פרשיית פולארד – מנקודת מבטו של ה-CIA

פרשיית פולארד מקבלת ממד חדש לאחר עיון בספר מרתק שיצא לאור לאחרונה, פרי עטו של ג'יימס אולסון (Olson), מי שהיה ראש אגף המודיעין המסכל ב-CIA. בספר – To Catch A Spy: The Art of Counterintelligence (בהוצאת אוניברסיטת ג'ורג'טאון), אולסון מקדיש פרק לפרשיית ג'ונתן פולארד מנקודת מבטו של ה-CIA, בדגש על דמותו הבעייתית פולארד והנזק שגרם לארצות הברית. אולסון מבטא גם כעס רב על מערכת הביטחון הישראלית, במיוחד על לק"מ (הלשכה לקשרי מדע) בראשות רפי איתן, שהייתה אחראית לגיוסו והפעלתו של פולארד בלב קהיליית המודיעין האמריקנית. להלן קטעים מתוך הפרק העוסק בפולארד, שנכתב על סמך חקירותיו של פולארד לאחר שנעצר.

נערותו ותקופת לימודיו של פולארד

פולארד היה תלמיד מצטיין בבית הספר התיכון ובקרב חבריו היה מכונה "גיקי" (כינוי לטיפוס מוזר ונלהב בנושא מסוים, בעיקר גאדג'טים). הוא הרגיש לא מקובל חברתית, כנראה על רקע אנטישמי ובעיקר בגלל הופעתו החיצונית החנונית וכישוריו החברתיים הירודים. כבר מנעוריו התעניין בישראל, בעיקר בזכות הוריו, שהרבו לדבר על השואה ולקחיה. מלחמת ששת הימים, שפרצה כשהיה בן 13, השפיעה עליו בגין החשש הגדול לגורלה של מדינת ישראל. כשהיה בן 14 נסע עם הוריו לטיול באירופה והם ביקרו גם במחנה הריכוז דכאו, ומאז הפך פולארד לגאה ביהדותו וחשב לחיות בישראל. ב-1972 חזר מטיול בישראל וזיקתו לישראל התחזקה אף יותר.

ב-1972 החל פולארד ללמוד באוניברסיטת "פרינסטון". למרות יכולותיו האינטלקטואליות הגבוהות לא היה תלמיד מצטיין, בין היתר בגלל שימוש בסמים. כבר אז הרבה לדבר על אהדתו לישראל וציין בפני חבריו את קשריו עם המוסד ועם ה-CIA. הוא רמז פעמים רבות לחבריו על היותו סוכן המוסד ופיזר סביבו עננה של מיסתורין. בכך ביקש להרשים את הסובבים אותו ולהדגיש את כישרונותיו. לאחר מכן למד פולארד תקופה קצרה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת נוטרדאם, ועזב. גם שם הרבה לדבר על כוונתו לעלות לישראל ועל פעילותו למען המודיעין הישראלי. גם כאשר החל ללמוד באוניברסיטת "טאפטס" לתואר שני במדע המדינה, שגם אותו לא סיים, הרבה לספר על קשריו עם המוסד ולכן כונה בקרב חבריו ה"קולונל", כינוי שנשא בגאווה.

פולארד התקבל לקהיליית המודיעין האמריקנית

ב-1979 פנה פולארד ל-CIA וביקש להתקבל לעבודה שם. לאחר ריאיון ראשוני שעבר בהצלחה, הגיעה בדיקת פוליגרף. פולארד נכשל בבדיקה לאחר שנמצא כי שיקר בנושא שימוש בסמים. פסילתו ל-CIA הייתה מכה אישית קשה עבורו, מאחר שארגון זה היה מקום העבודה המועדף עליו. עם זאת, כישלון זה לא ריפה את ידיו בחתירתו להפוך לאיש קהיליית המודיעין האמריקנית.

באותה שנה התקבל פולארד לעבודה באגף המודיעין של הצי האמריקני. תפקידו היה אנליסט בתחום הסובייטי. במהלך בדיקתו הביטחונית הוא לא נדרש לעבור בדיקת פוליגרף ובצי לא ידעו שנפסל קודם לכן לעבודה ב-CIA. בדיעבד התברר כי בבדיקתו הביטחונית שיקר לגבי פרטים מהותיים מחייו, כולל השימוש האינטנסיבי בסמים לאורך שנים, והדבר לא התגלה בתהליך קבלתו לעבודה. עם תחילת עבודתו קיבל סיווג ביטחוני גבוה. אולסון מציין כי לא ברור מדוע בתהליך קבלתו לעבודה לא עבר פוליגרף, שהיה בוודאי גורם לפסילתו.

פולארד הציע שירותיו לכל דורש

אף שרק במשך זמן קצר היה פולארד חלק מקהיליית המודיעין של ארה"ב, ובתפקיד זוטר, הוא החל לבחון באופן מעשי את האפשרות להיות במקביל סוכן חשאי של מדינה זרה. לאחר מספר חודשים בתפקיד פנה לשגרירות דרום אפריקה בוושינגטון והציע את שירותיו. הדרום אפריקנים דחו את פנייתו.

ג'ונתן פולארד סיפר על קשריו עם שגרירות דרום אפריקה לממונה עליו, וזה ביקש לפטרו מיד. בדיקת פוליגרף שנעשתה לו הוגדרה inconclusive, לאחר שהתברר כי הוא לא שיתף פעולה עם הבודק ואף ניסה להטות את תוצאות הבדיקה. מסיבות לא ברורות פולארד לא פוטר, אך סיווגו הביטחוני הורד והוא הועבר ליחידה אחרת. אולסון מציין כי הייתה זו טעות קשה של הצי לא לפטר את פולארד מיד.

פולארד המשיך לחפש במרץ אחר הזדמנות לפעול כסוכן של מדינה זרה. הוא סיפר על עבודתו במודיעין האמריקני לחברים והציג את עצמו כבעל תפקיד בכיר. הוא פנה ביוזמתו לשגרירות אוסטרליה בוושינגטון והציע להם מידע סודי, אך לא היה המשך למהלך זה והאוסטרלים לא חזרו אליו. בין הגורמים שאיתם דיבר פולארד על עבודתו היו חוקרים פרטיים, שפולארד קיווה שדרכם תגיע אליו הצעה למסור מידע מסווג לאחרים. הוא האמין שכך יפנו אליו ממדינה זרה כלשהי.

אחד השיקולים המשמעותיים בהתנהגותו של פולארד הייתה כוונתו לקבל הכנסה נוספת מהמודיעין שימסור. פולארד מתואר כמי שמחד גיסא היה "חולה מודיעין": אדם שאהב את עבודתו במודיעין והזדהה עמה, במיוחד משום שהדבר סיפק את הפנטזיות שלו משחר נעוריו, ומאידך גיסא ראה בגישתו לחומר מסווג הזדמנות להכנסה נוספת. הוא לא היה בררן בגורמים שהציע להם את שירותיו, אף שאהדתו הייתה נתונה לישראל.

פנייתו של פולארד ל-AIPAC

ב-1981 הציע פולארד את עצמו לארגון הלובי היהודי AIPAC בוושינגטון וציין את גישתו לחומר מודיעיני רגיש ביותר וכמובן את אהבתו לישראל. הוא קיווה שפנייתו לאיפא"ק תגיע לידיעת המוסד, וזה יגייס אותו. אך הוא לא קיבל כל תשובה. אולסון מציין כי דבר הפנייה הגיע לידיעת גורם רשמי בישראל (הוא לא מציין מיהו הגורם), שהחליט לדחות אותה. מדבריו של אולסון נראה שמדובר במוסד. אולסון אינו מעלה תהייה כיצד איפא"ק לא העבירו את דבר הפנייה של פולארד לידיעת ה-FBI. פולארד לא התייאש והמשיך לחפש דרך לשלב ציונות עם רווח כספי.

בינתיים החליט הצי האמריקני לשלוח את פולארד לבדיקה פסיכיאטרית לאור הבעיות שהתגלו בזמנו בבדיקת הפוליגרף שלו. הבדיקה לא העלתה כל ממצאים שליליים והוחלט להחזיר לו את הסיווג הביטחוני הגבוה. פולארד הועבר לתפקיד אנליסט מודיעין במרכז לסיכול טרור (ACAC) של הצי. תפקיד זה אפשר לו גישה ישירה לחומר רגיש ביותר של ה-DIA, ה-NSA וה-CIA. פולארד גילה מהר מאוד פרצות באבטחת המידע, כולל חוסר מידור ביחידת המודיעין שבה עבד וחוסר פיקוח על גישה למסמכים. הוא החליט לנצל זאת לטובתו.

יוזמת הקשר של פולארד לאביאם סלע, גיוסו והפעלתו

באמצעות קשר משפחתי יזם פולארד קשר עם אל"מ אביאם סלע, קצין חיל האוויר, ששהה בלימודים בניו יורק. הם נפגשו לארוחת צהריים בוושינגטון, ואז התנדב פולארד לשמש סוכן של המודיעין הישראלי תוך שהוא מציג את כישוריו המיוחדים – עבודתו בתפקיד רגיש בקהיליית המודיעין האמריקנית. סלע מסר את הצעתו של פולארד לנספח המדעי בקונסוליית ישראל בניו יורק יוסף יגור, שהיה נציג של לק"מ. רפי איתן אישר את המשך הקשר עם פולארד. אולסון מביע תמיהה על החלטת הלק"מ לגייס את פולארד, למרות פנייתו בעבר לישראל דרך AIPAC ודחייתה, במיוחד לאור הקשרים המיוחדים בין ארה"ב לישראל.

מכאן החל מבצע מודיעיני של הלק"מ בלב קהיליית המודיעין האמריקנית בוושינגטון. פולארד היה לוקח מסמכים ממקום עבודתו, בדרך כלל בסופי שבוע, מעביר אותם ל"בית מבטחים" בוושינגטון, ולאחר שצולמו היה מקבלם בחזרה ומחזירם למקומם. ב-1984 נפגש פולארד עם רפי איתן, אביאם סלע ויוסף יגור בפריז, שם קיבל מתנות (עבור חברתו אן, שאחר כך הייתה לאשתו) וכסף בסכום כולל של 20 אלף דולר, ונקבעה לו משכורת של 1,500 דולר לחודש. בהמשך הועלתה המשכורת ל-2,500 דולר בחודש. כמו כן הובטחה לו אזרחות ישראלית. לאחר שנישא לחברתו אן בוונציה ב-1985, רמת חייו עלתה תודות לכספים שקיבל בישראל. אולסון מציין כי אשתו של פולארד אן הייתה שותפה מלאה וידעה על פעילותו החשאית למען ישראל. הוא מוסיף כי מפעיליו של פולארד לא העלו תהיות לגבי אישיותו, מהימנותו ומניעיו של פולארד.

מעצרו של פולארד

מחלקת הביטחון של הצי לא גילתה בזמן את פעילותו של פולארד למען ישראל, אף שהיו סימנים מעידים רבים שהצביעו על פעילותו החשודה. חשד מהותי התעורר רק לאחר שעובד במחלקה שבה עבד פולארד ראה אותו מוציא מסמכים מתיקים שונים ומכניסם לתיקו. מרגע זה נכנס ה-FBI לתמונה. שיטת פעולתו של פולארד התגלתה מיד לאחר שהותקנו מצלמות נסתרות בסביבת העבודה שלו.

בנובמבר 1985 נעצר פולארד במגרש החניה של עבודתו וברשותו נמצאו מסמכים מסווגים שלא היו אמורים להיות ברשותו. הוא שוחרר לאחר חקירה ולאחר שסירב לעבור בדיקת פוליגרף. כאשר הגיע לביתו פעלו הוא ואשתו מיד והשמידו מסמכים מסווגים רבים נוספים שהיו בביתו.

פולארד ניסה ליצור קשר עם איש הקשר שלו בשגרירות בוושינגטון אך לא נענה. אז יצא עם אשתו לכיוון שגרירות ישראל כדי לבקש מקלט מדיני, אך לא ניתן לו להיכנס לשגרירות והוא נעצר על ידי ה-FBI בכניסה לשגרירות בחשד לריגול לטובת ישראל.

אולסון מציין כי תגובתה הרשמית של ישראל – שהפעלתו של פולארד בוצעה עצמאית וללא סמכות על ידי קבוצה ישראלית לא מאושרת – נתפסה בארה"ב כמגוחכת. לחיזוק טענתו הוא מוסיף כי ב-2014 הודה רפי איתן בריאיון כי ראש הממשלה פרס ושר הביטחון רבין היו מודעים לפעילות החשאית של פולארד.

סיכום

הסיכון בפעילתו החשאית של לק"מ בחו"ל לא נעלמה מעיני המוסד. ראש המוסד יצחק (חקה) חופי ביקש בראשית שנות ה-80 להפסיק את פעילות לק"מ בטענה כי פעילות זו מסוכנת לישראל בהיותה בלתי מקצועית, לא מתואמת וללא בקרה, אולם שר הביטחון דאז עזר ויצמן שקל את הנושא והחליט להשאיר את המצב על כנו. לאחר שאריאל שרון הפך לשר הביטחון ב-1981 וראש לק"מ הוותיק בנימין בלומברג פינה את מקומו, הגיע לתפקיד רפי איתן, שהיה ידוע כמי שאהב לקחת סיכונים אך היה חסר ניסיון מעשי בהפעלת סוכנים בסביבות מורכבות.

מעבר לחשיבות בהכרת פרשת פולארד מנקודת מבטו של ראש המודיעין המסכל של ה-CIA, אולסון מדגיש שני היבטים חשובים – האחד הוא הכישלון המתמשך של קהיליית המודיעין האמריקנית בכך שקיבלה לשירותה אדם כמו ג'ונתן פולארד, שלא התאים לשירות בגין אישיותו וחוסר נאמנותו לארה"ב, ובמשך זמן רב לא גילתה את הפעלתו הרשלנית על ידי המודיעין הישראלי. ההיבט השני בא לידי ביטוי בתמיהתו של אולסון – איך העזה ישראל לגייס ולהפעיל מרגל בלב קהיליית המודיעין של ארה"ב.

מתיאור פרשייית פולארד על ידי ג'יימס אולסון עולה הכעס הגדול והנמשך של קהיליית המודיעין האמריקנית על בגידתו של פולארד ועל הפעלתו בידי בעלת הברית הקרובה שלה – ישראל. כעס זה מסביר את ההתנגדות הנחרצת של קהיליית המודיעין האמריקנית, במשך שנים רבות ועד היום, לשחרורו של פולארד, ולאחר מכן ההתנגדות לביטול ההגבלות המוטלות עליו מאז שחרורו, כולל האיסור על הגירתו לישראל.