"אני נשבע" בפרדס חנה

ביטול ההשבעה בכותל בעקבות אירועי האלימות
תמונה של גדעון
ד"ר גדעון שניר

טקס ההשבעה של חיילי חטיבת הנח"ל, שיועד להתקיים ברחבת הכותל, בוטל ויתקיים אי שם באזור פרדס חנה. בצה"ל הוחלט למנוע חיכוך עם הפלסטינים בירושלים, שמא הם עדיין משולהבים מהאירועים הקודמים ועלולים לפגוע במשפחות החיילים שיגיעו לכותל. לעניות דעתי, עצם השבעת חיילים בכותל המערבי מהווה פרובוקציה שעלולה להניע את המוסלמים לפרוע ביהודים בעיר בירתם, ירושלים.

החלטה זו מצטרפת להנחיית הצבא מלפני כעשרה ימים, לחיילים ולאנשי מילואים, להימנע מיציאה מהבסיסים לבושים במדים ועם נשק מחשש שערבים יפגעו בהם. אני מאמין שהחלטות אלו התקבלו לאחר דיון מעמיק בדרג הפיקוד העליון, שבמסגרתו עמדו על היתרונות והחסרונות של ההנחיות, ובעיקר על השלכותיהן ארוכות הטווח. ובהנחה שאכן כך התקבלו ההחלטות – לא נותר לנו אלא לבכות.

נראה שהנחיות אלו באו משני טעמים: האחד, להצטרף לקריאה "להרגיע את השטח", שכן מראה חיילים במדים עלול להיתפס בעיני ערביי ישראל והשטחים כפרובוקציה המזמינה לעשות בהם שפטים; והטעם השני, למנוע תקיפה פיזית עד כדי לינץ' של חיילים חסרי הגנה, שהמדים עלולים להסגיר את זהותם.

לרגע חשבתי שאנחנו נמצאים בלונדון, ניו-יורק או פריז – שם מומלץ ליהודים להסתיר כל סממן יהודי, וזאת מחשש להתנכלות אלימה של שונאי ישראל בהיעדר הגנת המשטרה המקומית. אבל כאן מדובר בהחלטה שנעשית במדינת היהודים ועל ידי הצבא שנחשב לחזק ביותר במזרח התיכון. חרפה לאומית.

ניתן להניח שהכוונה הייתה טובה. ישראל נמצאת תחת מתקפת הסברה אנטי-ישראלית ארסית, כל עימות בין כוחות הביטחון לבין ערביי ישראל והשטחים יסתיים בוודאות בנפגעים שיירשמו לחובת ישראל. מה גם שבימים אלו מתקיים ביקור ראשון של שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן, שאינו נחשב לאוהד מושבע של ישראל, ורצוי שביקורו יתנהל בשקט.

אולם ראוי לבחון מה ההחלטות האלו משדרות לערביי ישראל והשטחים: ראשית, ישראל חלשה עכשיו. די בכמה הפגנות ומעשי ונדליזם ברכוש ציבורי, תוך נשיאת דגלי ארגוני הטרור הפלסטיניים, והיא מוותרת ללא קרב על סממנים ריבוניים מובהקים כמו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

שנית, היעדר הנחישות והמוטיבציה הלאומית שאפיינה את דור המייסדים. הדור הישראלי של היום איבד את התכונה החשובה ביותר של הישראלים – אחיזה בלתי-מתפשרת באדמת המולדת.

שלישית, הוויתור על ההשבעה בכותל בגלל חשש מאלימות, מהווה תקדים לוויתורים נוספים שישראל תעשה מעתה ביתר נכונות תחת לחץ פיזי.

ולבסוף, אם לאחר שלוש מלחמות שיזמו הערבים להשמדת ישראל והובסו בהן, התעממה התקווה שניתן לחסל בכוח את הישות הציונית במזרח התיכון… הרי שעתה ניכרים סדקים בשריון הישראלי, ויש לנסות ולהרחיב אותם בכל הזדמנות ועימות, עד כדי הבקעה ומיטוט מוחלט של האויב הציוני, כי "הייהוד בורח!". ישראל מפיחה במו ידיה רוח חיים בתקווה ובאפשרות מימוש חזון הג'יהאד האסלאמי.

לגבי ישראלים רבים מדובר במשחקי אגו וכבוד חסרי משמעות. יש שיאמרו שהכותל הוא רק קיר אבנים שלא שווה להיהרג בשבילו, וודאי לא בשביל איזה טקס ארכאי, ואפשר להישבע בכל מקום אחר מול גל אבנים שונה (פרדס חנה כמשל). גישה זו מתעלמת מחשיבותם של סמלים, אתוסים וכבוד, שיש להם חשיבות עליונה בתרבות המזרח התיכון. באזורנו, מדינה אינה מוותרת על "אף גרגר של האדמה הקדושה", וזה המוחל על כבודו אינו ראוי לכבוד מצד אחרים. מכאן הדרך לאיבוד שליטה – קצרה ביותר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. תיקון בשורה השלישית- במקום "לעניות דעתי" צ"ל כתוב- הפרשנות שלי לכך: …שכן לדעתי גם אם עצם השבעת חיילים בכותל המערבי יכולה להיחשב "פרובוקציה" העלולה להניע את המוסלמים לפרוע ביהודים בעיר בירתם- ירושלים, אין זו סיבה לבטל את ההשבעה בכותל. הניסיון שלנו מלמד שהדחף לפרוע ביהודים אינו זקוק לקטליזטור מיוחד,כי תמיד ימצאו תירוצים והזדמנויות שונות למי שמתכנן זאת מראש, ראו את אירוע "מנהרות הכותל", הביקור של שרון בהר הבית, הצבת חיישני המתכת (מגנומטרים) בכניסה להר הבית למניעת טרור ועוד. והגרוע מכול היא המוכנות הכמעט אוטומטית של המדינה "לקחת את האחריות ואת האשמה", ללכת ממש על קצות האצבעות כדי לא להרגיז..חו"ח, וכול זה במדינת ישראל הריבונית, שבמו ידיה, מתוך חולשת הדעת וריפיון הרוח, שוחקת כול סממן של הרתעה מפני טרור, שמחירה בדם.

  2. להעביר הטקס מהכותל, לאסור תנועת חיילים עם מדים, לאסור יציאת חיילי מילואים לחופשה עם נשק. השתגענו? מה קרה? מי עומד מאחורי זה? שר הביטחון? הרמטכ"ל?

  3. אני מסכם לכל מה שכתבת. אבל אסור להסתפק. חייבים הבין שהערבים מהווים מעל עשרים אחוז באוכלוסיה. ואם לוקחים בחשבון את יהודה ושומרון שרוצים לספח ושיש שם הרב יהודים, הם מתקרבים למספרנו. ומעבר לגבולות יש הרבה הרבה מיליונים של ערבים. חייבים לחשוב על פיתרון. סתם כך בכוח הזרוע הבעיה לא תיפתר

  4. הדילמה החדשה היא האם לחזור ולקיים את מצעד הדגלים בירושלים השבוע. התומכים- טוענים שאסור לאפשר לשונאינו את האפשרות לקעקע את עצם קיומנו וריבונותינו בבירת ישראל, והמתנגדים לכך טוענים שעכשיו הזמן להרגיע ולא לעשות פרובוקציה והתרסה דווקא בירושלים הנתונה במחלוקת, שתצית מחדש את הפרעות ביהודים.
    ההחלטה קשה כיוון שלשתי הטענות יש מקום, כל אחת בדרכה לפי הדילמה "להיות צודק או חכם". יש להודות בכך שמדינת ישראל היא לצנינים בעיני רבים בעולם בעצם קיומה, המעדיפים לראות את היהודי מוכה ושפל רוח. ישראל חזקה היא דבר הנוגד את הטבע..ולכן היא נדרשת להלך על קצות האצבעות כדי לא להרגיז יותר מדי. .

  5. משום מה לא שמעתי את שר הביטחון שלנו אומר מילה בנדון
    מוזר מוזר

  6. אוי לנו אם נתחיל לפחד שחיילינו נושאי הנשק והגיבורים יתחילו לפחד מנערים נושאי סכינים

    1. אבי נצר
      האמנם? אכן בתרבות שלנו מעלים על נס את שתי התכונות של "איפוק והכלה" כדי לתרץ הימנעות מעשייה של דברים "לא נעימים" אך הכרחיים. אבל מה לעשות כאשר הצד השני- לא רק שאינו מעריך את התכונה העילאית שלנו , אדרבא- הוא מתרגם זאת לחולשה המזמינה ניצול עד תום את היעדר התגובה הנדרשת כדי לקדם ובהצלחה מרובה את האגנדה שלו (ממש לא יפה מצידם..)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים