מה קורה ל"צבא העם"?

האם מסתמן סדק בקונצנזוס הלאומי לגבי צה"ל?
תמונה של כרמית
ד"ר כרמית פדן צילום: חן גלילי

בסוף חודש ינואר התפרסמה במוסף "ידיעות אחרונות" כתבתה של יפעת ארליך שעסקה בתביעת דיבה שהגישו חיילים נגד חברם לטנק. "הפעם הראשונה בהיסטוריה הצה"לית שלוחמים שישבו יחד באותו טנק ותחת אש ימצאו עצמם יורים מילים זה על זה בבית המשפט", כך נכתב בכתבה. שני הלוחמים, שמאחוריהם ניצב ארגון "עד כאן", הגישו תביעת דיבה על סך 2.6 מיליון שקלים נגד חברם לטנק ונגד ארגון "שוברים שתיקה". החייל מסר ל"שוברים שתיקה" עדות כתובה ומצולמת על אירועים מבצעיים שהתרחשו ב"מבצע צוק איתן". בחלק מהאירועים המדוברים נלחמו השלושה זה לצד זה.

עדותו של לוחם השריון הצטרפה לעדויות אחרות שאסף ארגון "שוברים שתיקה" והובילו לפתיחת חקירה פלילית נגד חיילים באמצעות צוות חקירה של המשטרה הצבאית ומשטרת ישראל. אין זה המקום לשפוט את הלוחמים ולקבוע אם באירועים המבצעיים הייתה הפרה של כללי מוסר בלחימה או של הדין הבין-לאומי, וגם אין זה המקום לנקוט עמדה בנוגע למקומו של ארגון "שוברים שתיקה" בשיח הציבורי בישראל. אם נאמץ לרגע "זום אאוט" נוכל לבחון את המקרה מזווית אחרת – זו הנוגעת למעמדו של צה"ל כ"צבא העם".

אירועים ותהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שהתרחשו בישראל החל במלחמת יום הכיפורים ב-1973, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ההתנתקות ב-2005, המחאה החברתית ב-2011 ועד להתקפות הטילים על "עוטף עזה", השפיעו על חלקים בציבור שהחלו שואלים עצמם האם צה"ל מייצג אותם ואת מערכת הערכים שלהם. אירועים כמו אלה הגבירו את הנכונות בציבור לבחון את הצבא באופן ביקורתי: את מטרות הצבא, את אופן הפעלת הכוח, את תהליך קבלת ההחלטות בתוך הצבא והובילו לסדק בקונצנזוס הלאומי לגבי צה"ל.

ואף על פי כן, צה"ל נשאר מוסד ציבורי מרכזי בחברה הישראלית. זו הסיבה המרכזית לכך שצה"ל הפך להיות נושא הדגל של סוגיות חברתיות בחברה הישראלית אף שרבים מהמאבקים החברתיים או הכלכליים "לא נולדו" בתוכו. יתר על כן, העובדה שצה"ל הוא המוציא לפועל של מדיניות הממשלה הפכה אותו לצומת מרכזי להתנגשות פוליטית בין קבוצות – חברתיות או פוליטיות. מצב שבו צה"ל נמצא בתווך של מחלוקת פוליטית-אידיאולוגית מייצר מציאות שעשויה להוביל לערעור החוזה החברתי בין צה"ל לחברה הישראלית, לפגוע באמון הציבור בצה"ל ואף להקשות על הפעלת הצבא משום שצה"ל פועל לפי מודל של "גיוס חובה" ומוגדר כ"צבא העם". הוא אינו פועל בשם קבוצה חברתית / אידיאולוגית כזו או אחרת ומחויב להגנת כל אזרחי ישראל כמוסד ציבורי על-מפלגתי.

אירועים כמו "החייל היורה בחברון" (2016) או אף סוגיית השירות המשותף שבו והעמידו את צה"ל במחלוקת חברתית-ציבורית ולעיתים אף בליבה של סערה פוליטית. אלה הובילו את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט להציג את הביטוי "צבא עם ממלכתי" מתוך ניסיון להעביר מסר שלפיו צה"ל הוא מסגרת על-מפלגתית, הוא אינו נתון להשפעה של זרמים, רעיונות או מפלגות כאלה ואחרות, אלא מהווה מסגרת ממלכתית של המדינה וזרוע ביצועית של החלטות המתקבלות בדרג המדיני ואינו בעל אג'נדות חברתיות, פוליטיות או אחרות משלו.

צה"ל הוא צבא המקבץ אליו את כל חלקי העם, על גווניהם, מגדריהם ומקורותיהם השונים. המקרה שאליו נחשפנו בעקבות כתבתה של יפעת ארליך, שבו לוחמי צה"ל ניצבים ניצים זה לזה, בגיבוי ובתמיכה של גופים פוליטיים, מכרסם בלגיטימיות של הצבא כ"צבא עם ממלכתי", כפי שהתעקש לכנותו הרמטכ"ל לשעבר. ויותר מכך, מקרה זה הוא התפתחות מסוכנת נוספת בחדירה של מחלוקות פוליטיות לתוך צה"ל, משום שהוא חורג מהשפעה על מערכת היחסים בין צה"ל לחברה הישראלית בלבד ומציב פוטנציאל לפגיעה בלכידות החברתית של היחידה כמסגרת המגבשת בין חבריה – מאבני הבניין המרכזיות של המסגרת הצבאית ונדבך משמעותי בסוד כוחה המנטלי בימי שגרה ובימי לחימה גם יחד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

    1. מצטרף לדעה כי השסע בעם הולך ומתעצם ומושפע מאד מהחלטות פוליטיות הנוגדות את החזון הלאומי המשותף מהאחרונים שנותרו -"צבא העם". התחיל בבן גוריון שהחריג 400 חרדים משירות-לאומי, שהפך לעשרות אם לא מאות אלפי משתמטים מדי שנה שאפילו הבושה כבר אינה קיימת. מחדל לאומי נוראי.

  1. דוקא לכן חשוב כל כך לשים לב למאמר החשוב ולמה שעלול לקרות.

  2. דוקא לכן חשוב כל כך לשים לב למאמר החשוב ולמה שעלול לקרות.

  3. אם זה יקרה מצבנו יהיה רע מאוד. משימה עליונה של מנהיג המדינה שיבחר כעת.

  4. הסטטיסטיקה מוכיחה שאחוז קטן והולך באוכלוסיה משרת בצבא הסדיר. המצב במילואים עוד יותר גרוע.

  5. רק צבא מקצועי. מי שרוצה ומתאים לו שמתגייס ויתור על בסכומים משתלמים מאוד.

  6. נתקלתי בנתונים מדהימים
    בעוד פחות משלושים שנים יותר מחצי אוכלוסיה יהיו חרדים וערבים
    מה יהיה? מי ישרת?

  7. אין פתרון אחר חוץ מצבא מקצועי ללא חובת גיוס. חישוב מתמטי פשוט יוכיח שאין דרך אחרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים