כוחות גדולים של צה"ל נערכו בשבוע שעבר בגבול עזה לקראת המחאות האלימות שהיו צפויות בשבת. אולם הפרות הסדר והעימותים לאורך הגבול הפכו לעניין שבשגרה, ותושבי "עוטף עזה" חיים כבר חודשים רבים בצל טרור בלוני התבערה וירי רקטות ופצמ"רים.
למעשה, מאז מלחמת העצמאות לא ידעה מדינת ישראל רגיעה בגבולה עם רצועת עזה. בשנותיה הראשונות של המדינה הייתה זו מצרים אשר יזמה פעילות חבלנית משטח הרצועה, אך פעולות גמול תקיפות שלנו, לצד היכולת של קהיר לדכא את פעולות הטרור, אילצו את השלטון המצרי המקומי לשנות את המדיניות ולדכא את הפעילות החבלנית העוינת.
במלחמת ששת הימים כבשנו את רצועת עזה, ומאז ועד 2005 שלטו כוחות צה"ל בשטחה. למן היום הראשון נאלצנו להתמודד עם הפעילות החבלנית, אך בשל סיבות פוליטיות פנים-ישראליות ומכלול יחסינו עם העולם הערבי ועם דעת הקהל העולמית לא יכולנו לפעול בחופשיות בשטח. ואכן, לא ידענו תקופות מתמשכות של שקט ורגיעה.
בקיץ 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות, פינתה ישראל את כל ההתיישבות היהודית מרצועת עזה וכוחות צה"ל נסוגו ממנה באופן מוחלט. צעד קיצוני זה השאיר את הרצועה ותושביה סגורים ומנותקים לחלוטין, ללא כל בסיס כלכלי, ומבלי שיימצא במקום גורם פלסטיני שישלוט בשטח וירצה בפיתוחו.
אולם, על אף ההתנתקות, העימותים לא פוסקים ורק מחריפים את המצב. אחת לכמה שנים הופכים העימותים הללו לפרק לחימה של ממש. ב-2006, שנה לאחר ההתנתקות, במבצע "גשמי קיץ" נכנס צה"ל קרקעית לרצועה, ושוב ב-2014 במבצע "עמוד ענן" שהחל עם חיסולו של אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס.
לאחרונה גוברים הקולות של מנהיגים פוליטיים בישראל הקוראים להשתלט על הרצועה ולהקים בה מנהיגות מתונה. ובינתיים – ישראל מגבירה את הלחץ הכלכלי בתקווה חסרת סיכוי שתושבי הרצועה יתקוממו ויסלקו את מנהיגות חמאס. אנו מחריפים את הסגר ואת סבל התושבים, מקפיאים את העברת הכספים לעזה, ואף עודדנו את נשיא ארה"ב ליזום צעדים הפוגעים באונר"א ובעזרתו של הארגון לפליטים.
מערכת "כיפת ברזל" אומנם מאפשרת לישראל לחיות במציאות הזאת כמעט ללא אבדות, אך אין בה כדי לאפשר לתושבי "עוטף עזה" לקיים חיי שגרה שקטים. תושבי "העוטף" מצפים, בצדק, מהממשלה שתמצא פתרון למצוקתם.
חשוב לציין כי מאז עליית הגנרל א-סיסי לשלטון בקהיר, והידוק שיתוף הפעולה של ישראל עם מצרים, נפתחה בפנינו כתובת תיווך חשובה. מצרים איננה תומכת בחמאס. להיפך, היא רואה בו גורם התורם לתסיסה ולפיגועים גם בסיני. אך לקהיר יש ערוץ הידברות בלתי-אמצעי עם חמאס, והיא שולטת בפתחת רפיח (המעבר הדרומי של הרצועה אל העולם), ואלו מקנים לה מעמד מיוחד המאפשר לה לקשר בין הצדדים.
אנו נמצאים ממש ערב הבחירות. אלו הם ימים רגישים במיוחד. לחץ פוליטי עלול להביא לקבלת החלטות קיצוניות ובלתי אחראיות בירושלים.
אין לי ספק כי בנימין נתניהו מודע לכך ועל כן הוא יימנע מנקיטת צעדים בלתי אחראיים. כולי תקווה שראש הממשלה אכן לא ייכנע בתחום זה ללחצים הפוליטיים.
5 תגובות
פצצה גרעינית שאפשר לפרק אותה רק בשילוב של כוח ושל הסדר מדיני כולל.
אתה צודק, זה הסדר הנכון. תחילה כוח ורק אחר כך- הסדר מדיני. כול ניסיון לעשות זאת בסדר אחר- נדון לכשלון ולמצב הרבה יותר גרוע לטווח הרחוק.
לי אין ספק שתבוא התפוצצות ואחרי כמה חודשים או שנים עוד אחת ועוד אחת…
בכוח לבד לא פותרים בעיות כאלה
עד אחרי הבחירות
הכול בסדר עד הפיסקה הרביעית בה אתה מציין שמאז ההתנתקות ישראל היא זו ש "השאירה את הרצועה ותושביה סגורים ומנותקים לחלוטין, ללא בסיס כלכלי…" וגומר.
למיטב ידיעתי. ישראל השאירה תשתיות, מבנים ואת כול השטחים החקלאיים כולל חממות שלמים לשימוש, אלא שהם הפכו אותם למתקנים צבאיים. גם כול המפעלים התעשייתיים בארז המשיכו לפעול עד ש" כוחות ההתנגדות" פוצצו את המעברים ומנעו יציאת עובדים לישראל. הרשות ניהלה את הרצועה כשליטה מוגדרת ומוסכמת עד שהחמאס השליך את אנשי פתח מהקומות העליונות וגדע את רגליהם.
נכון שישראל יצאה מעזה ללא הסכם, אבל להאשים אותה במצב הרעוע שם, חוטא לעובדות. ישראל המשיכה לספק מים וחשמל והיה זה החמאס ששיגר רקטות לעבר תחנת הכוח באשקלון. לכאורה "לא הגיוני" במושגים שלנו אבל מאד יעיל להשגת היעדים המדיניים של החמאס, שככול שהמצב הכלכלי וההומניטרי גרוע יותר, וככול שיותר ילדים נהרגים לעיני המצלמות, כך ישראל מושמצת ומוחרמת יותר בעולם וזו מטרתם.
וכמובן יש לחזור ולהזכיר, שלרצועה יש גבול עם ה"אחות הערבייה" מצרים, שהסגר שהטילה על הרצועה הוא קשה הרבה יותר מזה הישראלי. אילו רצתה, יכלה לפתור את הבעיות ההומניטריות עי איפשור סיוע דרך שעריה היבשתיים, הימיים והאוויריים. אבל מאד מתאים למצרים שכול ה"זעם" יופנה כמובן נגד ישראל, שתדמם, ומצרים יוצאת נקייה.
החטא הראשון לאחר ההתנתקות היה למרות ההבטחה של מתן וילנאי כסגן שר הביטחון באותם ימים וחיים רמון: "אם רק יעזו לירות עלינו נכנס בהם", ישראל לא הגיבה כאשר הם העזו, וכך תוך כדי סירוס עצמי מודע, הדרדרנו למצב הבלתי ניסבל של היום, אולי מתוך הכוונה לשמר את הנתק בין רמאללה ועזה שעלותו היא בלתי ניתפסת. לסיכום- די עם ההלקאה העצמית, ותקן אותי אם אני טועה.