עורף בלי ראש

מצבו של העורף הישראלי
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

בוקר יום שלישי האחרון נפתח באזעקות עולות ויורדות ולרבים הזכיר את ימי מלחמת המפרץ או צוק איתן, שבהם העורף הישראלי הפך לחזית העיקרית של הלחימה. גם ההודעות הסותרות על פתיחת או סגירת מוסדות הלימודים ומקומות העבודה בוודאי תרמו למחול השדים ולשדה האי-ודאות.

אך לצערי תופעה זו אינה חדשה והכתובת על הקיר מאז כניסת חוק הג"א ב-1951. זהו החוק היחידי המסדיר את פעילות החירום של גוף צבאי ששמו הג"א – הגנה אזרחית – אשר חדל מלהתקיים בשנת 1992. הגוף האופרטיבי אשר קם והחליפו הוא פקע"ר – פיקוד העורף.

בשנת 2006 לאחר מלחמת לבנון השנייה קמה ועדת וינוגרד במטרה לבדוק את התנהלות המלחמה ולבדוק את מצב העורף הישראלי. מעל לעשור נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לחוקק חוק כדי להסדיר את "הגנת העורף הישראלי" ולתת לאזרחים מענה חוקי ומסודר, ולמנוע מצב דוגמת זה שראינו בימים האחרונים – בלבול ומידע סותר שהועבר לאזרחים. אך כל הפעולות נפלו על אוזניים ערלות בשל העדר הבנה של המחוללים האזרחיים הסובבים הנחיה שניתנת.

רח"ל – רשות החירום הלאומית – הוקמה לאחר מלחמת לבנון השנייה כחלק מהפקת הלקחים של המלחמה, אך הלקחים עובדו חלקית בלבד ולא הביאו להסדרת חוק או לתקציבים ראויים, ובשל כך אנו מוצאים גוף עם פוטנציאל ענק לא ממומש, שאמורות להיות לו יכולות רבות להכנת העורף לאתגרים הבאים, אך בשל ההתפרסות בהליך החקיקה הוא עומד כאבן שאין לה הופכין. ומכאן שהבלבול האוחז בתושבים רבים בדרום בכלל ובגוש דן בפרט, הוא קצה הקרחון של האתגרים שאנו כאזרחים ניצבים בפניהם.

אין חולק היום כי העורף האזרחי הפך להיות שדה הקרב, בניגוד לדורות הקודמים, אז הלוחמים היו יוצאים לחזית כדי להילחם והעורף האזרחי היה החוסן החברתי. הגבולות היו ברורים וחדים. מאז מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הגבולות היטשטשו, והעורף – המוגדר כאוכלוסייה אזרחית שאינה לוחמת – הפך למוקד ההתעניינות של האויב וכעת נכלל באופציות הצבאיות.

האתגרים שמדינת ישראל עומדת בפניהם דורשים חקיקה ברורה אשר תסדיר את הנעשה בעתות חירום. אל לנו להמתין לאסון הבא או לוועדה שתוקם לאחר מכן כדי לבדוק מה היו הכשלים. לפי דעתי, ביטחון ישראל עמד לנגד עיני כלל מנהיגי המדינה מאז 1948. לכן דווקא בעידן שבו האויב מתעצם ומאתגר את מערכת הביטחון בטילים מדויקים ורקטות, הבוסט החוקי יכול לתרום ולהציל את העורף הישראלי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

11 תגובות

  1. מדברי המחבר עולה כי, העורף הישראלי הופקר, המערכות לא עובדות.
    יש מקום לדאגה במיוחד שכל כמה חודשים יש פה סבב של לחימה.

    כלום לא ישתנה עד שיהיה אסון, כמו אסון הכרמל. שרק אז מערך הכבאות צמח למקום טוב.

  2. עוד כתבה מעולה מבית היוצר של המומחה סטיב בלחסן.
    הבטיחו לנו בהתנתקות שאם לא נברח מרצועת עזה הרקטות יגיעו חס וחלילה לאשקלון ואולי לאשדוד, ברחנו משם ומאז הם הצפינו עד אזור חדרה, התשובה היא להוכיח להם כי כל פעם שיחשבו על פגיעה בעורף הישראלי התגובה תהיה של "בעל הבית השתגע"

  3. העורף הישראלי לא מעניין את אף אחד, וזה הדבר שהוא הכי חמור.

    1. זה לא שהעורף הישראלי בסכנה… זה העורף הישראלי בדרום בסכנה, כרגיל רק כשזה מגיע לשאר אזורי המדינה בפרט תל אביב, פיתאום נזכרים בנו… כתושבת הדרום אם לשניים החיים יום יום את המציאות הזו,התחושות הן שהעורף מזמן הפך לחזית!

  4. העם שהוא העורף בוחר בו ומעריץ אותו. אז הכל טוב וכולם מרוצים. אז מה הבעיה?

    1. עוד לא הבנת שססמאות בחירות ומעשים בפועל שונים הם.
      יש דברים מאחורי הקלעים שאנו לא יודעים ולא מבינים ובשביל זה יש לנו את המנהיגים והגנרלים שלנו… מנהיגינו תמיד יבחרו בטובת המדינה! אך מה שאנו רואים כמהלך פשוט שלא נעשה, הוא הרבה יותר מורכב והשלכות רבות לו.

  5. העורף הישראלי כבר שנים, מופקר.
    אנשים חוטפים פה טילים 600 רקטות.
    ברור שצריכים להתעורר.

    1. נראה לי שהכתבה מדברת בעד עצמה.

      https ://m.ynet.co.il/Articles/5633399

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?