה על יכולותיהם נאלצים לעזוב את צה"ל. יש לומר באופן חד וברור: נחצו כל הקווים האדומים הערכיים והנורמטיביים שהשתרשו בצה"ל (הכול מתועד במסמכים פנימיים של אכ"א). דורות של לוחמים גדלו על ערכי היושרה, האמת והערבות ההדדית איש לרעהו, וכעת הכול מתפורר לנגד עינינו.

התנהלות זו פוגעות קשות באמון הציבור, ובאמון החיילים והקצינים בפיקוד הבכיר של צה"ל. עקב כך חלה בקרב הטובים והאיכותיים מבין המתגייסים ירידה במוטיבציה לשרת בקרבי, לשרת שירות משמעותי ולחתום קבע. אירוע מסוג זה היה צריך לחולל רעידת אדמה בצה"ל ולהביא לפיטוריהם מצה"ל של כל המעורבים בעניין ושל המפקדים הבכירים באכ"א שנתנו לכך יד בהסכמה שבשתיקה ותוך העלמת עין מהתרמית המחפירה שאין מקומה בצבא ואין עליה סליחה, למען יראו וייראו. לדאבוננו הרב, הציבור התרגל ולא מגיב לסטנדרט הירוד והלא ערכי הזה, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

אני מקבל מכתבים קשים מאוד מקצינים אשר דורגו ברמה א' על ידי מפקדיהם, דבר המבטיח להם המשך בשירות קבע, אך הם מוצאים את עצמם מפוטרים בגלל הקומבינות שמובילים בעיקר קצינים בכירים מדרגות סא"ל ומעלה, המוכנים לקבור כל ערך ונורמה על מנת להשאיר את חבריהם ומקורביהם בצבא על חשבון הטובים מהם.

להלן מכתב שקיבלתי מאחד מקציני צה"ל, והוא רק דוגמה אחת מני רבות.

ערב טוב מר בריק,

שמי *** והנני קצין בצה"ל המשתחרר בימים אלו ממש.

במשך השנים קראתי את דעותיך על התרבות הארגונית בצה"ל ולצערי כל מה שכתבת הכאיב לי משום שבעיניי ראיתי את דבריך.

בימים אלו הנני משתחרר מצה"ל במסגרת הצכ"ס. הנני מעל גיל 30 ואת מיטב שנותיי תרמתי למערכת מתוך אמונה ועם מחירים אישיים לא פשוטים מבית.

זומנתי מהרגע להרגע לשיחה בחיל שבה מדירוג א' של מפקדי הישיר, ירדתי לדירוג ב' על ידי הפיקוד ואילו החיל הוריד אותי לדירוג ג'. רק שלא הובהר מדוע. "כי ככה…". אחר כך "נתפר לי תיק" שאינני בסדר ואינני בין הבולטים ולכן עליהם להיפרד ממני, וזה נעשה בניגוד להחלטת מפקדי הישיר וללא שיח איתו כלל (הנ"ל לא תואם איתו והמהלך נעשה "מעל ראשו"). בתפקידי האחרון לא היה לי רמ"ח (אל"מ) אשר יכול היה להיות נוכח ולייצג אותי בפורום האל"מים של החיל.

אף אחד מהמפקדים הבכירים (והיו לא מעט כאלה) לא נקף אצבע, ונלחמתי לבד במערכת.

זה היה קשה, מתיש ומאכזב.

ייתכן שהייתי מוותר ומשתחרר ישר, אך אני בפנסיה התקציבית כך שהנני יוצא קירח מכאן ומכאן ומתחיל את חיי האזרחיים באיחור וללא בסיס כלכלי אמיתי ומתחיל לצבור את הפנסיה באיחור של שנים. כאב לי שלאף אחד לא היה אכפת, הייתי כפסע לפני רכישת דירה (כיום חיים אנו 5 נפשות ב-50 מ"ר ולפני לידת אושר נוסף) והמשמעויות הכלכליות לא עניינו אף אחד. רק וידאו שאשתי לא מפוטרת כדי לאשר את המהלך (אשתי הייתה אכן לפני פיטורים ונלחמנו על כך שלא נאבד שנינו את מקורות פרנסתנו).

הימים שחלפו מאוגוסט, כשיצאתי לחופשה (ניצול יתרת ימי החופשה) ועד היום עברו עליי באופן קשה מאוד. חוויתי כמעין דיכאון, אכזבה קשה שלא זיהיתי את זה מגיע, האשמה עצמית וכו'. כעסתי על עצמי ואיבדתי את שמחת החיים. קשה לי מאוד.

בעת חיפוש העבודה גיליתי כמה ניסיוני אינו נמדד באזרחות ובהרבה מקרים לא רוצים באנשי צבא "זקנים". מחפשים אנשים שאין להם את ה-DNA הצבאי ובגילאים צעירים יותר.

לצערי היום אינני יכול להביט בלובשי מדים. אינני יכול לחשוב אפילו על התייצבות לשירות מילואים מרוב שהבטן שלי מלאה. וזה ממש כואב ועצוב לי אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה ותרומה.

מאמין שהזמן ירפא לפחות חלקית את הכאב.

מאז יציאתי לחופשה אני נתקל בעוד סיפורים דומים ולצערי מגלה שככה המערכת מתנהלת. הטובים לא רוצים להישאר ומי שכן נשאר, גורם לטובים אחרים לעזוב באופן אקטיבי או פאסיבי.

מקווה לימים טובים יותר.

הייתי חייב לפרוק, כי אין מישהו שמבין את כאבי.

מר בריק, תמשיך להיות זרקור, אני בטוח שמשהו מפועלך מחלחל ואכן יביא רוחות של שינוי וזמנים טובים יותר.

בתפקידי לאורך השנים פעלתי כדי לשנות לטובה מבפנים, אך מפקדים לא ידעו להעריך זאת ודאגו להבהיר לי זאת בחוו"דים, בשיחות אישיות וכו'. נלחמתי לביסוס תרבות ארגונית ישרה, אמון, שקיפות ויושרה. וכן פעלתי להשאיר טובים בתוך המערכת כי האמנתי שככה ניתן לשפר את הקיים על ידי כוח חיובי וטוב.

לילה טוב ושבוע טוב מר בריק היקר,

ושוב סליחה…

זהו המכתב כלשונו, והוא משקף ללא כחל וסרק את פני הדברים.

לסיכום, כפי שכתבתי בפתיח, הבסיס לכל התהליך החמור הזה הוא מודל "הקבע הצעיר" שגובש בתקופתו של הרמטכ"ל הקודם רא"ל איזנקוט, מודל זה פוגע בביטחון התעסוקתי ובאיכות הנשארים בקבע בצה"ל ובכך בצה"ל עצמו.