כך לא מנצחים במלחמות

התגובה למותו הטראגי של בראל שמואלי
תמונה של עוזי
עוזי ברעם

מותו הטראגי והכואב של החייל בראל חדריה שמואלי עטף את ישראל ביגון. הצער מלווה בהבנה שככל הנראה היו מחדלים שהביאו למותו. המשפחה דורשת ועדת חקירה בלתי תלויה וברשתות החברתיות מריעים לאב המשפחה, שהזעים פניו לראש הממשלה. אני אומר בלי כחל וסרק: כך לא התמודדנו בעבר וכך לא נתמודד בעתיד עם אויב. עם כל אויב.

לפני שנים פגשתי אלוף בצה"ל שבע קרבות ובעל יכולת פיקוד מוכחת. הוא טען שצה"ל איננו מענה אמיתי לכוחות שמסביב. לא בשל כשל באימונים או מחסור בטכנולוגיה, אלא משום שאם יכולה להרים טלפון למפקד הישיר של בנה ולהתלונן על השעות הלא סבירות שהבן מבלה בשמירות לילה. צבא הוא לא מוסד פתוח, טען האלוף, הוא אפילו לא דמוקרטי באופיו. תפקידו להכין את הלוחם לתנאי קרב קשים.

מאות הרוגים נפלו בשל כשל פיקודי, בשל טעויות בניווט, בשל ירי של כוחותינו אלה באלה. אם היו מוקמות ועדות חקירה על כל כשל, לא היה צבא לוחם. בארץ משתרר משטר של טרור הרשתות החברתיות ומפיל פחד על מקבלי ההחלטות בצבא. את אלאור אזריה הפכו לקדוש, והוא הרי הרג בדם קר מבלי שעמד בפני סיכון חייו.

מסביבנו חמאס וחזבאללה. כל חייל בכוחותיהם עבר אינדוקטרינציה שהכינה אותו למוות בקרב. הוא עושה זאת בשל הסתה של שנים ואמונה קיצונית באסלאם, אבל הוא יריבנו בשדה הקרב. ואצלנו – אֵילו מפקדים יהיו לצה"ל אם הם חייבים לרצות כל משפחה וכל פלג באוכלוסייה? אומר זאת בבוטות: איננו מוכנים להקריב חללים בשום נסיבות. שנים מטיפים גורמים בימין להיכנס לרצועת עזה בעת לחימה, כי לטענתם אין פתרון אחר למצב שנוצר. אך מטרת הממשלה – כל ממשלה – היא למנוע אבדות, ולכן אין כניסות קרקעיות. וכשהיו – כל ישראל זעקה.

אינני מיליטריסט אבל אני חרד לעתידנו. חיל הרגלים מופעל פחות ופחות ואנו בונים על עליונות אווירית וארטילרית. אפשר לגרום נזק ניכר, אך אי אפשר לנצח כך בקרב, בשום קרב. נניח שהכור האיראני יושמד ולנו תהיה עליונות לא קונבנציונלית. במלחמה שתבוא בעקבות ההשמד נצטרך צבא – צבא ממש. לא חיל אוויר וכמה סיירות מובחרות.

ועדת החקירה הבלתי תלויה שמבקשים להקים בשל האסון שאירע אולי תיתן נחמה למשפחה הכואבת, אבל לא תיתן מזור לצה"ל, המצוי בלחץ למנוע כל אבידה, כמעט בכל מחיר. כך לא מנצחים במלחמות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

24 תגובות

  1. שלום עוזי,
    תרשה לי לקרוא לך עוזי? אתה ללא מכיר אותי, אני מכיר אותך, מהטלוויזיה. למה נאלמת? חסרים קולות שקולים כשלך בתקשורת.
    רציתי להזדהות עם דבריך במאמר ולהדגישם: הדברים שאמרו הוריו של בראל הדריה שמואלי ז"ל כנגד כל שרשרת הפיקוד הצהלי ועד בנט, הם דברי בלע, חוצפה ועזות מצח, על אף אובדנם. החיזוק שנתן להם העיתונאי עמיחי אתאלי, בידיעות אחרונות מהיום, הוא הוספת חטא על פשע, על אף שכולו האישי. הוא יהיה הראשון לחרף ולגדף את צה"ל אם יצאו לפעולה בעזה, או בתורכיה, או במוזמביק- ויהיו בה חס ושלום נפגעים. מה פתאום שחיילים שלנו יהרגו?! הרי כל אדם הוא עולם ומלואו, בלא, בלא.
    אצלנו בצבא, עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה, נהגו המפקדים לומר: הצבא זה לא חברת ביטוח. קורה שנהרגים, מה לעשות.

  2. מאמרו של עוזי ברעם נוגע באחת הבעיות הכאובות והשנויות במחלוקת על האג'נדה שלפיה פועל הצבא, וזאת בהנחיה ברורה וחדה של הממשלה והעומד בראשה, שעיקרה תחזוקת הכלכלה, קרי שקט תעשייתי, היא מעל לכל. אחת הדוגמאות לכך, הן הוראות הפתיחה באש, שעיקרן הכלה של הסיטואציה גם אם נפגעת גאוות היחידה. ראינו חיילים חמושים בורחים מהמון מיידה אבנים, ראינו בלונים שנועדו לשרוף שדות חיטה בעוטף עזה בלי שישראל נקפה אצבע כדי לבלום אותם. וכאשר יש בלימה היא תמיד הגנתית, חומות המתנשאות לגבהים ולמעמקים שעלו למשלם המיסים הון עתק רק כדי לשמור על השקט שיאפשר את צמיחת הכלכלה. לפעמים נדמה שמדיניות זו היא בהשראת הסדרה 'משחקי הכס' שם המתבצרים הם בדרך כלל המפסידים, זאת כאשר בשלושים העשורים הראשונים של המדינה הגישה הייתה 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה'. כך הפכה מדיניות ההכלה לאג'נדה מבישה של צה"ל. נשק נצור, היעדר תגובה לחייל שנחטף, לחיילים שנפגעו ומתו בשטח האויב ואינם מוחזרים לקבורה בישראל, ואזרחים שעברו את הגבול וגורלם לא נודע הם התוצאות. כבר מישהו אמר שאפשר להסב את שמו של צה"ל, לצבא ההכלה לישראל. נדרשת חשיבה אסטרטגית חדשה.

    1. שלום לשמחה אני מעריך את תגובתך אבל היא כמעט ולא נוגעת למאמרי. אני לא אמרתי שהממשלה לא תאבת קרבות בגלל הכלכלה. לוואי וזה היה נכון. נגעתי בנקודה אחרת הצבא והממשלות לא רוצות מלחמות ולא הכרעות כי החברה הפכה לרגישה לחיי אדם עד כדי כך שצה"ל מנוע מפעולות קרקעיות בשל כך. אתה מלין על ויתורים כמו לגבי חיילים שמתו בשטח אוייב או אזרחים שעברו את הגבול. יש לנו מדינה שלא מוכנה לקבל קרבנות בשום מקרה זה מסנדל את כוח הלחימה שלנו זה מסכן את עתידנו. זו הסיבה שבונים חומות כי לא מוכנים להילחם- ממש כך.

  3. עוזי מכובדי,
    האמת – אני מתפלא על דבריך שלעיל. נכון – לא כך התמודדנו בעבר, אבל כפי שהתמודדנו בעבר לא נתמודד יותר בעתיד. הזירה השתנתה. אמצעי הלחימה השתנו. מעמד ישראל השתנה. וגם המשמעות של ניצחון השתנתה. החומות שבנינו והטכנולוגיות שפיתחנו ואנו ממשיכים לבנות ולפתח מטרתם להגן על אוכלוסיית ישראל. על אזרחים וכמו כן על חיילים. כיום, וכל מי שעוסק בכך יודע, שהערבים מחשיבים כניצחון אם הם מצליחים להרוג יהודים. הם יודעים היטב שאין ביכולתם להביס את ישראל. הם יודעים היטב שפער העוצמות בין ישראל לביניהם הולך ומתרחב. כיום אנו מסוגלים להעמיד רכבים רובוטיים לסיכול חדירות בגבול. על כן המשמעות הבלעדית של ניצחון בעת הזו היא להימנע ככל האפשר מלהקריב חיי ישראלים, כולל חיילים. אין רבותא וגם לא תהיה כזו אם נפעיל חיל רגלים, כמו שהפעלנו בעבר, ונקבור ארונות עץ בבתי קברות צבאיים. נכון, מידי פעם, בשל טעויות כאלה או אחרות נהרגים חיילים. זה מצער וקורע לב. זה לא היה צריך לקרות. על המפקדים ללמוד מהטעויות ולדאוג שהן לא יישנו. לגבי מה שכתבת על "חיל אוויר וסיירות" – צה"ל בהחלט משנה תו"ל ובונה יחידות חדשות. לדוגמה: יחידות הגנת הגבולות (כומתות מנומרות) ויחידות טכנולוגיות מדהימות. לא זה המקום לפרט.
    אולם על דבר מסוים, כנראה תסכים עמי – על מי שמנהל את ענייני הביטחון, אזרחים כמפקדים, להפנים את המציאות החדשה ולהבין שיש להשתמש בעוצמות הרבה יותר משמעותיות (מה שעד עכשיו אמרו שיעשו ועדיין לא עשו) זו הדרך ואין בלתה. עוד אוסיף כי אל לנו להירתע מתגובות בינלאומיות כולל בית הדין בהאג וכיו"ב. על זה כבר המנהיג האגדי של שנינו אמר "או"מ שמום". אתה בוודאי יודע שכאשר שרת החוץ השוודית השמיצה קשות את ישראל בפרלמנט שלה, ממש באותו השבוע, ביקרה בישראל משלחת של ראשי מנגנוני הביטחון בשוודיה כדי ללמוד כיצד מתגוננים נגד אסלאם רדיקלי ונגזרותיו. הסר דאגה מלבך. לא אלמן ישראל.

    1. יצחק שלום תגובתך הדהימה אותי.כל היחידות שמוקמות לא הכריעו ולא יכריעו קרב.את השיקולים הפוליטיים למה לא להגיב על כל ארוע אני שוקל לגופו.
      אבל מתפתחת כאן תרבות של "פינוק זוחל" שאוכלת את צה"ל מבפנים. צה"ל לא בנוי להכרעה כבר שנים וזה לא בשל פגמי טכנולוגיה. מפארים את "כיפת ברזל" אבל בורחים מלחימה מסיבית כי העקרון של שמירה על חיי אדם הפך כאן מקודש. אף מפקד לא יתן פקודה שתביא אותו לועדת חקירה של הרשתות החברתיות. הארץ זעקה על החלל האחרון שמותו נגרם כנראה גם ממחדלים.אבל תמיד היו ותמיד יהיו מחדלים זה טבעו של כל צבא. אין גיבוי אמיתי לצבא לוחם אלא רק לצבא מפציץ. במלחמה אמיתית זה יתגלה אולי בנסיבות גרועות יותר.

      1. עוזי מכובדי
        נכון. העיקרון של שמירה על חיי אדם הפך למקודש. כמו שכתבת – בורחים מלחימה מסיבית. נכון – צה"ל הפך לצבא מפציץ.
        הזמנים השתנו. הפוליטיקה הבינלאומית כמו גם הפנימית השתנו. מדוע לנהל מלחמה מסיבית? אין יותר בריה"מ שנלחמת נגדנו.
        נהפוך הוא – כיום הרוסים משת"פים איתנו. מאות חברות ישראליות מוכרות ביטחון ברחבי העולם.
        מאיפה לקחת שצה"ל לא בנוי כיום להכרעה? מאז פרוץ ה"אביב הערבי" האויבים הנמצאים בקרבתנו מתבוססים במדמנות של עצמם.
        המפקדים, שאתה טוען שנמנעים מלתת פקודות, כפופים לדרג המדיני – וכך צריך להיות. אם אתה מזהה בעיה הרי שהיא קיימת בדרג המדיני, לא הצבאי. אבל – עיקר הדברים הוא – מה יחשב לניצחון במדינת ישראל כיום. להיכנס עם חי"ר לעזה? מה יצא מזה?

  4. עוזי היקר, קראתי בעיון את תגובתך. השאלה שעומדת ותלויה היא מה גרם לשינוי האסטרטגי שעיקרו מינימום אבדות על חשבון הישגים צבאיים והרתעתיים משניי משחק. מקור השינוי בין העשורים הראשונים של המדינה, לבין אלה הנוכחיים הוא, לדעתי, בהסכמה גורפת על הצורך הקיומי ב "שקט תעשייתי". ביטוי זה משקף לא רק איפוק במצבים המחייבים תגובה קשה, אלא גם ניסיונות משפילים של שת"פ עם האויב. כולנו יודעים כי מספר גדול של נפגעים, חיילים כאזרחים, יחייב את הממשלה להפעיל את הצבא עד כדי תגובת שרשרת שעלולה להפוך למלחמה כוללת. כך לדוגמא, מלחמת לבנון השנייה נוצרה באופן כזה, גבתה מחיר כבד, אך במקביל יצרה "שקט תעשייתי" הקיים מזה חמש עשרה שנים, ומאפשר לגליל לפרוח. צדקת בהערתך שהמאמר שלך עסק בעיקר בתופעה המסנדלת את כוח הלחימה של ישראל, ואין לי חילוקי דעות על עצם קיומה. יחד עם זאת מצאתי לנכון להתייחס למה שנראה לי כמקור שלה.

    1. לשמחה:
      הערתך הנ"ל "עושה שכל". התבטאת ב"אנדר סטייטמנט". מר עוזי ברעם חושב במונחים של העבר. עצם העובדה שקנינו 15 שנים של שקט בצפון תומכת בטענתך. העובדה שה"צבא המפציץ" של ישראל פועל ללא הרף (אתה ודאי יודע כמה גיחות ובאילו גזרות) ללא תגובה כלשהי מצד האויבים מוכיחה שההרתעה הישראלית עובדת – כמעט ללא נפגעים לצה"ל. כשלעצמו זהו כבר ניצחון (חלקי אמנם) על האויבים. אני שב ומדגיש – המשמעות העיקרית של ניצחון בימינו היא פעילות ביטחונית עם מינימום נפגעים לצה"ל. נכון – כך נחיה על חרבנו לעוד זמן רב. אם מישהו חושב שנוכל לוותר ולהגיע לשלום עם אויבינו, או להיגרר ל"מלחמה גדולה" כדי לנצח את האויבים ובכך לפתור את בעיותינו – הרי שטעות חמורה בידו.

      1. רק בגלל הבטחון העצמי שאתה מגלה כדאי שתקרא את מאמרו של האלוף בריק לא הלכתי לכוונו אבל הוא סותר דבריך אחד לאחד

  5. בהחלט אפשר להבין צער על מות בן ואי אפשר לשפוט הורים שאיבדו את היקר להם מכל. אבל לכל המלבים והמסיתים אסור לסלוח

  6. יש תקלות ויש בעיות כמו בכל ארגון ומדינה. אבל אנחנו ננצח תמיד ובגדול.

  7. מאמר גדול, חכם, ומסתכל ישר לעיניים. זה המצב האמיתי. חייבים לשנות מסלול.

  8. אם מחברים את המאמר שלך עם המאמר של סריקה יש לנו חג עצוב

  9. ואם נוסיף לכך את הניצול הפוליטי הציני שמוביל נתניהו, התמונה עוד יותר שחורה ומדאיגה

  10. לעוזי היקר,
    תומך במסר שאתה מעביר במאמר המאוד מיוחד

    1. יונתן יקר מעריך את תגובתך הרי כתבתי מאמרים רבים ודווקא על זה בחרת להגיב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך