פופאי, אוליב ומלכוד 48 שנגוז

אם לא יתנו לי להיות שר ביטחון – מחר אני מתפטר
צילום של בנט
צילום: Creative Commons

אם אני שר ביטחון אני נותן למר איסמעאיל הנייה 48 שעות להחזיר אותם, ואם הוא לא מחזיר – הוא מת. כך הצהיר חגיגית ח"כ אביגדור ליברמן. ניתן לכנות הצהרה זו בשם זמני: "סינדרום 48". אחר כך הוא כיהן במשך שנתיים וחצי בתפקיד שר הביטחון, התפטר מהתפקיד – ואיסמעאיל הנייה עוד חי. ולא רק חי, אלא בעיתוי מסוים חייליו שיגרו לעבר ישראל 450 רקטות תוך 48 שעות. אולי בשל ההלם שתקף את השר ואולי בשל סיבה נסתרת אחרת, מר ליברמן התפטר ממשרת שר הביטחון. ההיחלצות מתפקיד חשוב זה, שליברמן לא היה מתאים לו כלל וכלל מלכתחילה, הייתה אות לשלושה מצעדי איוולת במרחב. מצעדי איוולת הזויים ומעוררי רחמים. אצלם החלו ללעוג ולחגוג ניצחון על היהודים. בקלאוות ודברי מתיקה אחרים חולקו ברחובות. אצלנו קפץ פופאי – שר החינוך בנט – עט על המשרה שהתפנתה ודרש מראש הממשלה למנותו לשר ביטחון. את מצעד האיוולת השלישי הובילו חכמי התקשורת הישראלית והחלו לקונן על "אובדן ההרתעה".

כנראה אין סייג לפנטזיולוגיה הערבית. הצהלה ברחובות עזה מזכירה את שידורי קול הרע"ם מקהיר בראשית ימי המדינה. בימים הראשונים של מלחמת ששת הימים הודיע הקריין הפלסטיני מקהיר, בעברית המשובשת שלו, ש"הערבים מנצחים בכל החזיתיות (השיבוש במקור) ומתקדמים לעבר תל אביב". מה באמת היה המצב אז בחזיתות כולנו יודעים. חודשיים אחרי הניצחונות הערביים המפונטזים בששת הימים מכר עבד אל נאצר לפלבאים בעולם הערבי את שלושת הלאווים של חרטום: לא משא ומתן, לא שלום ולא הכרה בישראל.

שש שנים וקצת אחרי הלאווים של חרטום שוב "נוצחה" ישראל במלחמה (יום כיפור). כתוצאה מניצחון זה נפתחו שיחות קרבה בין הגנרלים יריב הישראלי וגמאסי המצרי, בקילומטר המאה ואחד מקהיר, על אדמת אפריקה. לפיכך מתברר שהמצרים "התהפכו". הם כן ניהלו מו"מ עם ישראל, כן הכירו בה, ובסופו של דבר גם עשו עימה שלום. המצרים שילמו מחיר גבוה מאוד בדם ובדמים עד שקיבלו מעט שכל, הכירו בישראל, השלימו עם קיומה ועשו עימה שלום.

חלוקת הבקלאוות בעזה בהשפעת אפקט "מלכוד 48" מוכיחה בעליל שבעזה חסר עוד הרבה שכל. מפקדי המודיעין המצרי מנסים להחדיר אך מעט שכל לראשיהם של הנייה, סינוואר והטרוריסטים שלהם. לעומת זאת אצלנו יש מי שרואה סיכוי בהסדרת הודנה למשך זמן מוקצב מראש עם הטרוריסטים בעזה. לכן, להערכת כותב שורות אלה, ישראל לא ממהרת להתפוצץ על עזה.

ניתן להניח שאת זה מבין גם שר החינוך של ישראל, הגם שפומבית הוא לא מודה בכך. אולם השפעת "מלכוד 48" בוודאי גרמה לו להשתטות ולדרוש את משרד הביטחון. הסירוב של ראש הממשלה למנותו לתפקיד לא ציננה את חלומו הגדול וגם בימים אלה הוא ממשיך לטוות בסתר תכניות להתמנות לתפקיד החשוב. כאילו לא די בכך ששר אחד שבעליל לא התאים לתפקיד זה כיהן שם במשך שנתיים וחצי, בא השר בנט ודורש ששוב יתמנה לתפקיד זה מין סוג של פופאי, שלא רק שאינו ראוי להיות שר חינוך, בוודאי אינו מתאים להיות שר ביטחון.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

    1. מציע לך לא להגזים. אנו לא רק שלא נעשים דומים לאויבינו אלא מגדילים בגדול את הפער בינינו לביניהם. מציע לך לקרוא את סדרת המאמרים שפורסמו באתר זה בשם "שינויים בסביבה האסטרטגית של ישראל".
      עם זאת נכון שמדי פעם צצה אצלנו פרשיה מביכה כדוגמת דרישתו של פופאי (כבוד השר בנט) וחברתו המיתולוגית אוליב (כבוד השרה שקד) להתמנות לשר ביטחון. לקשור את זה עם דמיון לשכנינו המהוללים זה הבל ורעות רוח.

  1. מה שרציתי להגיד ששר הביטחון בישראל חייב להיות מתאים לתפקיד זה. לא מתקבל על הדעת שפוליטיקאים סוג ב' כמו פרץ, ליברמן או בנט יכהנו בתפקיד חשוב זה. כל היתר שנאמר הוא בבחינת בונוס ללא תמורה לקוראים.

  2. כל הזמן מצהיר שהוא הולך עם ביבי. וכל הזמן במקביל הוא תוקף את ביבי בצורה קשה. ממש פיצול אישיות. שיצטרף לליכוד ויקבל הבטחה לשר הקיטורים ונפתרה הבעיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הסהר הטורקי

מה עומד מאחורי ההתקרבות של טורקיה למדינות האזור