כשבוע לפני ראש השנה 1973 זומַנו, אני וחבריי ליחידה, ליום מילואים. היינו צוות החלוץ של גדוד 39. הימ"ח שלנו שכן במחנה ירדן, ק"מ אחדים מבית המכס העליון על הדרך דרומה לכיוון הכנרת. צוות החלוץ של גדוד מילואים כולל מפקדים שתפקידם להגיע ראשונים לימ"ח בזמן חירום, כדי להכין את הדרוש לקליטת החיילים שיגיעו שעות אחדות לאחר מכן.
גדוד 39 היה גדוד טנקים מילואים בחטיבה 188, שהייתה חטיבת שריון סדירה של אוגדה 36 הקבועה ברמת הגולן. אחרי שכל אחד מחברי צוות החלוץ בדק את המצאי בימ"ח שלו התאספנו לשיחה עם הסמח"ט, סא"ל דוד ישראלי הי"ד, שכללה סקירת מודיעין ופק"ל של הגדוד בעת גיוס חירום, ותיאור סימונים טקטיים על פריסת הכוחות הסוריים. לאחר מכן נשאלו שאלות, שרובן עסקו ביחסי הכוחות בין צה"ל לצבא הסורי שהיה פרוס ממזרח לקו הפסקת האש שנקבע ב-1967.
הצבא הסורי שנפרס מול צה"ל כלל שש אוגדות, מהן שלוש משוריינות בקו ראשון. יחסי הכוחות הצביעו על עדיפות של בערך פי עשרה בשריון וארטילריה לטובת הסורים. הסמח"ט הדגיש שהסורים יכולים לתקוף בכל רגע נתון. נצפתה זרימת כוחות נוספים מכיוון דמשק לגולן. לדבריו, היה עלינו להיות מוכנים לגיוס חירום בתקופת חגי תשרי. לשאלה כיצד כוח צה"לי קטן יוכל לבלום פלישה סורית מאסיבית השיב: חיל האוויר והכוחות הסדירים יבלמו עד בוא המילואים.
כעבור כשבועיים כך אכן קרה. ביום הכיפורים הגעתי עם צוות החלוץ לימ"ח בערך בשעה 15:00. כשעה אחרי פרוץ הקרבות. הוצאנו את הזחל"ם מהימ"ח והתחברנו לקשר החטיבתי. שמענו את התפתחות הלחימה. ראינו את יעפי המטוסים של חיל האוויר שיצאו לבלום את השריון הסורי.
כששקעה השמש ביום הכיפורים ההתקפה הסורית כבר שובשה. הופצצו מפקדות, שיירות אספקת דלק ותחמושת, גשרים וריכוזי כוחות סוריים. נפגעו מאות טנקי אויב שנסעו מערבה. כמות השריון הסורי הייתה כה גדולה עד שקרבות הבלימה נגדם נמשכו גם בימים הבאים. ראש הממשלה גולדה מאיר שלחה למפקדת פיקוד הצפון את רא"ל (מיל') חיים בר-לב שכיהן בעת ההיא כשר בממשלתה. בר-לב שב לירושלים אחרי יממת לחימה אחת והודיע לגולדה שהמצב בגולן התייצב. אחרי ימים אחדים החל תהליך סילוק הסורים מהגולן. צה"ל כבש את מה שנקרא "המובלעת" ותותחיו הוצבו בטווח פגיעה בדמשק ובשדה התעופה שלידה.
בימי המלחמה הראשונים התרכז צה"ל בלחימה בגולן. על כן הורגש רפיון מסוים, בעיקר בסיוע האווירי, בלחימה בגזרת תעלת סואץ. שיקול אסטרטגי זה היה נכון, שכן הגולן והגליל העליון נוגעים זה בזה, ואילו בין תעלת סואץ לבין ישראל מפריד מדבר של מאות קילומטרים.
על פי תוצאות הלחימה בגולן מתברר מעל ומעבר לכל ספק שבאף רגע נתון הסורים לא גלשו לכנרת והיו רחוקים מכיבוש הגולן. ממקומות שהסורים הצליחו להתקדם מערבה הם סולקו תוך ימים אחדים. תפקוד צה"ל בגולן ענה על האתגר. הסדירים בלמו עד בוא המילואים.
בתעלה המצב הסתבך. אולם בשום שלב הצבא המצרי, שצלח את התעלה והשתלט על המוצבים הקדמיים של קו בר-לב, לא הצליח לנוע מזרחה לכיוון מעברי הגידי והמתלה. אף שיש האומרים ש"קו בר-לב נפל", הדבר אינו נכון. הקו היה בנוי משלוש שכבות: המעוזים על קו המים, התעוזים שבהם חנו טנקים ותחום החת"ם שלאורכו הוצבו סוללות תותחים. רוחבו של קו בר-לב היה כעשרים וחמישה ק"מ. במציאות רק המעוזים נכבשו. המצרים לא הצליחו להתקדם יותר מקילומטרים אחדים בתוך תחום קו בר-לב.
זאת יש לדעת: עד כחודשיים לפני יום הכיפורים פיקד האלוף אריאל שרון על פיקוד הדרום. בימיו התנהל בצמרת צה"ל ויכוח על אופן ההגנה על סיני נגד התקפה מצרית. היו שטענו שיש להיצמד אל תעלת סואץ. אחרים, ובהם אריק שרון, טענו שיש להחזיק על קו המים נקודות תצפית והתרעה. כשתתחיל התקפה מצרית נקודות אלה יתפנו לאחור. יינתן למצרים לצלוח את התעלה, ולאחר מכן יושמד הצבא המצרי בקרבות תנועה ואש שבהם יש לצה"ל עליונות.
בהתאם לגישה זו, כשהתמנה אריק שרון לאלוף פיקוד הדרום, הוא "סגר" 16 מתוך 32 מעוזי קו התעלה ודילל את הכוחות במעוזים שנותרו. עקב כך ירדה רמת התחזוקה של הקו. חיילים ומפקדים ששירתו בתקופה זו בקו מספרים על עזובה, הזנחה ופחת בתקני נשק ותחמושת במעוזי הקו. התכנון שהותיר אחריו אריק היה להסתלק מהמעוזים עם תחילת התקפה. שרון סיים את תפקידו והאלוף שמואל גונן, גורודיש, התמנה למפקד פיקוד הדרום.
גורודיש היה מפקד שריון נערץ. הוא "חשב שריון". במקום לפנות את המעוזים עם תחילת הצליחה המצרית הוא הורה להם להחזיק מעמד ולבלום את המצרים על קו המים. כאן שגה גורודיש שגיאה נוראה שעלתה לצה"ל במאות קורבנות ובאובדן המוני של רכב קרבי משוריין. זה מקור הכישלון בדרום בימי המלחמה הראשונים. הגם שכך, צה"ל התאושש וכעבור כשבועיים מצא את עצמו ממערב לתעלה, כ-100 ק"מ מקהיר כאשר הארמיה המצרית השלישית, על עשרות אלפי חייליה, כותרה ועמדה בפני סכנת השמדה.
יש לקבוע בוודאות, על סמך מחקרים היסטוריים וידע אישי, כי בשום שלב במלחמת יום הכיפורים מדינת ישראל לא עמדה בסכנת תבוסה. מה שכונה "המחדל" היה קביעתו של ראש אגף המודיעין האלוף זעירא כי הסיכוי שתפרוץ מלחמה נמוך ביותר. הערכתו של ראש אמ"ן לא השפיעה על גורל המלחמה. ראש הממשלה גולדה מאיר החליטה שישראל לא תתקוף ראשונה וגם לא תגייס את חיילי המילואים של חילות היבשה. גיוס מילואים מאסיבי היה יכול להתפרש כאילו ישראל מתכוונת לתקוף ראשונה. מה שהיה מסבך את ישראל עם האמריקאים. ישראל הייתה זקוקה לאמריקאים כדי למנוע התערבות רוסית מעבר למה שכבר היה קיים בשטח.
גולדה הייתה אמונה על השיקולים המדיניים שחלקם נעלמו מראשי הצבא. הקונפליקט כולו היה עוד אחת מהמערכות במלחמה הקרה. למעשה צה"ל נלחם בצד האמריקאי כנגד הסובייטים. ההחלטה של גולדה הייתה נכונה. לראיה, מלחמת יום הכיפורים הייתה הקרב האחרון במלחמת שש וחצי השנים שהתנהלה בין ישראל לערבים ולסובייטים.
נמצא שמלחמת יום הכיפורים הביאה למהפך אסטרטגי במזרח התיכון. הניצחון הישראלי הביא, ללא כל ספק, להפנמה מצרית שיותר אין הם נלחמים בישראל. לכן הם, בפעם הראשונה מאז 1948, בחרו להיכנס למשא ומתן עם ישראל במטרה להשיג שלום והוא אכן הושג. במילים אחרות, השאיפה המצרית לחסל את ישראל (שלושת הלאווים של חרטום) עברה מן העולם. לעומתה, השאיפה הישראלית לשלום עם מצרים נכנסה למהלך ההיסטוריה. האם לא ברור איזו מדינה השיגה את מטרותיה האסטרטגיות או ההיסטוריות בעימות בין ישראל למצרים? תוצאות מלחמת יום הכיפורים מדברות בעד עצמן. היתר נכתב בספרי ההיסטוריה.
19 תגובות
מיעוט מיקרוסקופי
לעומת כל מי שחושבים שמדובר בכשלון למרות שבסוף ניצחנו
הערבים תקפו ביום הכיפורים. היום שבו נפתחים שערי שמיים. יד נעלמה כוונה אותם לתקוף את עם ישראל בעודו נושא תפילה בבתי הכנסת. אבינו שבשמיים חמל עלינו והפך עליהם את הכברה. שנאמר – עוצו עצה ותופר. על כן הכישלון הפך לניצחון.
נצחון במחיר של 2700 חללים אלפי פצועים ומאות שבויים בעשרים ואחד ימי לחימה עוד נצחון כזה ואבדנו
אכן ציינת את המחיר היקר מכל של הניצחון במלחמת יום כיפור. לבי נקרע כאשר אני נזכר בקרבנות שבהם הטובים בחברי וגם אנוכי הייתי קרוב מאד להיפגע במלחמה נוראה זו.
מאז הקמת מדינת ישראל ועוד לפני הקמת המדינה איבדנו כ- 27.000 חללים במלחמות ישראל. למרבה הצער עם ישראל נקלע לשכונה קטלנית של מנוולים השואפים לחסלנו. אין לנו ברירה אלא לקום ולהגן על עצמנו. למרבה הצער במלחמות הגנה נהרגים חיילים.
יש לקוות שלא יפלו עלינו עוד מלחמות.
אין לי אלא להסכים עם תגובתך לדבריי. אולם אינני יכול להסכים עם החלק האחרון בתגובתך.
האם לדעתך מי שהוא היה יכול למנוע את המלחמות שנכפו עליו?
אכן ניצחון אדיר צבאית פוליטית ומדינית,
בזכות 3000 הרוגים ועוד כ 10 אלפים פצועים,מנהיגי המדינה כשלו בהבנתם את
המצב האמיתי,היו מקובעים רשלנים ואטומים,לא שיתפו את הצבא בשיקולים והבטחות שנתנו לקיסנג'ר,הכל על גבם של הלוחמים והמפקדים הצעירים,
אשרנו שחרפו נפשם להציל את המדינה.
מסכים אתך לחלוטין שהניצחון הושג בזכות חיילי צהל שחרפו נפשם להציל את המדינה.
אולם ברשותך הערה – לא ניתנו לקיסינג'ר הבטחות. הוא פשוט הודיע לגולדה שאם ישראל תתקוף ראשונה היא תישאר לבד. כיוון שהמלחמה הייתה גם (ואולי בעיקר) נגד הסובייטים, ישראל נזקקה לגב של ארה"ב כדי להרתיע את הסובייטים – וכך בדיוק קרה. אינני מסכים עם הערתך שהמנהיגים היו רשלנים ואטומים. כמו כן המנהיגות האזרחית לא חייבת לשתף את הצבא בשיקולים פוליטיים. בסך הכל המנהיגים הבינו היטב את המצב האמתי. הוא היה נתון ולא היה בכוכם לשנותו. על כן במסגרת הנתונים הם (בעיקר גולדה) היו צריכים לקבל החלטות קשות מאד. בכלל לא בטוח שאם גולדה הייתה מקבלת החלטה אחרת המצב היה משתפר.
צודק ד"ר דגני שבמלחמת יום הכיפורים ישראל לא עמדה בפני סכנה קיומית. הייתה זו מלחמה קשה. המצרים נקטו באסטרטגיה של השקעת מקסימום משאבים ומאמצים להשגת מטרה צבאית מינימלית. הם לקחו הימור בפתיחת מלחמה מול מדינה בעלת יכולת גרעינית. הם קיוו שאינם חוצים את הסף הגרעיני. מלחמת יום הכיפורים עשתה למזרח התיכון את מה שמלחמת העולם השנייה עשתה לאירופה: לא עוד מלחמה בין מדינות. מאז הסכסוך ומעשי אלימות נמשכים באופן א-סימטרי (ארגוני טרור מול מדינה).
תודה על תשומת הלב, על הערתך ובייחוד על ההשוואה המעניינת בין תוצאות מלחמת יוה"כ במזה"ת לבין תוצאות מחמת העולם השנייה באירופה.
במאמרי לא נגעתי בנושא הגרעיני. ידוע כי בשלב מסוים במלחמה נשקלה תגובה גרעינית. עניין זה ירד מהפרק כאשר רא"ל (מיל) ברלב שב ממפקדת פיקוד הצפון ודיווח לגולדה שבגולן הסורים נבלמו.
בניגוד לסברה המקובלת תגובה גרעינית לא נשקלה בתחילת המלחמה.
הרתעה הדדית בין ישראל למצרים הייתה כבר במלחמת יום הכיפורים. סאדאת הכריז: "עומק תחת עומק" (פגיעה בעומק ישראל).
לאחר שחיל האוויר פעל נגד מטרות עומק בסוריה ולאחר ה-15 באוקטובר כאשר הגלגל התחיל להסתובב וצה"ל התחיל להפגין את יכולותיו במלחמה, המצרים קידמו את טילי הסקאד לקרבת התעלה. בנוסף יאכטה אמריקאית ששייטה במיצרי הבוספרוס ועליה סנסורים לגילוי חומרים רדיו אקטיביים גילתה אוניה סובייטית עושה את דרכה לים התיכון. האוניה הייתה תחת מעקב אם פניה לטריפולי שבסוריה או דרומה למצרים. לאחר לא נכנסה לנמל טריפולי והמשיכה דרומה לכיוון מצרים, היה חשש מהסלמה גרעינית. רק אז ובתאום עם מזכיר ההגנה הנרי קיסינג'ר שודרגה ההרתעה עם מסרים להתקלחות גרעינית בין-מעצמית.
לסברה שישראל הציבה כבר בתחילת המלחמה את טילי היריחו (המסוגלים לשאת ראשי חץ גרעיניים) אין ביסוס עובדתי.
שוב תודה על תשומת לבך ותגובתך הגם שאינני מבין אותה כלשונה. המצרים קידמו טילי נ"מ לתעלה. סקאד אינו טיל נ"מ. סקאד גם אינו מתוכנן לשאת חימוש גרעיני.
הסיפור שהנך מביא על ה"יאכטה" האמריקאית מדויק אך אינו שייך לעניין דנן.
לפני שנים אחדות פורסם פרוטוקול שבו דיין מורה, כבר בתחילת המלחמה, להכין את "העברי" (כינוי לטילי יריחו נושאי חימוש גרעיני) ישראל ליאור משיב שהעברי יהיה מוכן תוך כמה שעות. כך היה. כמו כן הוכנו כמה מטוסי פאנטום עם מתקנים לנשיאת חימוש גרעיני.
כמו כן נערך טיווח של שני טילים ללא חימוש, בלילה שבין יום כיפור ליום ראשון ממקום מסוים לכיוון מפקדת הצבא הסורי בדמשק.
לבסוף הכנת האופציה הגרעינית בוטלה כי כבר לא היה צורך בה.
תיקון טעות של תגובתי.
האוניה הסובייטית חלפה את נמל לטקיה שבסוריה ולא את טריפולי.
אתה שם לב שאתה סותר את עצמך?
אתה כותב שבסוף ניצחנו.
אז ניצחנו או לא?
יכול להיות שאני בדעת מיעוט.
אמנם לא ברור לי מה זה מיעוט מיקרוסקופי.
אכן ברור שמיעוט קטן של כמה עשרות אלפי חיילים נשאו בעול, נלחמו והשיגו את הניצחון (שאתה כותב עליו).
אני מציע לך ללמוד את העניין לעמקו. וחוץ מזה איפה כתוב שמיעוט טועה והרוב צודק?
ולמי שלא יודיע מה זה, ול 55000 נכי צהל – https ://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1
מעט היסטוריה – לפני כ- 2300 שנה נערך קרב בין היוונים לרומאים. בקרב זה שנקרא קרב פירוס ניצחו היוונים אבל במחיר כבד מאד של אבדן רוב צבאם.
לרומאים היה עורף הרבה יותר מאסיבי ועל כן הם גייסו צבא חדש ואחרי כ- 3 שנים הביסו את הרומאים. מהיסטוריה זו נגזר הביטוי ניצחון פירוס. דהיינו ניצחון זמני שאחריו בא הפסד ותבוסה.
בפירוש לא כך הסתיימה מלחמת יום כיפור. לא רק שישראל ניצחה במלחמה (אולי אתה סבור שלא?) אלא גם המצרים ספגו מפלה נוראה שהוציאה אותם ממעגל הלחימה לפחות ליובל שנים. ולא רק זה. מצרים חתמה על הסכם שלום עם ישראל. גם הסורים חתמו על הסכמי הפרדה וכו' ומאז גבול רמת הגולן שקט.
זה בהחלט לא ניצחון פירוס. לפחות לא לפי הקונוטציה ההיסטורית.
עם זאת אני מסכים עם הערתך שפרט להרוגים צה"ל ספג אלפי פצועים שרבים מהם נותרו נכים. כאב הלב הוא רב. גם לי יש נגיעה לכך. אולם לצערי זה המחיר שעמנו נדרש לשלם עבור עצמאותו והקמת מדינתו.
האם אתה מכיר דרך אחרת שיכולנו להימנע ממלחמות מהרוגים, מפצועים ומנכים?
בתגובתי הקודמת כתבתי – שאחרי כ- שלוש שנים הרומאים הביסו את הרומאים. טעות בידי. צ"ל הרומאים הביסו את היוונים.
לגבי תגובתך והציטוט שהיו לצה"ל 55000 נכים. מאיפה לקחת את זה? טעות חמורה. אני רוצה להאמין שזו טעות בשל חסר תשומת לב ולא רצון רע.
האמת – במלחמת יום כיפור היו לצה"ל כ- 7000 פצועים. רובם נפצעו בינוני וקל ולאחר תקופות שונות רובם החלימו. מתוך אותם 7000 פצועים נותרו בצ"ל אלפים אחדים של נכים.
מה פתאום 55.000 נכים ממלחמת יום כיפור.
דבריך אלה מחייבים התנצלות בפני קוראי האתר.
לבין העובדה שבסוף ניצחנווזה נהדר
במלחמת ששת הימים ישראל הפתיעה את מצרים והמחילה לה תבוסה מוחצת. המצרים למדו את הלקח וקיוו שאם הם יפתיעו את ישראל המצב יתהפך והם יביסו את ישראל כמו שישראל הביסה אותם ב 1957 . והנה הגיעה השעה. ב 1973 הם הוליכו שולל את מקבלי ההחלטות והצליחו להפתיע את ישראל. אך לא יצא להם כלום מזה -להפך, הם היו על סף תבוסה קשה ביותר. זה מה שהביא את סאדת להציע שלום! כי הוא התייאש מהרעיון להביס את ישראל כך שמעז יצא מתוק (מהמחדל יצא שלום) ולהפסיק להתבכיין על "מחדל".
שתי טעויות הדפסה: המחילו צ"ל הנחילו. 1957 צ"ל 1967.
מלחמת יום הכיפורים פרצה בשל סירוב גולדה ליוזמת רוג׳רס שתוצאתה הטריטוריאלית והמדינית היתה זהה לזו שהוסכם ע״י בגין. למעט ה״ויתור״ המבריק של סאדאת על רצועת עזה אותה הגדיר בגין (דיון בועדת חו״ב) ״עזה היא חלק מארץ ישראל״ – ההזיה ומחירה) מהלך שכזה גם היה מוציא את הסובייטים מהמשוואה מוקדם יותר.
ה״הפתעה״ בה נתפס צה״ל לא היתה כישלון של המודיעין -שראה,ניתח והבין- אלא של ראשיו השחצניים והאטומים זעירא ושלו שלמרות ההתראות הנוקבות חטאו ב״קונספציה״.
חיל האוויר נכנס ביהירות למלחמה כאשר ברקע למודיעין חיל האוויר היו כשלונות חמורים שהביאו לחוסר מוכנות להתמודדות עם sa2 משופר שהיה ״אלוף ההפלות״.
טיל לט חייב לשאת מטען גרעיני כדי לפגוע במטרות רחוקות באופן מרתיע ואפקטיבי – לו היו טילים כאלה הם היו משוגרים לאתרים אסורטגיים בדיוק כפי שלו היו ״זאבים ״ בתעלה היו משוגרים לאתרי הטילים-כנראה שגם אלה סיפורי סבתא.
כראיה לסבתא חזור וקרא את כל המידע הגלוי על תכנון חלופת תקיפה באיראן כיצד? שוב חיל אויר …,מחווה בפרסומים של ״בכירים״ במערכת הביטחון ובפוליטיקה האומרים כי לישראל אין יכולת תקיפה עצמאית באיראן-אז היכן ה״עברי״ או שמא זה סיפור תנכ״י עתיק יומין.
ישראל 2022 עדיין בטראומת מלמת 73 בכך שמנהיגיה חוששים מלתקוף כדי להכריע אסטרטגית (למשל את חיזבאללה) על פני להיות מוכנים לשלם בקורבנות עבור הסרת איום ממשי – ובמקום להכין את אחדות העורף וחוסנו מפוררים את החברה בשם אינטרסים פוליטיים .
ולבסוף- במנין ההרוגים והפצועים במלחמה שכחת ״לספור״ את אלפי,אם לא עשרות אלפי, פגועי הנפש הטראומטיים בין לוקי הלם הקרב לבין האחרים.