להגן על אלוף (מיל') אלי זעירא

מחדל יום הכיפורים הוטל על ראש אמ"ן לבדו – ולא בצדק
תמונה שחור-לבן של אלי
אלוף (מיל') אלי זעירא צילום: רוני פרנקל, יחידת דובר צה"ל commons.wikimedia.org

ועדת אגרנט הטילה תשעה קבין של אשמה במחדל יום הכיפורים על ראש אמ"ן אלי זעירא. קבין אחד של אשמה הוטל על הגורמים האחרים. זהו עיוות משווע והוא דורש העמדת הדברים על דיוקם.
ראש אמ"ן אלי זעירא אכן טעה בהערכתו לגבי סבירות המלחמה, והוא גם הודה בטעותו, אך מכאן ועד לנשיאה באחריות הכוללת למחדל מלחמת יום הכיפורים הדרך ארוכה מאוד. זעירא איננו ראש אמ"ן הראשון והיחיד שטעה בהערכה מודיעינית. אנשי מודיעין אחרים מסרו הערכות שגויות: ראש אמ"ן ב-1960 האלוף חיים הרצוג התריע על כניסת צבא מצרי ארבעה ימים לאחר שהצבא המצרי נכנס לסיני, ב-18 בפברואר באותה שנה. בארבעה ימים המצרים היו עלולים לחצות את הנגב בהפתעה; ראש אמ"ן האלוף אהרן יריב שגה בהערכת המודיעין השנתית של סתיו 1966, שלפיה פני מצרים אינן למלחמה בשנים הקרובות לאחר מלחמתה הממושכת בתימן; לאחר מלחמת יום הכיפורים טען ראש אמ"ן האלוף שלמה גזית, על בסיס התבטאויותיו הפומביות של סאדאת לאחר המלחמה, כי מצרים לא זנחה את כוונות המלחמה שלה נגד ישראל. גזית הודה כי אילו היו מקשיבים להתרעותיו על כוונת מצרים למלחמה היינו עלולים להחמיץ את תהליך השלום – והחמצת השלום, לדבריו, הייתה מחדל חמור יותר ממלחמה בהפתעה.

על אף אחד מראשי אמ"ן אלה לא הוטלו אחריות ואשמה כבדות במיוחד. את הטעויות של הרצוג ויריב לא זוכרים כי צה"ל הגיב כראוי: "כוננות רותם" כתגובה לכניסת צבא מצרי לסיני וההיערכות הנכונה למלחמת ששת הימים. את טעותו של גזית כמעט לא זוכרים כי הדרג המדיני ידע על מהלכי השלום עם המצרים ולא התייחס להתרעותיו. הטעות בהערכתו של אלי זעירא נצרבה בזיכרון בגלל אי-היערכות מתאימה של מקבלי ההחלטות.

האשימו את זעירא בכך שלא הפעיל את אמצעי ההאזנה המיוחדים, שיוחסו להם סגולות של קליטת "ידיעת הזהב" על המועד המדויק של פרוץ המלחמה. למעשה, לפי שיחותיי עם קציני אמ"ן מאותם ימים הם מודים כי זעירא הורה להפעילם לסירוגין בימים שקדמו למלחמה. לאמצעי האזנה אין סגולות מיוחדות לאתר את ידיעת הזהב בזמן אמת מתוך הכמויות האדירות של שיחות ותשדורות.

זמן רב לפני המלחמה העריך זעירא כי לא תפרוץ מלחמה מצד מצרים. ב-29 השעות שקדמו למלחמה שינה זעירא את הערכתו ודיבר על "סבירות נמוכה". בראיונות שקיימתי עם זעירא הוא אמר לי והדגיש בפניי כי סבירות נמוכה היא בכל זאת אפשרות למלחמה. המסקנה שלי היא שיש להיערך לאיום על פי מידת חומרתו ולא על פי סבירותו. החל מאותו רגע היה על מקבלי ההחלטות – הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) והממשלה כמפקד העליון של הצבא – להיערך לאפשרות מלחמה. ואכן הם נערכו – אך לא כראוי.

ביום הכיפורים בשעה 06:00 נפגשו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דדו. דדו ביקש את גיוס כל מערך המילואים (כ-500 אלף איש) והנחתת מכה אווירית מקדימה. כאשר שאל דיין מדוע הוא זקוק לכל מערך המילואים כ-12 שעות לפני תחילת המלחמה, דדו השיב: "למתקפת הנגד". ההנחה המוטעית הייתה כי המלחמה תתחיל ב-18:00. בפועל היא נפתחה ב-13:55. ההנחה של דדו הייתה שהצבא הסדיר יוכל לבלום מתקפה מצרית-סורית, אך הוא לא הדגיש מספיק את הזיקה בין בלימה על ידי הסדיר למכה אווירית מקדימה. לכן דיין לא אישר את גיוס כל מערך המילואים והסכים לגיוס שתי אוגדות בלבד לפיקוד צפון. לאור האי-הסכמה לא גויס אף חייל מילואים, והם הסכימו שיפנו לראשת הממשלה גולדה מאיר שתחליט על כך. רק ב-10:00 החליטה גולדה על גיוס כל מערך המילואים, והנחתת מכה אווירית מקדימה הותנתה בכך שהאמריקנים ישתכנעו שהמצרים עומדים לפתוח במתקפה צבאית.

מערב יום הכיפורים פעלו מקבלי ההחלטות על בסיס ההנחה שמצרים וסוריה תפתחנה במלחמה, ללא קשר להערכת אמ"ן. בחודשים שקדמו למלחמה, החל מקיץ 1973, דיין לא התייחס להערכות אמ"ן והערכתו הייתה כי מלחמה אכן תיפתח לקראת סוף 1973. את מחדלי האי-היערכות המתאימה של צה"ל למלחמה אסור לייחס לראש אמ"ן. תפקיד אמ"ן הוא רק להתריע, אך בשום פנים ואופן אין בסמכותו להורות על גיוס מילואים.

התרעה נוספת על המלחמה התקבלה לאחר שלאשרף מרואן נודע במקרה שהמלחמה תפרוץ ביום הכיפורים. בערב יום הכיפורים נפגש מרואן עם ראש המוסד צבי זמיר והתריע בפניו כי המלחמה תפרוץ למחרת. זמיר, אלוף במיל' בעל חשיבה צבאית, הכין מיד מסמך ובו תכנית להיערכות צה"ל כתגובה לתכנית המלחמה המעודכנת של המצרים. כותר המסמך היה "ציר חקלאי". את המסמך העביר באמצעות מייק הררי (המכונה "הקיסר") לגולדה. גולדה ביקשה ממנו להעביר את המסמך לדיין. דיין ביקש להעביר את המסמך לדדו. דדו אמר שיקרא את המסמך לאחר שייצא מישיבת הממשלה. בינתיים פרצה המלחמה, וספק רב אם תוך כדי אבק הקרבות אכן קראו את ההצעה של זמיר להיערכות צה"ל, שהייתה אמורה להיות מותאמת לתכנית המלחמה המצרית המעודכנת ביותר.

באי-היערכות מתאימה למלחמה אי אפשר להאשים את ראש אמ"ן אלי זעירא. נהפוך הוא, גורמי האיסוף באמ"ן הצליחו בגדול והשיגו את כל המידע הדרוש והנחוץ. ועדת אגרנט עשתה עוול גדול לזעירא, וגם לדדו ואולי לקצינים נוספים. הוועדה קיבלה מנדט לחקור רק את הדרג הצבאי ולא את הדרג המדיני ורק את האירועים שקדמו למלחמה עד היום השלישי למלחמה, ה-8 באוקטובר – היום הקשה ביותר, שאותו הגדיר דיין במילים "סכנה לחורבן בית שלישי". הוועדה כלל לא התייחסה להצלחתו של דדו בהכנת צבא שהיה מסוגל להשיג תוצאה צבאית מרשימה ביותר למרות תנאים קשים בפתיחת המלחמה.

את דיוני ועדת אגרנט פתח השופט שמעון אגרנט במילים האלה: "הסתייענו רבות בעורכי דין". לעומת זאת, על הנחקרים נאסר להביא עורכי דין לדיוני הוועדה. בוועדות חקירה אחרות תוקנו חלק מהעיוותים. ועדת אור למשל, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, איפשרה לנחקרים להסתייע בעורכי דין והנחקרים היו לא רק שוטרים. ועדת אור הבחינה בין שוטרים לדרג המדיני בכך שהחמירה עם השר לביטחון פנים בחקירות והטילה עליו את האחריות המיניסטריאלית, כפי שצריך להיות.

חשוב להגן על שמו הטוב של זעירא, שנשא בתפקיד רגיש כל כך כראש אמ"ן – תפקיד שקל לטעות בו. זעירא לא היה הראשון וגם לא האחרון ששגה בהערכותיו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

40 תגובות

  1. אתה צודק!, אמנם אתה מתחיל את התיאור שלך מיום שבת בבוקר..אך
    אני מעיד באופן אישי כי כבר ביום שישי שעה 0930 (בערך) הודיעו לנו במטכ"ל כי "מחר, יום שבת, תפתח מלחמה עם מצרים וסוריה בשעה 1400" התדרוך היה ברמה וודאית ומוחלטת ללא כל "סבירות" כזו או אחרת.
    כלומר- הפיקוד העליון ידע בוודאות מוחלטת על המלחמה הצפויה 30 שעות קודם!!, אילו רצו- ניתן היה לקדם את "שובך יונים", לגייס מילואים ולצאת למתקפת מנע שהייתה משבשת ומסכלת את כול מהלך המחמה המצרי-סורי
    היום אנו יודעים על שיקולים מדיניים שגולדה ודיין היו מודעים ומוסכמים עליהם במצוות קיסינגר "הארכיטקט" של מלחמת יום כיפור, ומנעו כול מהלך ישראלי העלול היה להשתמע כ"יריה הראשונה". יחד עם זאת, גם תחת האילוצים המדיניים- ניתן היה להיערך טוב יותר-אבל זה כבר סיפור אחר
    לסיכום: אכן ראש אמ"ן נכשל מקצועית, אך הצבא בראשות הרמטכל דדו לא נערך כראוי- לא בשנים שלפני
    ולבטח לא בהתראה שניתנה לו – ועל כך דדו הודח -ובצדק.

    1. לדעתי לא רק קיסינגר אלא בעיקר דיין היו, בין הארכיטקטים של מתן האפשרות למצרים לכבוש את הצד הישראלי של התעלה, ולאפשר את פתיחת התעלה, תמורת הסכם שלום עתידי. לכן דיין גם צורף לצוות של בגין על המו"מ על השלום.
      הבנתי את זה כבר ביום הראשון למלחמה, אחרי שהוטסתי לקו ותפסתי עמדת תצפית על התעלה.
      האשמים בצד הישראלי הם:
      1) דדו שעסק בהתקפות נגד כושלות ומיותרות, בלי הבנת המערכה בצד המצרי, 2) חיל האוויר שהתרסק ללא תועלת בימים הראשונים,מחוסר מוכנות ללחימה בטילים הסובייטיים,
      3) אלוף פיקוד דרום גורודיש, שכשל כבר בסמוע, והיה שוב גנרל מנופח ומביש.
      4) זעירה שכשל כליל במתן מודיעין שצבאות אדירים עומדים לפני תקיפת ישראל,
      ו5) גולדה שהקריבה את חיילי צה"ל מול מצריים, בלי להבין לאיזה אסון היא מובילה, בהסכם ההתאבדותי, של: לא לבצע התקפת מנע, אך גם ובעיקר
      אשמה, בכך שלא כפתה על שר הביטחון והרמטכ"ל, לסגת לקו 10 ק"מ מהתעלה במקרה שתיפתח התקפה מצרית כוללת. שהרי בהעדר התקפת מנע ברור שרק שיפור מהיר של עמדות לאחור, מונע כשלון, אבדן חיי אלפי חיילים טנקים וציוד, ומאפשר ניהול מהלך צבאי שמוביל לנצחון.

      נראה שבצד שלנו מההנהגה, רק דיין הבין במה מדובר. וגם רק זה שהוביל בסוף להסכם השלום.

      1. דני
        לאחר שנחשפתי לתכתובת של משרד החוץ האמריקני – קיסינגר- שאיפשרו נגישות לארכיון לאחר 40 שנה, אין ספק שקיסינגר ניהל עם מצרים את המהלך להשיבה לחיק המערב, והצליח לטפלל את גולדה שקיבלה את התכתיב שלו תחת איום- שאם ישראל תפתח במלחמת מנע- ארהב לא תספק את הסיוע הדרוש לישראל בניהול מלחמה ארוכה ( כאשר דיין "מרגיע" אותה ש"הסדיר יבלום" ראה ספרו של עמנואל סאקל). דיין אכן היה מודע לתכנית קיסינגר לאפשר למצרים איזה שהוא ניצחון כדי שיקל עליהם להצטרף למשא ומתן (השבת הכבוד האבוד) והצטרף למהלך עם מצרים רק לאחר המלחמה!!. אך לא היה היוזם לאפשר את כיבוש עשרת הק"מ הראשונים- אף שהוא זה שעצר את מטוסי חי"א בשבת 1100 שיצאו למתקפת מנע והחזיר אותם לדירים. ואני מקבל את שאר ההערכה שלך – תודה

        1. דיין קבע בפומבי, כבר ערב 67 שאסור לנו לכבוש את התעלה, האלוף גביש כבש אותה בניגוד להנחייתו. זו נשארה עמדת דיין גם ערב 73. הוא חזר על עמדתו שאין לנו מה לחפש לאורך התעלה ורק התפלמס על: לאן לסגת ותמורת מה,בנאום מפורסם שלו.
          לי אין ספק שאת המסר הברור הזה, מהמדינאי הישראלי המאד נחשב הזה, קלטו גם קיסינגר וגם סאדת, ביותר מדרך אחת. ושזו היתה התשתית המדינית שעליה נפתחה מלחמת 73.

      2. בני פלד, מפקד חיל האוויר באותם הימים, אמר כל הזמן בישיבות ממשלה כי לחיל האוויר אין מענה מתאים לטק"א

  2. אלי זעירא גרם נזקים גדולים מאד. חשף את "המקור " בלונדון. נזק שלא יכופר . ו"הרוויח " בצדק את "האשמה" הגדולה שמוטלת עליו.

  3. חפירה בעבר לא מועילה אם לא משנים תפיסה. הבעיה היא שבגיל המסוים של הכותב ושת נשוא הכתבה הכל דן בפרהיסטוריה שאיננה לעניין. דיון סרק "אשם או לא אשם", זה רק למען "נקיון" השם. בעזרת השם כדאי לקרוא גם פרשנויות באתרי חרדים ופרשנויות על נס וניסים ב 73. שני הדברים בערך באותה רמת דיון. השאלה היא "נהלי בקרה ותיקון " ולא בכי על חלב שנשפך. מה שהיה היה, מי שהואשם – שיבכה על מר גורלוץ טעויות או לא- זה היה פעם. השאלה מה יהיה הלאה, וזו בעיה מסוימת בגיל המבוגר- מסתכלים על העבר בזעם, ולא קדימה בתקווה. דיון בהסטוריה לא תמיד משפר את העתיד. די לחפירות. תתחילו לטפל בטכנולוגיות של ביגדטה במודיעין ואז ההחלטות תהיינה משופרות ולא תלויות בגחמה של מישהו. חמשושלייקס קבע מזמן – גם טרחן זקן לא ישנה תמונה אלא יחפור בעיסתו בלבד.

    1. הפתיחה במלחמת יום כיפור ועמדות הצדדים בסיומה הן לדעתי בעיקר תוצאה של, מאבק בין מעצמות.( ארה"ב והמערב נגד הקומוניסטים, ברה" מ וקצת סין).

      גם בלי קשר לעבר, סביר לי שאנחנו רק מרכיב אחד בעניין היוזמה הבאה לפתוח במלחמה, כאשר המרכיב העיקרי יהייה האינטרס ושיקולי הכדאיות של המעצמות, בחלון הזמן בו זה יקרה.

      בהתאם, כחפצי חיים, עלינו לקיים מודיעין שמזהה את כוונות המעצמות, ואת פיתוח ומאזן האמצעים המלחמתיים שלהם, כולל האמצעים למלחמת סייבר, שביגדאטה, וכמעט כול אמצעי הלחימה, והמידע המתקדמים, חשופים אליהם.

      למזלינו ישראל חזקה מאד גם בתחום מערכות המידע, וגם בשיתוף פעולה עם המעצמות החזקות בנושא.
      נקווה שהמודיעין אכן יהייה יותר משמעותי ורלוונטי.

      1. הלקח- ישראל עדין חלשה ושברירית שקיומה תלוי בחסדי מעצמה כמו ארהב היכולה להכתיב לה האם להתגונן אם לאו וכיצד- ומה צריך לעשות כדי לשמר יכולות הישרדות עצמאית ככול הניתן

      2. אכן קיימת באמ"ן זירת מעצמות. זירה כזו ךא הייתה קיימת ערב מלחמת יום הכיפורים. אגב, אז זה נקרא ענפים כיום זירות

  4. מאמר חשוב מאד המעניק לקורא ראייה רחבה מהרגיל של המודיעין וטעויותיו. יש רק לקוות כי הלקחים נלמדו בעיקר על ידי מקבלי ההחלטות.

  5. אין לזכירת שם טוב! כדאי לקרוא בעיון את ספרו של בר יוסף הצופה שנרדם כדי להבין מי האיש ועד כמה הוא אשם. ובהזדמנות להזכיר שהשופט העליון אור קבע את אחריותו לחשיפת הסוכן אשרף מרואן! מעשה נורא של איש מודיעין בכיר צריך להעמידו לדין ולשפוט אותו למאסר ממושך.

    1. לאבנר, התייחסתי אך ורק לתפקודו כראש אמ"ן וכאשר כיהן כראש אמ"ן. חשיפתו של אשרף מרואן הייתה לאחר שמזמן פשט את המדים. צדק בדבריך לגבי חומרת חשיפת שמות סוכנים

  6. מאמר מצוין למעט שלוש עובדות:
    א. ועדת אגרנט קבעה במסמך ששוחרר לפרסום בשנה האחרונה ש (1) זעירא לא אישר את הפעלת האמצעים בשבוע שלפני המלחמה למעט, לצרכי בדיקה, בליל ה-4-5/10; (2) זעירה נתן למקבלי ההחלטות (גולדה, דיין, דדו) להבין שהאמצעים פועלים אבל לא נותנים אינדיקציות למלחמה; (3) מקבלי ההחלטות סמכו על התרעה שתגיע מאמצעים אלה ומכיוון שהבינו שאין התרעה מהם, הם הקלו באפשרות שצפויה מלחמה מידית. פרט לשקר הקטן הזה (ועוד כמה דברים) זעירא באמת לא היה שונה מראשי אמ"ן אחרים שטעו.
    ב. המושג "ידיעת הזהב" נולד אחרי המלחמה. כדאי להפסיק להשתמש בו בהקשר זה. האמצעים לא היו אמורים לתת ידיעת זהב.
    ג. עניין החקלאות של צביקה זמיר היה בלתי רלוונטי לצבא ונגע לתכניות מבצעיות של המוסד

    ולבסוף, להיסמך על דברי זעירא כדי לקבוע את אשמתו זהה להיסמכות על דברי ביבי או יאיר כדי להבין את תפקודו של נתניהו כראש ממשלה ועניין התהליך המשפטי נגדו

    1. אורי, קראתי את הערותיך.
      אכן תיק: ציוד חקלאי כלל עסק בתכניות המבצעיות של המוסד. בנוסף הוא גם כלל חלופות לתגובת צה"ל לתכנית המלחמה המעודכנת של המצרים. קראתי את התיק ובידי עותק של המסמך.

  7. תמונת המלחמה הייתה ברורה כשבוע לפני יום כיפור, התראות על כך, כולל שלי, הגיעו בזמן, אך על פי הוראת אמ"ן הושתקו

  8. לא מצאתי עד היום אף הוכחה לכך שדיין אמר: "סכנה לחורבן בית שלישי".
    כלומר לא מוכר לי ציתות מעדות של אפילו אדם אחד שטוען שהוא אישית שמע זאת מדיין. וגם אם ימצא אחד שכך יעיד, ראוי שלפחות יהיה לכך תמיכה בעדויות שמיעה ממקור ראשון על ידי אחרים, הקלטה וכ"ו.

    1. ,לפי עדותה של עורכת עיתון "דבר" חנה זמר, דיבר משה דיין על "חורבן הבית השלישי".
      דבריו של דיין הופנו לאוזן האמריקאית כדי לזרז את ה"רכבת האווירית."

      1. עדות שמיעה ממקור ראשון עבורי זה לא "דיבר משה…" ובטח לא כשזה מנוסח על ידי עורכת עיתון, כמו חנה זמר, שיודעת לבחור מילים כדי לתמרן.

        עדות שמיעה זה : "שמעתי את משה אומר… שהוא חושש שאנחנו לפני חרבן הבית… " .
        או ציטוט בשם אומרו, בנוסח: ואז דיין אמר "אני חושש לחורבן הבית השלישי"

    2. רק מי שחי בימי גדולתו של משה דיין יכול להבין עד כמה נוראה הייתה המפולת הנפשית שאליה נקלע, בשילוב אובדן העשתונות, בתום היום השני למלחמת יום הכיפורים. נוכח האבדות הקשות ביותר של השריון וחיל-האוויר בחזית המצרית והסורית כאחת, מצא דיין את עצמו על גבול הפאניקה כאשר לא זו בלבד שהאמין שהגיע סופה של מדינת ישראל, אלא אף העניק לתוצאות הלחימה את התואר טעון האמוציות ההיסטוריות – "חורבן בית שלישי".
      את דעתו המבוהלת והתבוסתנית הזו לא הסתיר דיין מראש הממשלה גולדה מאיר וגם לא מן הציבור, כאשר חזר על האמרה הבלתי אחראית הזו במפגש תדרוך-רקע עם ועדת העורכים. עיתונאים שנכחו בישיבה הדרמטית ההיא דיווחו על תחושה כללית של הלם ואובדן עשתונות. דיין הבהיר לעורכים הנדהמים כי באותו ערב הוא יופיע בטלוויזיה ויחשוף בפני עם ישראל את האמת המרה בלי כחל וסרק. בפועל זה לא קרה. גולדה אסרה על דיין להופיע. במקומו שיגרה לתקשורת את האלוף אהרון יריב, שחשף בפני הציבור את העובדות הקשות באופן מתון ומאוזן. ובעיקר: בלי פאניקה.
      ביום הקשה ההוא, ה-8 באוקטובר 1973, הידרדר הביטחון העצמי של הנהגת ישראל עד כדי כך שגולדה, האישה הקשוחה והנחושה, חשבה על האפשרות להתאבד – אם יתרחש הרע מכל וישראל תעמוד בפני "מפלה טוטאלית". על מחשבה אובדנית זו סיפרה גולדה שלוש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים בשיחה עם תא"ל אבנר שלו, שהיה בעת המלחמה ראש לשכת הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר.

  9. ,לפי עדותה של עורכת עיתון "דבר" חנה זמר, דיבר משה דיין על "חורבן הבית השלישי".
    דבריו של דיין הופנו לאוזן האמריקאית כדי לזרז את ה"רכבת האווירית."
    מזכיר לי סיפור אחר. כולם מדברים על כך שחורשצוב בדיוני מועצת הביטחון של האו"ם חלץ את הנעל ודפק על השולחן.
    פרופ' למדע המדינה בהרווארד החליט לבדוק זאת. קרא את כל הפרוטוקולים של ישיבות מועצת הביטחון של האו"ם ההן השתתף חורשצוב ולא מצא עדות לכך. צפה בכל הסרטים שהוקלטו מישיבות מועצת הביטחון בהן השתתף חורשצוב ולא מצא עדות לכך.
    ראיין את עוזריו של חורשצוב, אז צעירים ועדיין בחיים וכולם אמרו לו בכנות שלא ראן את חורשצוב חולץ את הנעל ודופק על השולחן. אחד מעוזריו של חורשצוב, הוסיף כי לחורשצוב הייתה כרס כזו גדולה עד כדי כך שלא היה מסוגל להתכופף ולחלוץ את הנעל.
    אך מיתוס הוא מיתוס בין הוא נכון עובדתית או לא. כמו המיתוס של פח השמן והמיתוס שלנו לפיו המעטים המנצחים את הרבים. עיין ערך "כח צביקה" ממלחמת יום הכיפורים.
    לעניינו, בנוסף לחנה זמר, גם אני שמעתי את משה דיין אומר זאת בטלוויזיה ביום השלישי למלחמה.

  10. בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, היה זלזול מוחלט ביכולתו של האויב. את הלקח הזה למדנו והפנמנו וכיום לא מזלזלים באויב. אנסה להוכיח זאת.

    אחד מתלמידי במקבילת מב"ל ב-1995, היה סא"ל אלי ברדה, אז קצין ההדרכה של פיקוד צפון. לאחר סיום לימודיו השתחרר, הצטרף למפלגת גשר. והתמודד על ראשות עיריית מגדל העמק בשנת 1998.
    ערב סיבוב הבחירות השני מול סוזאן עמור, ראיתי אותו בטלוויזיה והעיתונאים אמרו לו: אתה בקלות לוקח את ראשות העיר; מולך עומדת מועמדת חלשה.
    ברדה השיב להם את מה שלמד בצבא לאחר מלחמת יום הכיפורים:
    "לא מזלזלים ביריב עד שמכריעים אותו".
    יש לי יסוד להאמין שהיום מלמדים משפט זה מהטירונות ועד הרמטכ"ליות.
    ברדה מכהן כראש עיריית מגדל העמק משנת 1998 ועד היום

  11. אפרים נכבדי,

    הטיעון שלפיו כולם טועים/טעו אינו רלוואנטי, אלא תוצאת אותה טעות וזו הייתה נוראית במספר החללים, הפצועים ובמגוון רחב ונוסף של אספקטים רבים. כמי שחי את המחדל (לא טעות מחדל!) בקהיליית המודיעין באותם ימים, אינך יכול להתעלם גם מאופיו ותכונותיו הרעות של האיש. שחצנותו, יהירותו והתנשאותו, הן הן שלא נתנו לו לראות את המצב נכוחה או להודות בטעותו גם בשלבים שכבר כל בר דעת כבר הבין שהמלחמה בפתח. "הודה בטעותו" אתה אומר… אולי בחצי פה, בקול רפוי ותוך חלוקתה לרבים סביבו. גם את אשרף מרואן אזכרת ולדעת רבים חשיפתן ע"י אלי זעירא, הביא עליו את מותו

  12. לכולם נוח שיש קורבן אחת עליו אפשר להפיל הכל. אלא שמדובר כאן בכישלון הרבה יותר רחב ועמוק. ואם לא מבינים זאת אי אפשר להפיק לקחים. מדוע כולם עוצמים עיניהם?

  13. אורי, קראתי את הערותיך.
    אכן תיק: ציוד חקלאי עסק בתכניות המבצעיות של המוסד. בנוסף הוא גם כלל חלופות לתגובת צה"ל לתכנית המלחמה המעודכנת של המצרים. קראתי את התיק ובידי עותק של המסמך.

  14. לידידי ד"ר אפרים כהנא
    אמנם עברנו את יום כיפור וזה הזמן להיזכר ולהזכיר את המלחמה ההיא. אולם אין להבין מדוע נזכרת להגן דווקא על האלוף זעירא. נכון כתב המגיב דלעיל שזעירא היה "יהיר שחצן ומתנשא". זו הגדרה בלשון המעטה. זעירא לא התאים כלל וכלל לתפקיד ראש אמ"ן, המחייב "ראש פתוח" ונכונות לשמוע את כל בעלי התפקידים הרלוונטיים. ברשותך עדות אישית – תא"ל יואל בן פורת, מפקד 848 (כיום 8200) בא אצל זעירא ימים אחדים לפני יום כיפור ומסר לו מידע על המלחמה שעומדת לפרוץ ביום כיפור. יש להדגיש שבן פורת היה מפקד זרוע האיסוף הבכיר ביותר וכפוף ישירות לראש אמ"ן. זעירא "נפנף" אותו בבוטות וביטל את דעתו. עוד – זעירא יצר סביב עצמו חומת יראה המנוגדת לתפקידו. ניתן היה להתרשם מה"סתימות" של זעירא, בייחוד שהיה לכפופים לו למי להשוות – לאלוף יריב שקדם לו והיה הפוך ממנו באופי עבודתו. מי שמינה את זעירא לתפקיד ראש אמ"ן (משה דיין) שגה קשות ועל כך דיין שילם ביוקר רב (בין השאר אמירת השטות על חורבן בית שלישי ותוצאותיה השגויות עד עצם היום הזה).
    אחרי שאמרנו את הנ"ל יש להדגיש שהאחריות לאירועי מלחמה זו הייתה של הדרג האזרחי העליון. גולדה הייתה חייבת לשקול את כל האופציות ולקבל החלטות. בסופו של דבר היא נהגה נכון. זו הייתה מלחמה נגד איגוד של סובייטים-ערבים. היה צורך לקבל גיבוי אמריקאי וזה היה מותנה בכך שישראל לא תירה את הירייה הראשונה. למרות המערערים על קביעות אלו – הסדיר בלם עד שהגיעו המילואים והפכו את תוצאות המלחמה. הסורים לא כבשו את הרמה והיו רחוקים מלהגיע לכנרת. קו ברלב לא נפרץ. לכל היותר המעטפת הקדמית שלו (קו המעוזים) נפרץ והארמיה השלישית עברה את התעלה מזרחה והעמידה את עצמה לכיתור צה"לי ולתבוסה מצרית קולוסאלית ולאובדן הרצון ללחימה נגד ישראל. בעקבות זאת בא השלום.
    אם נחזור לאלי זעירא – מרגע פרוץ המלחמה הוא הפך ל"סוס מת" שאיבד את מעמדו הפיקודי והמקצועי באופן בלתי הפיך לחלוטין.

    1. גולדה
      יצחק,. אני מבחין בין שלושה דגמים של יחסי קברניט מודיעין:

      1. דגם הקברניט הסומך בעיניים עצומות על המודיעין. יש דוגמאות רבות. דוגמא אחת: גולדה.
      2. דגם הקברניט החושב שהוא איש המודיעין. דוגמאות: סטלין. כאשר באו אליו עם הערכות מודיעין הוא התרגז, דפק על השולחן ואמר . תביאו לי נתונים את ההערכות אני אעשה בעצמי. והוא שגה בגדול. מתקפת ברברוסה. אהוד ברק (כרוה"מ, יצחק שמיר קראו את כל דוחות המודיעין).
      3. דגם הקברניט היודע מה לשאול את המודיעין. הדגם המועדף. אריאל שרון. אמנם היה קמ"ן צפון בעברו, אך כרוה"מ ידע מה לשאול את המודיעין.

      שמעתי בכנס של האגודה ליחסים בינלאומיים את פרופ' לוק ג'ונסון (לשעבר אנליסט ב cia שאמר שתרומתו הגדולה ביותר למודיעין החלה מהרגע שהפסיק לחפש תשובות והתחיל לשאול שאלות.

      ישראל טל סגן הרמטכ"ל ערב יום הכיפורים, בעיני התנהג כאיש מודיעין. כאשר אצלנו לא ידעו את פשר תזוזת הכוחות בסוריה החל מ 25.9.73,. ישראל טל שאל: אולי קורים דברים במצרים ואנחנו לא יודעים עליהם (בגלל הקונספציה שגרסה שסוריה לא תצא למלחמה לבדה ללא מצרים).

    2. הערה נוספת. כתבת: מרגע פרוץ המחחמה הוא הפך לסוס מת. אולי הוא אישית . אבל המודיעין בזמן המלחמה ותוך כדי המלחמה תפקד מצויין וסיפק את הסחורה.

      1. אפרים נכבדי
        1. נכון. כפי שהערת – המודיעין תפקד מצוין. עוד נכון – זעירא אישית הפך לסוס מת. לא אולי.
        2. לגולדה היה מודיעין בטווח הרבה יותר רחב מאשר לאמ"ן ולצה"ל בכלל. היה לה את דיניץ בוושינגטון והיא עצמה ידעה רוסית, הייתה
        השגרירה הראשונה של ישראל ברוסיה הסובייטית, שמעה רדיו ברוסית, הייתה אצל קרייסקי ובפרלמנט האירופי בשבוע שלפני המלחמה.
        3. נכון. הסורים החלו בתזוזות שנצפו ע"י צה"ל ב- 25.9.73. כמי שהשתייך למפקדת גדוד 39 (מילואים) של חטיבה 188 זומנתי ליום מילואים
        יומיים אחר כך על מנת לבדוק את מוכנות הציוד של הגדוד (טנקים) במחנה ירדן. קיבלנו סקירה מודיעינית מפי הסמח"ט סא"ל דוד ישראלי
        ז"ל שסיכם את הסקירה באומרו שהצבא הסורי נערך למלחמה ויכול לעבור למצב של תקיפה מההערכות החדשה שלו תוך מספר שעות. ועל כן
        עלינו להיות מוכנים לקריאת גיוס במיידי. כך בדיוק קרה ביום כיפור. כתוצאה מההערכות החדשה של הסורים העלו את חטיבה 7 (יאנוש)
        לגולן. לא קשר עם ההערכות של זעירא.
        4. ברשותך, אני מקווה, אני שוב שואל – מה יצא מלפניך שהחלטת להגן על האלוף זעירא. הרי חלק מ"פשלותיו" עדיין לא פורסם.

        1. יצחק ידידי ומכובדי

          לגבי שאלה מס' 4, אשמח להשיב בפרטי ולא בפומבי

  15. כל שנה יותר רגשות פורצים מצד מי שהשתתף במלחמה הזאת וכנראה שבצדק

  16. נדמה לי שיש כאן כמה גולשים שעושים התנפלות מוגזמת על אלי זעירא

    1. כל כמה שיוסיפו להתנפל על אלי זעירא זה אף פעם לא יהיה מספיק.

  17. מקובלות עלי הערותיו ותגובתו של פרופסור בר יוסף. המאמר לכשעצמו מעניין וכן שרשרת התגובות שבאה בעקבותיו. מחלק מהתגובות החכמתי. דבר אחד בטוח גם בחלוף כמעט 50 שנים מהמלחמה ההיא, עדיין הנסתר רב על הנגלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר