עלינו להימנע מזילות צעדי הענישה

בעקבות הריסת ביתו של המחבל בפעם השנייה
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

לאחרונה דווח כי לאחר שכוחות צה"ל הרסו בית של מחבל, החלה משפחתו לבנות את הבית מחדש, וכי כוחות צה"ל שבו והרסו גם את המבנה החדש. בעקבות תהיות שעורר בי הדיווח, אבקש לבחון במאמר זה את אפקט ההרתעה של אחד מצעדי הענישה המצויים בידי צה"ל – הריסת בתי מחבלים, ואת השלכותיו האפשריות, הן על יכולת ההרתעה של הצבא והן על האוכלוסייה המקומית.

ראשית יש לומר שבסוגיה של הריסת בתי מחבלים התלבטנו מאוד כבר לפני 50 שנה, לאחר שכוחות צה"ל כבשו את רצועת עזה ויהודה ושומרון. בשב"כ הסתייגו באותה עת מצווי ההריסה, שכן להנחתם הנזק למדינת ישראל יהיה גדול מן התועלת המרתיעה. בשב"כ חששו שצעד ענישה זה רק יגביר את העוינות של תושבי המקום ויעודד פיגועים נוספים. אולם בעקבות לחץ פוליטי ותקשורתי על מערכת הביטחון, ניתן אישור להריסת בתי מחבלים.

חשוב לומר שנקטנו צעד ענישה זה במשורה, ורק לאחר פרוצדורה דקדקנית, בכל מקרה ומקרה. נדרשו אישורים מיוחדים קודם שאושרה הריסת בית בשטחים. מפקדת הפיקוד וגורמי שב"כ נדרשו להעביר ללשכת שר הביטחון כל בקשה להריסת בית, ולהציג תיק שפירט את הרקע הביטחוני של הבקשה הנדונה. אני יכול להעיד כי בעבר, כוונת המפקד הצבאי בעת שהוציא צו הריסה מתחת ידו, לא הייתה מניעה לנצח של בניית הבית מחדש. אינני מעורב בתהליך החלטות ההריסה המתקבלות היום, אך מסופקני אם המדיניות שונתה.

חוששני כי ההריסה בשנית, שעליה דווח בתקשורת, הייתה החלטה של דרג מקומי אשר כלל לא הובאה לאישור אלוף הפיקוד, הרמטכ"ל ושר הביטחון. האומנם צו ההריסה שפרסם מפקד האזור הוא "נצחי"? כלומר, האם משפחת המחבל, אשר ביתה נהרס על ידנו, מנועה לעד מלשבת בבית משלה? ההחלטה, שהתקבלה אולי בקלות-דעת, מתעלמת מחומרת עונש ההריסה ומן ההשלכות שתהיינה לכך על האוכלוסייה המקומית. ובמקום להרתיע – עלול העונש הזה לעורר רצון לנקמה.

אינני מציע לוותר על מתן צווים להריסת בתים, עם זאת אינני בטוח שמי שמקבלים את ההחלטה על צעד ענישה זה מודעים לחומרתו ומבינים את השלכותיו. עלינו להקפיד ולשמור שלא להביא לזילות צעדי הענישה שלנו, שכן זילות זו תביא גם לפיחות בהישג ההרתעה המבוקש. ועל כן, דווקא ככל שנמעיט בצווי ההריסה, האיום המרתיע רק יגבר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. תעשיית רצח יהודים היא התעשייה המשתלמת ביותר באיו"ש. הורגים יהודי, לא משנה אם נתפסים או לא – מקבלים משכורת יפה ופנסיה לכל החיים, כולל למשפחת הרוצח.
    במקרה מסוים זה שהאלוף כותב עליו היה נדרש להגלות את המשפחה הקרובה של הרוצח, לצייד אותה בג'ריקן מים, כמה מנות קרב, 1000 דולר וכמה כדורי אקמול, להעלות אותם על הליקופטר ולהוריד אותם בשלמות במקום מתאים בסוריה.
    אם כך יגלו כמה משפחות של רוצחים, בנוסף על הרס ביתם – מהר מאד יפסקו כמעט לחלוטין מקרי רצח יהודים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך