הפעלת כוח צבאי כנגזרת של מטרות פוליטיות

לפני דיון על הפעלת הצבא יש להגדיר מטרות מדיניות
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

בימים אלה מתנהל בישראל ויכוח ער על אופן הפעלת מערכת הביטחון הישראלית, כולל כמובן צה"ל. רבים וטובים טוענים שיש להכין את צה"ל לכיבוש רצועת עזה כדי לחסל את משטר חמאס ולשחרר את ישראל מירי טילים, פצמ"רים ושילוח בלוני תבערה משם. לכן יש לתחזק צבא יבשה גדול ומשוכלל כדי להכינו למבצע מסוג זה. אחד מקציני צה"ל לשעבר, קצין בכיר ומכובד, טוען בנחרצות שצה"ל אינו מוכן למבצע יבשתי נרחב לכיבוש שטחי אויב, כאילו שאנו נמצאים עדיין בתקופת יחידת ה-101 של אריק שרון ופעולות התגמול.

טענות מסוג זה מחזירות אותנו לתקופת אימונים ותרגולות קרב הבקעה שצה"ל תרגל בעבר בבאלי"ש (בסיס אימונים ליחידות שדה ליד צאלים) מבלי לתת לעצמו דין וחשבון שאפילו אם הוא ינצח בקרב הבקעה "ראש בראש", תהיה זו בעצם תבוסה באשר המחיר שישראל תשלם, בדם ובדמים, כדי להבקיע מערכי אויב ממוגנים ב"פיתות" סובייטיות, יסתכם בעצם בהישג מלאכותי עתיר בבזבוז אמצעים לתכלית בלתי ברורה.

נמצאים במקומותינו "מומחים" שממליצים לכבוש את רצועת עזה כדי לחסל את הטרור. טוב ויפה. נניח שנקבל את ההמלצות הללו ועם פתיחת סבב הלחימה הבא ברצועת עזה צה"ל יקבל פקודה לבצע זאת. אין ספק, ולו הקל שבקלים, שצה"ל יוכל להשתלט על רצועת עזה במשך ימים אחדים תוך חיסול כל מי שיוטל עליו לחסל. התוצאה תהיה שישראל תצטרך לכונן שם ממשל צבאי חדש שינהל את חייהם של כשני מיליון ערבים, שאף אחד מהם לא יהפוך לאוהב ישראל. פרט לעלות הכלכלית שתושת על כתפי הציבור הישראלי, הצפי הוא שניהול שוטף של השלטון בעזה יעלה לנו בהרוגים ופצועים על בסיס כמעט יומיומי מבין "המושלים הצבאיים" החדשים. עד מתי? עד הנסיגה הבאה שתפתח שער לטרור נוסף וסבבים חדשים בעתיד? בהשאלה, הסצנריו הנ"ל מתאים בדיוק לכיבוש, פעם נוספת, של דרום לבנון במטרה (הזויה כנראה) לחסל את הטרור מבית חיזבאללה.

לנוכח מצב זה, האם מדינת ישראל ניצבת בפני מציאות שאין לה פתרון? האם נגזר עלינו לחיות תמיד בצל איומי טרור, שלעיתים מבשילים וגורמים לאבדות בנפש ופגיעה בתשתיות הקיום של החברה היהודית בישראל?

למרבה הצער התשובה לשאלה היא חיובית. אולם בסאגה הזו מדינת ישראל איננה מקרה חריג בעולם. בשל מגמות התפתחות חברות בני אדם וצמיחת האוכלוסיות על פני כדור הארץ, ללא התפתחות מקבילה של צמיחת מקורות לקיום חברות אנושיות, יש להניח במידה רבה של ודאות שעידן המלחמות לא עבר מן העולם. נהפוך הוא, מלחמות ימשיכו להתחולל והנימוקים לקיומן יהיו מסיבות אידיאולוגיות שונות, כולל מלחמות דת. הסיבות האמיתיות לפרוץ המלחמות הן מאבק דמים על מקורות קיום אנושיים ויצירת מערכות שליטה של אליטות, שיאפשרו לחבריהן חיים נוחים ומתגמלים על חשבון בני עמם, או אף על חשבון בני עמים אחרים.

עד לשלהי 1973 מדינת ישראל הייתה נתונה לסכנת תבוסה על ידי ברית בלתי קדושה של קומוניסטים ומוסלמים. לפיכך מטרות הכנת והפעלת הכוח הצבאי שלה היו להגן על קיום המדינה, כולל במחיר של חיי חייליה. תוצאות מלחמת יום כיפור וההתפתחויות שחלו בעקבותיה במרחב המזרח התיכון, שינו את פני הדברים וכיום אין, בתקופה הנראית לעין, סכנה להבסת מדינת ישראל מידי אויבים כלשהם, מדינות או אף ארגוני טרור. פרט לבניין הכוח הצבאי, מדינת ישראל בנתה קווי הגנה משמעותיים ביותר בכל גבולותיה. קווי הגנה אלה, ביחד עם כוח צבאי מגוון, מבטיחים שאף אויב לא יוכל לפלוש אל תוך מדינת ישראל ולהשתלט על השטחים החיוניים לקיומה.

מצב זה פותח פתח לשינוי המטרות הפוליטיות-ביטחוניות של מדינת ישראל. כיוון שההגנה על המדינה עצמה הושגה ובגדול, חייבות להתגבש בהקדם מטרות פוליטיות-ביטחוניות חדשות. מאחר שההגנה על הטריטוריה קיימת ואף מתעצמת, המטרות החדשות חייבות להיות שמירה על חיי אדם. אצל אויבינו מעמד השאהידים התקדש, חיי אדם אצלם שווים מעט. לעומת זאת אצלנו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

לכן יש להימנע משילוח חיילים לשטחי אויב. יש לפתח כלי מלחמה מכוונים מרחוק. יש לפתח את רמת הדיוק והירי מטווחים רחוקים. יש להעצים את כושר ההרתעה של צה"ל, גם ואולי בעיקר על ידי פגיעה מאסיבית במקורות הירי על מדינת ישראל. יש לפגוע ללא הפסק במנהיגי הטרור שמופעל נגדנו ובתשתיות קיומם. יש לזכור – המטרה העיקרית של הפעלת כוחה של מדינת ישראל עתה ובעתיד חייבת להיות שמירה על חיי תושביה – חיילים כמו גם אזרחים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. למה לצאת מנקודת הנחה שלא יהיה שלום. למה צרפת וגרמניה שהרגו מיליונים משני הצדדים יכולים לחיות כיום בשלום ובשיתוף פעולה?

  2. אם אנחנו לא נכנס ונכה אותם במקומותיהם הם יכנסו אלינו ואז נצטרך להביא כוחות להלחם איתם מקרוב במקומות פחות נוחים

    1. אבשלום קורח היקר,
      אתה חייב להתעדכן. כיום הניצחון היחיד שהאויבים יכולים לצפות לו הוא הרג חיילים ישראלים וכל היתר אינו נחשב בעיניהם. מדוע אתה רוצה להעניק לאויבים ניצחון בקלות כזו? בשל מנגנוני ההתגוננות שישראל הקימה הם אינם יכולים לחדור (פרט אולי למפגעים בודדים) אל תוך ישראל. אסור לנו (פרט אולי למקרים מיוחדים ונדירים) להיכנס אליהם, למשל ללבנון או לעזה, יש להמשיך לפתח אפשרויות לאיסוף מודיעין וירי מרחוק כפי שישראל כבר עושה בהצלחה לא מבוטלת. מטרת הפעילות הביטחונית כיום חייבת להיות מניעת הרג ישראלים יותר מכל דבר אחר.

  3. בוא לא נקבע איך לתקוף. מהאויר או מהים או מהיבשה או בכל הדרכים. יש ממשלה, יש מטכל. תנו להם לעשות את העבודה.

    1. לדודי היקר – נכון. יש לתת למטכ"ל לעשות את העבודה. בשיטת המשטר שלנו המטכ"ל כפוף לממשלה הנבחרת על ידי העם.
      לגבי הממשלה – היא לא רק נבחרת (דרך הכנסת) על ידי העם, אלא שלעם יש זכות, ואולי עוד יותר מזה – חובה – להנחות את הממשלה לגבי העניין העיקרי שלנו, דהיינו לשמור על החיים. הדבר נחוץ עוד יותר בימינו אלה כאשר שני בחורים חסרי ניסיון, בנט ולפיד, מנהלים את המדינה, מה גם שלפיד הוא נסיך מפונק המצטיין בשטחיות כתכונה עיקרית שלו.
      לא – דודי יקירי. בוא נביע את דעתנו. אחד ועוד אחד ועוד אחד. כך תיווצר מאסה של דעת קהל ציבורית שבסופו של דבר תשפיע על המנהיגים.
      קיימים במקומותינו מספיק חמומי מוח שגוררים את ההנהגה לכיוונים קטסטרופליים. להשמעת קול שפוי יש סיכוי ליצור תנועה בכיוון נכון.

    1. ל- ח. עלום השם
      מציע שתקרא את המאמר עוד פעם ותנסה להבין מה נאמר שם.
      בעיקרון – ליהודה ושומרון אין צורך להיכנס – אנו כבר שם.
      אבל – אם ייווצר צורך לא מן נמנע שיופעל שם גם כוח אווירי.
      למשל – במקום להרוג צנחני מילואים שנכנסו רגלית לג'נין
      היה צריך להביא למקום מסוק ולרקט את מקורות הירי כלפינו.

  4. אני מסכים בהחלט לניתוח שלך לגבי רצועת עזה וחוסר ההגיון הקיצוני בהצעה לכבוש אותה.
    מצד שני, ההיסטוריה, בעיקר של המלחמות האמריקאיות האחרונות, מוכיחה שע"י חיל אויר בלבד אי אפשר לנצח מלחמה. אני ממש לא בטוח שאין איום ממשי של מלחמה גדולה נגדינו, בעיקר אם ננסה להשמיד את פרוייקט הגרעין האירני (ראה מאמרי מהיום בנושא). במצב כזה לא תהיה ברירה אלא להכנס קרקעית, כדי להשמיד סופית את מקורות הירי עלינו ובכניסה כזו יהרגו חיילים. כל זה יהיה קטן לעומת מה שיקרה בעורף במקרה כזה.

    1. לנח שמיר
      אנא שים לב שבתגובתך דלעיל אתה סותר את עצמך – מחד אתה מסכים עמי שאין לכבוש את רצועת עזה ומאידך אתה מוסיף שלא תהיה ברירה אלא להיכנס קרקעית וכו'. ברשותך – הניצחון היחיד שהעזתים מסוגלים להשיג כיום הוא להרוג חיילים ישראלים. מדוע אתה חושב שאנו צריכים להעניק להם בקלות כזו ניצחון? אם הם יתחילו לזרוק עלינו טילים וכיו"ב הרי שפרט להתמגנות ולהפעלת מערכות הגנה ישראל יכולה להפסיק זאת על ידי פגיעה קטלנית בעזתים. כך צריך לעשות. שדמם יהיה בראשם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אולי אנחנו טועים?

חמאס והג'יהאד האסלאמי מנהלים את המערכה מעל לראשינו