על חוסר אחריות ועל פרופורציה גם

כמעט בכל עיתון ובכל אתר המסקר את סבב העימותים הנוכחי משתמשים כבר במשפט: "חצי מדינה נמצאת במקלטים". זהו ניסוח מדויק של היעד הראשון במעלה של ארגוני הטרור כולם ברצועת עזה בעימות הנוכחי. בפועל המציאות שונה לחלוטין.

קשה להשתחרר מהתחושה שחלק מאותם פרשנים ומנסחי כותרות עדיין תקועים במלחמת המפרץ ובשנת 1991. במהלך מלחמת המפרץ הופתעה מדינת ישראל הפתעה מוחלטת כשלראשונה נאלצה להתמודד עם פגיעת טילי קרקע-קרקע. תת-אלוף במיל' חיים יעבץ, בכיר באמ"ן בעברו, הופיע בטלוויזיה כפרשן והצהיר בביטחון רב ששום טיל לא ישוגר מעיראק לעברנו. ישראל הרשמית והמופתעת שלחה אז את אזרחיה לרכוש יריעות ניילון וסרטי הדבקה ובעיקר להגדיל את רווחי יצרניות המים המינרליים. מן הסתם גרמו ההפתעה והבלבול לפניקה ציבורית. מקומות עבודה רבים, חלקם חיוניים, ננטשו בבהלה ולמספר ימים רב. שיירות אין-סופיות של כלי רכב עשו דרכן אל מחוץ לגוש דן, וכך השיגו הטילים את האפקט הרצוי שהאויב ייחל לו, קרי שיבוש מוחלט של החיים במרכז הארץ. זאת אף על פי שמפגיעותיהם הישירות של טילים כבדים אלו נפל חלל אחד בלבד.

אין שום הקבלה או דמיון בין מה שהתרחש אז ומה שקורה בימים אלו, והסיבות לכך רבות. ראשית, מובן שאין תחליף לניסיון שצברו מערכת הביטחון ולא פחות מכך הציבור במהלך השנים והעימותים שחווינו מאז מלחמת המפרץ. נוסף לכך, רבות כבר נאמר ונכתב על אודות מערכות כיפת ברזל, אם כי חובה עלינו לזכור שאין ולא יכולה להתקיים הצלחה של מאה אחוז או אף קרוב לכך. גורם חשוב נוסף הוא העובדה שבזמנו כל שיגור של רקטה למרכז הארץ הקפיץ מיד פלח אוכלוסייה עצום למקלטים. המערכות המתקדמות המצויות ברשותנו כיום יודעות לחשב את מיקום נפילת הרקטה בדיוק רב, כך שגם במרחק מצומצם למדי ממקום הפגיעה הצפוי ממשיכה האוכלוסייה בשגרת חייה ללא הפרעה.

בניגוד לחיזבאללה, לרשות ארגוני הטרור ברצועת עזה עומד ארסנל מצומצם למדי של רקטות לטווח בינוני. עובדה זו וכן הלחץ הרצוף שמפעיל צה"ל – בעיקר חיל האוויר – בשטח, מצמצמים את תדירות שיגור הרקטות לכזו המשבשת את שגרת החיים הרגילה רק באזור מוגדר ולמספר דקות בודדות ביממה. מיותר לציין שלא זה המצב ביישובי עוטף עזה. לאור עובדות אלו, טוב יעשו אותם פרשנים ומנסחי כותרות למיניהם אם יכירו במציאות ויימנעו מכותרות מנופחות שאין להן על מה להסתמך.

ואי אפשר שלא להתייחס לאופן שבו מתנהלת המערכה עד עתה. הדרך שבה החל העימות נראית תמוהה מעט. הפעם לא הייתה תקיפה אווירית מקדימה על הרקטות לטווח בינוני ולטווח ארוך כפי שנעשה בסבבי העימותים הקודמים בהצלחה יתרה, הן בעזה והן בגזרה הלבנונית. במקום זאת, עיקר המאמץ הופנה ועדיין מופנה לתקיפת בתים של מפקדי הארגונים השונים, אף על פי שאלו, מן הסתם, נטשו אותם זה מכבר. היום כבר החלו להישמע רמזים על כך שאופי יעדי התקיפה נובע מדלילות המידע המודיעיני באשר למיקום הרקטות. דומני (ואולי יש לומר חוששני) שבהמשך עלול נתון זה להטות את הכף בעד כניסת כוחות קרקעיים לרצועה, כניסה שמחירה הצפוי גבוה, אך בהעדר הסכם אחר רק בכוחה יהיה לעצור את המשך ירי הרקטות.