ישראל ואיראן – מה צופן חודש מאי?

קווי המתאר החדשים של הסכסוך הישראלי-איראני
הדגל האיראני
commons.wikimedia.org

כבר שנים מספר מעצבת סוגיית פרויקט הגרעין של איראן את הקונפליקט הישראלי-איראני. אך בעקבות הכרעת המלחמה בסוריה לטובת משטרו של בשאר אסד, חל שינוי דרמטי באופיו של הסכסוך הישראלי-איראני. מאמר זה ינסה לשרטט את קווי המתאר החדשים של העימות, מאפייניו, סיכוניו והדילמות שבפניהן ניצבים מקבלי ההחלטות בשתי המדינות.

התפתחותה של המלחמה בסוריה הפכה את המדינה למגרש משחקים צבאי-אסטרטגי המשלב שלושה ממדים. בשלב הנוכחי ניתן לתאר זאת כך: מעצמה עולמית (רוסיה) מאפשרת למעצמה אזורית (איראן) להקים תשתית צבאית על אדמתה של מדינה אחרת (סוריה), תשתית המסכנת את האינטרסים הביטחוניים של מעצמה אזורית אחרת (ישראל). התוצאה – עימות מתפתח בין שתי המעצמות האזוריות על אדמת סוריה, המאיים לגלוש לעימות כולל ביניהן מעבר לגבולותיה.

ראשית – אציג את השתלשלות האירועים מראשית 2018.

ב-10 בפברואר הפעילו יחידות איראניות המוצבות בסוריה מל"ט שחדר לישראל במטרה לחולל בה פיגוע. הייתה זאת הפעם הראשונה שבה פעלה איראן נגד ישראל במישרין, ולא על ידי שליח (חיזבאללה). בתגובה, תקפה ישראל בסיסים איראניים בסוריה, ובין היתר חיסלה את קרון הפיקוד של אותו מל"ט.

ב-9 באפריל מימשה ישראל את איומה שלא להשלים עם בניין התשתית הצבאית האיראנית בסוריה ותקפה את בסיס 4-T ליד חומס. בהתקפה נהרגו אנשי צבא איראנים, ביניהם קצין בדרגת קולונל (אירוע שלא קרה בעבר); על-פי דיווחים זרים, נפגעו גם מערכות נ"מ איראניות מתקדמות. בניגוד למנהגה בעבר, ויתרה ישראל על "מרחב העמימות" ובתוך ימים ספורים ציטט הניו יורק טיימס בכיר בצה"ל שהודה שישראל היא שביצעה את ההתקפה.

בתגובה, פצחו דוברי "משמרות המהפכה" באיומים על ישראל, הן בפעולת תגמול והן במכות טילים שיקרבו את קיצה של ישראל – "האצבע על ההדק והטילים מוכנים לשיגור". (במאמר מוסגר ייאמר ששר החוץ האיראני ניסה לכאורה לצנן את האווירה בהכריזו שאיננו רואה מלחמה אזורית באופק).

שר הביטחון ליברמן לא המתין ארוכות, ובריאיון לעיתון סעודי הצהיר כי אם איראן תפגע בתל-אביב – תפגע ישראל בטהראן. ברור היה שהאיום נועד להבהיר לאיראנים שגם אם איראן תפגע בישראל באמצעות כוחותיה בסוריה, ישראל לא תגביל את מכת הנגד שלה לטריטוריה הסורית אלא תפגע במטרות בתוך איראן עצמה. ליברמן אמר גם, בין היתר, ש"ימיו של המשטר באיראן ספורים".

לבסוף, בעת כתיבת שורות אלה, מדווחת סוכנות הידיעות האיראנית כי בלילה שבין 29 ל-30 באפריל הותקפו בסיסי צבא הנמצאים בפאתי מחוז חמה ובמחוז חאלב, התקפות בהן נהרגו 18 לוחמים איראנים. כלי תקשורת סוריים דיווחו על מספר גבוה יותר של הרוגים, ביניהם סורים. ע"פ הערכות ראשונות, התקיפה הייתה יותר מסיבית מקודמותיה ונפגעו בה ככל הנראה טילי קרקע-קרקע שאיראן ביקשה לפרוס בסוריה וגם מאגרי נשק גדולים שמשמשים את משמרות המהפכה האיראנים. האצבע המאשימה הופנתה כמובן נגד ישראל.

מהי מערכת השיקולים שעשויה להכתיב את המענה האיראני?

לאיראן סיבות טובות לבלוע את עלבונה ולהימנע מפעולת תגמול נגד ישראל. ראשית: לאיראן מטרה ארוכת טווח בסוריה – לבנות תשתית צבאית מסיבית שתוכל בעתיד לאיים על ישראל ולפגוע בה באופן אפקטיבי ומכריע. האינטרס האיראני הוא לדחות מלחמה בישראל עד לאחר סיום הקמת תשתית כזאת (ועד לאחר צאת כוחות ארה"ב מאדמת סוריה), ועד אז לרסן את תגובותיה. פעולת תגמול בעת הזאת עלולה לגלוש למלחמה בתנאים לא-רצויים לאיראן, ותסכן את כל הישגיה בסוריה.

שנית: איראן חוששת שעימות עם ישראל בסוריה עלול להביא לנפילתו של משטר אסד, מה שיסכן את כל "הפרויקט" האיראני בסוריה שבו השקיעה טהראן מיליארדי דולרים.

שלישית, ב-12 במאי עתיד הנשיא טראמפ להודיע אם הוא מסתלק מהסכם הגרעין או שוב מאריך את תוקפו. אין לאיראן אינטרס לנקוט מהלכים צבאיים שעלולים לדחוף את טראמפ לביטול ההסכם.

רביעית: איראן איננה בטוחה באשר לעמדת רוסיה במקרה של הסלמה ישראלית-איראנית בסוריה, והיא חוששת שפוטין עלול להפתיע. ומעל כל אלה מרחפת עננת המצב הכלכלי הקשה באיראן שהתבטא, בין השאר, בקריסה נוספת של המטבע – הריאל. בנסיבות אלה, מהלך צבאי נגד ישראל שעלול להביא להסלמה הוא בבחינת פיגוע עצמי.

מחד גיסא, ברור לאיראנים שהם נמצאים במסלול עימות עם ישראל בסוריה. אם המטרה האיראנית ארוכת הטווח היא להקים בסוריה תשתיות צבאיות מסיביות, ברור לטהראן שהמדיניות המוצהרת של ישראל ופעולותיה עד כה מעידות שהיא נחושה למנוע, בכל מחיר, הקמת תשתיות כאלה. המסקנה הברורה היא שהמשך הקמת התשתיות יחזור ויביא להתקפות ישראליות בלתי פוסקות עליהן. ואם איראן איננה מוכנה לוותר על תוכניותיה בסוריה, מלחמה נגד ישראל היא בלתי-נמנעת. על פי קו מחשבה זה, היעדר תגובה איראנית הוא חסר תכלית.

אך מאידך גיסא, פעולת תגמול איראנית עלולה ליצור תגובות שרשרת שיוליכו למלחמה ישראלית-איראנית, מלחמה שלהנהגה באיראן אין שום עניין להיגרר אליה בעת הנוכחית – טרם הקמת התשתית המסיבית בסוריה, ערב החלטת טראמפ, ולנוכח המצב הכלכלי הקשה. עובדה היא שאיראן הפגינה ריסון עצמי בעקבות שתי התקיפות הישראליות ב-10 בפברואר וב-9 באפריל ולא הגיבה עליהן.

כנגד היגיון זה יש לומר שהיעדר התגובה האיראנית עד כה איננו מהווה אינדיקציה לכוונותיה. ניסיון העבר מוכיח שאיראן אינה ממהרת בפעולות התגמול שלה וגם איננה מגיבה בהכרח באותה זירה שבה ספגה את המכה. איראן, כמאמר דובריה, תגיב "בזמן ובמקום המתאימים". הפיגועים בבואנוס איירס ב-1992, בתגובה למהלכים ישראליים נגד חיזבאללה בלבנון, הם עדות חיה לכך. ולכן, ייתכן מאוד שהריסון האיראני איננו אלא מסווה למהלך עתידי שהיא מכינה נגד ישראל.

שקלול גורמים מנוגדים אלה יכול להוליך למסקנה שטהראן תתמקד בתגובה, שמחד גיסא, תבהיר כי איראן לא תעבור לסדר היום על הרג חייליה ופגיעה במתקניה; אך, מאידך גיסא, תהיה כזאת שלא תגרור אותה לעימות צבאי ישיר ונרחב עם ישראל, שלו היא עדיין לא בשלה. תגובת ישראל תהיה בהתאם לאופי הפגיעה האיראנית, להיקפה, ולסוג האבדות והנזקים שייגרמו כתוצאה ממנה.

מבחינת ישראל, אלמנט מרכזי של אי-ודאות במשוואה הוא עמדת רוסיה, אי-ודאות שמקשה על גיבוש מדיניות קוהרנטית. בניגוד לעבר, עת נמנעה רוסיה מלהגיב בפומבי על העימות הישראלי-איראני בסוריה, בעקבות הפעולה ב-9 באפריל מיהרה מוסקבה להטיל את האחריות על ישראל. בכירים בממשלת רוסיה גם מיהרו להצהיר על כוונת מוסקבה לספק לצבאו של אסד מערכות טילי קרקע-אוויר S-300, והוסיפו כי אם ישראל תתקוף מערכות אלה, תהיינה למהלך "תוצאות קטסטרופליות". בתגובה הודיע שר הביטחון ליברמן כי ישראל תפגע במערכות הנ"מ S-300 בסוריה, אם ייעשה בהן שימוש נגד ישראל: "צריך להיות ברור שאם מישהו יורה על המטוסים שלנו, אנחנו נשמיד אותו". אך ברור שגם אם טילי 300-S יהיו מיועדים למשטר אסד, עצם הימצאותם בסוריה תשפיע על חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי נגד יעדים איראניים שם.

נכון שלרוסיה יחסים טובים יותר עם ישראל מאשר עם איראן; אך בסוריה יש לרוסיה מפגש אינטרסים עם איראן ולא עם ישראל. לכן, על ישראל לדאוג לכך שפעולותיה נגד איראן בסוריה לא יגלשו לסיכון מעמדו של משטר אסד. האינטרס הרוסי העליון בסוריה הוא השגת יציבות שתעגן את הישגי ההתערבות הרוסית בסוריה מאז סתיו 2015, יציבות שנשענת על משטרו של אסד. פעולה ישראלית שמסכנת את אסד בהכרח תיראה במוסקבה כמהלך אנטי-רוסי שיציב את ישראל ורוסיה במסלול התנגשות.

נראה אם כן, שגורם אי-הוודאות, רוסיה, הוא גם גורם המפתח במשוואה, כשגם איראן וגם ישראל תשאפנה ככל האפשר לאמץ אסטרטגיה ועמדות שלא תתנגשנה עם האינטרס הרוסי העיקרי בסוריה. ישראל תרצה להוכיח שנוכחות צבאית איראנית בסוריה מערערת את יציבות המדינה בכלל ואת משטר אסד בפרט, יציבות שהיא מטרת מוסקבה; ואיראן תשאף להוכיח את ההפך – שדווקא נוכחותה הצבאית היא שמעניקה למשטר אסד עוגן ויציבות.

כפי שנוכחנו לדעת, "משחק האומות" (כשם ספרו המיתולוגי של מיילס קופלנד) בסוריה הוא משוואה מורכבת, רב-ממדית, רוויה באי-ודאויות, ופתוחה להפתעות ולמיס-קלקולציות, בעיקר בהיעדר "קו חם" וצינורות תקשורת בין איראן לבין ישראל. מה שברור הוא ששני הצדדים מצויים במסלול של התנגשות עקב מטרות בלתי-מתפשרות, ורק כניסתו של גורם חיצוני למשוואה עשוי למנוע עימות.

אחד מראשי אמ"ן לשעבר הגדיר את חודש מאי 2018 כמסוכן ביותר מאז מאי 1967 שהוליך למלחמת ששת הימים. ברוח זאת ניתן לעשות פרפרזה על דברי מגדת העתידות של שייקספיר ב"יוליוס קיסר" ולומר: Beware the Ides of May…

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

22 תגובות

  1. נכבדי, מכבד ומקבל את תמונת הדברים והנימוקים שהובאו על ידך. יחד עם זאת ומאחר וכתבת שישראל ואיראן נמצאות בנתיב התנקשות, אוסיף רק בשפה אוויראית, שהטיסה הזו ב HEAD ON היא אסימטרית, משום שלתחושתי הצד שלנו טס בכח מלא ומהר יותר, ואת הסיבות לכך תקצר כאן היריעה מלתאר

    1. התנגשות כיוון שהתנקשויות כבר נעשו ע"י ישראל בעבר.
      שאלה – אנא פרש מה זה HEAD ON כדי שגם לאיש כוחות יבשה שכמוני השפה האוויראית תהיה יותר מובנת.
      תודה מראש.

      1. יצחק יקירי, HEAD ON , הכוונה למצח מול מצח, כלומר טסים האחד מול השני לקראת "מפגש", אך לנו כנראה יותר אצה הדרך להגיע לאותו מפגש

        1. הבנתי. תודה. מה יש לאיראן לחפש בסוריה? חוץ מהטרור שהאייטולות מפיצים בשביל מה הם צוברים אלפי טילים מצפון לישראל?
          ישראל חייבת לסכל כל התבססות איראנית בסוריה. חייבים לפעול ללא הפסקה, בכל התחומים לטובת מטרה זו.
          כמובן שיש להמשיך בשת"פ עם הרוסים שניתן לזהות אצלם אינטרס מקביל.
          מקווה שטראמפ יחזיר את הסנקציות הכלכליות על איראן. ממילא התסיסה "האנטי אייטולית" שם גוברת. לבסוף יפול שם המשטר הקיצוני ולכל המזרח התיכון תבוא הקלה.
          אגב – האם חיל האוויר יכול לשלוח מטוס מאזרבייג'אן כדי לפזר כרוזים מעל טהראן?

          1. יצחק, איך אוכל להשיב לך מבלי להיתפס ובצדק כסהרורי. לדעתי רק ברצועת עזה עוד משתמשים מעת לעת בכרוזים. לאוכלוסיה באיראן ניתן להגיע ביתר אפקטיביות דרך הרשתות החברתיות או אף הרשתות הסלולריות

            1. למה סהרורי?
              לתוך איראן מגיעים עם שידורי רדיו וכמובן גם עם סלולר ורשתות חברתיות. אולם מדוע מטוס לא יכול, למשל בלילה, להמריא משדה בדרום אזרבייג'אן, לטוס מעל הים הכספי, להיכנס לאיראן מול טהראן, לטוס כחצי שעה, לפזר כרוזים ולחזור באותו מסלול ?
              זה עשוי ליצור אימפקט אדיר ולעודד את גורמי האופוזיציה להפיל את משטר האייטולות. כמובן שהכרוזים צריכים להכיל מלל מתאים, כולל קריקטורות, שעמך הפרסים כל כך אוהבים.

  2. יהיו מעטפגיעות והרבה התרברבות. ישראל תגיב מבלי לפגוע באמת אבל עם הכרזות בןמבסטיות. וכך ירגע הסיפור. למי יש חשק להתחיל כעת מלחמות גדולות.

  3. כל הפרשנים שותקים. אחרי שיקרה מה שיקרה או לא יקרה כולם יפצחו במבול פרשנויות כאילו זה היה ברור וידוע להם.

  4. גם אירן תתכופף צריך רק ללכת בשיטת המקל והגזר ולא רק מקלות.

  5. אבל זה בוא יבוא בעיקר שהאירנים מחוץ ובעיקר מבית נקלעים לצרות ולחצים.

  6. כל הנבואות על מלחמות בצפון ובדרום לא התקיימו
    אולי בכל זאת מישהו חכם ואחראי מנהל את העסק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך