ישראל לא הגיבה על התקפת טילים במלחמת המפרץ

בראשית חודש מרס 2018 השתתפתי בכנס בנושא "מדיניות סוציאלית ופוליטית בישראל במלאת 70 שנים להכרזת העצמאות". הכנס, שנמשך שלושה ימים, התקיים באוניברסיטה היאגילונית בקרקוב, פולין, ונערך, בין היתר, בחסות האגודה האירופית ללימודי ישראל (EAIS). נושא הרצאתי בכנס היה "תמורות שחלו לאחרונה בסביבה האסטרטגית של ישראל". בדיון שהתקיים לאחר מכן, הובעה הערכה מצד המשתתפים להישגי מדינת ישראל אם כי היה גם שמץ של ביקורת על הקיפאון בשיחות עם הפלסטינים.

בעקבות הרצאתי התבקשתי על ידי מארגן הכנס, פרופסור בחוג ללימודי יהדות וישראל באוניברסיטה היאגילונית, להישאר במקום יומיים נוספים על מנת להרצות בפני הסטודנטים שלו על הנושאים שנכללו בהרצאתי בכנס, וכך נפלה בידי זכות להיפגש ולשוחח עם סטודנטים פולנים. יש לציין שהסטודנטים שם צעירים מהסטודנטים בישראל בשלוש שנים לערך. הם אינם חייבים לשרת בצבא אחרי גמר לימודיהם בבתי הספר התיכוניים, ולכן הסטודנט הישראלי הממוצע הוא בוגר וכבד ראש יותר מעמיתו הפולני.

בתום הרצאתי לפני הסטודנטים עברנו לפרק השאלות והתשובות. ראשון הרים את ידו בחור צעיר בעל חזות מזרח-תיכונית. הסטודנט התנצל בנימוס רב על שהוא מבקש לשאול על נושא שלא דנתי בו כלל ועיקר. השבתי לו בערבית ושאלתי אם הוא דובר השפה. הוא כמובן הופתע משאלתי, התבלבל מעט וענה בערבית שכן הוא דובר השפה. היללתי את השפה הערבית ואת התרבות הערבית וכמובן הסכמתי שישאל כל שאלה שעולה בדעתו.

הסטודנט סיפר ששמע מהוריו, כי בעת מלחמת המפרץ הראשונה הפציצה עיראק את ישראל בטילי סקאד. כולם בעיראק פחדו וחששו מתגובה ישראלית קשה. הבחור הצעיר, שבעת מלחמת המפרץ הראשונה בוודאי עדיין לא נולד, שאל איך אני מסביר את העובדה שישראל החזקה, בעלת חיל אוויר אימתני (בעיני הערבים) לא הגיבה על התקפת הטילים העיראקית?

האמת – הופתעתי מהשאלה. באולם ישבו עשרות סטודנטים ושני מרצים שהצטרפו לשמוע את הרצאתי. ללא היסוס החלטתי להיענות לאתגר. עניתי לבחור כי הגם ששאלתו חורגת ממסגרת ההרצאה, אשיב לו ברצון. הסברתי כי עיראק של סדאם חוסיין פלשה לכווית וכבשה אותה. שלושים וארבע מדינות, כולל מדינות ערביות, התארגנו בהובלת ארה"ב ובגיבוי האו"ם לסלק בכוח את הפולשים העיראקים מכווית. כשהחלו כוחותיו של הגנרל שוורצקופף להדוף את הצבא העיראקי מכווית, החלו העיראקים להפציץ את מדינת ישראל במשך כמה שבועות ב-40 טילי סקאד בסה"כ, כנראה טילים מתוצרת רוסית.

באותה תקופה רבים בארץ טענו שישראל צריכה להגיב בכוח על התקפת הטילים. בראש המצדדים בתגובה ישראלית עמד שר הביטחון באותה העת הפרופסור משה ארנס. אולם האמריקנים התנגדו לתגובה ישראלית. הם חששו כי במקרה שישראל תגיב, מדינות ערביות שהצטרפו לקואליציה נגד עיראק יפרשו ממנה. האמריקנים שלחו לישראל את מר לורנס איגלברגר (יהודי) שהיה סגן יו"ר המועצה האמריקנית לביטחון לאומי. איגלברגר "התנחל" בלשכתו של יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל, ומנע ממנו לאשר תגובה ישראלית מתאימה לירי טילי סקאד על ישראל.

שמיר החליט להיענות לדרישת ארה"ב. כך הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה (1991) כאשר בזיכרון ההיסטורי של כל הנוגעים בדבר, כולל כנראה בזיכרונם של הורי אותו סטודנט, נתקבעה העובדה שישראל לא הגיבה, בפעם הראשונה בתולדותיה, על התקפה כל כך בוטה מצד אחת ממדינות ערב. הוספתי ואמרתי לסטודנט, כי להערכתי ההוכחה לכך נובעת גם מעצם שאלתו כשלעצמה. עוד הוספתי ואמרתי, כי לדעתי ישראל שגתה כשלא הגיבה אז. כתוצאה מכך כיום, בין היתר, מתקיים איום של טילים משטח לבנון ומרצועת עזה על ישראל.

לקראת סיום תשובתי לאותו הסטודנט, ציינתי שכיום המצב שונה לחלוטין. עברו 26 שנים מאז מלחמת המפרץ הראשונה. ישראל התעצמה מעל ומעבר לכל פרופורציה ביחס לעוצמתה לפני 26 שנים. לעומת זאת העולם הערבי נחלש מאוד מבחינה צבאית. הצבא העיראקי למעשה חוסל על ידי האמריקנים במלחמת המפרץ השנייה. כיום, חתמתי את תשובתי, לא הייתי מציע למדינה ערבית או מוסלמית לתקוף את ישראל. אין לי ספק שישראל תגיב בעוצמה רבה על כל התנכלות צבאית כנגדה.

אני חייב לציין שההרצאה והשיחה הזו נערכו כמחצית היממה לפני שחיל האוויר הישראלי הפציץ כ-50 מטרות איראניות בשטח שפעם היה סוריה. פעולת חיל האוויר באה בתגובה על ירי טילים איראניים אל עבר רמת הגולן. את הסטודנטים ששמעו את הרצאתי כבר לא פגשתי למחרת היום. אולם המרצה שאירח אותי באוניברסיטה בא להיפרד ממני לפני צאתי לשדה התעופה על מנת לשוב לישראל. לפני מילות הפרידה הוא שאל אותי רק שאלה אחת: "איך ידעת שישראל תגיב בעוצמה רבה על ירי טילים איראני כל כך שטחי?".

אפילוג – תמיד טענתי שהיעדר תגובה מתאימה לירי טילי סקאד עיראקיים על מדינת ישראל במלחמת המפרץ הראשונה, הייתה טעותו הגדולה ביותר של ראש הממשלה יצחק שמיר, במשך כל תקופת כהונתו. עצם העובדה שמדינה ערבית פגעה בישראל ללא תגובה הראתה לערבים שישראל עשויה להיות פגיעה. שהנשק האפקטיבי כנגדה הם הטילים שנגדם אין לישראל מענה (כיום כבר יש כיפת ברזל ועוד). לכן החלו אויבי ישראל לחמש עצמם בטילים. החל מטילים פרימיטיביים שחמאס שיגר אלינו מרצועת עזה ועד ארסנל טילים אדיר שחיזבאללה הכין בלבנון לקראת שיגור לישראל.

השאלה ששאל אותי אותו סטודנט ממוצא ערבי, 26 שנים לאחר ירי טילי סקאד על ישראל, הציפה אצלי את הזיכרון ואת העמדה שהיה על ישראל להגיב. דברי הסטודנט על הפליאה, שקנתה שביתה בזיכרונו, על חוסר התגובה של ישראל, מוכיחים לי פעם נוספת שהחלטתו של ראש הממשלה שמיר הייתה מוטעית.

אוסיף כי להערכתי, כמו גם להערכת רבים אחרים, העמדה האמריקנית שמנעה תגובה מישראל הייתה מוטעית. זו לא הפעם היחידה שהאמריקנים טעו בגישתם ובפעולותיהם במזרח התיכון. יש לקוות שלהבא ישראל תדע להגיב כראוי על כל התקפה על האינטרסים שלה בגבולותיה וכמובן גם מחוץ לגבולותיה. נראה שפגיעת חיל האוויר הישראלי בהיערכות האיראנית בסוריה מהווה אינדיקציה לפרדיגמה מחודשת זו.