דוד הנחלאווי

בחינת המושג "גיבוי" בפרשנותו הצבאית
wikipedia

האירוע המתוקשר של "דוד הנחלאווי" העלה לדיון את שאלת הגיבוי – האם חיילי צה"ל הנשלחים למשימות של מחסומים ביהודה ושומרון אכן מקבלים גיבוי הולם ממפקדיהם? התשובה לשאלה מחייבת קודם כול הגדרה בהירה יותר של המושג "גיבוי".

למושג "גיבוי", לפחות בפרשנותו בצבא, משמעות משולשת: ראשית, שהמפקדים נותנים משימות שניתן לעמוד בהן; שנית, שגם אם החייל עושה שגיאה מבצעית הוא לא נענש משמעתית; שלישית, שגם אם נגרם נזק, לרבות אובדן חיים, החייל לא בהכרח יישפט על כך. קבלת גיבוי רחב זה מותנית בשני דברים בלבד – החייל לא הפר ביודעין את הפקודות, והמניע היחיד למעשה שעשה (גם אם בדיעבד מסתבר כי מעשה זה היה שגוי) הוא ביצוע המשימה.

הבה נבהיר את העניין בעזרת ארבעה תרחישים. במקרה הראשון מדובר בחייל שנפתחה עליו אש יעילה מבניין סמוך. החייל השיב אש למקורות הירי ומסתבר כי בין הנפגעים מהירי שלו היו גם אזרחים בלתי מעורבים. התוצאה אולי טרגית, אך החייל ראוי לגיבוי מלא שכן פעל בדיוק על פי המצופה ממנו.

במקרה השני ראה חייל אדם מקומי מתקרב אליו, וכשהיה במרחק קטן ממנו שלף המקומי חפץ שנראה לחייל כאקדח או כסכין. החייל ירה ופגע במקומי. בדיעבד מסתבר כי מדובר היה באדם תמים ובחפץ תמים. אם בנסיבות המקרה (מיקום, שכיחות אירועים בגזרה, קיום התרעה מודיעינית ועוד) היה המעשה של החייל הגיוני (גם אם בדיעבד שגוי), ונבע מתחושה אמתית של סכנת חיים, הרי מגיע לחייל גיבוי.

במקרה שלישי מדובר בכוח צבאי שנשלח למקום מסוכן בשטח בנוי. בהוראות הפתיחה באש נקבע כי מותר לירות רק כתגובה או במקרה של זיהוי אויב ודאי. מפקד הכוח החליט על דעת עצמו להקל, ואישר "ירי מונע" למקומות חשודים. כתוצאה מכך נפגעו בלתי מעורבים. במקרה זה אל לו למפקד הכוח לצפות לגיבוי שכן פעל ביודעין בניגוד לפקודות.

במקרה הרביעי מדובר בחייל שתפקידו לבדוק את תיקי היד של פלסטינים העוברים במחסום. החייל בדק תיק של פלסטיני, וראה שיש בו רק אוכל. החייל זרק את האוכל לבוץ ואמר לאזרח הפלסטיני שירים את המזון ויאכל אותו. חייל זה שלא יצפה לכל גיבוי. להיפך, עליו להיענש בחומרה, שכן ניצל את כוחו כדי להתעמר באזרח מסיבות שאינן קשורות כלל למשימה.

אם משווים בין המקרה הראשון למקרה האחרון, הרי מבחינת התוצאה הראשון חמור יותר ובכל זאת ראוי החייל לגיבוי, ואילו במקרה האחרון, ללא קשר לגודל הנזק, יש להענישו בחומרה.

ככל שניתן להבין מצפייה בקטע הווידאו של "דוד הנחלאווי", מעשהו של החייל נראה מעשה סביר שנובע מהרצון לבצע את המשימה, ונוכח מה שעלול להתפתח לסכנה מידית. יותר מאשר קיומה של בעיית העדר גיבוי, יש כאן צירוף מקרים: החייל הנראה בקטע המצולם הודח מתפקידו בשל סיבה אחרת לגמרי. הנטייה הטבעית של אלפים להזדהות אתו נובעת אפוא מחיבור של שני דברים שאינם קשורים. הצבא אמנם הבהיר שהדחת החייל אינה קשורה למקרה, אך טעה כשלא אמר במפורש כי ניתן לחיילים, ואף נדרש מהם, לנקוט צעד סביר כדי להרחיק סכנה מידית. דריכת הנשק מול קבוצה של צעירים מתנכלים בסמטה בחברון נראית בעיניי צעד סביר, התואם את הפקודות ומשרת את המשימה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. הדוברים הרשמיים של צה"ל כמעט סתמו לגמרי את פיהם

  2. לא מכיר את המקרה. כל חייל שמשרת את המדינה זכאי לגיבוי מלא. אבל המדינה והצבא צריכים להדגיש כל הזמן גם בהצהרות וגם במעשים כי חיילי צה"ל נדרשים להתנהגות מוסרית מלאה ללא פשרותויש לאכוף זאת בצורה חדה.

  3. למרות שאינני חולק על הנאמר במאמר, יש נקודה נוספת ומובלעת, שלעניות דעתי ראוי להקדיש לה יותר תשומת לב. לפי הפרסומים בעיתונות, וזה המקור היחיד שיש לי בנושא, הרי שהחייל המדובר נדון לעונש מאסר על גילוי אלימות כלפי מפקדו ו/או חבריו. אם יש בכך אמת, הרי החיל כלל לא ראוי לתמיכה ציבורית כלשהי. פגיעה במפקדים וחברים לנשק היא איום לא פחות גדול על ערכינו מאשר פגיעה במפגינים. יתכן שקיים אפילו קשר עקיף בין שתי התופעות הללו. העובדה שדוברים רשמיים של הצבא נמנעו כמעט לחלוטין מלגעת בנקודה זו, רק מגדילים את סימני השאלה סביב התקרית ומשמעויותיה.

  4. אם חייל נוהג שלא כשורה מפקדיו צריכים לקחת על עצמם אחריות אישית

  5. יש חוקים יש פקודות יש הוראות ויש נוהלים מי שממלא אותם אז אין לו בעיה מי שלא ממלא אותם אז למה לתמוך בו ולתת לו גיבוי כל המושג הזה ממש לא ברור

  6. דוקא חלק גדול מהחיילים שרוצים שהצבא יתן להם גיבוי לא נותנים בעצמם גיבוי לצבא.ראו המקרה כעת עם הסרבנות שצצה שוב פעם נגד פינוי מתנחלים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של סטיב

מלחמה על הבית

מלחמת הקיום של היום דורשת חשיבה מחודשת