דרכו של בן-גוריון

נחוץ קיצוץ בתקציב הביטחון
צילום שחור לבן של בן גוריון
דוד בן-גוריון צילום: Hans Pinn commons.wikimedia.org

לאחרונה נתבשרנו כי הגירעון בתקציב המדינה ממשיך לתפוח. מחסור בהכנסות ממיסים וקצב הגידול בהוצאות הממשלה, מעלים חשש כי הגירעון יהיה גבוה אף יותר מהשיעור בתקציב שאושר לשנת 2019. למעשה, מומחי הכלכלה מבטיחים כבר היום גירעון של למעלה מ-4.5% בתקציב הלאומי.

ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל יידרש לקבל החלטות אמיצות וקשות כדי למצוא פתרון לבעיות שנוצרו בתקופת הממשלה האחרונה במשרד האוצר.

אינני יכול שלא לחשוב בעניין זה על החלטתו האמיצה של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון כאשר היה עליו להתמודד עם הסוגיה, ויש להדגיש שהתנאים אז היו שונים. לפני 67 שנים, בעיצומו של תרגיל מוצב הפיקוד העליון, הגיע בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, לביקור בשטח. לאחר שעודכן בתרגיל הזמין את הרמטכ"ל, רב-אלוף ידין, לשיחה אישית בחדר צדדי. כולנו היינו במתח, במה דנים השניים? לבסוף יצא הרמטכ"ל ידין, פניו סמוקים, נטל את כובעו ונטש ללא הסבר.

הרמטכ"ל ידין החליט להתפטר משום שסירב ליישם את הנחיות ראש הממשלה לביצוע קיצוצים דראסטיים בתקציב הביטחון. במקומו של ידין מונה סגנו, מרדכי מקלף.

לאחרונה מצאתי במסמכיי הישנים עותק ממכתב ראש הממשלה לרמטכ"ל הנכנס, מן ה-8 בדצמבר 1952. בן-גוריון פרס בפני הרמטכ"ל את תפישת הביטחון שלו, בצירוף הנחיות מפורטות לביצוע:

"ביטחון ישראל נשען על יכולתו הכוללת של עם ישראל – היכולת הצבאית, המשקית, הכספית והמוסרית. הצבא הוא, כמובן, אחד הגורמים המכריעים, אבל בשום אופן לא הגורם היחיד.

שיא כוח האדם המגויס, הכולל צבא החובה, צבא הקבע והאזרחים העובדים בצבא, עולה כרגע על מידת יכולתה המשקית והכספית של המדינה, ועל הצורך האמתי, ומהווה משום כך תקלה רצינית לביטחון המדינה, מפני שמחליש, ואולי מערער, את כוחה המשקי והכספי של המדינה.

יש לקצץ לא פחות משלושת אלפים אזרחים בשרות הצבא, ולבטל כל הפונקציות שאין עבודתם צריכה להיעשות דווקא בצבא.

שיא כוח האדם בצבא-הקבע גבוה למעלה מן הצורך והיכולת. יש להקטינו באלפיים איש.

יש לפטר משרות החובה כל אלה שהצבא חייב בתמיכת משפחתם בסכומים ניכרים, לאחר שעברו אמון בסיסי".

עיינתי שוב במכתב ואינני יכול שלא להתפעל מאומץ ליבו של "הזקן". האיום הביטחוני על ישראל בשנת 1952 היה חמור לאין ערוך מן האיום העומד בפנינו היום. מדינת ישראל נמצאה אז שלוש שנים לאחר סיום מלחמת העצמאות. האיום טרם הוסר והיה עלינו להתכונן להיערך לקראת ניסיון צבאי ערבי נוסף להכריע ולחסל את היישוב היהודי. המדינה ליקקה עדיין את פצעיה ונאלצה להתמודד עם האבדות הקשות וגם עם פיגועי הפדאיון שהחלו באותה עת, ובמקביל נדרשה לקלוט מאות אלפי עולים חסרי כול.

היום, בשנת 2019, אין איום קיומי המסכן את המדינה. אין איום של מתקפה צבאית שמטרתה לכבוש ולחסל את היישוב היהודי. מלחמת יום הכיפורים, לפני למעלה מארבעים שנה, הייתה המלחמה האחרונה על עצם קיומנו. על כן יש לפתור את בעיית הגירעון גם באמצעות קיצוץ בתקציב הביטחון, אל לנו לפתור את הבעיה בדרך הקלה, בקיצוץ רוחבי אשר יחליש את כל המשרדים והמערכות.

איננו יודעים היום מי יהיה ראש הממשלה הבא, אך מי שיעמוד בראש המדינה יידרש לאומץ ולמאמץ מיוחדים כדי להתמודד עם הגירעון התקציבי שנוצר. האם ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל ימצא עוז לנהוג בדרכו של בן-גוריון ולהתמודד עם עיקר התקציב החסר באמצעות קיצוץ בתקציב הביטחון? ימים יגידו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

    1. נכון מאד. אין כיום מנהיגים כבן גוריון וכנראה גם לא יהיו. יחד עם זאת אי אפשר להבין דבריו של האלוף גזית. האם אין הוא מבין שאין מה להשוות את המצב הכללי בישראל כיום למצב מיד אחרי הקמת המדינה בעת הנחייתו של בן גוריון לרמטכ"ל ידין לצמצם את הצבא?
      כיום צריך להרחיב את תקציב הביטחון. בעיקר בתחומי מחקר ופיתוח. זה לא רק תורם ליותר ביטחון אלא גם לכלכלה וליצוא.
      יש לשפר את מעמדם של כמה אלפי קצינים, בעיקר על ידי בניית מסלולי שרות, כולל הרחבת השכלתם ושיפור תנאי השרות שלהם.
      יש להעביר את כל השריון למרכבה סימן 4 עם מעילי רוח.
      יש לשפר את יכולת ההגנה על אזרחים וחיילים, כולל שיפור שירתי הרפואה וכדומה.
      מן הראוי שהאלוף בדימוס גזית ייתן דעתו לעניינים אלה ולא יטיף לצמצום תקציב הביטחון תוך הבאת דוגמה לא רלוונטית מימי מנהיגותו של בן גוריון.

    2. דגני הוציא לי את המילים מהפה.

      אי אפשך להשליך מתקופה א ל ב ללא התייחסות לקונטקסט ובמיוחד לניתוח עדכני של האיומים מבלי הצורך להיתלות בתפיסת העולם של בן גוריון כפי שהוצגה באותו מכתב-שהיא נכונה ושרירה מעצם הגדרתה. אבל להשליך אותה כאמת הבלעדית להיום- היא טעות ואימוצה עלול להיות מסוכן.
      לא כאן לפתח את הנושא, אבל די אם נאמר שחלק גדול מאד מתקציב הביטחון ניתן עי האמריקנים למטרות הצבא בלבד. ואת הכספים הנוספים הנדרשים ניתן לגייס ממקורות הפנים אם רק יעשה הדבר על פי סדרי העדיפות הנכונים ללא היענות אולטימטיבית לסחטנות מגזרית, מלחמת חורמה בשחיתות ובהון השחור

    1. הגנרלים חייבים להיות אינטרסנטים על מנת לקלוט בצבא את היותר טובים. פעם היו הרבה קיבוצניקים בעלי דרגות ולכן משכורותיהם לא היו כל כך חשובות. כיום, אחרי שהליכוד הרס את התנועה הקיבוצית, כבר אין כל כך הרבה קיבוצניקים ולכן הגנרלים צריכים לדאוג למשכורות המגויסים לצבא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך