יש בינינו הזוכרים ימים שבהם הכריז שר ביטחון מסוים כי "הבלגה זה כוח" כהסבר להימנעות מתגובה למעשי טרור נגד ישראל, ואף העלה על נס תכונה זו כמצביעה על שיקול דעת ומשילות אחראית. ואכן לעיתים ההבלגה ראויה והיא חלק ממערכת שיקולים רחבה יותר, להימנע מלהיגרר אחר מניפולציות מדיניות בתזמון נוח ליריב ולשמור על אפשרויות התגובה בעת הנוחה לנו, כל מקרה לגופו. אך כאשר סיסמה זו הופכת לשיטה היא עלולה להיות בעייתית ביותר, בוודאי כאשר היא ממומשת על רקע סביבה תרבותית המפרשת הבלגה שיטתית כזו כאות לחולשה ורפיון ידיים.
מאפיין תרבותי של עמי המזרח התיכון היא התפיסה שהפגנת כוח והפעלתו הם כלים לגיטימיים בכל מצב להבטחת ההישרדות. מנגד, הפעלת כוח בתרבות המערבית, אף שהיא שכיחה, מלווה בקונוטציה שלילית, בבחינת "אם לא הצלחתי לשכנע אותך בכוח האינטלקט, אז 'הידרדרתי' לשימוש באמצעים כוחניים, שהם נחותים יותר". עמדה כזו אינה קיימת כלל בתרבות המזרח התיכון.
הפגנת הסובלנות כלפי מתקפת העפיפונים היא דוגמה לכך: העדר התגובה הישראלית מתפרשת כחולשה ומזמינה לחצים גדולים עוד יותר על ישראל, וכאן לא יעזרו סיסמאות ריקות מתוכן על "אפס סובלנות" או במקרה הטוב ירי על דיונה שוממת ברצועה, ואפילו לא הפסקה זמנית של משלוחי מזון לרצועה. אפשר לתרץ את ההבלגה הנוכחית ולומר שהיא מונעת מאמץ מלחמתי בשתי חזיתות, בעיקר כשזו הצפונית נושאת בחובה סכנת עימות משמעותית יותר בימים אלה. ויותר מכך, יש העושים את החשבון הכלכלי של הנזק לחקלאות ולטבע, המוערך בכמה עשרות מיליוני דולרים בלבד – סכום שאינו מצדיק פתיחת מערכה צבאית כוללת, שהיא יקרה פי כמה.
אלא שמחירה של הבלגה זו עלול להיות כבד ויקר עוד יותר בטווח הבינוני, כי עזה מתרגמת את העדר התגובה לכישלון ישראלי להתמודד עם האיום, לאחר שבמשך חודשיים-שלושה הרגלנו אותם ואת העולם כולו שישראל "יכולה לחיות" עם הטרור או ש"מגיע" לישראל העונש הזה. חמור שבעתיים – כאשר ישראל בלית ברירה תגיב סוף סוף כראוי, היא תואשם ותגונה בשל "תגובה לא מידתית" והחמאס ינצל את הרוח הגבית הזאת ויגביר באין מפריע את מעשי הטרור. ומתיישבי עוטף עזה יאבדו אמון בממשלתם…
על כן, תמיד יש להביא בחשבון את הנזק של העדר תגובה ובעיקר לחשוב על התזמון הנכון, שכן לעיתים תגובה מאוחרת גרועה מהעדר תגובה בכלל. אלא אם – וכאן אני מרשה לעצמי לנחש – ישראל בוחנת עתה כלי נשק מתוחכמים יותר, כאלו שנזנחו מעט לאחר ההחלטה להשקיע ב"כיפת ברזל", ואנו זקוקים לעפיפונים כדי לעשות ניסוי כלים בשטח. בהצלחה!
12 תגובות
ונהרוס יותר בתים הסיכוי שהם יוותרו קטן.
יש צורות תגובה אחרות מלבד "להרוג אזרחים" שאולי לא חשבת עליהם. שהם בכול מקרה יעילים יותר מאי תגובה בכלל, שכפי שאתה רואה במו עינך רק מוביל ליותר טרור נגד ישראל.
זכור, שהחמאס לא רק שאינו מוטרד מאובדן חיי אזרחיו- הוא אפילו שואף להרבות בהם, כפי שהוא עושה בשולחו אותם להתאבד על הגדרות כי ככול שירבו חלליו ובעיקר ילדים- כך הוא זוכה ליותר תמיכה עולמית. לכן אני לא ממליץ על הרג אזרחים, כי יש דרכי תגובה טובים מזה
אתה מעדיף מלחמה? מה הלהיטות הזאת?
אתה צודק
אכן, אוי למדינה שעפיפונים מבהילים אותה, כזו שאיבדה את כושר ההרתעה, וילדים יכולים לשרוף אותה באין מפריע. כמי שיושב בתצפיות מול עזה לאתר את מוקדי השריפה, אי אפשר לי שלא להתחלחל מאוזלת היד של ממשלתנו. אני מרשה לעצמי להניח שאינך מתגורר ביישובי עוטף עזה, אחרת מן הסתם היית אולי חושב אחרת. אם גם לאחר 100 ימים של פצצות תבערה, ובכלל לא משנה אם זה מגיע בעפיפונים, מרגמות או טילים, ועדיין לא מזיזים לך, אז יש לנו מחלוקת. ואם לאחר מאה ימים כאלה, אני רוצה לעצור את הטרור הזה, ולך זה נראה "להיטות" אז כנראה שאנו חיים בפלנטות אחרות. וכדי לעצור את הטרוף הזה יש דרכים יצירתיות רבות שאולי יתאימו גם לתפיסתך, מלבד לא לעשות כלום
בשום תחום זה לא הולך אחרת
אכן, זה היה ההבדל בתפיסת העולם בין צ'רצ'יל וצמברלין. לא אומר שתמיד זה יהיה נכון, כי יש להתאים את סגנון התגובה לאויב שמולך. אנחנו יכולים להיות הרבה יותר יצירתיים, מלבד מלשבת ולקונן על מר גורלינו, כי ככול שנבליג יותר- נחתוף יותר
שמת לב כמה נהרגו בצד השני ועוד יותר כמה נפצעו?
נפגעו ונהרגו אצלם בשל הניסיון לפרוץ את הגדר ולחדור לשטח ישראל במטרה להרוג. על טרור ההצתות עי העפיפונים, לא עשינו דבר עד אתמול. תגובה מאוחרת לאחר שנזק אי התגובה כבר נגרם בתוצאה שהם מכתיבים את האירועים, קובעים את שדה המערכה, ואת התנאים, ההרתעה הישראלית נמוגה, ומחירה יהיה יקר שבעתיים.
להרוג בהם אינה תגובה נכונה, כי הם גוזרים דיוידנטים בדעת הקהל העולמית- ככול שירבו הנפגעים. חיי אדם הם זניחים עבורם, כול עוד זה משרת את האינטרס הלאומי שלהם, לכן אני לא סופר, לא את מספר הגיחות של חיל האוויר ולא כמה הרוגים יש בצד השני, כי אלו הם תגובות לא אפקטיביות שלנו.
ראש הממשלה שמיר לא הגיב על "טילי סדאם". אצל ראש הממשלה נתניהו צוק איתן נמשך 50 יום. עכשיו שריפות העפיפונים נמשכות כבר 80 יום.
כנראה שהמפא"יניקים בזמנם, כאשר ישראל הייתה הרבה יותר חלשה, ובבית הלבן לא ישב נשיא כל כך ידידותי, ובקרמלין לא ישב "מעריץ כל כך גדול" ידעו להגיב הרבה יותר טוב נגד התקפות על ישראל.
נגעת בנקודה מעניינת, אתה מצביע על הדרדרות באופן התגובות של ישראל לטרור, מלחמות ומבצעים שנמשכים זמן רב מדי וללא הכרעה. כתבתי פעם באתר, שיכולת ההרתעה של ישראל הלכה ונמוגה לאחר מלחמת יום כיפור שלוותה בעקבותיה בסדרת וועדות חקירה, שהיוותה טראומה שלא החלמנו ממנה. תופעה זו באה לידי ביטוי באובדן הנחישות והחתירה לניצחון, אובדן התעוזה והיוזמה, הצמדת עורך דין למפקדי הצבא כהכנה לוועדת החקירה הוודאית הבאה, חילופי שבויים ברמות בלתי סבירות, נסיגה מבוהלת מלבנון (אף אם מוצדקת) תוך הפקרת צד"ל, כול אלה השאירו חותם ברור בקרב האויב: "היהוד בורח".
זה היה בשל ההבלגה או בשל התגובה הקשה
אנחנו כציבור עוד לא יודעים את כול הסיבות: המעורבות המצרית, הבטחות שונות וכו, אך מה שבטוח שלא בגלל ההבלגה..