וייטנאם זה כאן ועכשיו

שדה הקרב החדש שנחשף ב"צוק איתן"
צילום: דובר צה"ל wikipedia.org

בינואר 2006 פרסמתי נייר עמדה העוסק בלקחי מלחמת וייטנאם ובהשלכותיהם על מלחמות עתידיות באזורנו. נקודת המוצא הייתה כי מלחמת וייטנאם מהווה קו פרשת מים של מלחמות ברחבי העולם: מפגש בין צבא סדיר לבין כוחות גרילה; מפגש בין מעצמה עולמית לבין מדינה קטנה; התארגנות חצי צבאית וחצי טרוריסטית; שילוב בין הגנה להתקפה יזומה ושונה, תוך התמודדות עם חידושי הטכנולוגיה, שימוש בדעת הקהל העולמית ושימוש בדעת הקהל הפנימית של המדינה או המעצמה הלוחמת. וייטנאם הפכה לאוניברסיטת הטרור, וממנה למדו ארגוני הטרור כולם את תורת המלחמה החדשה. מסקנות רבות הסיקו הכוחות הלוחמים ממלחמת וייטנאם, ותובנות מלחמתיות הפכו לסוג חדש של אסטרטגיה אשר באה לידי ביטוי במלחמות השונות.

אמריקה החזקה, הטכנולוגית, העשירה, אשר פיתחה תעשיות אדירות של כלי מלחמה בעקבות ניסיונותיה בשדות הקרב, לא מצאה את המענה למלחמות בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה מול לוחמים שעקפו את הטכנולוגיה החדשה, ומצאו שיטות מלחמה שלא היו שגורות בלקסיקון הקרב של המדינות הלוחמות. מנהרות קו-צ'י שנחפרו בפאתי סייגון, הנקראת היום הו צ'י מין סיטי, היו מעין קדימון לסוג החדש של המלחמה. מנהרות כאלו מאפשרות לאויב להעלים את עקבותיו ומאפשרות לו להכיש כנחש במקומות בלתי צפויים, כאשר הוא מסווה את שהותו במעמקי האדמה. זו רק אחת השיטות הכלולות בתשובה של מדינה חלשה הנאבקת בענק הצופֶה בה כביכול מכל מקום, ובסופו של דבר אינו רואה אותה בזמן אמת.

סיור במוזיאונים מתקופת מלחמת וייטנאם מצביע על החשיבות האדירה שהייתה למאבק ההסברתי הבין-לאומי בהכרעתה של ארה"ב במלחמה זו, תוך היכולת לנצל אידאולוגיות וקבוצות בעלות מכנים משותפים מעטים ביותר. הללו שיתפו פעולה כדי לקעקע את לגיטימיות המאבק של המעצמה הגדולה ובנות בריתה, ולהביא בסופו של דבר לתבוסת המעצמה אל מול וייטנאם הקטנה והחצויה, שניהלה בצד מערך טרור מאורגן ומתוכנן גם מאבק הסברה אדיר. למאבק זה לא מצאו ארצות הברית ובנות בריתה תשובה והוכו בו שוק על ירך, והדבר הביא בסופו של דבר גם לתבוסה בשדה הקרב.

במאמרי משנת 2006 התרעתי על סכנת המנהרות, שהיו אסטרטגיה חדשה יחסית שלא נלמדה דייה בשום מקום, ובמאמרים  אחרים הזכרתי את השילוב האסטרטגי שבין טרור לבין מאבק הסברתי בין-לאומי – שיתוף הפעולה בין ארגוני הטרור לבין ארגונים פוליטיים מקונספציות שונות, המתגייסים לצבא המלחמה המוראלית כדי להביא ניצחון לא רק בשדות הקרב אלא גם ברחוב הבין-לאומי.

במאמר שפורסם בשנת 2006 אזכר העיתונאי זאב גלילי את ספרו של מלקולם גלדוול, "בלינק" (בעברית – "ממבט ראשון"), המביא אפיזודה מתרגיל שערך צבא ארצות הברית ובו ארצות הברית יוצאת למלחמה נגד מדינה במזרח התיכון הנשלטת על ידי ארגוני טרור. מטרתו של התרגיל המצוטט במאמרו של גלילי והמופיע בספר בלינק הייתה לנסות טקטיקות וצורות חשיבה בהתמודדות בשדה הקרב מול ארגון טרור הפועל מתוך מדינה. עד כמה הדוגמה הזאת מתאימה למבצע "צוק איתן" אפשר ללמוד דווקא מהתקדמות התרגיל.

הצבא האמריקני, אשר נקבע לו לצורך התרגיל להיות הצבא הכחול, התמודד עם צבא אדום של טרוריסטים, והתנהל על מסכי המחשב. הצבא הכחול בחן את אמצעי האויב, שכללו את יכולות ארגוני הטרור והמדינה שממנה הם פועלים ועליה הם נשענים בתחומי התקשורת, האנרגייה, המים והתשתיות. זאת תוך בחינה של הפגיעות המינימליות שיגרמו להפרעה המקסימלית לתפקודו של היריב. הצבא הכחול שלח נושאות מטוסים מוגנות בספינות סיוע, ובהן עשרות אלפי חיילים שהגיעו אל האזור.

התסריט כלל את חיסול מגדלי התקשורת, הסיבים האופטיים וכל יתר העזרים שהיו בידי הצבא האדום, קרי ארגוני הטרור, וכן את יכולתו להשתמש בתקשורת סלולרית ולוויינית כדי לחפות על הנזק שנגרם לאמצעי התקשורת הקונבנציונליים. לפי תחזיות המחשב היו אמורים נתונים אלה להביא לתבוסה מוחלטת של האויב. הכוחות הכחולים פעלו בראשותו של הגנרל פאול ואן ריפר, בוגר מלחמת וייטנאם ומלחמת המפרץ הראשונה. ואן ריפר, בשונה מרוב הגנרלים הקונבנציונליים, חשב מחוץ לקופסה. הוא איתר את נקודות התורפה, הדגיש את נקודות היתרון של הכוחות האדומים, והשיב מענה לתוכניות של הצבא האמריקני הגדול.

מערכת התקשורת הופעלה על ידי תקשורת חלופית שהייתה מבוססת על בלדרים, על אופנועים ועל הודעות שנמסרו במהלך התפילות במסגדים. ביום השני ללחימה שלח הצבא האדום צי של סירות קטנות לעקוב אחרי הספינות האמריקניות, וללא התרעה נשלח גל אדיר של טילים לעבר הספינות. הטילים הגיעו מכיוונים שונים ובעיתוי שבוסס על מידע מודיעיני מוקדם, ומצבור הטילים היה גדול יותר מיכולת היירוט של הספינות האמריקניות. בסופו של היום היו בתרגיל זה 16 ספינות אמריקניות בתחתית הים, ולמעלה מ-20,000 חיילים אמריקניים נהרגו. התרגיל הגדול הסתיים בתוך יומיים במפלה מוחצת.

כיצד הגיבה ארצות הברית? היא חידשה את המשחק, היא שינתה את הכללים, היא הורתה לצבא האדום כי אינו רשאי לקבל החלטות יזומות משלו, והורתה לצבא של מדינת הטרור מה עליו לעשות בכל שלב. וכשצעדים אלה היו צפויים מראש על ידי הצבא הכחול, ברור שהפעם הניצחון היה של צבא הכחולים, היינו צבא ארצות הברית. הגנרל ואן ריפר התפטר מן הצבא, המערכת אתחלה את המשחק, 16 הספינות שטובעו צפו חזרה על פני המים וחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל התגשם במלואו כאשר כל החיילים חזרו לחיים.

מבצע צוק איתן מזכיר בהחלט חלק גדול מאותן עובדות המוזכרות במאמרו של גלילי ובספרו של גלדוול. התחזיות הנכונות של הצבא הישראלי היו גבוהות לגבי מה שהיה ידוע. כיפת ברזל נתנה כיסוי למערך הטילים, אולם מערך המנהרות היה סיפור אחר, ונאלצנו ללמוד אותו תוך כדי המלחמה, אף שהיינו ערים לקיומו. הלקח הראשון שהיה צריך ללמוד הוא שהצד השני אינו שוקט על שמריו, ופועל בכל דרך אפשרית להכין למדינת ישראל הפתעות שימצאו את צה"ל בלתי מוכן בעליל.

מאז מלחמת וייטנאם מאבק המוחות סוער ומאתגר יותר, ושום הנחה כי אנו ערים לכל התפתחות אינה יכולה לפטור אותנו ממוכנות לסל של הפתעות המתוכננות על ידי הטרור והמעצמות התומכות בו בכל דרך שהיא. בשונה ממלחמת וייטנאם – הטרור הפלסטיני נהנה מתמיכה מסיבית של מעצמות אזוריות, כמו איראן, סוריה, סודן ובעיקר קטאר, המממנת הראשית, וטורקיה, המעניקה משקל כבד לפעילות חמאס והאחים המוסלמים ברחבי העולם. וייטנאם יצרה יש מאין בהיותה נחושה אבל בלתי נתמכת. חמאס לעומתה מאורגן הרבה יותר, מוגן הרבה יותר ונתמך על ידי שורה של מדינות המגוננות על פעילותו ומסייעות בתמיכה כספית, פוליטית וטכנולוגית בדרכים שלא ראינו קודם לכן.

יתרה מזו, החשיבות של מבצע צוק איתן היא ההוכחה כי גם נושאי התקשורת שהוזכרו בהקשר של התרגיל האמריקני יושמו במלחמה זו, וצי מנהרות התקשורת, שכלל מערכת אופנועים ותקשורת של רצים ושליחים, אפשר גם הוא העברת מידע והוראות פיקוד שהמערכת האלקטרונית הישראלית המשוכללת לא יכלה לעקוב אחריהם.

אבל המסקנה החשובה ביותר, שגם יושמה במלחמה זו – הטרור למד שמלחמה אינה מוכרעת בשדה הקרב אלא בדעת הקהל. הפעם נהנה חמאס לא רק מחסות כספית וכלכלית של קטאר אלא גם ממערכת התקשורת הענפה של קטאר. למעשה עמדה לרשות חמאס התקשורת המאורגנת ביותר, העוצמתית ביותר והמאורגנת ביותר בעולם. די לראות כיצד כיסו כתבי CNN  ורשתות אחרות את המאבק, כיצד הוצגה ישראל, שלחמה נגד כוחות שתקפו אותה ואת אזרחיה תוך שהם תופסים מחסה מאחורי נשים וילדים ומשתמשים במוסדות האו"ם. חמאס עשה שימוש נרחב במגן אנושי זה כדי לתקוף את ישראל וכדי לפגוע בלגיטימיות שלה ובמעמדה הבין-לאומי, תוך יצירת קואליציה נרחבת של NGO  וגופים בין-לאומיים העומדים מאחורי חמאס ומדיניותו.

יישום מסקנות אלה על ידי ארגוני הטרור מחייב התארגנות מחודשת, שכן בהפסקות האש נותר שדה הקרב הפוליטי והמאבק על דעת הקהל כשדה קרב בלעדי. ההסברה של ארגוני הטרור ותומכיהם הוכיחה עצמה כבר בעבר כעדיפה על פני ההסברה הישראלית, וזו האחרונה חייבת להיערך ולהפתיע גם בשדה קרב זה עם כיפת ברזל וירטואלית ליירוט המתקפות הבלתי פוסקות על הלגיטימיות של מדינת ישראל להגן על עצמה.

מבצע צוק איתן יכול להיות נקודת המפנה בגישה הכוללת למלחמה החדשה שהופנתה ומופנית כלפינו, ולאמצעים החדשים שבהם עושה האויב שימוש: רשתות חברתיות וערוצי הטלוויזיה והעיתונות הכתובה והמדוברת ברחבי העולם, הנמצאת בהשפעה ישירה ועקיפה של רשת אלג'זירה והכסף הקטארי. זהו שדה הקרב העכשווי באזור ובעולם כולו, וזוהי שעת התעוררות המחייבת את כולנו.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. אני לא מכיר אותך פרופסור אלטמן אבל זה אחד המאמרים היותר טובים שקראתי על לקחי המלחמה שהיתה ואולי תחזור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך