הדיוק ההיסטורי פחות חשוב

מחשבות בעקבות הביקורות על הסדרה "שעת נעילה"
מסדר הסיום של קורס מפקדי הטנקים אותו סיים ד"ר יצחק קאופמן (חמישי מימין בשורה הראשונה)

לסדרה "שעת נעילה", שמתרחשת על רקע אירועי מלחמת יום הכיפורים, והוקרנה ב"כאן 11", קמו מקטרגים רבים. הם הלינו על כך שהסדרה אינה אמינה בתיאור המציאות של אותה תקופה, שמובעות בה דעות המקובלות כיום ואשר לא רווחו אז ושהצבת השד העדתי כעלילת משנה מרכזית היא משוללת כל יסוד.

כמפקד טנק בחזית הדרום באותה מלחמה, וגם בשנים שלפניה, הבחנתי גם אני בפגמים אלה. לא זכורה לי, לא בימי רגיעה ובוודאי שלא בעת מלחמה, מתיחות בין חיילים על רקע קיפוח חברתי ושסע עדתי. נהפוך הוא, חיל השריון בכלל, והטנק בפרט, הפגישו את כל שדרות העם וחיברו בין אוכלוסיות שונות, מעין "כור היתוך" חברתי. כמו כן לא שמעתי שיחות בערבית או במרוקאית בין החיילים המזרחים ולא נתקלתי בחיילי שירות סדיר, בוודאי בשריון, שהיו מגודלי שיער ובעלי פאות לחיים. כמדריך של מקצועות הטנק אפילו חשתי עלבון מכך שדי בכמה דקות לימוד כדי להפוך צנחן לטנקיסט. ייתכן שלצורך האמינות, היה על היוצרים להשקיע יותר בתחקיר היסטורי, סוציולוגי ולשוני.

ואולם אני מציע להתייחס בסלחנות לאי-הדיוקים שהוזכרו לעיל. ראשית, הדיוק ההיסטורי אינו חזות הכול כאשר מדובר על סדרה שאינה מתיימרת להיות דוקומנטרית. זוהי דרמה ויש לאפשר ליוצריה חירות אומנותית מסוימת שתקדם את השיח שהיא מבקשת לעורר, ותשפר את הרייטינג שלה ואת הצלחתה הכלכלית. שנית, הטעויות הן בעלות משקל זניח בהשוואה לחשיבות הסדרה.

חשיבות הסדרה נובעת משתי סיבות. הראשונה היא עצם העלאת המלחמה לשיח הציבורי והתעוררות דיונים נרחבים עליה באמצעי התקשורת, בוועדות הכנסת וברשתות החברתיות. אף שמלחמת יום הכיפורים היא חוויה מכוננת בתולדות המדינה ומהווה פצע פתוח שממשיך להטריד ישראלים רבים, נוכחותה בקולנוע ובטלוויזיה היא דלה יחסית. לכן יש חשיבות לכל סדרה שמונעת הדחקה של הטראומה הקולקטיבית הזו ואינה מתעלמת מהמטענים הפוסט-טראומטיים שהלוחמים נושאים עימם עד עצם היום הזה. העלייה הדרמטית בפניות לסיוע נפשי בעקבות הקרנת הסדרה הוכיחה את הרלוונטיות והאפקטיביות שלה. כיוון שמרבית הישראלים החיים בארץ נולדו לאחר 1973 ורק מעטים יודעים על אירועי המלחמה ועל הטלטלה שיצרה, יש חשיבות מיוחדת לעניין שהסדרה עוררה בקרב הדור הצעיר ולכך שנכדיהם של הלוחמים במלחמה החלו לגלות צימאון למידע על אודותיה.

הסיבה השנייה לחשיבותה של הסדרה היא היותה תזכורת לכך שישראל לא השכילה לראות את האסון המתקרב ונכשלה במניעתו בגלל יהירותה. כדאי להפיק מכך את הלקח שזחיחות, שאננות וביטחון מופרז יכולים להביא לטראומה לאומית. זאת כדי שלא נזדקק שוב למשפט השקרי "אנו לא הופתענו" שאמרה גולדה מאיר עם פרוץ המלחמה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. יפה חשבת ויפה כתבת !
    הלקח העיקרי שלי מהמלחמה, אינו רק בקונצפציה שהטעתה וסימאה את ההנהגה, אלא ההבנה שעד שלשכנינו לא יהיה טוב גם לנו לא יהיה.
    טיפשות ההנהגה שלא נענתה לקריאת סאדת להגיע להסכם ללא מלחמה.
    גם כיום הסכמים עם כמה ממדינות המפרץ, אינם תחליף ולא יאפשרו רוגע עד היפרדות והקמת מדינה פלשתינאית.

    1. גם אם הפירוש שהיה פחות איזכור של מלחמת כיפור. כל כך מרגיזה אותי מה שאתה קורא השד העדתי

    2. מדוע לקשור את עתידנו עד שלשכנינו יהיה טוב?
      באיזו מדינה ערבית טוב לתושבים?
      בלבנון? בסוריה? בעיראק? במצרים? בלוב?
      אז למה שבפלסטין יהיה להם טוב?
      ומה דעתך שכבר יש מדינה פלסטינית?
      קוראים לה ירדן. המלכה פלסטינית.
      80% מהתושבים פלסטינים. כל תושבי איו"ש ועזה קיבלו אזרחות פלסטינית. מזלם שיש להם מלך. אם לא היה מצבם היה כמו בסוריה ולבנון. מזלם שבשטחים ישראל שומרת על הביטחון. אחרת היו הורגים אחד את השני בקבלנות.
      מה – עוד לא הבנת עם מי יש לנו לצערנו עסק?

  2. אני מסכים אתך בהחלט לגבי הכישלון שלנו במלחמת יום הכיפורים. כפי שכבר אמרתי בעבר, עוד ניצחון שכזה ואבדנו.
    אני גם מסכים כי לעצם העלאת סיפור המלחמה, חשיבות גדולה הן להנצחת גיבורינו והן לצורך הפקת לקחים.
    אולם אני רוצה להתעכב בעיקר על ההצגה המעוותת על נוכחות כביכול של השד העדתי בקרב הכוחות הלוחמים. השתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים, תמיד בקו הלוחם הראשון. הייתי חייל ואחר כך קצין. התחלתי כחייל סדיר, עברתי להיות איש צבא קבע, ולאחר מכן כאיש מילואים. מעולם לא נתקלתי בשנאה או הפלייה עדתית בצבא. ומעניין אותי מי ולמה בחר להציג תמונה מעוותת זו.

  3. כך כל הדורות הצעירים. שהיום לא יודעים דבר. ולא מבינים למה זה קרה ולמה זה יכול לקרות שוב.

  4. סרט הוא רק סרט. לעתים הוא נוגע בנושאים רגישים. הנושא העדתי היה קיים בצה"ל. מספיק שאזכיר לכם את הפיליטונים שהעלו הלהקות הצבאיות עם החיקויים של העגה המרוקאית.
    לגבי הסרט עצמו – כל הסצנות שהועלו בו הנן כאין וכאפס לעומת מה שהתרחש באמת בלחימה עצמה. הערך של הסרט הוא בהעלאת הנושא בפני בני ובנות הדור הצעיר שלא מבינים שלא תמיד היינו אימפריה.

  5. ישר כח אדוני המט"ק..יפה כתבת וטוב שהפנית את הזרקור לדברים החשובים באמת..תודה לך..

  6. אסור להפוך סרט על לחימה ציבור לאום לפלטפורמה הבעת אידיאולוגיה כזו או אחרת, (פאציפיזם קיפוח חברתי) הארועים היו כה קשים והרואים חבל שלא הכניסו יותר פירוטכניקה ופחות חיפוש מוקשים עם דקר. נראה כמו יצירה של חוג במת"נס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי