שתיקת חמאס – מהלך אסטרטגי?

ביום חמישי 1.8.19 התעוררנו לחדשות כואבות: קצין צה"ל ושני לוחמים מחטיבת גולני נפגעו במהלך שעות הלילה המאוחרות לאחר שפלסטיני חצה את גבול עזה.

רבים בוודאי שואלים את עצמם האם אנחנו לקראת הסלמה חדשה או שמא מדובר באירוע בודד. יש לציין כי התקרית הזאת מצטרפת לאירוע הפרחת בלוני התבערה ימים אחדים קודם לכן.

במצבים דומים, הגורמים העוקבים פונים אל התקשורת העזתית כדי לשמוע האם אחד הארגונים נטל אחריות או העביר מסר כל שהוא. לרוב, שעות אחדות לאחר אירוע שכזה מופץ מידע בתקשורת הפלסטינית ואף מתגלעים ריבים על נטילת האחריות מצד כלל הארגונים. אך הפעם בשונה, לא תנועת חמאס ולא איש מדוברי הפלגים המרכזיים לקחו אחריות, ואף לא שיבחו או פיארו את מותו של אותו פעיל אשר היה מזוהה עם חמאס. השתיקה הכתה גלים למורת רוחם של תושבי עזה אשר אינם רגילים לכך, שכן במצבים דומים הרחוב העזתי הופך להר געש.

מניתוח האירוע התברר כי המחבל האני אבו צאלח (אחיו של פאדי אבו צאלח, נכה על כיסא הגלגלים שנהרג בתחילת מאי 2018 סביב אירועי הנכבה) היה איש מנגנון הריסון שאמור למגר ולבלום אירועי טרור, ודווקא הוא זה שחצה את הגבול ועשה את המעשה. הדבר גרם, ללא ספק, למבוכה רבה לחמאס מול המתווכים המצרים ומול הקטרים. ולכן צפוי היה כי ביום שישי שלמחרת האירוע, הפגנות הגדר תהיינה שקולות ומרוסנות יותר מהרגיל. אולי כי כך תבעה גם ישראל מהמתווכים? ימים יגידו.

בהתנהלות שכזו חמאס נחשף במערומיו ומשקף את מה שאני טוען כבר זמן מה "הכסף קונה אידאולוגיה". עדיין מוקדם לומר האם כולם מיישרים קו עם חמאס בנושא, אם כי נראה שכן. המדד הוא השלטת הסדר ברחוב העזתי לאחר אירוע כזה, ואכן חמאס נותן את הטון ברחוב העזתי, הדולרים הקטרים (דמי השתיקה כפי שרבים כינו אותם) מאפשרים למאות משפחות להביא אוכל הביתה. חמאס מבין ורואה את מצוקת הרחוב הפלסטיני ואינו יכול להתעלם מכך – אבטלה של למעלה מ-50%, מקורות מים שאינם ראויים לשתייה ומשבר הומני קשה – גם לא בשם האידאולוגיה.

ולכן, אפשר לומר שבשלב זה חמאס נוקט אסטרטגיה מחושבת וברורה של רגיעה והכלה וזאת מתוך אינטרס פלסטיני ברור שלא להיגרר לעימות או לסבב חדש. אך ברור כי מסקנה זו נכונה לרגעי כתיבת שורות אלו, משום שבנקל אירוע קטן של רקטה או המשך ירי לעבר כוחות צה"ל או עוטף עזה, עלולים להצית את הגזרה כולה ולהחזיר את ישראל ועזה לסבב חדש.