אחריות המפקדים

בעקבות אסון הירי בשוגג בחטיבת הנח"ל
תמונה של רבין
יצחק רבין (כמה ימים לפני הירצחו)

חייל הנח"ל שירה בשוגג בחברו יונתן גרנות ז"ל ששירת עימו בגדוד 50, כתב מתא המעצר: "הלב שלי שבור בבקשה תסלחו לי". לאחרונה רבו המקרים המצערים והכואבים שבהם נקטפו חייהם של חיילי צה"ל, אם בתאונות אימונים ואם בנסיבות אחרות, לדוגמה התאבדותו של הלוחם ניב לובטון ז"ל. רק לאחרונה נחשפנו לתחרות שיזמו מפקדים ביחידת כלי הטיס הבלתי מאוישים "רוכב שמים" שכמעט ונסתיימה באסון. אין מקום להתעלם מאחריות המפקדים – הדרגים הבכירים בצה"ל.

זה המקום להיזכר בדברים שנשא יצחק רבין בטקס סיום מחזור פו"מ אוגוסט 1992. בדבריו, שיצוטטו להלן, יש מענה לזעמו של הצבא על התערבות תקדימית של בית המשפט האזרחי, שביטל החלטה פיקודית להדחתו של קצין במקרה התאבדותו של הלוחם ניב לובטון ז"ל. כמי שליווה את רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, במשך שנים ויודע כמה חשובה הייתה בעיניו השמירה על חיי אדם, כמה היה קשוב וקשור לכאב המשפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות אלה, חשוב לי להביא שוב את דבריו ולהנחילם למפקדי צה"ל כיום.

"בוגרי פו"מ, אתם מסיימים היום את לימודכם לפיקוד ומטה. מחר אתם מתפזרים לתפקידכם השונים ביחידות צה"ל. תחת פיקודכם יהיו עשרות ומאות ואולי גם אלפי חיילים וחיילות. איזו בשורה תביאו איתכם מכאן בשבוע הבא לתפקידכם החדשים? ליחידותיכם? מה תאמרו לחיילים? לחיילות? מה תלמדו אותם? מה ילמדו מכם?

למדינת ישראל אין אוצרות טבע, אין מכרות פחם ואין נפט. אוצר הטבע הרציני ביותר שלנו הוא הילדים שלנו. חלק מכם כבר הורים לילדים, ואחרים עוד יהיו. רבים מכם יודעים כמה שמחה וכמה דאגה יש בגידול ילדים – וכמה זה קשה.

עוד לא נולדה האם, לא קיים האב שגיוס בנם ובתם לצה"ל לא יוצר בליבם ולו גם שמץ של דאגה מפני הבלתי נודע. כל שנה מתגייסים אלפי בני נוער לצה"ל. בוקר אחד הם עוברים מרשות ההורים שגידלו אותם, מהבית שבו צמחו, אלינו, אל הצבא. אתם מקבלים אותם לידיכם. מרגע שהגיעו לבקו"ם אנו אחראים לכל מחסורם.

בכם המפקדים תלוי הרבה מאוד איך יעוצב שירותם בצה"ל בשלוש השנים הבאות, מה יהיה יחסם לצבא, למדינה, לבית שבו נולדו, ושבו אנו רוצים שימשיכו לחיות.

מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם?

בראש ובראשונה – אחריות. נותנים בידכם גורל אנשים אחרים. נותנים בידכם מסגרות ארגוניות גדולות ביותר, שאנשים בעלי ניסיון של עשרות שנים לא זוכים להיות אחראים לדומים להן. נותנים לאחריותכם ציוד לחימה ששווה עשרות מיליונים, מאות מיליונים. ואנחנו שנותנים בידיכם את הסמכות והאחריות לחיי אנשים, לחיי הבנים והבנות שלנו, שמים בכם את מבטחנו, אחרי שהוכחתם יכולת וצברתם ניסיון. האחריות שלכם היא מוחלטת. אין לכם אל מי להביט מאחוריכם. האחריות נעצרת אצלכם.

אין כבדה וחשובה יותר מאחריותכם לחיי האחרים. רובם המכריע של בני הנוער מגיעים אלינו בהתלהבות, ועם זאת בלתי אפשרי, כמעט בלתי אנושי, שלא יהיה משבר כלשהו במעבר מהבית החם, המלטף, אל הטירונות הקשה ואוהל הסיירים בחורף. ברגעי המשבר הללו, אחריותכם כפולה ומכופלת.

צבא הולך למלחמות וחוזר מהן פגוע ושכול. במלחמות נופלים קורבנות. חובתנו לעשות הכול כדי לחסוך את המלחמות. אבל לפעמים אין ברירה. נפל בגורלי לבקר בבתי משפחות שכולות רבות בישראל. ואני אומר לכם במלוא האחריות, שאין דומה ביקור תנחומים אצל משפחה ששכלה את בנה במלחמה לביקור אצל משפחה שבנה איבד את חייו רק משום שחברו פלט כדור, רק משום שמפקדו נתן פקודה לא מקצועית ולא נכונה, רק משום שחבריו שיחקו בחומרי נפץ, או ברשת על מסלול המראה. אין ניחומים למשפחה שבנה נפל במלחמה, אבל בני משפחתו יודעים אז שבמותו הציל את חיינו. מה תאמרו לאם שבנה נהרג רק משום שאחד החיילים לא פעל לפי ההוראות והפקודות? שמישהו פלט כדור? נסע במהירות מופרזת? איך נשיר מבט לעיניו של אב, שבנו נהרג בגלל שמישהו אמר "סמוך עלי" או "יהיה בסדר" ושום דבר לא היה בסדר?

בשנים האחרונות, בעיקר בשנתיים האחרונות, חלה ירידה משמעותית במספר התאונות והנפגעים בצה"ל, אבל את המשפחות לא מעניינת הסטטיסטיקה. מי ששכל את ילדו, שום מספר ושום אחוז אינם מעניינים את ביתו שנחרב. לא התרגלנו ולא נתרגל להרוגים בתאונות בצה"ל, וכל קורבן שכזה מחולל מצב רוח קשה בציבורים רחבים. אני יודע שבתנאים שבהם פועל צה"ל עלולות לקרות גם תאונות. אני יודע שצה"ל עושה כל מאמץ למנוע תאונות ונפגעים. רק מי ששירת כמוני בשנות החמישים והשישים, יודע להעריך עד כמה השיפור גדול. אני ער למעשים הגדולים למניעת תאונות בצה"ל ואומר לכם: אין די בכך. אל תאמרו: אי אפשר למנוע.

אל תאמרו: זו הייתה גזירת גורל. אין זה כך. הרבה מאוד, כמעט הכול, תלוי בכם. אליכם התכוון ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, כאשר אמר: "תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל ילדה לידי המפקדים הראויים לכך" אתם הראויים, אתם האחראים.

מה עוד אנחנו תובעים מכם?

אנחנו תובעים מכם מקצועיות. מפקד, בכל דרגה, חייב להיות בעל המקצוע הטוב ביותר ביחידתו. אין פשרות בעניין הזה. מפקד שאיננו מקצועי דיו מאבד את סמכותו מהרגע הראשון. חייליו מבחינים בכך מייד, ואפילו אם אינם אומרים לו, הם לא ילכו אחריו לשום מקום. להיות חייל מקצועי לקראת שנות האלפיים פירושו, מבחינתכם, ללמוד ללא הרף, להתעדכן, לדעת הכול, להטמיע את החומר, להתאמן, לתרגל, לא להרפות.

אנחנו תובעים מכם יוזמה ותושייה. מפקד בצה"ל אינו יכול לחכות שאחרים יעשו עבורו את המלאכה, שאחרים יבואו עם הרעיונות הנכונים. מפקד בצה"ל חייב להתסיס את מוחו ללא הרף, לחפש פתרונות, להציע רעיונות, לפעול ולהפעיל כדי להיות ראשון – ואם אפשרי גם מקורי – בכל תחום פעילות. בשנות האלפיים חייב צה"ל במפקדים וקציני מטה שמוחם פורה. אני מכיר ומוקיר אתכם ושכמותכם: אתם כאלה.

אנחנו תובעים מכם שכל ישר. צה"ל בנוי על פקודות ונהלים. אי-אפשר אחרת. אבל גם במסגרת הפקודות והנהלים יש מקום להפעיל את השכל הישר לנוכח הנסיבות המשתנות. מפקד טוב הוא זה שרואה את הדברים נכוחה, מנתח את המצב בצורה הנכונה ביותר ומוצא את הפתרון הטוב והפשוט ביותר.

אנחנו תובעים מכם להיות בני אדם. קל מאוד להשתכר משררה וכוח. הבנים והבנות שלנו, החיילים שלכם, הם כחומר ביד היוצר – ואתם היוצרים. חובתכם כמפקדים למצות את המקסימום מחיילכם, לאמן ולתרגל אותם כדי שיהיו החיילים הטובים ביותר, להוציא מהם ליטרים של זיעה ואף לא טיפה אחת של דם, אבל גם לדאוג לכסות אותם בלילה, להמתין להם אחרי מסע מפרך עם הסנדוויצ'ים והשתייה, להיות איתם ברגעים הקשים, להיות אב וחבר כשצריך.

אנו תובעים מכם דיווח אמת. אין תחליף לדווח אמת – ובזמן, כדי להגיב ולפעול נכון. חובתו הראשונה של כל מפקד בכל עת היא לדווח אמת, גם אם היא מרה, בין שהיא לטובתו ובין שהיא לא לטובתו. דיווח שאינו אמת גורר אחריו החלטות שגויות שסופן קשה, עד כדי סיכון המשימה והחיים. אנו תובעים מכם דוגמה אישית, משמעת, גאווה, ומוטיבציה. ויש לכם מכל זה, והגעתם לכאן עם כל זה."

ולסיום, אין לנו צה"ל אחר, ועלינו לדעת שאנו יכולים להישען על צבא היודע את מלאכתו ועושה אותה על הצד הטוב ביותר לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. בהזדמנות זו אני מאחל לכל בית ישראל חג פסח שמח.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. לא מספיק אנשים מודעים למספר המתים בתאונות בצבא, ומספר המתאבדים.

  2. אחריות כבדה על האוצר הכי חשוב של כל אחד מאתנו
    הילדים והנכדים

  3. מסמך חשוב
    לדעתי צריכים להקריא אותו בקורס קצינים

  4. מכיר מקרוב משפחה שגרסה בגלל אסון שכזה. כמה שאתה צודק במסר שלך.

  5. אחריות לחיי אדם, במיוחד כאשר אין סיבה לסכן אותם, היא אחריות עליונה.

  6. שמירה על חיי ובריאות החיילים, גם הפיוזים וגם הנפשעים, הנה אחד הפרמטרים החשובים במסלול הקידום של קציני צה"ל.

  7. האחריות היא קודם כל של המפקדים הבכירים. הם צריכים לתת דוגמא לדרגי הפיקוד הנמוכים יותר ולחיילים עצמם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי