פרשת מטוס המודיעין הרוסי שהופל בסוריה עלולה לגרום נזקים אסטרטגיים חמורים לישראל, אם כי היא גם עשויה להועיל או לא לשנות דבר. כדי שפרשה כזאת לא תישנה, אלא אם רצינו בה, עלינו להבין בדיוק, בכל הדרגים, מה קרה ולהפיק לקחים. אבל בפרשה זאת לא ניתן עקרונית לדעת מה קרה כי בפומבי שני הצדדים משקרים לקידום האינטרסים שלהם, שהרי השקר הוא אמצעי לחימה. ואנחנו גם לא יכולים לתחקר את הרוסים ואת הסורים שפעלו בסוריה. אנחנו אפילו לא יודעים לתחקר את עצמנו, כפי שהוכח בכל המלחמות והתקריות מאז מלחמת העצמאות ועד היום.
לא רק למדינות ולצבאות יש אינטרס לא לחשוף את הפרטים על מה שהיה – אפילו כשהמבצע מצליח, כמו חילוץ בני הערובה מאנטבה – אלא גם לדרגים הטקטיים והאופרטיביים. לשלושת הצדדים שהיו מעורבים בפרשת המטוס הרוסי יש אינטרס דומה.
זאת ועוד: לא רק לנחקרים יש אינטרס לשקר אלא גם לחוקרים יש אינטרס כזה, והם מתאימים את ממצאי מחקריהם למה שמזמיני המחקרים, ראשי המערכות, מבקשים מהם. תוכן הדו"חות נקבע לא לפי האמת אלא לפי אינטרס השרידות של כל הנוגעים בדבר. במערכות ביטחוניות מורכבות אלה אנשים רבים.
זה מה שקרה לדוגמה לוועדת אגרנט, שחקרה את המחדל המודיעיני והשלכותיו בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. מחברי הדו"ח לא רק שהתעלמו מתפקודם של שניים מתוך שלושת חברי הפיקוד העליון – ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין – והטילו את כל האשמה של הדרג האסטרטגי על הרמטכ"ל דוד אלעזר, אלא הם לא טיפלו בתפקודם הלקוי של כל דרגי צה"ל בשדות הקרב בלי קשר למחדל המודיעיני, שספק אם היה בכלל. לפיכך העדויות שניתנו לוועדה והדו"ח שלה הם אחד המקורות לחקר המלחמה, אך הדו"ח אינו מתאר את מה שהתרחש באמת בתחילת המלחמה ולא ניתן להפיק ממנו שום לקח מבוסס, למשל בקשר לאישיותו ותפקודו של ראש ממשלה בעת מלחמה בעתיד. על כך שילמנו מחירים כבדים בשתי מלחמות לבנון.
התגובות של בכירי צה"ל לדיווח הנוכחי של נציב תלונות החיילים האלוף בדימוס יצחק בריק, שקבע כי מוכנות וכשירות צה"ל למלחמה הבאה נמוכה מאוד, מבססות את הטיעון: הרמטכ"ל גבי אייזנקוט ומפקד זרוע היבשה האלוף קובי ברק דחו מכל וכל את דו"ח בריק. המניע שלהם ברור: אם דו"ח בריק מבוסס, עליהם לתת את הדין וגורלם יהיה כגורל דוד אלעזר, אלי זעירא ושמואל גונן (גורודיש) אחרי מלחמת יום הכיפורים. לא רק הם עלולים לעוף מצה"ל אלא גם עוד אלופים ותתי-אלופים שאחראים למוכנות הלקויה ושמרו את הדבר בסוד. אמנם, לכאורה לרמטכ"ל ולמפקד זרוע היבשה יש יותר מידע על צה"ל מאשר לנציב תלונות החיילים. אבל זה רק לכאורה, כי איתם אנשי הדרגים הטקטיים כמעט לא מדברים, וגם אם הם נשאלים לפעמים הם חוששים לומר הכול בגלוי פן יינזקו. לעומת זאת, בריק מדבר עשר שנים עם זוטרים המוכנים להתלונן ומספרים לו ולעוזריו כל מה שמעיק עליהם.
אכן התרחש תקר במערכת, בריק כתב דו"ח חמור והצנזורה לא חסמה את המידע עליו. הסתברות אמיתותו גבוהה לא רק בגלל מאפייני מחברו אלא גם לנוכח לקח ההיסטוריה: למשל דוד אלעזר טען לפני מלחמת יום הכיפורים כי מוכנותו של צה"ל גבוהה ובמלחמה הסתבר שהיא נמוכה, ואותם דברים אמורים לגבי רפול במלחמת לבנון הראשונה. מכאן אפשר שפרשת אי המוכנות היא עמוקה ורחבה אפילו יותר משנכתב בדו"ח בריק.
אבל הבעיה הקשורה באי הבנת המציאות נוגעת לא רק לנושאים צבאיים אלא לכל נושא הנוגע לתפקודם של בני אדם, מבלי להתייחס לטיעון הפילוסופי של עמנואל קנט שלא ניתן לדעת את האמת כשהיא לעצמה. את הפרדיגמה השקרית הנוכחית עיצבו במידה רבה ההיסטוריונים שביססו את פרסומיהם בעיקר על מסמכים וממשיכים לבססם כך. לדוגמה ספר התנ"ך או מצבת מישע מלך מואב מהמאה התשיעית לפני הספירה; או רוב ספרי ההיסטוריונים על מלחמת העצמאות שלנו ב-1947–1949. את רוב המסמכים לא חיברו אנשי הדרג הטקטי אלא הבכירים ועוזריהם. להם היה עניין להסתיר את האמת על פרשת הל"ה בינואר 1948 או את האמת על נפילת 87 לוחמי פלוגה ג' הדתית מגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני בקרב עירק אל מנשיה. התוצאה: חלק מן האחראים המשיכו בתפקידיהם ואף קודמו, הלקחים לא הופקו והשגיאות חזרו על עצמן.
מצב שונה שורר במערכת המשפטית, שבה לא מסמכים של בכירים אמורים לקבוע את החלטות השופטים אלא תחקור המבצעים על ידי מתחקרים מקצועיים ועורכי דין. לא שאין תקלות ושגיאות במערכת הזאת, אבל בניגוד למצעד האיוולת של המערכת הפוליטית והביטחונית, המערכת המשפטית ממצה את הדין ברוב המקרים. ועל כך אמר מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים", אף שתמיד מתחוללת מלחמת עולם על בחירתם.
61 תגובות
בעיקר מאז עלייתו של טראמפ לשילטון אין ספק שכולם משקרים והתופעה רק הולכת וגוברת.
באת להשמיץ ויצאת מחמיא
שהרי אתה מייחס לו שליטה במוסר הבינ"ל
תמיד שקרו וימשיכו לשקר
מן הסתם אתה צודק. כולם משקרים. אולם מאז שטראמפ עלה לשלטון דווקא הוא מגלה את האמת ופועל לפיה. ראה AMERICA FIRST, הטיפול באונר"א, הכרת ירושלים כבירת ישראל, הצלת הכלכלה האמריקאית מהגלובליזציה – ואלו רק מעט מאד מהמכלול. עוד חזון למועד.
השמאל כיום במיוחד כבר פועל בגלוי ואינו טורח להסתיר מעלליו הבואשים. זה נכון כמעט לכל צמתי המפתח בהם ואליהם הוא התפשט ממארת וממשיך להתפשט ומטיל את ארסו בם
יש למדינה או אמור היה להיות למדינה "אבא", ראש המדינה, זהו ראש הממשלה.
בעשור האחרון השמאל צמח פרא בכל המקומות וכך נעשו כל הפעולות במדינתנו – נגדנו ובעד הצורר המוסלמי.
מה זה אומר על ה"אבא" שלנו, הא
אל תכחיש אחר כך
שהוביל נתניהו?
הבאתי שתי דוגמאות בולטות לסבר את האוזן. הניתוח מתאים לכל מלחמות ישראל, אף למלחמת ששת הימים שמבחינת תוצאותיה הקרקעיות הייתה המוצלחת ביותר.
הבעיה עם רוב ציבור הישראלים היא – הם הורגלו לתשקורת-העיקרית במדינת היהודים – שנוצלה בצורה נואלת כל השנים על ידי בכירים…, בנוסף לצינזורה שמנעה את פירסום האמת לתושבים…! כעת יש כמה שינויים שעוקפים את התישקורת של מדמנת-היהודים: 1) האינטרנט שעדיין איננו מצונזר לחלוטין 2) מעצמות כמו רוסיה שיכולות להציג את האמת עם עובדות ופרטים, כדי להציג את השקרים בצורה חד-משמעית לכל המעוניינים…!!
כתבת "מדמנת היהודים" האם זו טעות קולמוס או שזה נכתב בכוונת מכוון?
כיוון שבמקלדת מ נמצא בסמוך ל- י תוכל לטעון שזו טעות קולמוס.
הודות לטרמפ ולד"ר מילשטיין!
בתקווה,הללויה! ???
לא ברור לי מאין האופטימיות שלך מהמערכת המשפטית
אחרי כל המינויים הכל כך שקופים של איילת שקד
האופטימיות איה מהשופטים אלא אופטימי מהמתחקרים – עורכי הדין שכולם מקצוענים לפי כל קנה מידה אף שיש כמובן הבדלים בכישרון ובניסיון.
אשר לשופטים: כולם מקצוענים גם אלה שטרמפ ממנה ולא רק שרי המשטים של ישראל, אך העיקר הוא שכל החלטותיהם ושיקוליהם גלויים לכול וזה קודם כל מחייב אותם. במערכת הביטחון הכול חסוי ובמערכת הפוליטית – הרוב!
ד"ר מילשטיין הנכבד, מה קרה לך?
במערכת הביטחון הכל חסוי?
במערכת הפוליטית הרוב חסוי?
בדיוק ההפך.
בישראל מאות אלפי אנשים עוסקים בביטחון ברמה כזו או אחרת.
במערכת הפוליטית האמתית עוסקים מעט מאד אנשים באופן יחסי.
מי קובע שם?
מי קבע במפא"י כל השנים?
מי קובע כיום בממשלת הימין?
מי קובע את בחירת השופטים?
אגב – כתבת "שרי המשטים" אני מניח שזו פליטת קולמוס ולא ביטוי לכוונה נסתרת כל שהיא.
יצחק דגני ידידי,
מאות אלפי אנשים אכן עוסקים בישראל בביטחון אך ברמה של מיתוסים וקצף שעל פני המים. עיסוק זה איננו תרבות ביטחונית אלא "פייק תרבות ביטחונית". על כך בוכה הנביא כבר 65 שנים.
ד"ר מילשטיין היקר,
אתה אומר לנו שמשפחה ישראלית אחת, רק לצורך המשל, שהאב, קצין בדימוס שניצח בשתי מלחמות, האם, רס"ן בדימוס ששרתה 15 שנים בצבא, הבת, סגן בדימוס ששרתה במודיעין, הבן, רס"ן במילואים בתפקיד חשוב – כולם עוסקים ב"פייק תרבות ביטחונית"?
איזה נביא בוכה כבר 65 שנים?
על מה הוא בוכה?
על כך שישראל מנצחת ושורדת למרות כל הלחצים שהמנוולים מפעילים עליה?
גירית אותי לכתוב תשובה יותר מקיפה. היא תופיע באתר זה בקרוב.
יצחק ידידי,
משפחה מקבילה לפני ארבעת אלפים שנה שעסקה ברפואה האם לא עסקה ברפואה מיתולוגית? ולגופו של עניין: על השאלה האם ניצחנו יש ויכוח כמו לגבי נצחונו של פירוס מלך אפירוס, או ניצחונה של ארה"ב במלחמת קוריאה או במלחמות בעירק. אך אין ויכוח כי המחיר היה גבוה. מחיר ידידי, הוא מרכיב מרכזי בהערכה של כל תפקוד – לא רק צבאי, אלא גם כלכלי, אקדמי ומה לא?
התשובה שלך אינה רלוונטית לעניין שבו אנו דנים. הסיפור על משפחה לפני 4000 שנים, או ניצחון פירוס אינם אלא אשליה במקרה הטוב, במקרה הרע – הונאה. ולגבי המחיר – מה קבוצת הביקורת שלך שלפיה אתה קובע מה המחיר?
ולגבי השאלה אם ניצחנו – בוודאי שניצחנו. אם לא היינו מנצחים שנינו לא היינו כאן – ולא רק שנינו. במקרים שלנו האויבים שילמנו מחירים עצומים בחיי אדם, במוניטין, בכסף וכו'. על מחיר אקדמי אצל האויבים אין מה לדבר. יש אצלם אקדמיה?
ראו תגובתי שלעיל. שורה 3 לפני הסוף. מילה אחרונה. צריך להיות שילמו ולא שילמנו.
יצחק ידידי,
אתה כותב "אם לא היינו מנצחים שנינו לא היינו כאן" ומשתמע מדבריך לא שניצחנו אלא ששרדנו.
מסכים אתך לחלוטין. שרדנו. הערבים זממו להכחידנו. כידוע הם נכשלו. דהיינו ניגפו במערכה. מכך משתמע שניצחנו. עובדה.
לא! שרדנו והותשנו. התשת ישראל היא מטרה אסטרטית של הערבים
ב15 ביוני סיום מלחמת ששת הימים.חיילי גולני בבית המכס העליון קיבלו הוראה לפנות תחמושת מבונקר.חיילים טירונים 4 חודשים מתחילת שירותם.המ"פ שאל את המג"ד אם מומחי חבלה בדקו את הבונקר האחרון ענה בוודאות כי בדקו.11 חיילים התאדו באויר כתוצאה מפיצוץ שארע בבונקר.המג"ד לאחר מכן טען שהוא "דאג" כי יבואו אבל לא וידא כי הבונקר נבדק.טענה נוספת לאחר האסון " אם הייתי יודע שהם נכנסים הייתי מונע מהם"כל הפיקוד הסתיר אסון זה ואפילו מצבה לזכרם בבית המכס העליון לא עש ה הצבא.שיקרו למשפחות קברו בקבר אחים בנהריה ללא נוכחות משפחות עשו עוול נוראי למשפחות.המג"ד קודם קיבל אלוף משנה כביכול לא קרה דבר.פה הפיקוד כולו טייח הסתיר ופגע פגיעה במשפחות השכולות כדי שהאחראים לא יודחו מהצבא.
אבל לדבר על התמוטטות האימפריות הללו בבורסה זה קצצ מוגזם
1. "נפילת 87 לוחמי פלוגה ג' הדתית מגדוד 33":
33 + ג' = 333.
2. בסולטאן יעקוב ב-82' מן הסתם נערך ניסוי באש חיה בשימוש בראיית לילה, בעת לחימה במערך נ"ט אויב. דתיים הוקרבו.
3. בגם בהתנתקות של 2005, השליכו את המושבניקים הדתיים לרחוב.
אבל לדעתי זה נכון בכל התחומים, בכל הארצות, בכל התקופות זה טבע האדם והדאגה לאינטרס האישי של הנוגעים בדבר השאלה וההבדל הם רק באינטנסיביות של התופעה אצלנו יש מסורת ארוכה וחזקה בתחום
אם מודעים לתופעה ומבינים את הדינמיקה, ניתן להחליש את האינטנסיביות.
יש לשנות ת כל תרבות התחקירים ואת כל תרבות כתיבת ההיסטוריה של המלחמות. אבל איך?
תמיכה בפורום לאיזרח תחקירי קרבות והפקת לקחים שהקמתי ושאני עומד בראשו. אנחנו מקיימים סדנה חודשית לביטחון פתוחה לציבור הרחב. הסדנאות מצולמות בווידאו ועולות ביוטיוב וברשת. ניתן לצפות בהן בערוץ אורי מילשטיין ביוטיוב. פעילות של סדנאות רבות כאלה בישראל תשנה את תרבות הביטחון.
בריק כתב דוח רציני.מדובר באיש צבא מנוסה וותיק בעל ידע ענק.רק שבמטכ"ל כידוע קל להכחיש ולהדוף ביקורת לא רצויה במיוחד שהיא מסכנת חיים.
א. זה שהוא "רציני" לא הופך את הדו"ח לנכון. זה דורש עדיין בדיקה.
ב. אם המצב כל כך גרוע, אז הוא היה כבר כזה גם לפני 5 ו- 3 שנים. אז למה חיכית ?
ג. דו"ח המתבסס על אוסף של 10 שנים של תלונות של חפ"ש-ים – מעמיד בספק את המסקנות הנחרצות כל כך. ממש מקורות מידע רציניים. נו באמת…
ד. לעולם מפיץ אתראה יוצא טוב: אם צדקת – אתה אלוף העולם. ואם טעית, אז לא נורא העיקר שהיית עירני ואיכפתי…
ה. לאור כל הנ"ל, האם לא ייתכן שמר בריק פועל (במודע או לא) ממניעים "לא כל כך ענייניים" ? ואני חשבתי שאחרי מלחמת יום הכיפורים אנחנו לא מקבלים שום "בשורה" של גורם בטחוני, בלי לבדוק ולשאול שאלות… אז למה זה לא תקף עם בריק ?
ראוי להטיל ספק בכל טיעון ואת זה כבר ניסח רנה דקרט במאה ה-17. הבעיה באירוע הנוכחי היא שהמפקדים הבכירים בצה"ל דחו את הדוח החמור על הסף. מקרה דומה קרה אחרי מלחמת לבנון הראשונה כאשר הרמטכ"ל משה לוי (וחצי) דחה על הסף את "דווח ואלד". היום ברור למעלה מכל ספק שואלד צדק בביקורתו על עבודת המטה באותה מלחמה שעליה היה מופקד סגן הרמטכ"ל דאז – משה לוי.
התחילו להבין שכולם משקרים וכי אמת היא דבר סוביקטיבי.
אז ממה אתה מתרגש?
נתקלת בקבוצה של פרופסורים שמגינים תמיד על המשטר בארץ
הרוב פה לא כאלה
אני למשל מסכים איתך
תודה שמאי. אני כבר לא מתרגש 60 שנה של מחקר אינטנסיבי ועצמאי על מלחמות ישראל ללא תקציב וסיוע והרבה התקפות אישיות מצד אנשי הממסד.
ולא מוכן לשנות את דעתו בשל לחץ או כדאיות
שרדנו ובהחלט לא הותשנו. נהפוך הוא. בראיה היסטורית התעצמנו ללא תקדים מסוג זה בהיסטוריה.
אתה נתלה מניתוח אירועים בעשירית הכוס הריקה. אנא בחן את תשע עשיריות הכוס המלאה.
זו לא שאלה של להתרגש. אלא של העמדת אמות מידה וקבוצות ביקורת נכונות.
אם תשלח אלי כתובת דואר אשלח אליך ספר שכתבתי לאחרונה על נושאים אלו. כמובן אשמח ביקורת שלך.
יצחק לפי בקשתך; הכתובת שלי: ת.ד. 9003 רמת אפעל, רמת גן 5219001. כתובת המייל: urimilsh@smile.net.il
יש מי שיש לו כוח ורוצה להפסיד אותו?
יש מי שיכול אולי להסתיר פשלות שלו ולא ינסה?
יש מי שמחזיק עמדות כוח והכנסה ורוצה לאבד אותם?
ומי שאין לו כוח מבקש לרכוש אותו כדי לנטרל איומים ולכן גם הוא לא ייתן יד לחשיפת ליקויים של בעלי הכוח.
זה נגזר מעקרון השרידות המעיל ככוח יסוד כל מה שנמצא: דומם, צומח וחי.
גם המערכת המשפטית – מבצעת "התאמות" וטיוחים, על ידי השופטים-השכירים ובעזרת עובדיי מערכות המדינה השכירים…- שממלאים הוראות להשגת תוצאות של החלטות שהוחלטו-מראש עם מניעים זרים…, הרבה פעמים בניגוד לעובדות ובניגוד לחוקים שחוקקו 120 חבריי הכנסת של מדינת היהודים…!! אילו מערכת המשפט היתה אמיתית – הייתי מזמן מפרסם הרבה עובדות והוכחות נוספות שלי ממלחמת יום-הכיפורים ואחריה… – שלא היו משאירות אבן-על-אבן במדמנת היהודים… , אך אין לי הגנה אמיתית במדינה שהייתי בין מציליה המעטים…!!
ליוסף אגמון – האם תהיה מוכן להיפגש אתי לשיחה לצורך מחקר שאני מתכנן בעניין מלחמת יום הכיפורים ומה שקרה בעקבותיה?
אם תרצה להישאר בעילום שם – כך יהיה.
הנימוקים של ד"ר מילשטיין משכנעים. מי שהיה בצבא יודע שחיילים לא ישמיעו ביקורת בפני דרג בכיר כמו מפקד חטיבה ומעלה.
יש להקים גוף ביקורת על הצבא שאינו כפוף לרמטכ"ל ולשרשרת הפיקוד תחתיו.
את זה יכול לעשות רק ראש הממשלה.
רק גוף כזה יכריח את הרמטכ"ל לבחון מה קורה בצבא בדרגים הלוחמים.
הצרה ישראל ששום ראש ממשלה לא יקים גוף כזה כי לא ירצה להתעמת עם המפקדים הבכירים בצה"ל. בכל אופן עד היום הצעתי לשלושה ראשי ממשלה להקים גוף כזה והם התחמקו
לאורך כל השנים
וזה הולך ומחמיר
יושרה אינה החלק החזק של מנהיגים בכלל ושל מנהיגים פוליטיים בפרט. כבר ספר התנ"ך עסק בסוגיה זאת בפרשת דוד ובת שבע
כיום, בעידן הפייק ניוז והשקרים המחוצפים, לאמת אין שום בסיס. אמירות מופרכות הופכות לעובדות ולעיקר
פשוט לא יאומן ומחזק מאוד את דבריך.
עשרות שנים שכבתי לבד על הגדר כדי שבריק יוכל לומר בטלוויזיה מה שאמר
משהו מוזר
הרי נתניהו והרמטכ"ל לא ממש מאוהבים
ושניהם מאוחדים נגד בריק
מוזר
האלוף בדימוס יצחק בריק "בגד" בקוד היסודי של החבורה/הפטריקים: לא לגלות לפלביים שעוצמתם מבוסס על שקרים . אמנם בין הפטריקים יש חילוקי דעות אך כולם נהנים, ולכן מסכימים לשמור על שרידות החבורה ועל סודותיה. את מה שאמר בריק אני כבר טוען עשרות שנים ואף פיתחתי תיאוריה המסבירה את הכרחיות התופעה. דבריי לא איימו מידית על איש. הם סמנו אותי כמו שסמנו בשעתו את ד"ר עמנואל ולד, והפכתי להיות מוקצה מחמת מיאוס בקרב כל האליטות הישראליות. אך את בריק, כאלוף עם עיטור העוז, לא ניתן להחרים. מבחינתם הוא בגד בקודים השקריים שלהם והם מרגישים מאוימים.
שטען כי אנו יודעים שרוסיה מתכננת להתערב בבחירות? והצנזורה שהוטלה? וההתיימרות של מנהיגנו?
עד כדי כך מנהיגות הצבא הנחשבת לשפויה ומתונה משקרת לנו?
היום אנו במצב דומה
זה היה תמיד כך לפחות מאז הקמת המדינה.
חוסר המוכנות של צה"ל כיום איננו מחסור בציוד או בחימוש, אלא הנכונות להפעיל חימוש.
הנכונות לדפוק את אויבינו עד העצם, מיד כשהם מתחילים.
הבעיה הרבה יותר חמורה:
א. לכל שרשרת הפיקוד אין הכשרה צבאית מקצועית והקצונה הבכירה אינה יודעת איך להפעיל ביעילות את האמצעים שתחת פיקודה.
ב. הסתרת ליקויים כנורמה אינה מאפשרת להפיק לקחים ולחשוף מגמות שיתגלו בשדה הקרב העתידי.
ג. שמרנות מובנית של רוב הקצינים הבכירים כדי לנטרל איומים על אינטרסים אישיים וקבוצתיים.
ושליטתה על משאבים. בצבא זה עוד יותר בולט כי מדובר גם על שאלות חיים ומוות.אם יש בעיות מסתירים בתירוץ ש סודיות וביטחון.
בפוליטיקה כמו שנאמר: שקר שקר תרדוף
שים לב לפסקת הסיום במאמר. שים לב שגם את מעמדה של המערכת המשפטית מנפצים כעת
"מנפצים" זאת הגזמה כחלק מן המאבק הפוליטי בין שמאל לימין בישראל מחד גיסא ומלחמת השרידות של נשיאת בית המשפט העליון מאידך גיסא. מחלישים המערכת המשפטית מול המערכת הפוליטית ובגזרה הזאת תפקידה זניח – ביטול חוק אחת לכמה שנים. לאחר הכרזת העצמאות עוצמתה של המערכת הפוליטית בהנהגת דוד בן גוריון מול המערכת המשפטית היתה רבה יותר. במאבק הנוכחי מדברים המפגינים בשם מורשתו של בן גוריון