החזית הסורית בצל הקורונה

המשבר העולמי הפוקד את רוב מדינות העולם, אינו פוסח על סוריה. בהמשך למאמר שפרסמתי כאן בדצמבר 2019, "השתלטות איראן על סוריה", ובדומה לשליטים ערבים אחרים השרויים במלחמות אזרחים ממושכות ויקרות, גם המשטר הסורי מכחיש שנגיף הקורונה הגיע לסוריה. אולם על פי ידיעות שהתפרסמו, ברור שגם המשטר הסורי נוקט אמצעים אופרטיביים כדוגמת סגירת בתי ספר, אוניברסיטאות, בתי תפילה ואיסור עלייה לרגל, הבחירות שהיו מתוכננות ל-13 לחודש נדחו ביותר מחודש ימים, נכון לכתיבת שורות אלו.

במאמר קצר זה אבקש להציג ארבע סיבות עיקריות לכך שהמשטר הסורי אינו ממהר לאשר שנגיף הקורונה פוקד גם את סוריה:

הסיבה הראשונה, חשיפת העובדה שברחובות סוריה מתחוללת מגפה, עלולה להוסיף שמן למדורה של מלחמת האזרחים, להתסיס הן את הקואליציה והן את האופוזיציה, ובכך לערער את השלטון שממילא כבר רעוע מאוד.

הסיבה השנייה, לאחר כמעט עשור של מלחמת אזרחים, מערכת הבריאות הסורית נמצאת בקריסה מוחלטת. אין עיר בסוריה שלא נפגעה ואין בית שלא קבר את מתיו.

הסיבה השלישית, היחסים עם איראן. רוב מקרי ההדבקה מקורם באיראנים הטסים מאיראן לסוריה וחזרה ומעבירים ציוד לוגיסטי. כידוע, קצב ההדבקה האיראני הוא מהגבוהים בעולם, אף על פי שהם מטילים צנזורה על שיעור הנדבקים, הנתונים נחשפים אט אט.

הסיבה הרביעית, הנשיא בשאר אל אסאד אומנם מתומרן וחוסה בצל האירנים, ואף מקבל גיבוי למעשיו מהנשיא פוטין, אולם ברור לכולם כי הוא אינו מוותר על חזונו הצבאי ועל העצמת המערכות הצבאיות, הוא מתעקש להתחמש בכל מחיר. גם לאחר ההפגזה על ניצני הכור הסורי ב-2007 המיוחסת לישראל, רצונו להמשיך ולהתחמש לא נחלש או פסק.

לסיכום, לדעתי, ישראל אומנם מרכזת את מרב המאמצים במלחמה בקורונה, אולם גם בימים אלה עלינו להגביר את הערנות בכל החזיתות, לרבות החזית הסורית. מן הסתם נמשיך לשמוע מעת לעת ידיעות בתקשורת על הפצצה באישון לילה אשר תיוחס לישראל.