עובדות כהווייתן

אפילו המוסד לא מצליח להיכנס לראש של הפלסטינים
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

בתכנית "עובדה" האחרונה, ב-10 יוני, התפרסם ריאיון עם ראש המוסד היוצא יוסי כהן. מטבע הדברים עורר הריאיון התעניינות ציבורית, בעיקר לאור רמזים בתקשורת על כוונותיו להצטרף בבוא העת להתמודדות על ההנהגה הפוליטית בישראל.

הריאיון, שהיה יוצא דופן ברמת החשיפה האישית והמקצועית, עורר תגובות שונות על כך שבעל התפקיד הבכיר ביותר של שירותי הביטחון הפליג בתיאור מפורט יתר על המידה של משימותיו. אמנם, הצנזורה אישרה הכול, אך בכל זאת היו מי שאמרו שיש דברים שראוי היה להצניעם, וגם לא חסכו ממנו רמז של ביקורת על יחסיו עם שועי עולם כאתנחתא לתקופת הצינון הנכפית עליו.

נושא אחד שלא זכה להתעניינות הציבור, אף שהוא נוגע בלב ליבה של מהות המוסד, הייתה התייחסותו ודעתו בנוגע לעימות האחרון עם חמאס, ובמיוחד השאלה אם לדעתו טעה אמ"ן בהערכתו את כוונות חמאס. למי שהדברים חמקו מאוזניו, להלן עיקרי תשובתו:

"מאוד קשה להעריך. אני לא חושב שהייתה פה טעות, הדבר היחידי כנראה שאתה לא יכול לעשות זה להיכנס לראשו של המנהיג… חשבתי שאנחנו עדיין בהסדרה…. אני מודה שאני האמנתי בלב שלם, האמנתי שאם תתרגל האוכלוסייה ברצועת עזה לטיפה יותר רווחה, שנשפר במידה רבה את המערכת האזרחית שלהם, חס וחלילה לא את הצבאית של ארגון הטרור… שחייהם יהיו טובים יותר, והמוטיבציות למשברים ולמלחמות תפחתנה. כך חשבתי!… וטעיתי כנראה… טעיתי!"

ומה אנו יכולים להבין מכך?

נכון, קשה להיכנס לראשו של מנהיג, אבל זה בדיוק תפקידו של המוסד, ואנשיו אמורים להיות האמונים ביותר למשימה זו. כל מהותו של המוסד היא לחשוב כיצד עובד הראש של האויב ולסכל את תכניותיו מבעוד מועד. ובכל זאת, למרות שהיו בידינו כעשרים שנה ללמוד את ראשם והתנהלותם של מנהיגי החמאס – כישלון.

אין זו הפעם הראשונה. כישלון צורב שפורסם בעבר היה תמיכה של המוסד בתכניתו של אריק שרון לחבור לנוצרים בלבנון ולסייע בידיהם לנצח במלחמת האזרחים בלבנון, ואז לחתום איתם על הסכם שלום ובכך לפתור את בעיית הביטחון מצפון. לכאורה מחשבה ישראלית הגיונית, אבל המוסד היה צריך לומר לשרון שלא סביר שאיזשהו מנהיג ערבי, גם אם נוצרי, יסתכן בכהונה כנשיא מדינה ערבית על חודם של כידוני הצבא הציוני. המוסד לא עשה זאת כי "לא קרא נכון את הראש של באשיר ג'ומאייל" אלא פעל על פי הראש הישראלי וההיגיון המערבי, שאינו תואם את תפיסת העולם של ערביי המזרח התיכון.

נראה שתקלה דומה אירעה למוסד כאשר לא זיהה במועד את תכניתו וכוונותיו של סאדאת ערב מלחמת יום כיפור, עד שנזקק להתרעה ישירה של הסוכן המצרי אשראף מרואן – 30 שעות לפני שעת השי"ן.

בריאיון האחרון נחשף כי המוסד נסמך על קונספציה שרווחה כלכלית עבור הפלסטינים היא ערובה להפחתת העוינות והמוכנות לעימות צבאי, כי אז "יש להם מה להפסיד". אכן, זו חשיבה הגיונית במושגים של התרבות הישראלית, אבל אנחנו חיים במזרח התיכון, וכבר עמדנו על הנטייה הישראלית לייחס לצד השני תפיסות עולם ישראליות והיגיון ישראלי, העלולים להביא אותנו להבנה שגויה. ערפאת כבר אמר במספר הזדמנויות כי לפלסטינים יש סבלנות, הם יכולים לחיות על פיתה וזיתים עוד שנים רבות, שלא כמו הישראלים, ולכן הניצחון הסופי יהיה בידם.

במהלך מבצע "שומר החומות" הירבה דובר צה"ל לעדכן בגאווה את מספר המטרות שתקף חיל האוויר מדי יום. התקיפות הישראליות הצטברו לשיא של 1,500 מטרות ופצצות במשקל אלפי טונות עת הוכרזה הפסקת האש. מנהיגינו הירבו לתאר את "המכה הקשה" שספג חמאס, וניבאו שמנהיגיו לא יכירו את פני עזה כאשר יצאו מהמנהרות. נראה שלא למדנו את לקח השנים שלאחר ההתנתקות מעזה ואין-ספור סבבי אלימות צבאית: נזקי נדל"ן אינם שיקול המונע מחמאס להיכנס לעימות צבאי עם צה"ל. אדרבא, כפי שמוכח שוב ושוב, ככל שגדולות ורבות יותר התמונות המציגות הריסות בתים ונפגעים – רצוי נשים, ילדים ועיתונאים זרים – כך הם זוכים ליותר יוקרה וליותר תמיכה מהעולם המערבי, הנחלץ מיד לגנות ולהוקיע את ישראל, לדרוש את העמדתה למשפט ולהזרים כספים רבים כדי לשקם את ההריסות.

אבל את מי זה מעניין? הרי ה"ניו יורק טיימס" פרסם את תמונות 65 הילדים ההרוגים לצד שתי תמונות הילדים הישראלים, ונציגי המפלגה הדמוקרטית הוקיעו את ישראל בטענה למלחמה לא הוגנת, כי "לכם יש כיפת ברזל ולעזתים אין, ולכן לכם רק שני ילדים מתים". באמת לא פייר.

"המכה הקשה" כבר הפכה לבדיחה עצובה, כי זה לא מה שיגרום לאזרחים העזתים להתקומם נגד שלטון חמאס. הם חדורי אמונה שהמחיר שהם משלמים ראוי לגיבורים המגינים על ירושלים ואל-אקצה, וזה הדבר החשוב. את הבתים ישקמו בבוא העת… מתישהו, אחרי המנהרות… כי אנחנו הישראלים לא מבינים איך עובד הראש של חמאס.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

    1. ראשית אומר שהביקורת שלי באה מתוך לב כואב ודאגה עמוקה.
      אני מזמין כול מי שחושב אחרת להביע את דעתו

  1. כרבים אחרים ראיתי את הראיון שערכה אילנה דיין עם ראש המוסד היוצא יוסי (דוסי) כהן. אם מישהו חשב שראיון זה מהווה התחלה בריצתו של יוסי כהן לראשות הממשלה, כפי שרומז ד"ר שניר, הרי שכנראה הראיון עשה עבודה הפוכה. כהן התגלה, בניגוד למערכת התעמולה שהתנהלה סביבו בהיותו ראש מוסד, כחסר שיקול דעת באשר לנסתר ולנגלה, כמתחנחן בפני עיתונאית סקופיסטית המחפשת את יומה, ובוודאי לא כמי שמתאים לנהל את המדינה.
    וליתר "העובדות כהווייתן" – נכון טוען ד"ר שניר ש"אפילו המוסד לא מצליח להיכנס לראש של הפלסטינים". לא צריך להיות "מוסד" כדי להבין שהאסלאם הרדיקלי לעולם לא ישלים עם קיום מדינת ישראל. צריך להסביר עובדת חיים זו לכל ה"מר"ציסטים" שעורכים בכנסת ימי עיון על אפרטהייד וכיבוש. את הסכסוך בין היהודים לערבים בפלסטינה-א"י ניתן לפתור רק על ידי הרתעה של הצד המוסלמי. הרתעה בונים במשך זמן רב, בפעילות חוזרת ונשנית, כאשר הפער בנזק שנגרם לצד המוסלמי לעומת הנזק שנגרם לצד היהודי הולך ומתרחב. זה מה שקרה עם מצרים ירדן וסוריה. זה מה שבינתיים קרה עם לבנון. וזה מה שיקרה לבסוף גם עם עזה.

  2. אנחנו מנתחים אותם לפי ההגיון שלנו, שגם הוא לא הכי הגיוני.

    1. זוהי בדיוק הבעיה עליה אני מתריע. זו תכונה אנושית לנתח ולפרש את המציאות על פי הסטנדרטים, הקריטריונים ותפיסת העולם התרבותית המוכרת לנו, ולכן קיימת הנטיה לשגות בהערכת רחים שעה שמייחסים להם אותה תפיסת עולם תרבותית. וזה קורה בכול הרמות החברתיות , הפוליטיות, העסקיות והביטחוניות כפי שהמצב שתואר.
      ארגונים שעיסוקם עם תרבויות אחרות חייבות להיות ערות למכשלה הזו, ויותר מכולם- מערכות אמ"ן. שגיאות תמיד יקרו, אלא שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשגות יותר מדי כי מחיר הטעות גבוה מדי. (בהמעטה) כי
      אין חסינות מוחלטת, ולכן מטרת המאמר כאן היא לשוב ולהזכיר כול פעם מחדש, במיוחד ארגון מוערך וחיוני ביותר כמו המוסד, לעולם לא לנוח על זרי הדפנה של ארכיון הגרעין האירני כאשר ליד הגדר שלנו ממשיכים לשרוף את שדותינו…

  3. מי שאמור להכנס לראש של הפלסטינים זה השב"כ. השב"כ עושה זאת די טוב.
    "להכנס" לראש של היריב זו המשימה העיקרית של ארגוני המודיעין. ספר בסיסי בשיטוח מחקר במודיעין נקרא:
    INTELLIGENCE ANALYSIS : TARGET ORIENTED. משמעות הסייפא של הכותר היא להכנס לראש של היריב.

    1. בחלוקת העבודה הגלויה בין שני הארגונים- השב"כ יותר בעניני פנים, והמוסד- בעניני חוץ. ומן הסתם גבולות הגזרה בינהם מוסכמים עם חפיפה מתבקשת כדי להימנע מטעויות יום כיפור. במה שנוגע לפלסטינים השב"כ טרוד יותר ברמה הטקטית והמוסד ברמה האסטרטגית- ולכן איני מוצא מקום לפטור את המוסד מכשל "שומר החומות"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים