הרצח של שלושת הנערים החטופים גרם לזעזוע עמוק בעם, ושוב חזרו ועלו הקולות הקוראים לממשלת ישראל לבוא חשבון עם שולחי המרצחים ולהכות בהם באגרוף של ברזל. ניתוק חשמל; הריסה סיטונית של בתים; חקיקת עונשי מוות לרוצחי ילדים – כל אלו שבו ועלו בעיתונות וברשתות החברתיות. גם ראש הממשלה מיהר להכריז כי נקמת ילד קטן לא ברא השטן ואנו נבוא גם נבוא חשבון עם החמאס.
כל הקולות האלו כולם ליוו את הקבינט הביטחוני בדרכו לישיבת החירום הלילית. שוב המליץ צה"ל לפני הקבינט על פעולת תקיפה חסרת תכלית. ואף על פי שזו תוארה בבוקר שלמחרת כתקיפה עוצמתית וכוחנית שכמוה לא ביצע צה"ל מאז מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012, בתוך זמן קצר כבר היה ברור לכול שלא מניה ולא מקצתיה. אמנם הותקפו "מעל שלושים מטרות", לפי הדיווחים, אולם מסתבר שמטרות אלו היו סמוכות זו לזו, וששוב הותקפו מתחמים ריקים ונטושים, מה שמכונה בסלנג הצה"לי בלעג "מטרות נדל"ן". הציניקנים יכולים בוודאי להוסיף ולומר שמדובר בתקיפת נדל"ן בלתי מניב, משום שתקיפות אלו אכן אינן מניבות מאום.
אין שום ספק שאופן תגובה שכזה לא יכול ליצור ואף לא לשמר איזה שהוא אפקט התרעתי כלפי ארגוני הטרור. יתרה מכך, אופן תגובה זה מוכיח שוב לארגוני הטרור שממשלת ישראל ומערכת הביטחון כולה שבויות בדילמת הידיים הקשורות. לשון אחר, כל עוד לא יתחולל אסון או פיגוע המוני שישבור את הכלים והכללים (כגון, חלילה, פגיעה ישירה בגן או בבית ספר הומה), אז מה שהיה הוא שיהיה וחוזר חלילה, וממשלת ישראל תמשיך להגיב בזהירות רבה.
הסיבה לכך ידועה היטב לשני הצדדים. המחיר לצד הישראלי כבד מאוד, שכן תגובה כוחנית תוביל להשבתה של מעל ממחצית מדינת ישראל, ובכלל זה גוש דן ואזור ירושלים. גם בחמאס מודעים היטב לעובדה ששיגור רקטות ארוכות טווח משטחם יביא את חיל האוויר ואת צה"ל לחדול מתקיפות נדל"ן ולעסוק בתקיפת מטרות אמת. כך נוצר אותו מעגל אימה ממתן, השומר על גובה הלהבות משני עברי הגבול לכזה ששני הצדדים כבר הסכימו מזמן לחיות אתו.
הפעם רצח שלושת הנערים כמעט ששבר את אותו סטטוס קוו, אולם הממשלה וצה"ל הבינו היטב מהו המחיר ההרסני (כן, גם מחיר כלכלי כבד) של ישיבת כמחצית מעם ישראל במקלטים ובחדרים ממוגנים. בשיקול דעת קר, אינני ממהר לקבוע שהממשלה שגתה גם הפעם בתגובתה הזהירה. מאידך גיסא, ובהכירנו את הפרטנרים ואת הדינמיקה בשכונה שלנו, אין ספק בלבי כי במוקדם או במאוחר, ימצאו עצמם רבים מאתנו תחת אש רקטית ארוכת טווח במשך ימים אחדים.
דודי (דוד) ירון, סופר ומרצה, סא"ל מיל' בחיל האוויר. מחבר רומנים צבאיים עתידניים.
4 תגובות
הטעות הגדולה של כולנו היא השימוש במילה "תגובה". תמיד – הם יורים, מפגעים, חוטפים – ואז אנחנו מגיבים. (לעתים מהבטן, לעתים מתכניות מגירה). אמנם אנו חיים במדינה דמוקרטית, אך למלחמה בטרור חוקים אחרים שלא מתיישבים תמיד עם הדמוקרטיה הנעימה והפסטורלית שבספרי החוק. כדי שמלחמה בטרור צהיה אפקטיבית, היא צריכה להיערך 24/7, ללא קשר למה שהם עושים. התורה, החינוך מהגיל הרך והמטרות שלהם ידועות לכל, ולכן רק מערכה רציפה, עקשנית, חזקה, מתוחכמת, כואבת ובלתי מתפשרת בארגוני המרצחים יכולה אולי לשנות את המצב. לא דיבורים, לא תגובות כדי לצאת ידי חובה – להרוג בהם עד כלות (הרי הם מקדשים את המוות אז אנחנו עושים להם ולעולם השפוי טובה גדולה). יש לי עוד הצעות באמתחתי.
ערן שלום,
אם יש לך רעיונות מעניינים
ואם אתה מוכן לכתוב בנושא מאמר ראוי, נשמח לקבלו
יום טוב,
יונתן
הבנתי, גוש דן וירושלים זה הפחד הגדול. אותנו בישובי עוטף עזה שרצים לחדרי הביטחון כל ום, שכחו מזמן, אותנו לא סופרים
אשמח להגיב לכשתשלים את הצגת הקו שלך, למרות שהפעם המאמר מצלם/מתאר מצב בלבד. לא מבקר ולא ממליץ