אמירתו הצודקת של הרמטכ"ל כוכבי על החשיבות שלא תסולא בפז של המערך הלוחם לביטחונה של ישראל לעומת מערך הסייבר, זכתה לתגובות רבות בתקשורת וברשתות החברתיות. כמה מהתגובות הצליחו לקומם אותי. לא ההנמקה לגבי הרצון "להסתדר בחיים" ולעשות כסף והרבה כסף אחרי השירות הצבאי (לעיתים גם בזמן השירות עצמו), נימוק הגיוני במדינה שבה הכסף הפך לחזות הכול, אלא דווקא טענות שלפיהן החייל שמאחורי המקלדת חווה חוויות קשות של עמידה בלחצים מתוך תאווה להישגיות; לחצים המשתווים לאלו של הלוחם ואולי אף עולים עליהם.
בעוונותיי שירתי כטנקיסט במשך שנים רבות, אומנם אני חייב להודות שאיני מכיר את הלחץ של המקלידים (סירבתי לבקשת צה"ל לשרת ביחידת המחשב עם גיוסי), אך נראה לי שהחוויות שחוויתי קצת יותר קשות מאלו של אבירי הסייבר. שחשיבותם וכבודם במקומם מונחים.
לשבת בתוך טנק ולראות כדור אש שועט לעברך תוך כדי האזנה לקשר: "2 ב טילים עליך", ואחרי כמה שניות לשמוע בום אדיר, להרגיש שמשהו חותך אותך לאורך הגב ולהבין שחברך בטנק, במקרה שלי המפקד אילן קיטאי, נהרג במקום, זו חוויה טראומטית לכל החיים. הטענה שחוויה כזו אינה מגיעה לרמת הלחצים של מי שרוצה או נדחף לעוד הישג אל מול צג המחשב זו איוולת מוחלטת.
אני משוכנע כי פינוי עשרות צנחנים הרוגים בידיים והנחתם על סיפון הטנק בחווה הסינית זו חוויה קשה פי עשרת מונים, והיא המשאירה משקעים בנפש יותר מכל לחץ של הישגיות של אשפי המקלדת.
שדה הקרב הדיגיטלי אולי מלחיץ, אבל שדה הקרב האמיתי מסוכן ומפחיד.
אני מודע לעובדה שלאנשי הסייבר יש תפקיד חשוב בהגנה על ביטחונם של אזרחי ישראל, אך צדק מפקד הצבא שיש לקבוע סדרי עדיפויות בהשמה הצבאית על פי מה שנראה בעיניו חיוני יותר להגנת המדינה. כוכבי קבע כי הלוחמים בשטח: בשריון, בחילות האוויר והים, בתותחנים, בהנדסה קרבית ולוחמי החי"ר שמסכנים חייהם בכל רגע ובכל שנייה למען ביטחוננו, אלו שמתמודדים עם סכנת מוות 24/7 בשעת מלחמה, הם בעלי עדיפות עליונה מבחינתו בהגנה על המולדת.
במלחמת יום הכיפורים לחמתי כתותחן טנק בחטיבה 600, ומניסיוני כטנקיסט בקרב אגיד רק זאת: הטובים אולי לסייבר, אבל בטוח שהאמיצים והמצוינים – למקצועות הלחימה.
16 תגובות
פעם היו ג'ובניקים והיו לוחמים. נתנו תרומה שונה וקיבלו אותו דבר. אי צדק גדול. כיום אי הצדק גדל מאוד. יש לוחמים, יש ג'ובניקים, אבל יש גם ג'ובניקים vip. הם לא מסכנים את חייהם, הם מקבלים תעודה להכנסה גבוהה לכל החיים, הם נהנים מתנאים מועדפים. ממש לא בסדר.
שייקחו את חיילי גולני וגדוד הסיור הבדווי וישימו אותם ביחידות הסייבר ואת חיילי הסייבר ישימו בגולני ובגדוד הבדווי. אז כן יהיה בסדר?
או שישלחו את חיילי וחיילות ההאזנה ב- 8200 למשמר הגבול ואת חיילי וחיילות משמר הגבול שישלחו להאזנה במודיעין.
או את חיילי וחיילות תזמורת צה"ל שישלחו לשריון, בעיקר נגני התופים יכולים להיות תותחני טנקים ואת השריונאים שיישלחו לתזמורת צה"ל.
ברור שאז יתקיים שוויון בשרות, חלוקת הכסף אחרי השרות תהיה גם כן יותר בסדר. ממש כמו בקיבוצים. שוויון לכולם.
מספיק עם הצביעות. יש לאפשר לצבא לשים את החיילים על פי ההתאמה והצורך. כך נעשה וכך ייעשה. כל היתר בלבול ראש.
לא להתנשא בבקשה. אולי אתה יודע אולי לא. ליחידות "הצמרת" מגיעם קודם כל בגלל קשרים.
מילים כדורבנות. כמפקד טנק במלחמת יום הכיפורים, אני מסכים לכל מילה.
מסכים לגמרי עם הרמטכ"ל
בניסוח שלי זה היה מהדהד אף כיותר קיצוני
יורם חברי. טוב שכתבת והיטבת לכתוב!
צודק לגמרי. זה מתחיל בזמרים שכאילו מתגייסים ונגמר ביחידות סייבר שמקדמות בעיקר אינטרסים אישיים.
גוגוס…מילים כדורבנות אבל נראה לי שבעיקר אנשי דור יום הכיפורים ההוא יבינו את שכתבת..
בואו לא נתמם
רוב הלוחמים לו היו יכולים ומתקבלים היו מסכימים ללכת לשרת ב-8200
אך לא ההפך
לא יעזור לכל המפונפנים המסתתרים מאחורי מילים גבוהות. לוחמים לפני הכל
צבא מקצועי יפתור את הבעיה. כל אחד יכיע לאן שהוא מתאים ולאן שהוא רוצה ומתעניין
הלוחמים מעל מעל כולם
כבוד ללוחמים
אבל מה היינו עושים בלי מומחי הטכנולוגיה
אז כל הכבוד גם להם
יומיים היו תגובות וכבר כל האמירה האומללה המזלזלת בלוחמים נעלמה. זו בעצם לא אמירה, זאת גישה די שלטת
הכבוד לכולם
אבל קודם כל ולפני הכל
ובהפרש גדול
ללוחמים!
כל מילה יהלומים