סופת אימים מאיימת לכלותינו

הכשלים הרבים בצה"ל פוגעים בכשירותו
תמונה של יצחק
אלוף (במיל') יצחק בריק

החזאים מצביעים על סופת טורנדו אימתנית המאיימת לכלות את כל אשר בדרכה, הנראית למרחוק ונעה במהירות לעבר ישראל. בתחילה החזאים אומרים, אחר כך הם צועקים ועכשיו הם כבר צווחים, אך קולם חוזר כהד מן ההרים. טחו עיניהם של מנהיגינו מראות, ואוזניהם משמוע; הם בשלהם, צוללים בכל כוחם אל תוכם ועוסקים רק בעכשיו, מקובעים ואינם רואים מטר קדימה. הם מקווים שהסופה תשנה את כיוונה ותחלוף ללא נזק בצידה, הכול בידי שמיים ובידי הגורל, שיאפשר להם את הישרדותם האישית לפני הישרדות הכלל. ואין הם מכינים את הצבא לעמוד בפני הסכנה הממשמשת ובאה.

למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי, אלא כל רמטכ״ל ממציא את הגלגל מחדש ועושה פניית פרסה על החלטות קודמו. אין לצה"ל רציפות והמשכיות, וכך אי אפשר לבנות צבא.

החזית האזרחית – העורף – אינה מוכנה למלחמה, אף על פי שהיא תהיה החזית המרכזית במלחמה הבאה. התוצאה מאי הכנתה תהא אסון לאומי גדול.

מימי מלחמת לבנון השנייה – לפני 15 שנה – קוצץ צבא היבשה, וכעת הוא נמצא הרבה מתחת לקווים האדומים (ראו דברי סגן הרמטכ״ל בטקס החלפתו), ללא שום קשר לאיום הממשי על מדינת ישראל. יחידות המילואים, שהן רוב צבא היבשה, אינן מאומנות כראוי ולא הטמיעו את אמצעי הלחימה החדשים שברשותן. מכך משתמע שצבא היבשה אינו כשיר למלחמה הבאה.

חיל האוויר הוא הזרוע האסטרטגית של הצבא והמדינה; משימתו הראשונה והעיקרית היא – להגן על שמי המדינה. חיל האוויר היטיב לעשות זאת מול מטוסי האויב, אך לא התכונן כראוי לאיום החדש שהתגבש סביב ישראל ב־15 השנים האחרונות. אין בכוחו לעמוד כנגד מאות אלפי טילים ורקטות, שרבים מהם מדויקים, טילי שיוט ומל״טים מתאבדים. לגביהם יעילותו של חיל האוויר בטלה בשישים לעומת יכולותיו ליירט מטוסי אויב. כתוצאה מכך חיל האוויר לא יכול היום להגן על שמי המדינה. ב-15 השנים האלו צה"ל לא השכיל להקים חיל טילים, לקדם טכנולוגיית לייזר נגד טילי האויב ולחזק את צבא היבשה. צה״ל נרדם בשמירה.

התרבות הארגונית, הניהולית והמנהיגותית של צה"ל – שעליה יש לבנות את הצבא – היא תרבות קלוקלת. היסודות מתפוררים. אין שום סיכוי לבנות צבא כשיר שיהיה מסוגל לתת מענה סביר לאיום הקיומי על ישראל ללא תיקון מיידי של התרבות הארגונית בצה״ל.

בלי מערך לוגיסטי כשיר אי אפשר לנהל מלחמה, ובוודאי לא לנצח בה. המצב בצה״ל בכי רע: חסרים אלפי נהגים למובילי רֶקֶ"ם (רכב קרב משוריין), וכן אוטובוסים ומשאיות. אלפי משאיות ה"ריאו" הישנות של הצבא הן בנות שישים ואינן כשירות. צה״ל מתבסס על חברות אזרחיות בתחומים רבים, כולל משאיות, אוטובוסים ונהגים. רוב העובדים בחברות הללו הם ערבים. הם עושים את עבודתם נאמנה בשגרה, אך כלל לא בטוח שרובם יגיעו לעבודה בעת מלחמה. לדעתי במלחמה רב-זירתית הצבא עלול לעמוד מלכת כי לא יהיו מספיק נהגי מובילי טנקים, נהגי משאיות לתספוקת (תחמושת, חלפים, דלק, מזון, ציוד רפואי), מפעילי ציוד מכני כבד ועוד. מדובר בכשל קטסטרופלי שהצבא לא טיפל בו גם לאחר דו"חות ביקורת קשים מאוד של מבקר המדינה, של יו״ר איגוד המובילים הארצי, ושלי, ואף שכבר לאחר מלחמת לבנון השנייה דלקו אורות אדומים שהעידו על המצב החמור.

המצב חמור מאוד גם במחסני החירום של האוגדות מחמת קיצוץ של מעל 4,000 תקנים בעשר שנים האחרונות. מדובר בקיצוץ אנשי קבע, אזרחים עובדי צה״ל וחיילים סדירים ביחידות מחסני החירום (ימ"חים). נוצרו פערים עצומים בין כוח האדם הנותר לאחר הקיצוצים למשימות שצריך לבצע. כך לא ניתן לממש את תכניות העבודה ולתחזק כראוי את אמצעי הלחימה, והתוצאה היא אחזקת שבר ופגיעה בכשירות.

הדרג הביטחוני והמדיני חושש להיכנס לעובי הקורה ולעסוק בבעיות של אי מוכנות הצבא למלחמה, שמא הוא יזוהה כמחולל הבעיה. הם מעדיפים לזרות חול בעיני הציבור ולהציג מצג שווא על מנת שהדימוי שלהם לא ייפגע. גישה זו עלולה להביא להתפוגגותה של המדינה.

לפני מספר ימים התראיינתי כחצי שעה בערוץ הכנסת. בריאיון זה דיברתי על סיאוב, שחיתות, אינטרסים וניגוד עניינים חמור בניהול תקציב הביטחון במשרד הביטחון והצבא. מיליארדי שקלים יורדים לטמיון וכשירות הצבא נפגעת.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

24 תגובות

  1. ב: 1966-67 היה בישראל מיתון חריף. האמירה הנפוצה הייתה: האחרון שיוצא בשדה התעופה בלוד שלא ישכח לכבות את האור.
    המלחמה על המים נגד סוריה החמירה. נאצר הכניס צבא ענק לסיני. הסובייטים "חגגו" במצרים ובסוריה. צי סובייטי שייט ללא הפרעה באגן המזרחי של הים התיכון. צה"ל והימ"חים שלו – נו טוב הייתי שם. לא רוצה להיזכר. לא זכור לי שקם אלוף כדוגמת האלוף בריק ואמר דבר דומה למה שבריק אומר כיום, הגם שיחסית מצב הביטחון הכללי היה הרבה יותר גרוע מאשר כיום. והנה פרצה מלחמת ששת הימים – והיתר כתוב בספרי ההיסטוריה.
    בשל כבוד שהנני מקנה לדרגה בכירה כדרגת אלוף בצה"ל החלטתי לא להגיב למאמרו הקודם של האלוף בריק שפורסם באתר זה.
    גם בעת כתיבת שורות אלה אינני מתכוון להיכנס לוויכוח עם האלוף בריק, הגם שלהערכתי ועל פי ידיעתי והבנתי דבריו לוקים בחסר(בלשון המעטה).
    כיוון שהנני חרד מאד לחיי ולעתיד ילדיי ונכדיי, מדוע לסכנם אם מדינתנו נותרת ללא הגנה. יהיה זה סביר מאד אם נסתלק מהר ממדינת ישראל ונעביר את מרכז חיינו לחו"ל, בבחינת המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו. זה לא יהיה קל כיוון שאנו וילדינו שרתנו ומשרתים כקצינים בצה"ל. כיוון שהננו זוטרים מהאלוף בריק הרי שדבריו אמורים לתפוס במסגרת עולמנו מקום נכבד.
    ולסיכום – רק הערה קטנה לאלוף בריק – יהיה מי שיתרגם את מאמרך לפרסית וישלח את התרגום לטהראן. למשמרות המהפכה יהיה חומר תעמולתי יוצא מהכלל, היישר מפי אלוף בכיר בצה"ל. כל הכבוד לך.

  2. לאלוף (מיל) יצחק בריק,
    קראתי בעיון את מאמרך ואף הקשבתי רוב קשב לראיון שקיימת עם רועי כץ השתכנעתי מהידע, הניסיון והכנות שלך. אני מסכים גם בכל מאת האחוזים, כיועץ לניהול בעברי, עם הביקורת שלך לגבי היבטי הארגון, הניהול והבקרה. אני חושב שאתה צודק בביקורתך.
    קראתי גם את תגובתו הלעומתית של יצחק דגני וראה זה פלא- אני חושב שגם הוא צודק.
    ואז ישאלני השופט (לפי הבדיחה), איך יכול להיות ששניכם צודקים, ואענה לו שגם הוא צודק.
    מה שמטריד אותי הוא כדלקמן:
    אני בטוח שהרמטכ"ל והפיקוד העליון שמתחתיו הם אנשים מוכשרים, משכילים (בדרך כלל בעלי תואר אקדמי ממוסד מכובד, בארץ או בחו"ל); בדרך כלל הם אוהבי הארץ, אמיצים וישרי דרך וממש לא אהבלים. יתרה מזו, גם אם היו מושחתים הרי כישלון קולוסאלי של צה"ל יהיה קטסטרופאלי גם לגביהם באופן אישי, שלא לדבר על המדינה כולה. אני בטוח "שהגנרלים" מודעים לדעותיך או לביקורות דומות אחרות; כמו גם גורמי השלטון והאקדמיה האזרחיים במדינה.
    במילים אחרות, למרות שאתה, כפי שנראה לי, צודק- אולי תוכל להסביר את הסיבה לאטימות הקולוסאלית של המערכת כולה?

  3. נשמע כאילו לא הגיוני אבל בעבר כבר היו לנו מפלות כאלה בגלל הזנחות.

  4. לאלוף (מיל) יצחק בריק.
    במחשבה שניה- אני חושב שאתה מאוד לא צודק.
    האסטרטגיה של צה"ל, כמשתמע מדבריך אתה, היא הנכונה והיא משקפת תורת מלחמה סדורה, כך נראה, שלפיה אין כל איום קרקעי מצד מי מהחזיתות. במלחמה הבאה לא יהיו טורי טנקים חרוכים ולא יהיה מחסור במובילי טנקים. טנקים טובים, כיום ובעתיד, למצעדי יום העצמאות, או להפגנת נוכחות מול עזה. ימי השין בשין פסו מאז מלחמת ששת הימים, נשאר חיל האוויר ושלוחותיו. הכישלון במלחמת יום כיפור הוא כישלון של חיל האוויר. מלחמת לבנון נכשלה כי נועדה לכבוש שטח, דבר המתאים ליוליוס קיסר ולאלכסנדר מוקדון, אבל לא לעידן המודרני. זאת לא יכולה מדינת ישראל לעשות, וגם לא ארצות הברית, וגם לא רוסיה, וגם לא סין. חילות היבשה הקונבנציונליים, בגדול, הם מזכרת מן העבר.
    צה"ל משקיע את משאביו, וטוב עושה, בחיל האוויר, בטילים נגד טילים, ככיפת ברזל, בחץ, ועוד באיזה טיל ששכחתי את שמו. הוא משקיע בחיל הים, לא בשביל להבריח דייגים מעזה, אלא בצוללות כנשאי טילים. צה"ל משקיע את מאמציו בסייבר ובמודיעין. צה"ל עושה, לתדהמתי, בדיוק מה שאני הייתי עושה לו הייתי רמטכ"ל (איזו הקלה לרמטכ"ל).
    טילים? שיאגרו טילים. מיליון טילים של החיזבאללה לא מפחידים יותר מאשר 250,000 שיש להם כיום. הדבר היחיד שמונע ירי טילים על ידם הוא החשש מפגיעה והרס מוחלט של התשתיות של לבנון, ו/או סוריה, על ידי חיל האוויר וטילים. אין כל דרך, פרט לכיפת ברזל, להילחם בטילים, אי אפשר למגן את המדינה. את הכסף צריך להשקיע בחיל האוויר ובטילים. את זה צה"ל עושה כמיטב יכולתו.
    איראן. אותו דבר. האיומים והדיבורים על הדברים הנוראים שנעשה לאיראנים אם לא יחדלו מתוכנית הגרעין, הם פתטיים. עדיף שלא נאמרו. זה נותן להם הצדקה להמשיך בתוכנית. מה שיגן עלינו מפני פצצה גרעינית איראנית היא יכולת המכה השנייה, שקיימת בידינו, לפי פרסומים זרים. רק אמריקה יכולה אולי למנוע את הגרעין מאיראן, אם תרצה. לא בטוח שתרצה ולא בטוח שתוכל. ראה ערך קוראה הצפונית. זה לא צריך להפחיד, האיראנים הם רציונליים לחלוטין. הקנאות הדתית רק משרתת אותם כאמתלה לצבור כוח. כך גם שנאת ישראל, זה נותן להם מעמד במדינות ערב. ישראל הרוסה לא תתרום להם דבר. לא באמת אכפת לשליטי איראן, לא מאללה ולא מישראל, אלה רק עזרים להגברת כוחם.
    הסכנה הגדולה, היחידה והאמתית היא זו של התקוממות עממית רחבת הקף של ערביי ישראל ושל הרשות הפלסטינית, במקביל לאיבוד לגיטימציה אצל מדינות העולם. נגדם אי אפשר להפעיל את חיל האוויר ולא טילים ולא סייבר; אפילו לא טנקים. לכן, מה שטעון חיזוק ותגבור מרביים, הם כוחות קומנדו, סיירות, שיטור, ושב"כ.
    מה שימנע סכנה זו לאורך זמן הוא רק הסכם לפי גבולות 67 או אוסלו.

    1. למר אלי וידן,
      תגובתך השנייה למאמרו של האלוף בריק צודקת ונכונה. אינני מבין מדוע הוא מרשה לעצמו כך לשגות.
      עם זאת, ברשותך אני מקווה אבקש להעיר לכמה מדבריך:
      1. חיל האוויר לא נכשל במלחמת יום כיפור. ההפך הוא הנכון.
      2. מלחמות לבנון – באחת חוסלה מדינת אש"פ, באחרת נהרסה הדאחיה ולפיכך מורתע חיזבאללה עד היום.
      3.אוסלו היה כישלון איום ונורא. לא תהיה לו תקומה בשום סיטואציה עתידית.
      4. הסכם לפי גבולות 67 לא יתקיים. מתגוררים באיו"ש מאות אלפי יהודים.
      5. איבוד לגיטימציה אצל מדינות העולם – גם כאן ההפך הוא הנכון.
      6. נכון כתבת שהסכנה הגדולה לישראל היא התקוממות ערביי ישראל. אם כך יקרה – הנכבה של 1948 תהיה כסף קטן.
      חוץ מזה כל הכבוד על תשומת לבך והערותיך.

      1. האלוף בריק אל תיבהל מהביקורת של הגולש הזה שבטוח שהוא היחיד שיודע הכל

        1. לגופו של עניין – מה מהביקורת של "הגולש הזה" נכון או לא נכון? תהיה ענייני ולא סתם מפריח אוויר חם.

      2. מר יצחק דגני,
        הצלחתו של הסכם אוסלו בכך שהוא קבע נקודת ייחוס חדשה לגבולות מדינת ישראל, המוכרת על ידי החוק הבינלאומי וחתומה על ידי הצדדים. גבולות אוסלו באים במקום גבולות 1967, מבחינת החוק הבינלאומי;
        בדיוק כשם שגבולות 1967 באו במקום גבולות החלוקה, לאחר שנקבעו בהסכמי הפסקת האש.
        הסכם אוסלו הופר על ידי שני הצדדים- הפלסטינים בדרך של טרור, ישראל בדרך של התנחלויות. ברגע שאין פיגועים משמעותיים מצד הפלסטינים, ישראל נתפסת על ידי החוק הבינלאומי ועל ידי העולם כעבריינית וסרבנית השלום היחידה. זהו מצב של שיווי משקל רופף, שלא ניתן להחזיק בו לאורך זמן.
        הסכם אוסלו הוא נקודת המוצא לכל הסדר עתידי, מהסיבה הפשוטה, שהוא קיים ומתנהלים לפיו, בצורה זו או אחרת. איך יראו הגבולות בסוף, זה נושא למשא ומתן, שמחייב יותר חוכמה ופחות קנאות משני הצדדים. עסקת המאה של טראמפ היא דוגמא מצוינת איך לא לקיים משא ומתן.

        1. מר אלי וידן הנכבד
          הנה הגענו להסכמה. בדיוק כפי שכתבת – הסכם אוסלו הופר על ידי שני הצדדים.
          כל היתר הן ספקולציות. אגב – אין פיגועים משמעותיים כיוון שישראל מסכלת אותם.
          עוד – משא ומתן מתקיים בדרגות שונות של אינטנסיביות כל הזמן.
          הבעיה היא שהמקסימום שישראל מוכנה לתת לא מגיע למינימום שהפלסטינים מוכנים לקבל
          דהיינו – זכות השיבה. אם ישראל תסכים להעניק זכות שיבה לפלסטינים זה יהיה מרשם
          בטוח לחיסולה של מדינת ישראל.

    1. שלום לך רון פלג,
      הבעיה היא שאין גורם מוסמך.
      כל איש ואיש מאמץ לו את "הגורם המוסמך" על פי השקפותיו ואמונותיו.

  5. חברי הקרובים ואני,בני שמונים שנה,כולנו השתתפנו ואף פצענו במלחמות ישראל,יודעים ומשוכנעים שאלוף בריק צודק.
    איננו יודעים אם נחזה את השבר הגדול בימינו אך ברור שבנינו ונכדינו ישלמו את המחיר האכזר
    איננו רואים לצערנו אפילו באופק הרחוק מנהיג ברמה לאומית שיחל נו מהמצב האיום הזה

  6. רבים מאד כמוך וכמו חבריך לחמו – כפי שכתבת. כל הכבוד לדור שלכם.
    אתם פשוט אינכם מעודכנים במה שהתפתח וממשיך להתפתח כל הזמן.
    בכללי – ישראל מתחזקת בכל המובנים.
    אבל, וכאן נכנס אבל גדול, אם אתם יודעים ומשוכנעים שהאלוף בריק צודק
    ובניכם ונכדיכם ישלמו מחיר אכזר כשיבוא "השבר הגדול" – הטוב ביותר
    הוא שתסדרו את הדורות הבאים אחריכם הרחק מכאן ויפה שעה אחת קודם.
    מדוע אתם עדיין כאן? הרי בריק כתב ש"סופת אימים מאיימת לכלותינו".

  7. מישהו בכלל מקשיב? התחלפה ממשלה אולי הם יהיו קשורים?

  8. אתה הרי נלחם על הנושא ללא כל אינטרס אישי. למה לא מבינים זאת?

  9. הם בורחים מהבעיות ולכן גם לא מטפלים בהן , החשש שלהם שברגע שיעסקו בתיקון הליקויים הכל כך חמורים שנוצרו בתקופתם , החראה יצוף למעלה ויזוהה איתם, לכן הם מעדיפים לא להגיב , לא לטפל , האינטרס האישי גובר על טובת ביטחון המדינה , והם מקווים שרבים מהעם ( שחלקם גם נימצאים באתר הזה שאין להם שמץ של מושג על המצב הבטחוני החמור ) ימשיכו לקנות את החול שהם זורים בעיני הציבור , ויאמינו למציאות המדומה אותה הם מנסים ליצור , בתקווה שהם יסיימו את תפקידם ולא תפרוץ מלחמה ,ומה שיקרה אחריהם , מבחינתם אחרי המבול .

    1. אז אתה טוען שכל מנהיגי המדינה והצבא דואגים רק לאינטרסים האישיים שלהם?

  10. לדעתי אתה צודק
    אמנם זו לא שאלה של השמדה אבל זו כן שאלה של מחיר במקרה של התנגשות צבאית. וכבר למדנו שזו עלולה להיות קטסטרופה.

  11. דווקא ההתעלמות של כולם מהסכנה היא המדאיגה ביותר
    שידונו, שיבדקו, שיוכיחו, שיפריחו, שיעשו משהו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך