שורשי כישלון הסבב הנוכחי נטועים ב"צוק איתן"

ישראל חייבת להבהיר לחמאס שכללי המשחק השתנו
תמונה של דודי
דודי ירון

בדיוק לפני שש שנים חוסל אחמד ג'עברי מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, פעולה שהחלה למעשה את מבצע "עמוד ענן" שנמשך כשבוע. היה זה המבצע האחרון של צה"ל בגזרה זו, ואפשר להגדיר את אופן ביצועו והתנהלותו כסביר, אם כי לא מעבר לכך.

שנתיים לאחר מכן שוגרו במשך שלושה שבועות כמה עשרות רקטות ופצמ"רים לעבר יישובי עוטף עזה, אך נדמה היה כי הציבור בישראל אימץ בהשלמה את ההגדרה הנלוזה שטבעו קברניטינו: "טפטוף", כאילו מדובר בתופעת טבע שמימית ומבורכת, וכל זאת על גבם של תושבי העוטף. ב-8 ביוני 2014 החל מבצע "צוק איתן", שבו נתגלה צה"ל לחמאס כסוג של ענק נכה (זאת בשל המגבלות ואו אף אי מתן הנחיות וקביעת יעדים לצה"ל, מצד ממשלת ישראל).

במשך לא פחות מ-50 ימים – זמן חסר תקדים, כמעט פי שלושה ממשכה של מלחמת כיפור הארורה – דשדש צה"ל בהנהגתה של ממשלה הססנית ומבולבלת. גם הנהגת הצבא בראשותו של הרמטכ"ל בני גנץ לא הרשימה, בלשון המעטה, בייזום תוכניות ורעיונות והבאתם לאישור הגורמים המדיניים. את המשכם של יחסים אלו בין הממשלה למערכת הביטחון, אנו רואים עתה וביתר חומרה, כאשר ראש הממשלה והקבינט המדיני-ביטחוני מטילים את האחריות למצב הנוכחי על הצבא שלא פעל באסרטיביות ולא נקט יוזמה.

כזכור לכולנו, לאחר פרק זמן לא קצר של היסוסים שלוו באיומים מצידנו, נכנסו כוחות צה"ל אל תוך הרצועה פנימה. כניסת הכוחות הוצגה כצורך מבצעי לגילוי ונטרול איום המנהרות. במהלך אותם 50 ימי לחימה במבצע "צוק איתן", עסק חיל האוויר הישראלי, שהינו אחד העוצמתיים והמודרניים בעולם, בעיקר בשיטוח נדל"ן והשמדתו. אף שהלחימה התנהלה אל מול ארגון טרור מוגבל למדי, משכה הלא צפוי ומחוסר ההיגיון בכל קנה מידה שהוא, הביא את צה"ל למצב שבו כילה לחלוטין סוגי חימוש חיוניים, והיה צורך לבקש מהאמריקאים משלוחי חימוש דחופים (שאותם סירבו לשלוח), ואחר כך לבקשם שיפתחו בפנינו את מחסני החירום שברשותם בנגב.

נראה כי שיעור הנפגעים בקרב תושבי הרצועה וההרס המאסיבי של בתי מגורים, לא הכאיב מספיק באותם ימים לראשי חמאס, והללו אף שאבו קורת רוח מכך שהצליחו לשבש את שגרת החיים במדינת ישראל. גישה זו באה לידי ביטוי בכל אותם 12 הניסיונות לכונן הפסקות אש. חמאס, בניגוד לצד הישראלי שמיהר לאשרן אחת לאחת, דחה את ההצעות הללו כולן.

בשנתיים שלאחר מבצע "צוק איתן" נשמר פחות או יותר השקט בעוטף עזה, להוציא אותם "טפטופים קלים", שלמדנו כולנו להתעלם מהם, או בשפה מדינית/צבאית: להכילם. בשנת 2017 גבר קצב ה"טפטופים" ומחודש מרץ השנה הם הפכו לסבבים אלימים ועתירי שיגורים.

במאמר שפרסמתי כאן לפני כחודשיים, התייחסתי בעיקר לגזרה הצפונית, אך גם למאפיינים השונים של הגזרה הדרומית ולעובדה שחמאס הוא היוזם והמוביל, בעוד אנו מנסים רק להרגיע ולהכיל. להלן ציטוט מאותו מאמר: "בגזרה הדרומית אנו נדרשים להתמודד עם אבנים, עפיפונים ובלוני תבערה ופיזור ערב רב המסתער על הגדרות. אין להקל ראש בנזקי בלוני ועפיפוני התבערה, אך בגזרה זו צה"ל הוא הנגרר וחמאס הוא היוזם, המכתיב והקובע את כללי המשחק. ההתנהלות המאופקת כל כך של ישראל על גבם של תושבי העוטף, לצד המגעים עם חמאס להסדר כזה או אחר – מתפרשים מעבר לגדר רק באופן אחד: צה"ל מורתע וחושש מעימות כולל ברצועה".

אין שום ספק שחמאס לבדו או בסיוע חיצוני, ניתח נכון את מגבלת הפעלת הכוח הצה"לי, יותר מכך את התנהלות הדרג המדיני וחששותיו, כמו גם את ההשפעה העצומה שיש לאבדות חיילנו על הציבור כולו, תופעה שאין כמוה בעולם כולו, ועל כך כתבתי בהרחבה באחד ממאמריי הקודמים. הזרעים של שלוש התובנות הללו, אותם זרעי פורענות בראייתי, נבטו כאמור כבר במהלך מבצע "צוק איתן", ובאו לידי ביטוי קיצוני בסבב האש האחרון. תגובתנו, ולמעשה חוסר תגובתנו הראויה בסבב האחרון, רק הוכיחה למנהיגי חמאס שהם אכן היטיבו לקרוא את התמונה.

אף שהדברים אינם ערבים במיוחד לאוזניים ישראליות, דומני שהמצב העכשווי עומד להשתנות ואף מהותית, וזאת בשל הטלטלה שגרמה התנהלות הממשלה והצבא בסבב האחרון. לא איש חפץ שלטון כנתניהו יוכל להתעלם מהמחאה הציבורית שהתעוררה בימים אלו, ובכלל זה לראשונה אף נמתחה ביקורת מצד גורמים בצה"ל (שכמובן לא נחשפו בשמם), אשר כינו את הקבינט המדיני-ביטחוני גוף בפשיטת רגל שערך דיוניו אפסי.

אפשר וחיוני לשנות את דרכי הפעולה והתגובה מצידנו, ואינני מכוון כלל וכלל למהלך קרקעי. כל ירי לעבר יישובינו, ראוי שיביא למרדף יום-יומי של כל מפקדי ומנהיגי חמאס, ולפגיעה בבתיהם וברכושם. המשך הירי אמור לגרום להם לנוס על נפשם יום יום שעה שעה, ולהעתיק את חייהם לאלתר אל מתחת לאדמה. עד שידינו תשיג אותם.

בהלך הרוח הנוכחי, הציבורי והצבאי כאחד, סביר מאוד להניח שבירי הבא לעברנו, ניווכח שכללי המשחק אכן השתנו, ולא "נכיל" עוד כבעבר טפטופים, לא כל שכן מטחים אל עבר ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. אבל של מלחמת לבנון וטען ששם התחילה החולשה
    למה ללכת אחורה
    מי שכעת מחזיק בהגה הוא אחראי
    במיוחד אם מחזיק הו כל כך הרבה שנים

    1. נמנעים וחוששים ומסיבות מובנות. ומה ביום שאחרי? אם ניסוג יחזור המצב לקדמותו בתוף פרק זמן מסויים, אם נשאר ובהעדר שלטון מרכזי שם, נחזיק על גבינו עוד 2 מיליון איש/ה? אפשר וצריך לעשות הרבה גם ללא כניסה, פעולות שאנו נמנעים מהם כבר שנים, כגון צייד של חוליות שיגור, ובעיקר מירדף רצוף אחרי ראשי ומפקדי החמאס

  2. הלך ראש המל"ל אצל הרב דרוקמן ועדכן אותו. הרב הורה לפופאי (בנט) ואוליב (שקד) לרדת מיד מהעץ. הם מיהרו לרדת. מכאן השאלה – האם באמת כללי המשחק השתנו? האם אתה יכול לנחש מה נאמר לרב דרוקמן?

    1. יצחק נכבדי,

      כמובן שאינני מצוי באותה סוגייה ביטחונית לכאורה או שלא לכאורה, שבגינה נמנענו מתגובה מהותית בסבב האחרון, ושנתוניה גרמו לרב דרוקמן להשפיע על בנט לשנות את דעתו.
      מה שכתבתי הוא שלדעתי (וכמובן שבהחלט יתכן שטעות בידי), שעל איש תאב שלטון כנתניהו ולאור התגובות בציבור לחוסר האונים שהפגנו בסבב האחרון, לא סביר בעיני שנתניהו יוכל להמשיך בכך בסבב הבא ובאין בררה ומאותן סיבות שציינתי, ישנה את דרכיו קרי את עוצמת התגובה. לחתום על כך כשההגה בידיו, אינני יכול.
      נ.ב
      הצמד הילדותי הזה בנט שקד, ראוי בעיניי יותר לתואר הילדותי עמי ותמי

    1. מודיעים בפומבי או באמצעות מעבירי המסרים (ויש כאלו), שכל ירי רקטי להבא, יגרום מיידית לחידוש הסיכולים הממוקדים של ראשי החמאס

  3. אולי ההפך
    לא הגיע הזמן לשנות גישה
    תן וקח
    זה הכיוון הנכון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?