למה הכול פתוח וגלוי?

בישראל יש היום לפחות שישה מכוני מחקר אקדמיים בתחום מדיניות חוץ וביטחון. רוב החוקרים במכונים הללו הם יוצאי מערכת הביטחון. בכנסים השנתיים והפומביים שמקיימים המכונים נואמים בעלי תפקידים בכירים כגון נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש המוסד, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה ואחרים. בכנסים מוזמנים לנאום גם אורחים בכירים מחו"ל.

באחד ממכוני המחקר הללו, "המכון למדיניות ואסטרטגיה" שליד המרכז הבינתחומי שבהרצליה, התקיים בחודש יולי השנה כנס בין-לאומי. לאחרונה הגיע לידיי דו"ח מסכם ובו עיקרי הדברים שעלו בכנס. לאחר שקראתי את המסמך שמשתרע על פני 60 עמודים התעוררו אצלי הרהורים מתודיים וענייניים, ראשית לגבי השליטה על המידע שמתגלגל בכנס כזה. הדו"ח, אני מניח, ודאי הוגש לאישור הצנזורה הביטחונית. אולם לאור אופיים של אמצעי התקשורת כיום, כמעט בלתי אפשרי לצנזורה למלא את תפקידה.

ברור לכולנו שקשה להפעיל צנזורה על דברים שנאמרים בכנס פומבי פתוח שכזה. ראשית, אין שליטה כלשהי על דברי הדוברים המכובדים, שוודאי לא הוצגו לצנזורה לפני הכנס. שנית, אין שליטה על ציבור הנוכחים בכנס, וגם אין לדעת מה תהא תפוצת הדברים ששמעו. ושלישית, יהיה זה מגוחך לצנזר פרסום של מה שכבר נאמר בפומבי.

את עבודתה של הצנזורה אני מכיר מקרוב, ובעבר הרחוק, בתפקידי כראש אמ"ן, אף הייתי ממונה עליה. בתקופה ההיא פעלה ועדת עורכי העיתונים אשר יכלה לקיים שליטה מרכזית. למשל, בשנת 1974, כשנולד דו"ח אגרנט על מלחמת יום הכיפורים, כינסנו את ועדת עורכי העיתונים וביקשנו שלא יפרסמו את המסקנות החסויות של הוועדה. הסברתי לעורכים שאילו הוכן דו"ח מחקר כזה על צבאות מצרים או סוריה במלחמה, הייתי מוכן לשלם מיליונים על מנת לקבלו. והנה אתם עלולים להעמיד לרשות אויבינו את הדו"ח הישראלי המפורט, המעודכן והאמין ביותר, ללא תמורה. חברי הוועדה השתכנעו ונמנעו מפרסומים בלתי מבוקרים.

ועדת העורכים איננה קיימת יותר. אין שליטה מרכזית על כלי התקשורת, ואלה הרבים כל כך, כל עניינם בתחרות הפרועה שביניהם. וכך הדו"חות הביטחוניים שמפרסמים מכוני המחקר האקדמיים בנושאי חוץ וביטחון נחשפים פומבית גם לעיניהם של אויבינו.