כל הדרכים מובילות למאי

האירועים שעלולים להביא לידי התלקחות באזורנו
תמונה של דודי
דודי ירון

ידוע לכול, כי מי שמנסה כוחו בחיזוי העתיד לבוא בשכונה הבלתי צפויה ובלתי יציבה שבה אנו חיים, שם למעשה את נפשו (המקצועית כמובן) בכפו. לכן, לא אחת נהגתי לסיים מאמרים בתחום המדיני-צבאי באמירה הומוריסטית בנוסח: "סביר שכך אכן יתרחש… ואו להפך." אולם הפעם דומני שההימור במתן הערכות קטן מבעבר, משום שכמה אירועים, שבכוחו של כל אחד מהם לדרדר את המצב, מתקבצים ובאים יחדיו באמצע חודש מאי הקרוב.

אציין את העיקריים שבהם: דחייה אמריקנית להמשך המתווה הנוכחי של הסכם הגרעין עם איראן; תחילת השיחות עם צפון קוריאה (בת ברית לאיראנים), שתכליתן לפרוק את הנשק הגרעיני; יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל מחד גיסא, ויום הנכבה מאידך גיסא ומינופו השנה על ידי חמאס; טקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים; תחילת חודש הרמדאן.

שני האירועים המשמעותיים ביותר והשלובים זה בזה, הינם נסיגתה הקרובה של ארה"ב ממתווה הסכם הגרעין עם איראן ותחילת השיחות בין ארה"ב לצפון קוריאה, בניסיון להביא לפירוזה מנשק גרעיני. ראש הממשלה נתניהו, הרואה באיראן לא פחות מאשר איום קיומי, זוכה לאוזן קשבת מצד הנשיא טראמפ ולהערכה רבה.

מששב מפגישתו האחרונה בבית הלבן, שיחרר נתניהו הודעה סתומה למדי לתקשורת, שלפיה בקרוב ניווכח עד כמה הייתה פגישתם חשובה. האם רמז נתניהו על כך שהשניים רקחו את היום שאחרי ההודעה האמריקנית על הנסיגה מהסכם הגרעין? לא מן הנמנע שאכן בכוונת הנשיא טראמפ לבצע מהלך התקפי כל שהוא באיראן, או בסבירות רבה יותר על כוחות איראניים ואו על אלו הסרים למרותם על אדמת סוריה. היה ויבוצע אקט שכזה, הרי שהוא ייועד לא רק לטהרן, אלא לא פחות גם לפיונגיאנג. לשון אחר: אנחנו האמריקנים איננו מוכנים כבעבר להגיע עימכם, הצפון קוריאנים, להסכמים חסרי שיניים שהופרו ונרמסו על ידכם ברגל גסה, שכן וושינגטון היום שונה מזו שהכרתם בעבר, ואנו נכונים להשגת מטרתנו, ואף להפעיל כוח.

את חוסר הנוחות או אף את אי-ההסכמה הישראלית לנוכחות כוחות איראניים על אדמת סוריה, ובדגש על פרויקט דיוק הטילים המבוצע על ידם בסוריה ובלבנון, כבר הביעה ישראל באמצעות כמה תקיפות אוויריות, אך בכך אין די. עצירת ההתבססות האיראנית בסוריה, מחייבת המשכיות ואף הרחבת תקיפתם/הפצצתם של כוחות אלו, וכך אכן יעשה, אם על ידינו או אם על ידי האמריקנים או במשולב. הנעלם הגדול הוא כמובן אופן התגובה שכנגד והיקפה, והאם זו תועבר לביצוע קבלן המשנה, ארגון חיזבאללה. כך או כך, כפסע יהיה אז מהצתת חזית הצפון כולה.

כל שלושת האירועים הנוספים/האחרים שציינתי בתחילת המאמר, והמתכנסים גם הם לאמצע חודש מאי, נושאים אופי שונה והסיכון שבהם הינו בעיקר בתחום הטרור וביטחון הפנים. העברת השגרירות האמריקנית לירושלים בשילוב עם תחילת חודש הרמדאן, יציתו קרוב לוודאי פיגועי יחידים לא מעטים. לעומת זאת פעולות כגון צעדות ענק במטרה לחצות את הגדר (דבר הצפוי ככל הנראה ביום הנכבה), יכולות להיבלם הודות להיערכות נכונה וחכמה, אך מחיר הכלתן עלול גם להביא עימו תגובה, מן הסתם רקטית, מצד חמאס. בכל אופן את תיאוריו האפוקליפטיים של מישקה בן-דוד בספרו האחרון "הכריש", שבו הוא מתאר נהרות אדם השועטים מרצועת עזה לעבר אשקלון, אינני רואה כתרחיש סביר או מציאותי כלל ועיקר.

ארגון חמאס נמצא עתה באחת משעותיו הקשות ביותר. האוכלוסייה האזרחית נאנקת תחת משבר כלכלי הומניטרי קשה ביותר, והזרוע הצבאית שלו הולכת ומאבדת את נשקה העיקרי, מנהרות התקיפה. שני אלו מעמידים כיום את חמאס בצומת דרכים. האם למהר ולנצל את המנהרות האחרונות לפעילות התקפית בטרם גם הן יאותרו ויושמדו, או לשמר את הסטטוס קוו כדי שלא להעמיק את המשבר הכלכלי/הומניטרי הכל כך מעיק. בפתח הדברים כבר התייחסתי להערכות בכלל ובאשר למזרח התיכון בפרט, אך חרף זאת אני מניח שארגון חמאס אינו מעוניין עתה בעימות, אלא אם כן אירוע רב נפגעים חריג לאורך הגדר, למשל, "יחייב" אותם לתגובה.

לסיכומם של דברים, בתחום האיראני-סורי, מדובר ביוזמה התקפית (שלנו ו/או אמריקנית), שבוא תבוא ושאת אחריתה מי ישורנה, בעוד שכל האירועים האחרים המתכנסים בחודש מאי גם כן, יצריכו אותנו בעיקר להתגוננות ולערנות לנוכח גל טרור.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

21 תגובות

    1. דודי ירון לא טועה. הוא מתאר את המצב בריאליזם מרשים. החשוב ביותר הם הרמזים הבולטים על שיתוף פעולה הדוק ואינטימי עם האמריקאים. זה לא היה מקודם. שיאכלו את הכובע כל משמיצי טראמפ. אם יתפתח עימות מזוין במאי, לא הייתי רוצה להיות בצד השני. אני רק מקווה שההנהגה בישראל תקבל החלטות מהירות ונכונות כיוון שיש בידי ישראל, אף ללא ארה"ב, מספיק אמצעים כדי לדכא במהירות כל עימות עם האויבים.

  1. שבקרוב ממלכת ירושלים תגיע עד דמשק
    הנה זה בא
    נכבוש את סוריה
    נספח גם אותה
    ובא לציון גואל

  2. ניתוח ריאלי ראציונלי .אבל כמו שכתבת מי שמתנבא לעתיד במזה"ת שם נפשו בכפו

  3. כולנו מנוסים למדי כדי לדעת שאפילו בעידן טראמפ ארהב כבר אינה השליטה הבלעדית, ובלי תמיכת אירופה היא תתקשה לממש מדיניות מקיפה, ספק אם ארהב תחזור לימי ממשלי בוש שדיברו באותו סגנון על ציר הרשע ונקטו במדיניות לוחמנית במזרח התיכון שעלה לה בדמים מרובים שהציבור האמריקני לא יהיה מוכן לחזור לכך
    לכן, בין דיבורים ומעשים, אפילו טראמפ יזהר ברותחין.מוטב לנו לצנן התלהבות בטרם עת

  4. גם אני מסרב להתלהב מהנשיא טראמפ וייחסו למדינת ישראל, זאת משום שראשית לכל, המדובר באדם ילדותי ובלתי יציב, שאפילו יכולתו הוורבלית והתנהלותו, מאפיינים יותר נערים בתחילת שנות העשרה.

    1. מזלנו שטראמפ נבחר ולא גב, קלינטון. אדם שהקים מערך כלכלי ששווה מיליארדים, שהצליח להביס את המנגנון המשומן והמנוסה של הקלינטונים, שקודם לכן הביס 15 מועמדים רפובליקנים ובהם בוש הבן מספר 2, שמעביר בארה"ב רפורמות כלכליות משמעותיות שכבר משפרות את הכלכלה האמריקאית, שתוקף את הסכם הגרעין האומלל עם איראן, אינו ילדותי ובלתי יציב. ההפך הנכון. יכולתו הוורבלית מותאמת לקהל השומעים והקוראים. צריך להבין את מערך התעמולה המודרני ולהפנים שלא כל מה שהיה מתאים לעידן החדש.

      1. העובדה שטראמפ גלגל מיליארדים אסור לה שתסנוור אותך. למדת מה התרחש עם עסקיו משך השנים? שמת לב מה קרה עם כל מלגלגל המיליארדים בארץ איך הפכו בבת אחת לפושטי רגל? קרב היום בו תכתוב כאן כי אתה מוגה שטעית בקשר לטראמפ.

  5. יצחק נכבדי
    עצם המצאותנו תחת אותה קורת גג כאן, אינה מחייבת כמובן לדעה אחידה/מוסכמת, ובעיניין טראמפ אנו חלוקים (גם החלפת 22 בכירים סביבו בפרק זמן כל כך קצר, מעידים על יציבותו?). בכל אופן נמתין בסבלנות ולהערכתי, בהחלט יתכן שלא יסיים את הקדנציה שלו

    1. מסכים. אין חובה לדעה אחידה. לעניין טראמפ – בינתיים לטובתנו. גם החילופין האחרונים והבאת בולטון בהחלט משחקים לטובתנו. מכל מקום גם אם טראמפ יודח (אימפיצ'מנט) פנס יבוא במקומו וזה יהיה עוד יותר לטובתנו. לגבי יציבותו – נראה לי שהוא דורש נאמנות וביצועים בהתאם למדיניותו. מי שלא עומד בכך, או מביך אותו מוצא דרכו החוצה. זה מראה על ביטחון עצמי. בוא נראה אם הוא משפר את המצב של אמריקה. זה בעצם מה שחשוב.

    1. הלוואי וכך ימשך, למרות שהאיפוק האיראני יסתיים מתי שהו מה גם שרק בימים האחרונים הותקפו פעמיים )עם כיסוי אפס בארץ)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו