גם כנגד כל הסיכויים השריון ינצח

לאחרונה יצא לאור ספרו של דוד הלוי, "כנגד כל הסיכויים", המביא את סיפור חייו של האלוף משה (מוסה) פלד. הספר חושף את דמותו המרתקת ורבת הפעלים של מי שהתחיל את דרכו כמפקד האמיץ בג'יפ של גולני, לאחר מכן השריונר בצריח הטנק, ובהמשך מילא שורה של תפקידי פיקוד בכירים וזכה להכרה כמצביא מחונן, אינטלקטואל ומנהיג משכמו ומעלה.

מוסה פלד היה מפקד נועז במלחמת ששת הימים ולאחר מכן במלחמת ההתשה. הוא היה ראש מחלקת תורה ולחימה במחלקת ההדרכה במטכ"ל. בשנים 1972-1969 פיקד על המכללה לפיקוד ומטה (פו"מ). כמי שהכיר מקרוב את שדה המערכה ואת החניכים שהשתתפו בלחימה בשתי המלחמות, הכשיר מוסה את שדרת הפיקוד של צה"ל בדגש על יישום לקחי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. הוא בחן עם החניכים את דרך המחשבה שלהם, את גישתם לבעיות שנלמדו, ואת התהליכים והתרחישים שבהם יבחנו בעתיד בשדה הקרב כמפקדים.

מוסה אמר: "עלינו להתייחס למקצוענו בחרדת קודש מתוך הבנה עמוקה של גודל האחריות המוטלת על כתפינו". המדרכים הבוגרים שצברו ניסיון מבצעי רב הכירו מקרוב את החניכים הצעירים, אותם אלה שהוכשרו לפקד על גדודים וחטיבות במלחמת יום הכיפורים. בכישוריהם ובעוז רוחם הם תרמו תרומה אמיתית לכוחות הלוחמים. ההיכרות האינטנסיבית עם זירות הלחימה ועם צבאות ערב השונים, תרמה אף היא ישירות לכל המפקדים שיצאו לחזיתות בסיני וברמת הגולן. כמפקד פו"מ, הניח מוסה פלד "ארגז כלים" בידיהם של כל חניכיו מהמחזור שסיים לפני מלחמת יום הכיפורים.

כאשר התמנה למפקד אוגדה 146, "עוצבת המפץ", יישם מוסה פלד הלכה למעשה את "ארגז הכלים", כלומר עבודת מטה מסודרת, חשיבה שיטתית, ובתחום הטקטי גיבוש תוכניות הגיוניות, ודגש על מקומו של השריון ועוצמתו. היה בו הביטחון שהשריון ינצח גם "כנגד כל הסיכויים". בשל תכונותיו הבולטות – יכולות מנהיגות צבאית, וראייה נכונה של שדה הקרב, אך טבעי היה שישתמש בכלי העבודה של פו"מ. הוא תרגל את אוגדת העתודה המטכ"לית למלחמה.

במלחמת יום הכיפורים קיבל מוסה הנחיה מאלוף הפיקוד להיערך להגנה על קו הירדן, אולם הוא התעקש והסביר לאלוף הפיקוד ולרמטכ"ל כי יש ביכולתו להדוף את הסורים, ואכן האוגדה הופנתה לדרום הרמה. המפקד הנחוש, בעל היכולת הפיזית והיושר המוסרי, יצא בראש לוחמיו וחלק מחניכיו והוביל את מתקפת הנגד בדרום רמת הגולן מול הצבא הסורי. בשילוב כוחות עם אוגדה 36, אוגדה 210 וחיל האוויר הצליח למוטט את ההתקפה הסורית, ולכבוש מחדש את שטחי רמת הגולן שתפסו הסורים עם תחילת ההבקעה.

גם ברגעים הקשים ביותר ידע מוסה להפיח ביטחון בכולם ולדרבנם לניצחון. הוא ידע לקרוא את שדה הקרב וכשריונר בדם ידע שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. הוא האמין שהיה בידו כוח מילואים איכותי, וכי צריך למצות את הכוח בזמן ובמקום הנכונים. מוסה טען כי בעיצומם של הקרבות על מפקד האוגדה להימצא תמיד קרוב לחטיבה המובילה בקרב, כך היה למשל ברגעי משבר קשים (חטיבה 205) בקרב על תילי הכודנה ב-19 באוקטובר 1973. הוא סבב בין דרגי הלוחמים והמפקדים, וכך השרה חום ואהבה על פקודיו. במנהיגותו כאדם ולוחם בלטה אהבתו לאנשים, "רעות השריונאים" שפיעמה בו הפיחה אמונה וכוחות מחודשים בקרב הצוות.

לאחר המלחמה שיקם מוסה את חיל השריון, שילש את עוצמתו ככוח מרכזי בצה"ל ושדרג את איכותו. על לחימת השריון הקלאסית בפיקודו ביום הכיפורים גדלו והתחנכו מפקדי השדה של צה"ל וצבא ארה"ב.

כמפקד גייסות השריון בשגרה הקים את הגיס המטכ"לי 479 בחירום למלחמה כלקח להפעלת הכוחות ממלחמת יום הכיפורים. חיל השריון יישם לקחי המלחמה בדגש על פיתוח צי הטנקים, תורות לחימה מתקדמות בהתאמה לגזרות הלחימה, ירי צלפים, תותחנות טנקים – כל אלה היו חלק מהחדשנות שהנהיג להשגת היעדים בשדה הקרב העתידי ביבשה. מוסה קבע: "ביודעי אתכם ואת נכונותכם, אני יכול להכריז על חיל השריון מוכן לכל משימה ואתגר. יש ביכולתנו להבטיח לעם כוח מגן, כוח יבשתי מכריע ומוחץ" (אוק' 1977).

לאחר שסיים את השירות בצה"ל שימש מוסה כמנכ"ל רפא"ל, גם כאן באו לידי ביטוי כשרונו ויכולותיו: הוא הוביל שילוב חדשני ומופלא שהביא להבנה ולהעמקת התשתית, המחקר, הפיתוח והייצור במעגלים קצרים.

משנת 1986 ועד לפטירתו בשנת 2000 היה יו"ר עמותת "יד לשריון". הנצחת הנופלים מורשתם וזכרם, הביאה אותו להגשמת חלום שהפך למפעל חייו, אתר ההנצחה "יד לשריון" בלטרון בואכה ירושלים. האלוף במיל' אודי שני אמר כי "אי אפשר שיהיה מצביא, אם אינו מאמין שנכון וטוב לאומה ללמוד, לרכוש ידע, ולשמר את ערכי הנחישות והאמונה המובילים לגבורה ולניצחון. אי אפשר שיהיה מצביא אם אינו דבק וחותר להנחיל לדורות הבאים צדק, אחריות, יוזמה ומהות. האלוף מוסה פלד ז"ל הוא המצביא".

בספר "כנגד כל הסיכויים" מתוארת דמותו של מוסה "המצביא" שהוביל לוחמים לקרב במלוא הגלוריפיקציה המגיעה לו, אך כמו כן אנו מגלים כי מאחורי תדמית "אגרוף הפלדה" היה אדם ששפע חום ואהבה לפקודיו ולעם ישראל, אדם שכבש לבבות בקולו הרועם, אדם שידע גם לחלום. כדברי השיר:

"מי שחלם לו ונשאר לו החלום.

מי שלחם לו, לא ישכח על מה לחם.

מי שהבטיח, לא הניח את חרבו.

מי שקראו לו, הוא צעד בראש כולם.

מי שאהב לו, עוד צפויות לו אהבות רבות.

מי שהלך, הוא לא יאהב עוד לעולם".

אסיים בנימה אישית בהערכה וברעות:

גבורתך מוסה פלד לנו שריון

רעותך לנו נצח.