הסבב האחרון בלחימה בעזה – אוגוסט 2020 – מחדד את הצורך בהכרעה כלשהי באזור. פוליטיקאים, גנרלים בדימוס ומומחי ביטחון, מימין ומשמאל של המפה הפוליטית, מציעים תכניות להדברת הטרור מרצועת עזה, רובם ככולם לפי המתכונת של "חומת מגן" ובאמצעות התמרון היבשתי והשימוש בחיל האוויר. לדעתי, כל התכניות שהועלו נגזרות ממלחמות ומסבבי העבר מבלי להבין שלחמאס יש אמצעי נוסף כיום: מנהור הגנתי. המערכה לכיבוש רצועת עזה ולחיסול חמאס והג'יהאד האסלאמי עלולה להתנהל בחלקה הגדול מתחת לאדמה.
מאמר זה מתבסס בעיקר על אמצעי התקשורת ולא מתייחס למנהור ההתקפי של הארגונים או לירי המסיבי של הטילים תלולי המסלול, שעלולים לפגוע בתשתיות אסטרטגיות שונות בישראל. אתייחס אך ורק להיבט הצבאי ההתקפי הכרוך בכיבוש הרצועה אם וכאשר יוחלט עליו, היבט אשר לדעתי טומן בחובו סכנות הרות גורל.
המנהור ההגנתי שימש מקדמת דנא נשקו של הצד החלש, מכיוון שבהתמודדות בתוך מנהרות אין לצד התוקף יתרון משמעותי. המנהור ההגנתי אמור לספק מחסה ולאפשר שינוע כוחות, גיחה למתקפות נקודתיות ולחטיפת חיילים של הצד התוקף, ירי טילים ועוד. הארגונים בנו את המנהור ההגנתי במטרה לעכב את הכוחות התוקפים באמצעים שונים, להקשות עליהם ולהסב להם אבדות כבדות. ייתכן שהם יישמו אמצעים ששימשו במלחמות עבר, למשל במלחמת וייטנאם: שחרור גזים רעילים, הצפות, מיקוש, בורות ממוקשים הנפתחים בשלט מרחוק, שימוש בנפאלם, זיהום אוויר, חשמול, חפירת אגמים תת-קרקעיים כדי שיספגו פצצות עשן ויחייבו את הכוחות התוקפים להשתמש באמצעי צלילה כדי להתקדם, אמצעי סנוור ומכשולים שונים.
כדי להתמודד היטב עם המנהור ההגנתי דרוש קודם כול מודיעין איכותי. לפי דו"ח מבקר המדינה, איכות המודיעין שסופקה ללוחמים במבצע "צוק איתן" בכל הנוגע למנהור ההגנתי לקתה בחסר. עם מודיעין איכותי ומדויק ובהנחה שפותחה תורת לחימה לטיפול במנהור ההגנתי – הכשרת צוותי קרב, הקמת מתקנים לאימון הצוותים, ציוד לתאורת לילה, ציוד לתקשורת בין צוותי הקרב לבין הכוחות העיליים, ציוד לטיפול במכשולים ועוד – צה"ל יוכל, אם וכאשר יידרש לכך, להתמודד טוב יותר עם איום המנהור ההגנתי.
עם זאת, המנהור ההגנתי עלול לגבות מאיתנו מחיר כבד בעת כיבוש הרצועה ולהביא לאובדן בלתי נסבל של חיי אדם. האם הדרג המדיני יהיה מסוגל לשקול את התכניות שיציג הצבא, להתחשב ברגישות של הציבור לאבדות בנפש והיחס הבלתי מידתי לסוגיית השבויים והנעדרים, ולקבל החלטה מושכלת? מבלי להתייחס לחלופות המדיניות והכלכליות שתתבקשנה אם וכאשר תיכבש הרצועה, הרי שהמחיר הכבד הצפוי צריך להטות את הכף. ההכרעה לא חייבת להיות צבאית ויכולה להיות מדינית, לאמור כניסה להסדרה ארוכת טווח הכרוכה בשיקום אזרחי, לרבות שיקום ובנייה של תשתיות ויצירת מקורות תעסוקה בתוך הרצועה וליד מעברי הגבול. עדיף שלתושבי הרצועה יהיה מה להפסיד על פני לחימה חסרת תוחלת מדינית שתעלה לשני הצדדים בחיי אדם.
לדעתי, אם ההסדרה ארוכת הטווח ברצועת עזה תתמהמה, אנו עלולים לראות את פירותיו הבאושים של שיתוף הפעולה בין הארגונים למערכת הביטחון האיראנית. לא ירחק היום שהארגונים ישיגו מאזן הרתעה עם ישראל, בדומה למאזן ההרתעה שהשיג ארגון חזבאללה בלבנון.
על אף הסבב האחרון המתרחש כעת, יש סיבות רבות לשקול הסדרה ארוכת טווח. ייתכן שאת הגשר תניח דווקא הקורונה, שיצרה צרכים חדשים ואף שינתה דפוסי חשיבה רבים כל כך.
6 תגובות
מאמר מצוין. קריאה נכונה של המצב ברצועת עזה. כבר עכשיו מתקיים סוג של הרתעה הדדית בשל טרור הבלונים. כל אלו שמציעים להכניס חיילים לעזה טועים טעות מרה. בבעיית המנהור יש לטפל בטקטיקה אחרת: כאשר מתגלה פתח של מנהרה יש לשלשל לתוכה כמה מאות ק"ג של חומר נפץ. לאטום את הפתח ולהפעיל פיצוץ. כך יומד כל מה שבמנהרה כולל ההדף שיעבור ממנהרה למנהרה דרך המעברים התת קרקעיים. אפשר גם להשחיל פנימה נרות עשן גדולים, לאטום ולהפעיל. העשן יזחל בתוך המערכת התת קרקעית ויתחיל לצאת החוצה מפתחים נוספים וכך יסומנו מקטעים נוספים של מערכת המנהור. יש לזכור שרצועת עזה יושבת ברובה על דיונות לכן קל מאד להתמנהר שם.
מכל הסוגים מעידה על כך שאנחנו לא מספיק רציניים.
אנא הסבר את דבריך. מדוע "ההתייחסות המוגזמת" של צבאנו למנהרות מראה שאנו לא רציניים? איך לדעתך צריך להתייחס לעניין המנהרות?
הוכיחו המנהרות הם כלי מלחמה חשוב
אנחנו רק האטום את כל הכניסות ויטפל במה שנשאר על פני הקרקע
יש מי משדרים נשק וידע
אם לא יהיה להם מה להפסיד אנחנו בבעיה גוברת