תשובות למפקפקים

בפרקים הקודמים הצגתי באמצעות ריאיון עם תא"ל במיל' צבי שור את מערכת הלייזר Skyguard, מערכת שהוא רואה בה את הפתרון המיטבי להגנת העורף מפני טילים, רקטות ופגזים. הצגתי גם עובדות ומספרים המדגישים את יתרונותיה של Skyguard. אולם בינתיים המערכת, החשובה כל כך בעיניו, אינה מיושמת. יש טיעונים נגד הרעיון, ונראה שהם משפיעים על ההחלטות. בפרק זה אעלה טענות שונות שעלו במקורות שונים, ואצמיד להן את תשובותיו הישירות של צבי שור.

טענה: החיילים האמריקנים יברחו עם הירי הראשון.

תשובה: להפעלת הפתרון של מערכת Skyguard דרוש צוות מינימלי שאינו כולל ולו חייל אמריקני אחד.

טענה: הובלת דלקים היא משימה לוגיסטית קשה.

תשובה: ייצור אלפי טילים ושינועם יקר ומסובך הרבה יותר.

טענה: מדובר במערכת גדולה מאוד ששטחה חצי מגרש כדורגל.

תשובה: בסך הכול מדובר בשלושה מיכלים, שאחד מהם הוא מיכל דלק.

טענה: נחוצה תחזוקה ארוכה אחרי כמה יריות.

תשובה: בארץ ייבנו מיכלי דלק בכל גודל רצוי, ואפשר לקבור אותם באדמה או להשתמש במיכלים ניידים. אין בעיית תחזוקה אחרי ירי.

טענה: המערכת פולטת גזים רעילים וענן אמוניה יסכן את הסביבה.

תשובה: כל הדלקים המשמשים ללייזר נמצאים בשימוש שוטף ואינם מסוכנים.

טענה: טווח הירי של המערכת קצר, פחות מ-3 ק"מ.

תשובה: המערכת יעילה עד 10 ק"מ ואפשר לשדרג אותה ל-15 ק"מ.

טענה: נדרשת אנרגיה עצומה כדי לחולל את קרן הלייזר הקטלנית.

תשובה: מקור האנרגיה העצומה הזאת הוא בשריפת דלק ייעודי, בדומה לכל מנוע רקטי.

טענה: המערכת אינה מתפקדת במזג אוויר סגרירי.

תשובה: מזג האוויר בארץ בהיר רוב השנה. בדרום הוא סגרירי רק 10% מהזמן. אובך וגשם קל מפחית 5% מהיעילות. עננים כבדים נמוכים מ-150 מ' מונעים את פעולת הלייזר. לשם כך יש גיבוי של מערכת "כיפת ברזל".

טענה: קל לפתח אמצעי נגד מול המערכת.

תשובה: עוצמת הלייזר גבוהה כל כך שאין אמצעי הגנה פשוטים נגדו.

טענה: חברת "נורתרופ גרומן" לא התחייבה ללוח זמנים ולמחיר.

תשובה: שקר מוחלט. הם התחייבו למערכת הביטחון במסמך רשמי עוד ב-2007.