השפעת נשק להשמדה המונית על מאזן אסטרטגי

"הסכם אברהם" והימצאות נשק אב"כ בידי מדינת אויב
פיצוץ אטומי

ראשי התיבות אב"כ מציינים אטומי, ביולוגי וכימי. במילים אחרות, נשק להשמדה המונית. הימצאות נשק מאחת או יותר מהקטגוריות הללו בידי צדדים לוחמים, או בידי אחד מהם, משנה לחלוטין את מהות וממדי הלחימה, את הצפי לכמות הנפגעים ואת חומרת פציעותיהם. מבין השלושה, העיסוק בנשק כימי, ייצורו והשימוש בו, הם הפשוטים ביותר וניתנים לביצוע גם בידי צבאות של מדינות שאינן מצטיינות ברמה גבוהה של מדע וטכנולוגיה.

העיסוק בנשק ביולוגי הוא מסוכן ביותר. דליפה קלה בשל הזנחה או בשל טעות אנוש עלולה לגרום לאסון גדול בקרב אוכלוסיות רחבות, שמנהיגיהן חסרי האחריות החליטו לעסוק בנשק ביולוגי.

עיסוק בנשק אטומי מטיל גם הוא סיכון מסוים על מפתחיו. אולם העוצמה שנשק זה מקנה למי שמחזיק בו מפתה מדינות כדוגמת איראן לחתור להשגתו, בייחוד כשחשים שאמצעי ההגנה נגד נזק עצמי, שעלול להיגרם מעיסוק בנשק זה, משביעים רצון.

הסתבר שהשימוש בנשק כימי, לעומת שני אמצעי האב"כ האחרים, הוא אפשרי יותר לשימוש. כנשק להשמדה המונית, השימוש בנשק כימי נאסר על ידי אמנות בין-לאומיות. הגם שכך בשנים שחלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בנשק כימי בכמה הזדמנויות. לנו בישראל יש סיבה מיוחדת לסקור עניין זה בשל העובדה שמאז תום מלחמת העולם השנייה רק מדינות מוסלמיות השתמשו בנשק כימי במלחמותיהן.

הראשונים שהשתמשו בנשק כימי היו הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. הדבר גרם לפאניקה בקרב הצד שספג את ההתקפות הכימיות, אם כי היה מקובל לחשוב שהשימוש בנשק כימי, כנראה בידי שני הצדדים – מעצמות ההסכמה מול מדינות המרכז – לא הביא יתרון אסטרטגי לאף אחד מהם.

בין שתי המלחמות ידועים שני מקרים שבהם נעשה שימוש בנשק כימי: בפלישה האיטלקית לאתיופיה בשנים 1936-1935 ובטבח שביצעו הטורקים במורדים כורדים בשנים 1938-1937. מעניין לציין שהטורקים היו בעלי ברית של הגרמנים במלחמת העולם הראשונה והאיטלקים היו בעלי ברית של הגרמנים במלחמת העולם השנייה.

במלחמת העולם השנייה השתמשו הגרמנים בגז במחנות ההשמדה. קיימות עדויות שהם השתמשו בפגזי ארטילריה טעוני גז גם בקרבות סביב סטלינגרד. כל הצדדים הלוחמים במלחמת העולם השנייה הכינו מאגרים משמעותיים של נשק כימי מסוגים שונים. בסופו של דבר, המפקדים בכל הצדדים שלחמו נמנעו מלהשתמש בנשק זה. לא רק מכיוון שהשימוש בנשק כימי נאסר באמנת האג ואף מפקד לא רצה לעמוד לדין אחרי המלחמה, אלא גם הפחד הקמאי מפני פגיעה הדדית משימוש בנשק כימי בכל הצדדים הלוחמים.

במחצית השנייה של המאה העשרים ידוע על כמה צבאות שהשתמשו בנשק כימי במלחמותיהם: המצרים במלחמת תימן בין השנים 1967-1965. במלחמה זו סייעה ישראל למלוכנים במטרה לפגוע בצבא המצרי. זו אחת הפרשיות הפחות מפורסמות. הסיוע נעשה באמצעות טיסות מעל שטח סעודיה והצנחת אמצעי לחימה למלוכנים. במלחמת איראן-עיראק, בין השנים 1988-1980 העיראקים השתמשו בנשק כימי. הערכות אומרות שהם פגעו באופן זה בכ-100,000 איראנים. גם הסורים, בלחימתם נגד המורדים במלחמת האזרחים, בעשור השני של המאה העשרים ואחת, השתמשו בנשק כימי. האמריקאים הפעילו לחץ על הסורים כדי לפרקם מנשק כימי. הסורים נאלצו להשמיד את רובו, אולם הם הסתירו כמות מסוימת של נשק זה שאחר כך שימש שוב במלחמתם נגד המורדים.

במלחמת המפרץ הראשונה הציבור בישראל הוכנס ל"חדר האטום". רוב האוכלוסייה הצטיידו במסכות אב"כ ובמזרקי אטרופין. נטען שידיעות מודיעיניות ציינו שהעיראקים מחזיקים בחומרי לחימה כימיים. נודע שמטוסים וטילי סקאד שנמצאו ברשותם יכלו לשאת נשק כימי אל שטחה של מדינת ישראל. העיראקים ירו כ-40 טילים שפגעו בישראל, אולם הם נשאו חומרי נפץ מקובלים בלבד. קיימת השערה שלקראת סוף הלחימה הורה סדאם לקציניו לשגר אל ישראל טילים שצוידו בנשק כימי. אולם נראה שבדומה לסיבות שמנעו שימוש בנשק זה בשלהי מלחמת העולם השנייה, גם המפקדים העיראקים נמנעו משילוח טילים או מטוסים נושאי גזים לעבר ישראל, אפילו כאשר התברר להם שעיראק הסאדאמית מתדרדרת לקראת תבוסה.

כיום, כאשר ישראל וקונפדרציית האמירויות כרתו באופן רשמי הסדר מדיני גלוי אנטי-איראני, מהו הלקח שעלינו להפיק מההתרחשויות שתוארו לעיל? ראשית למדנו שהיחידים שהעזו להשתמש בנשק כימי היו ערבים ומוסלמים (למעט במקרה אחד, איטלקים פשיסטים). יש להניח שאם תעלה בידי האיראנים הזדמנות להשתמש בנשק אב"כ או באחד מסוגיו נגד ישראל, הם לא יהססו לעשות זאת. שיקול מוסרי או פרגמאטי לא ימנע זאת מהם.

לפיכך עלינו להתייחס ברצינות אל האיום הפוטנציאלי שאיראן מהווה עבורנו כיום, בעקבות כריתת "הסכם אברהם", בוודאי. יש לפעול בכל הדרכים למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית. יש להבין שאם איראן תצליח להתגרען, אף אחד, כולל האמריקאים, לא "ישים ידו באש" כדי לחסל איום גרעיני איראני על ישראל. יש לדחות בנחרצות כל שיח פוליטי מגמתי בסגנון "מפחידים אותנו כי רוצים להישאר בבלפור". אם וכאשר יצטבר מידע מודיעיני "קשה" שאיראן השיגה או מתקרבת להשגת נשק גרעיני, ישראל תהיה חייבת לחסלו כפי שעשתה בזמנו בעיראק (בגין) ובסוריה (אולמרט) וייקוב הדין את ההר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. יש א שים נבונים ומשכילים שחושבים שדוקא נשק גרעיני באירן יצור מאזן אימה מרגיע. כעת לא נותר אלא לחכות להשמצות שלך כנגד אותם אנשים אפילו מבלי לדעת מי הם.

    1. מקסים. הייתי שמח לדעת מי הם ה"אנשים הנבונים והמשכילים" שחושבים כפי שכתבת. כיוון שמאזן האימה יצור הרגעה, כפי שציינת, אני מתכוון להמליץ עליהם לקבלת פרס נובל לשלום.

    2. ח
      מעניין, נניח לרגע את סוגיית "התבונה וההשכלה" ונבחן על פי השכל הישר, האר בבקשה את עינינו מדוע אתה סבור שנשק גרעיני בידי אירן יצור "הרגעה"?. היש איזה גורם בעולם המאיים להשמיד את אירן עד כי היא זקוקה לנשק מרתיע כמו הגרעין?

  2. שניכם צודקים לחלוטין. נשק גרעיני הוא ספירה אחרת. כך הודגש במאמר. אסור לתת לאיראנים להתקרב לנשק גרעיני. להערכתי ישראל מתכוננת לתקוף את איראן במקרב הצורך. כ"כ כנראה שארה"ב תספק לישראל פצצות חודרות בונקרים (דייזי-קאטר) למקרה הצורך.

    1. מי אומר לך שכך יהיה גם בעתיד?
      ומה על נשק גרעיני טקטי?
      ומה על פצצות מלוכלכות?
      ומה על אפקט "מוישה גרויס" של המחזיק בנשק גרעיני?
      רק זה חסר לנו – שלאיראן יהיה נשק גרעיני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך